פרץ, לך על ברוורמן ואיילון

כמו שכבר סיכמנו, כדאי להתייחס בזהירות לדיווחי התקשורת לגבי המינויים הצפויים, כמו לכל דבר שנאמר ונכתב על הפוליטיקה בימים האלה.

אבל אם נכונות השמועות על המינוי הצפוי של כבל, פואד וסנה לשרים מטעם מפלגת העבודה, אז מן הראוי שנביע את דעתנו בנושא ובקול רם.

לא הייתי מזדרז להאשים את פרץ. אני לא יודע מהם השיקולים והאילוצים. מה שאני יכול לומר בכל זאת, הוא שלו היו מבקשים לבחור הייתי מעניק תפקידי שרים קודם כל לברוורמן ואיילון (בהנחה שאת תיק החינוך הולכת לקבל יולי תמיר). ואני חושב שרוב המצביעים החדשים של מפלגת העבודה, 60 אחוזים מהקולות שקיבלה בבחירות האלה, יסכימו איתי. 

לא פואד ובטח לא אפרים סנה, הביאו את המצביעים החדשים. ברוורמן ואיילון, מלבד היותם שניים מהאנשים היותר רציניים ועתירי זכויות ברשימה, הם האנשים שהביאו הכי הרבה מצביעים חדשים. 

אני פונה מכאן לעמיר פרץ: אתה זה שהבאת אותם למפלגה, וידעת למה. אתה יודע ששניהם ראויים ומתאימים ויביאו איתם את הרוח החדשה שהממשלה הזו תצטרך. למנות אחד מהם, או את שניהם כשרים, יחזק אותך ואת הממשלה ואת מפלגת העבודה, וחשוב מזה: יבטיח שנקבל עשייה אמיתית.

ואני פונה אליכם, שרבים מכם הצבעתם למפלגת העבודה: דברו, השמיעו, פעלו, כיתבו. אם אתם מכירים אנשים ממפלגת העבודה, דברו איתם. אם לא:
א. לכו לאתר המפלגה (בעמוד "הנבחרת"), ותשלחו כמה אימיילים.
ב. התקשרו לבית מפלגת העבודה 03-6899444, הקישו 6 במענה הקולי ללשכת יו"ר המפלגה, והביעו את דעתכם. גם אם הנושא בנפשכם, היו מנומסים – אבל נחרצים. הזדהו כמצביעי המפלגה, והגידו מה אתם חושבים שצריך להיעשות.

עדכון: טעיתי במספר. תיקנתי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • חיים הגולש   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 11:33

    אפשר לשלוח בקלות דרך טופס צור קשר באתר של עמיר פרץ:
    http://www.amirperetz.co.il/ContactUs.htm

  • מסתכלת   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 11:35

    רציתי להתקשר..
    אתם חושבים שתוקפו של הקו פג?
    שהרי מי צריך את הבוחרים עכשיו?
    תפקידם נגמר.

    זוועה.
    ו-שוקי – כל מילה בסלע, אבל

  • יוחאי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 11:45

    אין ספק שברוורמן ואיילון הביאו הרבה קולות. כשניסיתי לשכנע אנשים לתמוך בעבודה הזכרתי את הנבחרת ואת שני האנשים האלה, וזכיתי להנהוני תמיכה. הם בהחלט אנשים מרשימים והרבה יותר ראויים מסנה, ופואד.
    אני חושש שלפרץ אין מספיק כח פוליטי בתוך המפלגה כדי למנות אותם על חשבון הפוליטיקאים הוותיקים.
    לצערי, העבודה קיבלה רק 19 מנדטים. זה לא ניצחון גדול לפרץ. יש מספיק פוליטיקאים וותיקים רבי עוצמה שיעשו הרבה רעש (ראה ערך מתן וילנאי) לעומת החדשים שכנראה ישתקו ויחכו לסיבוב הבא.

    בכל זאת, זה שווה נסיון. אני אשלח מיילים, לפי דעתי רק לעמיר פרץ בכתובת [email protected] וליולי תמיר בכתובת [email protected] . מכל המיילים ששלחתי לחברי הכנסת של העבודה, היא היחידה שהשיבה לי.

  • שוקי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 12:03

    אופס… תיקנתי את המספר.
    ויוחאי – אתה אולי צודק, אבל זה לא סיבה לא להתקשר. אתה מוזמן לעשות את זה, ולשלוח גם את איתי. אם רציתם דמוקרטיה ישירה אז שיחת טלפון זה מאד ישיר. כמה מאות טלפונים אולי לא יחוללו את השינוי אבל יבהירו שהבוחרים של המפלגה עוקבים ויש להם דעה. זו גם דרך לחזק את פרץ בעשיית מהלך שהוא מן הסתם מת לעשות.

