קצת פרופורציות

"עלות השכר של מנכ"ל בנק הפועלים היא 2.8 מיליון שקלים בחודש. הבה נחשב מה ניתן היה לעשות בכסף הזה…
תמורת 22 דקות עבודה [של זיו] ניתן היה לשלם משכורת חודשית לעובדת ניקיון המרוויחה שכר מינימום (3,335 שקלים). בתוספת של 8 דקות עבודה של המנכ"ל, ניתן היה להעלות את שכרה ב-30 אחוז ולהגיע לאלף דולר בחודש, ובתוספת של עוד 4 דקות היה אפשר אפילו להוסיף לה פנסיה."
מתוך טור משותף של ד"ר ניב גורדון וד"ר ניצה ברקוביץ' מאוניב' בן-גוריון. הלינק: 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עלמה   ביום 17 באפריל 2006 בשעה 13:03

    אין, אין על הציניקנים הללו, שמשתכרים מיליונים בחודש ומשחקים אותה שומרי הקופה הציבורית

  • איתי   ביום 17 באפריל 2006 בשעה 13:09

    האם עוד נותרה בך אנרגיה לארגן את העצומה שלך?
    לדעתי ראוי שציבור מצביעי העבודה (והם בלבד) ישלח מסר למנהלי המו"מ מטעם מפלגת העבודה: מהם הקווים האדומים שלנו הבוחרים (שלא רעבים לג'ובים אלא רעבים לשינוי) בתחום הכלכלי חברתי.
    האם זה שכר המינימום או פנסיה ממלכתית?
    האם ללכת עד הסוף בעניין עובדי הקבלן או בעניין אמהות עובדות?
    האם זה תיק החינוך או אולי תיק האוצר?

  • שוקי   ביום 17 באפריל 2006 בשעה 13:15

    אתה זוכר עצומה ששינתה משהו בישראל?
    חוץ מזה שאני בטוח, לפחות כשמדובר בפרץ, ברוורמן, יחימוביץ' ותמיר, שסדר העדיפויות שלהם ושלי הוא די דומה. ואם הוא לא, אז עצומה היא לא מה שישנה.

  • חנן כהן   ביום 17 באפריל 2006 בשעה 14:00

    מחשבון החוצפה, זוכרים?

    http://politi.org.il/hutzpa.php

    בקשר לליברמן – היום בהארץ

    לגבי הדרישה האחרונה אמרו בקדימה, כי העבודה מנסה לטרפד את כניסת "ישראל ביתנו" לממשלה. בעבודה הדגישו בעניין זה: "העבודה מעוניינת שיהיה ברור לליברמן כי תוכניתו אינה קבילה, שיהיה ברור שבכל הסדר מדיני שלא יהיה, לא תישלל אזרחותם של ערבים בישראל".

  • איתי   ביום 17 באפריל 2006 בשעה 14:31

    דווקא ממך.

    האם אתה זוכר מסע תעמולה של בלוגר בודד, חריף ואינטלגנטי, ששינה משהו בישראל?
    סביר שלא, ובכל זאת עשית את מה שעשית. וטוב שכך.

    כי אזרחות טובה זה לא רק ללכת ולהצביע, זה גם לנסות להשפיע בין בחירות לבחירות: על האזרחים ועל המנהיגים. מעטים יעשו זאת במסגרת מקצועם (כמו בכירי הפובליציסטים) ומעטים יעשו זאת כאקסטרה. מעטים יעזבו עבודה וזמן פנוי וילכו לבלעין (או לעמונה). עצומה היא כלי מוגבל (מאוד) שמאפשר לאנשים להראות מעורבות בהשקעה מינימלית.

    ולשאלתך:
    כפי שהערתי לפוסט הקודם שלך, אני חושב שכן, העצומה האחרונה עשתה משהו, אולי קטן (ר' חנן לעיל).

  • יוחאי   ביום 17 באפריל 2006 בשעה 14:58

    אם להאמין לכותרות העיתונים, קדימה הולכת ומתפשרת בנושאים הכלכליים, לכיוון של מפלגת העבודה. בידיעות אחרונות היה כתוב ש"קדימה מתקפלת בנושא שכר המינימום" ובמעריב "קדימה והעבודה סיכמו על חוק פנסיה לכל עובד".

    אותי מאוד מרשים שעם 19 מנדטים קטנים הם מצליחים (אני מקוה) להשיג הישגים גדולים. בחירתו של עמיר פרץ בתחילת נובמבר הפכה לחלוטין את השיח הציבורי בארץ, כך שגם עם מעט מנדטים בכנסת, יהיה שינוי כיוון דרמטי במדיניות הכלכלית.
    עד לפני חצי שנה, כולם בגלובס שיבחו את מדיניותו של ביבי ופסלו על הסף כל העלאה של שכר המינימום. היום יש כבר דעות אחרות. הויכוח הוא על היישום והקצב, אך עצם ההעלאה כבר הפכה לעובדה.

