כמה מילים על הממשלה שתקום

אחרי הדיווחים בבוקר על השגת "התקדמות משמעותית" במגעים להרכבת הקואליציה, מגיעים עוד ועוד "פרטים" לתקשורת. כדאי לזכור ששום דבר עוד לא רשמי, וכדאי לקבל הכל בעירבון מוגבל.

כרגע, בכל אופן, הדיווחים טוענים פחות או יותר את הדברים הבאים:
א. יש הסכמה בין העבודה לקדימה על קווי היסוד של הממשלה.  
ב. מפלגת העבודה תקבל 6 תיקים ו-7 תפקידי שרים. ביניהם תיקי החינוך והביטחון אבל לא תיק האוצר.
ג. עמיר פרץ יהיה ממלא מקום רה"מ ושר הביטחון.
ד. אין עדיין הסכמות בעניין שכר המינימום, קצבאות הזקנה וחברות כוח-אדם. אבל "כל הסיכומים שהושגו לגבי התיקים, תלויים בהסכמה על הנושאים החברתיים".
ו. קדימה ככל הנראה תשמור לעצמה את תיקי ה"אכיפה" – משפטים, בטחון פנים, וכמובן: האוצר.
ז. בעבודה מרוצים מאד, בקדימה מאד לא מרוצים.
ח. רייכמן מאיים לעזוב את קדימה. מקורביו אומרים שישקול שוב אם יקבל את תיק המשפטים.

ציטוט מעניין במיוחד מהידיעה של החבר שומפלבי ב-ynet (הלינק למטה): "'אני מאושר מהיכולות של אולמרט להכניע את מפלגת העבודה', אמר גורם בכיר בקדימה ל-ynet, בקול ציני שאינו משתמע לשתי פנים. 'יש צורך לשמור על האחדות הלאומית ויציבות הממשלה, ולמען המשימות החשובות שעומדות בפנינו, ישראל צריכה אחדות וביטחון, ואת שתיהן יחד אולמרט מספק. אין לי ספק שלמרות הוויתור הכואב שנדרשנו לעשות, האינטרס הלאומי עמד לנגד עיניו של ראש הממשלה בפועל'. הבכיר ציין כי'"זה מה שאמרו לי לומר לעיתונאים, וזה מה שאני אומר. אני מנסה להיצמד לתשובות שביקשו ממני לתת'".

בימים הקרובים אני בטח עוד אכתוב הרבה על הנושא. בכל אופן, כמה דברים שחשוב לי כבר עכשיו להדגיש:

* כשייגמרו הדיבורים, מפלגת העבודה תצטרך להתחיל לעבוד. לעולם לא נדע מה אפשר היה להשיג ומה אפשר היה לעשות טוב יותר בשלב של הרכבת הקואליציה, אבל יהיה לנו הרבה זמן לשפוט מה נעשה בשטח אחרי הרכבת הממשלה.

* קדימה יודעת למה היא מעדיפה את "תיקי האכיפה" קרוב אליה. על משרדי המשפטים וביטחון הפנים לא צריך להרחיב, וברור מדוע היא רוצה אותם (ולכן אני גם חושב שהמו"מ כביכול עם ליברמן הוא ספין מתחילתו ועד סופו). משרד האוצר חשוב להם, לא כדי לנהל נכון את הכלכלה אלא כדי לקבוע מי יקבל את הכסף – בהתאם או בניגוד לתקציב המדינה. זהו סוד ידוע שחלוקת התקציבים נקבעת באמת, לא על-ידי חוק התקציב אלא על-ידי פקידות האוצר.

* במשרד הביטחון יהיה לעמיר פרץ תפקיד חשוב וכפוי טובה: להוביל מהלך של קיצוץ היסטורי בתקציב. ב"קופה הקטנה" של צה"ל יש מספיק מעות בשביל לשנות כליל את מדיניות הסעד של ישראל.

* אם תיק החינוך יהיה בידיה של יולי תמיר, אזי יש סיכוי שסופסוף יזוז משהו במערכת החינוך. איך לא חשבו על זה קודם – לשים בתפקיד הזה אשת אקדמיה רצינית. אה, בעצם חשבו על רייכמן – האיש שעמד בראש מוסד ששנת לימודים עלתה בו יותר מאשר לימודים לתואר באוניברסיטת תל-אביב.

***

בימים הקרובים אני אעלה כאן פוסט שיעסוק ב"קווי היסוד" של בוחרי העבודה – מה לדעתי הם מצפים ממפלגת העבודה לעשות בכנסת הבאה. אני מתכוון לכתוב את הדברים כפי שאני תופס אותם, אבל אלו מכם שמעוניינים יכולים להציע רעיונות בתגובות או באימייל.