  • יוחאי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 12:09

    ואני אשלח גם את איתי.

    עם מי צריך לדבר שם?

  • איתי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 12:15

    דוגמה מעולה למה שרציתי. חבל שאין לי רשימת אימיילים של מצביעי עבודה לשלוח לה הפניה לבלוג שלך.

  • איתי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 12:21

    http://news.havoda.co.il/Front/NewsNet/newspaper.asp

    באתר הנל יש גם רשימת טלפונים (לא עדכנית) של עוזרים פרלמנטריים של חברי הכנסת

  • מיכל   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 12:26

    אכן, אלה הטובים ביותר שבהנהגת המפלגה והמדינה בכלל. אי כלילתם כשרים, לאחר שהוצגו בראש הנבחרת הוא לא רק הונאה שלהם אלא גם של ציבור הבוחרים שהצביע עבודה לא רק עבור האג'נדה ופרץ,אלא גם למען אלה.
    אני מצטרפת ליוזמה שלך, ומציעה גם לארגן עצומה.

  • דודי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 12:31

    נקווה שיעזור. אני מקווה מאד שהשיקול של פרץ לא יהיה חשש מתחרות עתידית מצד מי מהם.

    אגב, פרץ הביא את ברוומרן אך איילון היה בעבודה לפני שפרץ ניצח את פרס.

  • גיל   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 12:51

    הם עשויים להיות שרים טובים – אבל הם יהיו גם ח"כים מעולים, ובכל מקרה הרווחנו.
    רק לא הקטע של "או שר או כלום" סטייל פרופסור רייכמן הפרימדונה.

    ר' גם משה גולדבלט http://www.notes.co.il/moshe/18583.asp

  • איתי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 13:21

    אם תחשבו על זה רגע: בכדי לחזק יחסית את איילון וברוורמן, חשוב *לא* להצביע למי שמקובל עליכם אך לפי הפרסומים הוא שר וודאי (למשל יולי תמיר). המטרה שלנו היא להבליט אותם מעל כל היתר.

  • איתי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 14:52

    – העוזרת של פרץ.
    1. כרגע לא ברור אם מי שיקבע את זהות השרים ושיבוצם הוא עמיר פרץ עצמו או חברי המרכז. כנראה שהמרכז עצמו יחליט אם להעניק לפרץ את הסמכות.
    2. לחברי המפלגה והמצביעים אין דרך להשפיע ישירות על ההחלטה.
    3. (הצעה שלי) אבל אפשר לנסות להתקשר לחברי המרכז עצמם. כל מתפקד/מצביע בישוב שלו.
    אז אחרי המייל לפרץ, אני מתקשר ליו"ר סניף ירושלים להשיג את רשימת חברי המרכז "שלי".

  • מת מצחוק   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 20:36

    מחבורת חסידים שוטים שעדיין מאמינים שליו"ר ועד הסבלים אכפת ממישהו חוץ מעצמו. תפנו, חברים, לעוזרת, לעוזר, לאתר ולעצומה. יעזור לכם כמו כוסות רוח למת. אתם באמת חושבים שהאבו-שפם התכוון לקדם את אילון וברוורמן? מה, הוא צריך שיתחילו להשוות את הכישורים שלהם לחוסר הכישורים שלו? הוא הביא אותם רק רק כדי למשוך קולות של פריירים שחשבו שלא תהיה כאן מוטציה נוספת של מפלגת עם אחד.

  • שוקי   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 22:02

    כשאתה קורא לו "יו"ר וועד הסבלים" אתה חושף את העובדה שאתה עצמך אדם בזוי, שחושב שלקרוא למישהו סבל זו מילת גנאי. אז קשה להתייחס ברצינות למשהו שאתה אומר מעבר לזה.

  • מת מצחוק   ביום 26 באפריל 2006 בשעה 22:41

    תנוח דעתך. אף אחד לא מצפה לרצינות מצד אנשים שהיו מספיק לא אינטליגנטים כדי להצביע לשפם, ועוד יותר לא אינטליגנטים כדי לא להבין, למרות כל הראיות בשטח, ששום פניות ועצומות לא יעזרו.

    אגב, סבל זו לא מילת גנאי. אלא שסבל, או יו"ר ועד הסבלים, אינו האיש המתאים לכהן כראש ממשלה. אבל צריך מינימום של IQ כדי להבין את זה, אה?

  • שוקי   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 2:19

    ולמי – אם מותר לשאול – הצביע הוד רצינותו, קול התבונה, האדמו"ר גאון הדור, העוקר הרים וטוחנם זה בזה?
    אני באמת סקרן לדעת.