  • אורי   ביום 17 באפריל 2006 בשעה 19:34

    תגיד, בכמה דקות אתה מרויח את הארוחה החמה? ןבכמה שניות אתה יכול להאכיל משפחה הודית ליום שלם?

    אתה אמור לדעת שזו דמגוגיה טפשית. הבעיה בשכר של נחמה היא לא גובה השכר, אלא העובדה שאנחנו אלו שמשלמים אותו מכיון שהמנגנונים שאמורים לפקח על הבנקים לא עושים עבודתם נאמנה.

    בכלל, העובדה שהמשק קטן וריכוזי ונשלט ע"י מעט מאד אנשים היא מורשת הכלכלה הסוציאליסטית-כאילו שהיתה כאן.

    היחיד עד היום שהעיז באמת לעמוד מול הבנקים היה דוקא ביבי. אני אתרשם מאד אם פרץ וחבורתו ירצו/יעיזו/יצליחו לבצע מהלך מול הבנקים בסדר גודל של ועדת בכר.

    האמת, למה להם? אתם משבחים אותם על הישגים כשעוד לא השיגו כלום ונחלצים מיד להגן עליהם כשמסתמן שהם הולכים לעשות ההפך משהבטיחו. עם אוהדים שרופים כאלה, למה להתאמץ?

  • שוקי   ביום 17 באפריל 2006 בשעה 22:27

    אל תהיה מצחיק. תסתכל על כותרת המשנה של הבלוג הזה, מתחת ל"שידורי ניסיון".

    ברור שאזרחות טובה זה לא רק ללכת ולהצביע. וברור שהמערכת הפוליטית בישראל לא יכולה להשתנות כשהמפלגות הגדולות בישראל הן מה שקוראים "מפלגות שלד".

    הפעילות החוץ פרלמנטרית היא חיונית לקיום משטר יציב, ואצלנו היא כמעט מתה יחד עם תהליך אוסלו בגלל חוסר האפקטיביות שלה. בגלל שפוליטיקאים זלזלו בה. בגלל שפרשים נשלחים פה נגד מפגינים. בגלל שבמהומות אוקטובר ירו והרגו 13 איש, שחלקם היו כנראה חפים מפשע.

    אז אני לא חושב שצריך להמעיט בפעילות חוץ פרלמנטרית, אבל אני חושב שכדאי לבחור באפיקים הנכונים, בכלים הנכונים ובזמן הנכון לכל פעולה.

    עצומה בנושא שכר המינימום? אם היא תביא חצי מיליון חותמים או יותר, אז אולי. להחתים עילית משכילה בעלת מודעות פוליטית גבוהה שמונה 2000 איש, זה מאד נחמד, אבל לא מסוג הדברים שעושים פה שינוי.

  • שוקי   ביום 18 באפריל 2006 בשעה 1:12

    דמגוגיה? אני לא חושב. אני חושב שזו דרך להמחיש את העוול.

    יש קו כמעט ישר שמחבר בין המשכורות המנופחות של בכירי הבנקים לבין הניצול של העובדים בעשירונים התחתונים.
    ראשית, כי הבנקים הם חברות ציבוריות. שנית, כי הבנקים עשו את עיקר רווחיהם ברבעונים האחרונים מהלקוחות הפרטיים – כולל משתכרי שכר מינימום, וכולל אותך ואותי.
    אם כל לקוחות הבנק של צבי זיו היו חיים ברווחה יחסית, והוא היה חי בעושר מופלג, אז ניחא. אבל בתור מנכ"ל הבנק הוא הרי מבין מה בא על חשבון מה, ושיש אנשים רעבים בגללו. לכן כל שקל בשכר שלו טבול ברשע.

    ביבי נלחם בבנקים ביד אחת ועזר להם באחרת. הם לא היו יכולים לעשות מה שעשו פה בשנים האחרונות לולא העלמת העין שלו.

    ובעניין מפלגת העבודה – הם נשלחו עם מטרות מסויימות וקיבלו מנדט קטן יותר ממה שקיווינו. לכן אני מצד אחד מתאים ציפיות. מצד שני – אם יתנו יד למדיניות דומה לזו של ביבי אתה יכול להיות בטוח שאני וכל מי שהצביע להם בגלל המצע הסוציאל-דמוקרטי, יפנה להם עורף.

השאר תגובה