מפלגת העבודה הלכה לבחירות האלה עם רשימת To-Do די ברורה. לא בטוח שאפשר יהיה להשיג הכל, אבל בטוח שכדאי להגדיר קווים אדומים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרעבי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 6:03

    http://news.walla.co.il/?w=//894359

    27 שרים בממשלה הבאה. השחיתות לא יודעת גבול. גם מפלגת העבודה וכל חברי הקואליציה העתידית.

    בושה.

    בכסף של כמה שרים דמה של העבודה אפשר לממן שכר מינימום לכל שדרות.

  • מיכל   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 6:41

    תיק הביטחון, ופטר אותנו מהאיום הביטחוני הכבד – הגבר-גבר. נראה שפרץ מתכונן לקדנציה שבה יתפקד הן במשרד הביטחון (עם סגן ראוי ונאמן) וגם כאחראי על קידום הנושאים הכלכליים-החברתיים. מצפה לו תקופה מפרכת. בהצלחה ובתודה

  • צח   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 7:14

    ייתכן ואף הוא נפל במלכודת הגבר-גבר (רק שאולי כדאי גבר גבר שיודע מה הוא עושה, מאשר גבר גבר שלא בטוח שידע מה לעשות בתיק)

  • עומרון   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 8:35

    לטעון שצריך איש אקדמיה בתפקיד שר חינוך זה כמו לטעון שצריך גנרל כשר ביטחון וכלכלן כשר אוצר.

    לשם כך יש דרגים מקצועיים. שר מתווה מדיניות ולא צריך להיות מומחה לתחומו.

    השאלה שצריכה להישאל היא האם היא מסוגלת להיות שרה טובה. יש לה כבר רקורד כשרה, ולמיטב הבנתי מזהיר הוא לא.

  • מיכל   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 8:55

    היתה פרופסור שתחום התמחותה חינוך לדמוקרטיה. פשוט כי יש לה השקפת עולם הומניסטית דמוקרטית, והנושא קרוב מאוד ללבה.

    היכרותה המקצועית עם התחום, כמובן מוסיפה מאוד במקרה זה.

  • מרים גבה   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 9:02

    מוכיח שוב (אחרי הניסיון להקים קואליציה עם ליברמן) שההבטחות שלו לפני הבחירות שוות לתחת. לפני הבחירות צעק במגאפון ללא הפסקה על "המחויבות" שלו לנושאים החברתיים. עכשיו רץ מהר לקבל ג'וב שיקדם אותו בעתיד לתפקיד ראש הממשלה (לפחות ככה הוא חושב, המציאות תוכיח לו אחרת), אבל לא יתרום כלום לפתרון הבעיות החברתיות והכלכליות בארץ

  • איתי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 9:48

    הויכוחים בין תומכי העבודה כמונו ("הפרגמטים") לבין אלו משמאלה ("הצודקים") באמת מיצו את עצמם, ולדעתי גם לימים שלפני בחירות הם אינם לעניין (כי השמאל הציוני צריך להשקיע אנרגיה בלקיחת קולות מקדימה ממפלגות השנאה המגזריות – רע"מ, ליברמן, ש"ס, מפלגת החילונים התורנית).

    עכשיו זמנם של תומכי העבודה (וכך צריכים לעשות גם תומכי קדימה ומפלגות הקואליציה האחרות) לכוון את מבטם אל הנבחרים ולומר: כבדו את הבטחותיכם, או לפחות את אלו שחשובות לנו.

    כתבתי לך מייל בנושא הצעה כיצד לעשות זאת דרך הרשת. מה דעתך?

  • איתי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 11:17

    אז עדיין יש יותר נמוך.
    ובהחלט אפשר להכניס לקווים האדומים של שוקי קריאה למפלגת העבודה לפעול למען ביטול הקשקוש שנקרא משרדים בלי תיק. מצדי שיעשו רוטציות על תפקידים ביצועיים, או לחילופין שיקבלו זכות הצבעה בממשלה ללא משרד עם תקציב, אוטו וכו'.

  • התייר   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 11:27

    כדי שתשים לב, כי בנוסף לחלוקת התיקים, המו"מ הקואליציוני של מפלגת העבודה (עד כמה שאנו יכולים לדעת זאת מהתקשורת) מתמקד (כמעט) בכל ההבטחות הכלכליות המרכזיות של מפלגת העבודה: העלאת שכר המינימום, מאבק בחברות כוח האדם, חקיקת חוק פנסיה חובה והענקת הלוואות סטודנטים נוחות. ברור שעוד נטל ההוכחה על יישום קוי היסוד הללו של הקואליציה מוטל על מפלגת העבודה, אך נראה כי מאמץ רב נעשה למען פתרון הבעיות הכלכליות והחברתיות בישראל.