  • איציק ש.   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 6:57

    אחת התופעות הרעות של הדמוקרטיה הישראלית הוא הפיחות העצום ביוקרת תפקיד חבר הכנסת. דוגמה מובהקת היא של אוריאל רייכמן שבז לכנסת בוז עמוק, וכשלא נתנו לו תפקיד של שר החינוך-הוא הלך הביתה וטוב שכך. אני מקווה שהאנשים שהזכרת יגלו גדלות נפש, לא יהיו שרים ויתרמו להרמת רמתה של הכנסת וועדותיה. זה אפילו יותר חשוב היום מתפקיד ביצועי בממשלה.

  • מת מצחוק   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 8:08

    זה כל כך אופיני לך-לנסות לתקוף אישית במקום להתמודד עם המציאות. מה זה משנה למי הצבעתי? זה ישנה את העובדה שלפרץ אין כישורים ואין מילה?

  • מיכל   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 10:01

    שרוצים לראות את העולם בצלם קטנותם ושחיתותם.

  • איתי   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 10:32

    כי ירידות נמוכות על פולטיקאים (שאינם כמובן חסרי מגרעות) לא מביאות אותנו לשום מקום. שוקי ואני הצבענו ליו"ר ועד הסבלים, ומעניין אותנו למי הצבעת אתה:
    ליו"ר ועד 18 המשפחות?
    ליו"ר ועד הקצבאות?
    ליו"ר ועד ההפחדות (וההפרטות המושחתות שבצילן)?
    ליו"ר ועד הלפלפים מז'נווה?
    ליו"ר ועד הגמלאים המיליונרים?
    או שמא ליו"ר ועד הבריונים מכי הילדים שמבטיחים להחזיר את החוק והסדר לרחובות?

    כל הנ"ל כוחניים, אגו-מניאקים, מושחתים – לא פחות מפרץ ואולי הרבה יותר. פרץ אינו מושלם. הוא כרגע המייצג של המצע שחשוב לנו. לכן בחרנו בו. לכן גם זכותנו לבקר אותו (ביקורת בונה) ולדרוש ממנו לקיים הבטחות.

  • איתי   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 10:42

    ח"כ פרץ שלום.

    בעקבות בחירתך ליו"ר מפלגת העבודה הצטרפתי כחבר למפלגה וסייעתי בכל שניתן בידי למערכת הבחירות של המפלגה.

    במיוחד שמחתי על העלאת הנושא החברתי לראש סדר העדיפויות, וכן על הרענון הפרסונלי שהבאת למפלגה.

    אני מבין ומקבל את העובדה שלאור תמונת המנדטים מפלגת העבודה אינה יכולה לעשות היום מהפך חברתי שלם, ולקבל לרשותה את כל התיקים החברתיים ובראשם האוצר. אני מקווה שהמהפך הסוציאל דמוקרטי שתביא יולי תמיר למערכת החינוך יעורר את תיאבון האזרחים למהפכים דומים – בבטחון הפנים, ברווחה, במערכת המשפט, באיכות הסביבה.

    לצערי אני קורא בחדשות כי מתוך הנבחרת המנצחת הרעננה והמצוינת שעבורה נלחמתי, נקבל עכשיו כשרים דווקא אנשים אפורים ולא מרעננים כדוגמת שלום שמחון, אך בעלי כוח במרכז המפלגה. אפילו כשמדברים על סגן שר בטחון (שאולי יהיה ואולי לא) – לא מדברים על עמי איילון אלא על אפרים סנה.

    סליחה על הבוטות, אבל אני לא הצבעתי עבודה בגלל אפרים סנה ושלום שמחון. אני הצבעתי עבודה בגללך, בגלל עמי איילון ובגלל ברוורמן. אני (ורבים אחרים כמותי) הצבעתי עבודה למען בטחוניזם מסוג חדש, אותו מייצג איילון, ולמען כלכלה של מדינת רווחה, אותה מייצג ברוורמן. ואם הייתי יכול לתת תפקידי שרים נוספים הייתי נותן אותם למי שהביאו ויביאו קהלים חדשים לעבודה (נדיה חילו למשל) ולא למי שישב בצד, לא עבד וחיכה לנפילתך. זה פירושו של רענון וזה השכר המגיע לנבחרת המנצחת.

    ההגינות כלפי ציבור המתפקדים והמצביעים מחייבת אותך לתת תפקידי שרים לאלו שהביאו לך קולות ולא לאלו שמחכים לתקוע בך סכינים. תמורת השקט לרגע שתזכה בו אולי בזירה המפלגתית, אתה משלם באכזבה רבתי בקרב מצביעיך ותומכיך החדשים.

    בברכה,
    איתי
    ירושלים

  • מת מצחוק   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 11:06

    שאם בכלל תקבל תגובה על הפניה שלך, הרי שהיא אולי לא תהיה בדיוק במילים הבאות, אבל זו תהיה רוח הדברים:

    איחי שלום
    אני שם ז
    בברכה
    יו"ר ועד הסבלים

  • איתי   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 12:02

    מנומקת ועניינית.
    זה היה לאחר שכתבתי לפרץ מכתב ובו ביקשתי שיקים גוש פרלמנטרי עם מרצ (כפי שעכשיו עשו קדימה וגיל – שהיתה כמסתבר עוד טריק של אדלר ושרון) – או ביחד בממשלה או ביחד באופוזיציה.
    עתה קיבלתי תשובה מנומקת ועניינית לפנייתי בטלפון.

    שנית, גם אם פרץ היה שם עלי ז כפי שאתה טוען, הוא לא היה מגיע לשום דבר בפוליטיקה אם הוא היה אומר לכל מי שהוא שם עליו ז שכך הוא חושב. הוא רוצה את קולי ואת תמיכתי בעתיד. לדוגמה, אני מאמין שהוא די שם ז על שלום שמחון (וכן על פטרונו יו"ר ועד חוטפי המיקרופונים), ועובדה שהוא הבטיח לו תפקיד שר. ככה זה בפוליטיקה.

    היה נעים לשוחח עימך בבמת דיון תרבותית זו.
    הרשה לי להפסיק לענות בהמשך לתגובות המכילות ביטויים כמו אלה שאתה משתמש בהם. לשכנע אותך במילא לא אוכל.

  • מת מצחוק   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 13:07

    כמה כבר אפשר לצחוק? הוא שם ז על שמחון אבל ממנה אותו לשר??? גדול אתה!
    אין לי ספק שהתשובה שקיבלת הייתה מנומקת ועניינית. רק מה? עוד אין גוש הפרלמנטרי של פרץ-מרץ. גם לא יהיה.
    ואין לי ספק שתקבל תשובה כזו גם על הפנייה שלך בנושא אילון וברוורמן. הכי מנומקת ועניינית בעולם. לרוע מזלך אף אחד משניהם לא יוקפץ מעל שמחון, אפרים סנה, פואד והשאר. למה? כי הז שיו"ר ועד הסבלים שם עליך הוא לא כמו הז שהוא שם על שמחון. אבל מאחר ואחד כמוך לא מכיר באמת גם כשהיא מתנפצת לו בפרצוף, אז באמת נפסיק את הדיון התרבותי

  • אורי   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 19:47

    רגע, למה בעצם פואד לא מתאים? רק בגלל שהוא שחור, אה? עדיפים עליו ברוורמן ואיילון האשכנזים, אה?? תתביישו.

  • איתי   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 22:13

    אותי מכעיסה "הקפצה" של אנשים שלא מהעשיריה הראשונה (שמחון לחקלאות, סנה כסגן לבטחון).
    המתפקדים בחרו עשיריה טובה (כולל פואד) ומתוכה יש לבחור את השרים. הנבחרת הזו היתה בהחלט מסר לבוחר לא רק פרסונלי אלא גם אידיאולוגי – של רענון ושילוב בין כוכבים חדשים ובין שרים מנוסים. מתן תיק לסכינאי בשביל שקט תעשיתי זה מה שמחליא אותי.

  • מיכל   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 23:26

    עסקן קטן מהסוג שרווח ב"מערך", (שהפך לאבודה) ושמשמש כיום כחומר הגלם, לצד יוצאי הליכוד, של קדימה.

    בכל מקרה, הבנתי שהבחירה במועמדים תהיה ב"מרכז העבודה", גוף שלא ברור לי מי מרכיב אותו, מן הסתם, עסקנים.
    חבל.

  • איתי   ביום 28 באפריל 2006 בשעה 9:29

    1. אולי דווקא על המרכז אפשר להפעיל לחץ ציבורי יותר בקלות מאשר על עמיר פרץ אחד. דרכים – פניה ישירה אליהם, הצפת תגובות באתרי חדשות.
    2. בטווח הארוך אסור לבוחרי העבודה להשלים עם העובדה שהמפלגה בה בחרו הולכת לכיוונים שונים מאלה שהבטיחה (הן בתחום המצע והן בתחום הפרסונלי). בדיוק בשל כך חשוב להתארגן דרך הרשת ליצירת מסה של מצביעי עבודה שמביעים את דעתם. פרטים בהמשך.