  • איתי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 12:10

    סתם מסקרן אותי למי הצבעת. לפי הטרמינולוגיה, כנראה לליקודימה או משהו באזור. אם אכן כך, עדיף בעיני מי שיארגן מחדש את תקציב הבטחון ויחסוך כסף לדברים חשובים יותר, מאשר ליקודימה שבזבזו את מיטב כספנו על רכש מיותר (כי זקפת ישראל חייבת שיהיה לה הכי גדול והכי חדש), על גדרות סיפוח מתפתלות (שבנייתן יקרה ומתעכבת ובטחוננו בסכנה), ועל מאחזים בלתי חוקיים שאנחנו מימנו מכיסנו דרך לשכת גבר-גבר. ליקודימה היא מקור הבעיות החברתיות, לא רק של "העניים" אלא של 80 אחוז מהאזרחים. ועוד לא דברנו על תרומתה של גישת האין עם מי לדבר מתוצרת ברק-שרון לעליית החמאס.

    ואם אתה משמאל לעבודה (או איסטניסט מתפנית/ירוקים וכו'), ורק מאמץ את הטרמינולוגיה של קדימה, מן הראוי שתבוא בטענות גם לעצמך. אילו לעבודה היו היום 25 מנדטים, בעזרת קולות של אנשים כמוך, היה לה כוח להתמקח יותר על האוצר, ואולי אף על רוטציה לראשות ממשלה. העבודה לא ניצחה בבחירות והיא מנסה לעשות את המקסימום שאפשר במה שהציבור נתן לה.

  • מרים שתי גבות   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 13:00

    כל ההתפתלויות שלכם לא יטשטשו את העובדה שאת יו"ר ועד הסבלים מעניין רק דבר אחד: הקידום האישי שלו. לכן הוא חיזר אחרי ליברמן. לכן הוא עכשיו שר ביטחון במקום שר האוצר כמו שהבטיח למצביעים התמימים, שלא לומר הכסילים, שלו. חשבתם שבחרתם רובין הוד חברתי. קיבלתם בןאדם עם שני כישורים בלבד: אמביציה אישית חסרת מעצורים וגרימת נזק במליארדים למשק ע"י השבתות. אה, ושפם. חכו ותראו. זה רק מתחיל

  • איתי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 13:24

    השווה נא ביושר בין פרץ לבין קודמיו בהנהגת המדינה ותגלה שהוא אינו טוב מהם אך לא גרוע מהם. גם מניעיהם היו אישיים לא פחות ואולי אף יותר מאידיאולוגיים. וכן, גם הם למען הכיסא ולמען כיסאות למקורבים (וליריבים מבית) ירקו לבוחריהם בפרצוף לא פעם ולא פעמיים. התרענן נא בשמות: "המשנה" פרס, "הקוסם" ביבי, אהוד "המיקרופון" ברק עם "הזקנה במסדרון", ועלה על כולם סבא שרון "דין נצרים כדין ת"א". מדוע אלה לא זכו לכינויים מזלזלים, וחלקם זכו דווקא להערצה על "אגרוף הברזל" שלהם מחד, או על "גמישות אידיאולוגית ונכונות להתפשר" מאידך? שאלה מענינת.

    לאנשים ישרים כמוך וכמוני שמאמינים ב-100% קיום הבטחות לבוחר אין מקום כנראה בפוליטיקה, וגם לאאידיאולוגים הזכים יחסית (מגוז'נסקי ועד לנדאו ובני בגין) לצערי אין הרבה רייטינג.
    בינתיים נסתפק בהנהגה שהיא הרע במיעוטו, ועדיף לי יו"ר ועד הסבלים, ועד עובדי הקבלן או ועד הסטודנטים, על יו"ר הועד של 18 משפחות ההון.

    נ.ב פרץ לא הבטיח לבוחריו להיות שר האוצר. הוא ייעד את ברוורמן לתפקיד זה. העם לא נתן לו מנדט ולכן לאף אחד (בטח לו למי שלא בחר בו) אין זכות לבוא אליו בטענות.

  • שרעבי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 15:56

    עלות הממשלה הגדולה 800 מיליון שקל

    ותודה למפלגת העבודה.

    ראויה מאין כמוה להנהגת המדינה.
    נזכור זאת בהמשך

  • שוקי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 18:17

    תרשה לי להתעלם מהשפה הנמוכה בה השתמשת להתמקד בטענות שלך.