  • ליאור כהן   ביום 28 באפריל 2006 בשעה 9:47

    כאשר הצבעתי לעבודה , אחרי שלא הלכתי להצביע כבר שש שנים, עשיתי זאת מתוך מחשבה שהנה יש סיכוי לראות שינוי כך שיבוא איש עם אג'נדה חברתית, ירענן את הקווים כך שיכניס אנשים חדשים שגם אם לא מסכים עם דעותיהם לפחות זה יהיה שינוי והשיח הציבורי יטה לכיוון החברתי .
    כפי שאפשר לראות שום דבר לא ממש השתנה. פרךף נכנס לקואליציה שהיא מישמש חסר פרופורציה עם הגימלאים שהם רק חשובים על רווחת המבוגרים,שזה טוב אבל בפועל בכל הנוגע לכל דבר אחר בתחום המדיני הם העתק של קדימה. בנוסף, ליברמן, אם יתנו לו להיבחר לשר, יכנס לאותו שעטנז קואלציוני. ופרץ ….טוב מה הוא קיבל? תיק חינוך ליולי, סבבה , אבל מה הלאה. תיק הביטחון?? שכר המינימום יעלה עד 2010? אפשר היה להבטיח עליה של השכר מינימום עד 2030 ל 2000$ זה אותו דבר. שרים בלי תיק, שיביאו עוד ביבוז משאבים כה יקרים. כל זה כאשר אולמרט מחכך את ידיו בהנאה כי יודע שפרץ חייב להיכנס אחרת באופוזציה וילנאי, ברק ושות' ימצאו דרך להראות לו את הדרך החוצה. בכל אופן, ידעתי לפני הבחירות שאני הולך להתבדה ופרץ עם כל הנבחרת לא יעשה שום שינוי. לדעתי אם היה רוצה לשמור על הכבוד היה צריך להישאר באופזציה. הוא לא נשאר שם כי לא רצה סיכון ורצה כוח. טוב, זאת בהחלט הפעם האחרונה שאני הולך להצביע. כי שאפשר לראות בפוליטיקה כולם שם חושבים בראש ובראשונה על דבר אחד: הכיסא שלהם.

  • מיכל   ביום 28 באפריל 2006 בשעה 10:35

    לאיתי, גם לא מוכנה שגוף של עסקנים אינטרסנים ישתלטו על העבודה.
    לא בטוחה בהנחתך שעל חברי המרכז ניתן להשפיע יותר מאשר על פרץ. פרץ הוא נבחר הציבור, לא כל כך יודעת מי בחר את חברי המרכז.

    לליאור,
    לא מסכימה עם הנחתך שישיבה באופוזיציה היתה עדיפה. מהאופוזיציה אי אפשר לעשות דברים, רק להתנגד.

    אני מאוכזבת מהתנהלותו של פרץ, שנראה שלא שקד על התנהלות דמוקרטית בתוך הסיעה. אמנם לבטח זה מאוד קשה, ובכל זאת, נראה ששיתוף פעולה בתוך הסיעה , היה מונע את המצב שמוצר, שבו עכשיו תובעים המורדים את הפעלת "מרכז" העבודה.

    ארגון עצומה והפגנה עשויות להיות אפקטיביות.

  • איתי   ביום 28 באפריל 2006 בשעה 10:46

    כאשר השחיתות בפוליטיקה מובילה אזרחים הגונים רבים לאכזבה ולהימנעות מהצבעה (או להצבעת מחאה), התוצאה הבלתי נמנעת היא שהמושחתים והכוחניים הם אלה שמתחזקים, ושלטון החוק מתרופף. מי שהשתין פעם בבריכה עושה זאת היום ללא בושה מהמקפצה. זה נכון לא רק למרכז הליכוד ולקדימה, אלא גם למפלגת העבודה. זה נכון לא רק לישראל אלא בכל העולם (במיוחד איטליה).

    אפשר להיות מחמירים ולהגיד שפרץ פשוט עבד עלינו, וכל "הנבחרת המנצחת" ו"שינוי סדר העדיפויות" – בשבילם הצבענו, היו הונאה.
    לאלה אומר שהונאה זו לא גדולה מההונאה של ברק ופרס או מההונאה של שרון.

    אפשר להיות סלחנים ולומר שהישגיו עד עתה הם המקסימום שיכול היה להשיג באמון המוגבל מאוד שניתן לו בציבור המצביעים, ותחת איום הסכינים של הנשמות הטובות במפלגתו, על אחת כמה וכמה לו היה בוחר ללכת לאופוזיציה כמו מצנע לפניו.
    לאלה אומר שאסור לנו להסתפק בכך, ועלינו לדחוף את מפלגת העבודה לקיים הבטחות.

    פרץ ושרון (וגם ביבי "תרם") הצליחו בדבר אחד יותר מכל בבחירות האלה – לשבור את ההצבעה המסורתית (בשדרות לליכוד, בגבעתיים לעבודה). זו יכולה להיות נקודת אור – כאשר הכל נזיל הפוליטיקאי יקום או יפול על קיום הבטחות. אך אם נתנהג כמו ילדים ו"נשבור את הכלים" כשהבטחות לא יקוימו זה רק יחזק את המושחתים והשקרנים.

  • איתי   ביום 28 באפריל 2006 בשעה 10:54

    וזו עוד סיבה להתפקד למפלגה. הבחירות למרכז הן *** עוד חצי שנה *** ואני בהחלט מתכוון לבחור באנשים שיראו לי שהם לא מהזן העסקני והמושחת, ושסדר העדיפויות שלהם דומה לשלי. אם היו לי הקשרים, הכישורים ובייחוד הזמן, אולי אף הייתי שוקל להגיש מועמדות.

    בירושלים עירי הפצועה כ-4000 חברי מפלגה וכ-150חברי מרכז, כך שהיכולת של כל קול להשפיע היא גדולה. נכון, זה בהחלט פתח לשחיתות – אבל בדיוק בשביל זה מי שרוצה לנקות את האורווה צריך להיכנס פנימה וללכלך את הידיים.

  • פיקו   ביום 30 באפריל 2006 בשעה 12:25

    שמענו אותה גם כשפרץ ניסה להקים ממשלה הזויה עם הימין והחרדים. שמאלני רשימות, שיודעים לכתוב על כל פלוץ של פרץ וחבריו כשזה נוח, נאלמים פתאום. כשפרצופו האמיתי של הקומבינטור מספר 1 של הפוליטיקה הישראלית נחשף, הם לא רואים, לא שומעים לא דוברים רוע. ביקורת? הם אובדי עצות. הרי אפילו עמי אילון ואבישי ברוורמן הצטרפו למתנגדיו של היו"ר. אז מה נעשה? נאכל את הכובע? לא, נשתוק.

  • שוקי   ביום 30 באפריל 2006 בשעה 16:54

    אתה מבלבל את המוח.

  • פיקו   ביום 30 באפריל 2006 בשעה 18:17

    אז אתה עדיין לא מוצא טעם לפגם בהתנהלותו של עמיר פרץ אחרי הבחירות. אתה עדיין ממשיך בשלך, למרות שהרי גם אתה לא הצבעת בשביל כבל, שמחון, וחבריהם, אלא בשביל ברוורמן ואילון שנדחקו הצידה לטובת מי, בעצם? הנה, השניים האלה, אנשי העשיריה הראשונה שהביאו לעבודה יותר בוחרים מכל אחד אחר למעט פרץ, נדחקים הצדה לטובת פואד. אפילו מצנע, אדם ישר על פי כל הדעות ורחוק מכל החוכא ואטלולא של המערכת הפוליטית, אמר שמדובר בהונאת הציבור. אפילו אילון, אדם ישר ואיש מוכשר ביותר, שבטוחני שגם היית מעדיף כשר הביטחון וכראש הממשלה במקום פרץ, טוען שמפלגת העבודה הונתה את ציבור בוחריה כשלא לקחה אף תיק חברתי למעט החינוך. ומשהו אומר לי שדווקא אילון, מבין כולם, הוא לא מן הרצים בכל מחיר לתפקיד שר התרבות והספורט.

    בתקופת הבחירות, כשאני אמרתי שהעבודה היא אותה אבודה, והדבר עוד יוכח, הסית אותי בברוורמן ובאילון, לא בשמחון ובפואד ובכבל. אפילו לא ביולי. אז לפחות תגיד "אני לא אוהב את מה שאני רואה", במקום לומר שאני מבלבל במוח. הרי שנינו יודעים שאני צודק.

  • שוקי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 0:49

    אולי במקום זה תתעסק במה שקורה במפלגה שלך? למשל, במינוי של של הירשנזון כשר אוצר ושל רוחמה אברהם (!) כסגניתו?
    אתה מתווכח עם עצמך. מנסה לפרש אותי ומעביר ביקורת על פרשנות שגויה.

  • פיקו   ביום 1 במאי 2006 בשעה 9:07

    דווקא בחור נחמד, בעל רקע העולה לאין שיעור על זה של עמיר פרץ בביטחון או במשרד האוצר. ואני לא קראתי או שמעתי בשום מקום על מינויה של רוחמה אברהם כסגנית שר האוצר. לבד מזאת, אני *לא רוצה* להתעסק במה שקורה במפלגה שלי. קודם כל, כי קדימה היא לא המפלגה שלי. תמכתי בה בבחירות, אבל לא התפקדתי אליה. אני לא חף מביקורת, כמוכם תומכי העבודה – למעשה, יש לי ביקורת רבה מאד על הנעשה בתוך קדימה. ובכל זאת, אל תנסה להחליף הנושא. הנושא הוא מפלגת האבודה.