    ראשית, צריך להבין: לפרץ יש עניין לקיים את הבטחתו לבוחריו, ככל יכולתו, כי אחרת לא נצביע לו שוב. אני הצבעתי לעבודה לראשונה בחיי, וכמוני כ-60 אחוזים מהקולות שקיבלה המפלגה הפעם.

    הכי טוב היה לו היה פרץ יכול לשים את ברוורמן באוצר, את אילון בביטחון, ואת עצמו בכסא ראש הממשלה. לו אתה, ואחרים שבאים אליו בטענות הייתם בוחרים בו, זה היה אפשרי. אבל פרץ לא מרכיב את הממשלה, אלא מתמקח על התפקידים שיקבלו בה חבריו לרשימה.

    בתור שר ביטחון, בהנחה שזה מה שהוא יהיה, יוטל עליו תפקיד כפוי טובה אבל חשוב מאין כמותו: להחזיר את מערכת הביטחון הישראלית לממדיה הטבעיים, כדי להפנות תקציבים למקומות בהם הם דרושים היום יותר.

  • שוקי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 18:20

    ראיתי את האימייל וגם את התגובה עליו, שאמרה שצריך לתת ל"דמוקרטיה הישירה" מעמד רשמי בין מוסדות המפלגה.
    לדעתי הרעיון שלך הוא טוב, וההרחבה שלו על ידי המגיבה היא נאיבית. מה שהיא רוצה לא יקרה. מה שאתה מציע חייב להיעשות, במידה כזו או אחרת ובדרך זו או אחרת. אני בפנים כמובן.

  • שוקי   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 18:22

    אני אוהב את זה שעל כל דבר שאני אומר אתה עונה להפך 🙂
    אני חושב שטוב שתעמוד אשת אקדמיה בראש מערכת החינוך, ולו כדי שתוכל להבין את המחקרים שמסבירים מדוע רפורמות כמו אלו של לימור לא עבדו ולא יעבדו. או להסביר שהבעיה היא לא בתקציב אלא בניהול שלו. או שתדאג שהאקדמיה הישראלית לא תקרוס, מה שקורה ממש בימים אלה.

  • משה   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 19:07

    יו"ר ועד הסבלים? צעק במגאפון? נשמע שטעית ובמקום לראות חדשות ראית ארץ נהדרת (והטיעונים שלך רציניים בהתאם).

  • noamt   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 19:30

    הוא לא היחיד שראה ארץ נהדרת במקום חדשות. ובגלל זה הכנסת החדשה נראית ככה.

    נועם.

  • איתי   ביום 25 באפריל 2006 בשעה 11:20

    ראה מאמריהם של מוטי בסוק ורותי סיני בהארץ המאשימים את פרץ בזניחת האג'נדה החברתית במירוץ אחר כיסאות ויוקרה. שורה תחתונה: להשקפתם הויתור על האוצר היה מהיר מדי (לך תדע), הבחירה בבטחון היא משיקול פוליטי "הכשרת הפרץ" ולא בשביל לקצץ שם מיליארדי לטובת סדר יום אזרחי, וחמור לא פחות הוא הויתור על תיקים חברתיים כמו תמ"ת, רווחה, בריאות ובטחון פנים.
    דווקא אל מול טיעונים אלה (שיש בהם ממש) חשיבות גדולה לשורת המעשים שתציג העבודה לבוחר. כפי שאמרה האשה ממצפה רמון לפרץ: "אל תדברו אלינו, תעשו לנו" ואני מוסיף: "אל תשבו על התיקים החברתיים, פשוט תעשו". זו עשייה שיכולה להיעשות גם מתוך המשרדים שקיבלה העבודה, אך גם מהוועדות ומפעילות של חברי כנסת.

  • יהונתן   ביום 23 באפריל 2006 בשעה 7:18

    ורק בגלל היכרות אישית עם האדון, מדובר באדם ראוי בצורה זהה ליולי תמיר. שנת לימודים במרכז הבינתחומי עולה 25,000 ש"ח, כשהסכום אינו מסובסד על ידי המדינה (בניגוד לאוניברסיטאות, שמסובסדות בכ-15,000 ש"ח לסטודנט לשנה) כלומר, אם הסבסוד היה לפי סטודנטים ולא לפי מוסדות, אזי במרכז הבינתחומי שנת לימודים היתה עולה פחות מאשר בתל-אביב. (שיטת הוואוצ'רים)

    אוריאל רייכמן הוא אחד האנשים הראויים במדינה לכל תפקיד. הבעיה היא שלא היתה לו בעיה לשבת עם פושע מלחמה באותה המפלגה. לכן כעסתי עליו מאוד ואפילו שלחתי לו מכתב שמבקש ממנו לא להצטרף לקדימה.

כתיבת תגובה