    שכר המינימום, למשל? ירד לאבדון. הרי שנינו יודעים שההסכם שנחתם הוא הונאה מצדה של מפלגת האבודה. ה"נבחרת"? סליחה, שוקי, אבל אפילו אילון וברוורמן, שני אנשי הנבחרת הבולטים ביותר, תקפו ותקפו בחריפות את פרץ. לעזאזל, אפילו פינס ביקר וביקר לא מעט, אבל הושתק ע"י משרת שר. אבל לך, שוקי, כנראה קל יותר להתייחס רק לוילנאי ולאהוד ברק, ולא לקחת בחשבון את ביקורתם האמיתית של אנשים מוכשרים ורציניים שהיו שותפיו של פרץ ל"מהפך".

  • ד.ט   ביום 1 במאי 2006 בשעה 13:02

    הירשזון החזיק עובדת זרה לא חוקית חמש שנים, עד שהתגלתה במקרה בביקורת של משטרת ההגירה. כל אותה עת, כח"כ, טיפל בנושא העובדים הזרים, קבע מכסות, קנסות, גירושים.
    במדינה מתוקנת אדם כזה היה נזרק מהפוליטיקה.

  • ד.ט   ביום 1 במאי 2006 בשעה 13:03

    מדוע הרקע של הירשזון (לשעבר יו"ר ארגון עובדים קטן) עולה "לאין שיעור" על זה של פרץ?

  • פיקו   ביום 1 במאי 2006 בשעה 14:25

    קודם כל, בעניין העובדת הזרה:

    "מאז מחלתה של אשתו העסיק בביתו מטפלת פיליפינית בשם גילרמה. גילרמה גידלה את ילדיו של הירשזון והפכה לבת בית בביתו. גילרמה גם הקימה משפחה משלה בישראל, ואף נולדה לה בת שכיום היא בת 10. בשנת 2004 פגה אשרת השהייה של גילרמה ולפי החוק הייתה מיועדת לגירוש.

    שוטרי משטרת ההגירה הגיעו לביתו של הירשזון ועצרו את המטפלת. בראיונות בתקשורת אמר הירשזון שלא היה מסוגל לאפשר את גירושה. הגירוש התעכב, ובינתיים התקבלה בכנסת הצעת חוק המאפשרת לילדי זרים לקבל אזרחות ישראלית. לפי החוק, יישארו הזרים בישראל עד שילדיהם יגיעו לגיל 18, וגילרמה עדיין אצל הירשזון. "

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3242574,00.html

    מה עוד? הירשזון הוא מייסד "מצעד החיים", נקודת זכות לא רעה מבחינתי. הוא גם שימש כיו"ר ועדת הכספים במשך שנתיים ובאופן כללי הוא מנוסה יותר ואחראי יותר מפרץ. מה גם שכשר התיירות הוא הצליח לקדם שתיים-שלוש יוזמות חשובות.

  • שוקי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 16:30

    אם תעיין בדוחות האחרונים של הוצאות חברי הכנסת מתקציב הקשר עם הציבור תגלה עוד עובדות מעניינות עליו. אתה מוזמן גם לחפש מידע על הצלחות כיו"ר הסתדרות העובדים הלאומיים. כמה גירעון היה כשנכנס לתפקיד, כמה כשעזב אותו. דברים מעניינים כאלה.

  • פיקו   ביום 1 במאי 2006 בשעה 16:47

    50,000 דולר לשיעורי אנגלית. משכורת עתק לנהג. מי זה? אני אתן לך רמז, שמו מתחרז עם שרץ.

  • פיקו   ביום 1 במאי 2006 בשעה 17:03

    על גרעונות משמעותיים כלשהם בהסתדרות העובדים הלאומית. בטח לא כמו אלה של ההסתדרות הכללית.
    ובכלל, הירשזון נראה כמתאים בול למסרים הכלכליים של קדימה. מדיניות ליברליות, בסגנון ביבי-לייט, עם דגש מעט יותר חברתי. הירשזון הוא זה שהעביר, אחרי הכל את חוק פנסיה חובה, יזם את חוק "שכר מקסימום", מנע ממשרד האוצר לצמצם את התמיכה בטיפולי הפוריות ובשעה שעמיר פרץ לא עשה יותר מדי, הוא זה שניסה לאפשר לממשלה לשלם שכר לעובדי הרשויות המקומיות.

  • פיקו   ביום 1 במאי 2006 בשעה 18:18

    על הוצאות הקשר עם הציבור. מבין המועמדים לראשות הממשלה, של פרץ הן הגבוהות ביותר.

    הנה הדף של אולמרט:
    http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mkexpenses.asp?mk_individual_id_t=3&yr=2005

    לשם השוואה, הנה ביבי:
    http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mkexpenses.asp?mk_individual_id_t=90&yr=2005

    והנה הפרלמנטר המצטיין ומנהיג העובדים, עמיר פרץ:
    http://www.knesset.gov.il/mk/heb/mkexpenses.asp?mk_individual_id_t=105&yr=2005

    אחלה מחשב יד אני רואה שהוא קנה לעצמו על חשבון הכנסת.

  • שוקי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 18:22

    עד עכשיו היית סתם דמגוג ועכשיו אתה עוסק בסילוף עובדות.

    העובדות הנכונות:
    בשנים 2001-2005 עמיר פרץ הוציא 1473 דולר לשנה בממוצע על לימודי שפות (לפי שער של 4.5 ש"ח).
    ההוצאה השנתית הממוצעת שלו מתקציב הקשר עם הציבור עמדה על כ-53 אלף ש"ח, במקום טוב באמצע בין חברי הכנסת בישראל.

    הירשזון לעומתו, היה בשנת 2001 שיאן ישראל בניצול תקציב הקשר, עם הוצאה כוללת של 111,984 שקלים.
    בשנת 2002, בעקבות ביקורת חריפה נגדו, הוא צמצם את הוצאותיו (אבל אחר-כך חזר לסורו). אני יודע כי הייתי היחיד בישראל שכתב על זה אז (מאז זה נהפך אופנתי ויש כבר אלפי אזכורים ברשת):
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2384634,00.html

    באותה ידיעה תמצא שגם ירדתי על פרץ. אם כי בדיעבד, אני חושב שאולי הוא באמת היה צריך לשפר את כישורי השפות שלו. וזה דווקא משהו שלגיטימי להוציא עליו כסף מתקציב הקשר עם הבוחר.

  • שוקי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 18:25

    פרץ קיבל את ההסתדרות עם גירעון של 1.2 מיליארד וצמצם אותו ל-400 מיליון. הירשזון עשה בדיוק להפך, כמעט באותם מספרים, והביא את קופ"ח לאומית למצב של פשיטת רגל. בתור מבוטח שלהם אני יודע גם איך הם נראו באותה תקופה, ומרגע שעזב – פריחה.

  • פיקו   ביום 1 במאי 2006 בשעה 18:51

    אז התפלק לי שם איזה אפס אחד. ביג דיל. זה נקרא טעות מקלדת. אני, אגב, את כל האנגלית המעולה שלי למדתי משיעורים עליהם שילמתי לא יותר מ-1,000 שקל במצטבר. ואת מצב האנגלית של פרץ כבר ראינו. כנראה שמישהו שילם, אבל לא הקשיב.

    53,000, אגב, זה לא ממש מקום טוב באמצע, לדעתי. מדובר יותר בדרך למטה. אולמרט-פרץ-ביבי, ערוך השוואה.

    בנוגע להוצאותיו של הירשזון, אני לא חולק עליך, ויש סיבה למה לא הזכרתי אותו. תיארתי לעצמי שזה מובן מאליו.

    "בקרו באתר. כך לא תופתעו אם עמיר פרץ (עם אחד) יפנה אליכם ברחוב באמהרית צחה, או ברוסית קולחת. סופסוף, אין ספק שניתן לקנות ידיעה מצויינת בשפות רבות, כאשר מוציאים 18,720 ש"ח תחת סעיף " לימודי שפות".

    מצחיק, כתב את זה אחד, שוקי גלילי. כנראה בתקופה שעוד הצביע ליכוד.

  • שוקי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 19:09

    הוצאה של 18,700 ש"ח לשנה על לימודי אנגלית היא הוצאה גדולה מאד לכל הדעות. זה מה שעולים שני שיעורים שבועיים עם מורה פרטי טוב (200 ש"ח לשעה) במשך שנה.

    מה שלא הספיק לפרץ לפתח כישורי אנגלית מספיקים כדי לא להתבלבל באחד הנאומים הראשונים שלו. מכיוון שמדובר באדם אינטליגנטי וחריף, אתה יכול להאשים את מערכת החינוך של מדינת ישראל, שמסתבר שגם בשנות ה-50 וה-60 היא הייתה מחורבנת, בעיקר אם היית ילד שגר במעברה.

    ההוצאות הקטנות יותר של אולמרט וביבי הם מכיוון שהיו שרים, ובמשרדים שלהם הם הוציאו פי כמה על סיגרים, שיפוץ משרדים וכו'. גם פרס הוא חסכן גדול, אבל כמו ששמענו לאחרונה יש לו מקורות כספיים אחרים.

  • gd   ביום 22 ביוני 2006 בשעה 23:21

    dasd

  • עופר לנדא   ביום 27 באפריל 2006 בשעה 6:57

    http://news.walla.co.il/?w=/1/897146

    איכשהו התחושה שלי היא שאם ההחלטה אכן תועבר לחברי המרכז, הם לא יבחרו דווקא את הטובים, אלא דווקא את "המקושרים" (כי בסופו של דבר, אין הבדל בין מרכז העבודה למרכז הליכוד).

השאר תגובה