לנקות את מפלגת העבודה

כל מיני אנשים כמו החבר פיקו (כאן) עסוקים עכשיו בחיכוך ידיים, למראה הסכינאים שיוצאים מהחורים במפלגת העבודה. הרבה אנשים המתינו בכיליון עיניים לשלב הזה, אם מתוך אהבת המן או שנאת מרדכי.

לא נעים לראות מפלגה יורה לעצמה ברגל, אבל לפני שמחליטים אלו מסקנות להסיק, כדאי קודם כל, להתחיל בזה שנתפוס דברים בפרופורציות.

מפלגת העבודה החליפה בחצי שנה את ההנהגה שלה, הכריזה על עצמה כמפלגה סוציאל דמוקרטית, והכניסה לרשימה שלה לכנסת שורה של אנשים חדשים – שרבים מאיתנו, כולל אותי, קיווינו לראות בתפקידי שרים בממשלה שקמה בימים אלה. 

מפלגת העבודה גם החליפה כ-60 אחוז מהמצביעים שלה בחדשים. חלק מהישנים, עברו לקדימה בעקבות פרס, אחרים לא היו מסוגלים להצביע למפלגה שעומד בראשה מרוקאי, ורבים – גם אנשים שלמדו לתעב את נתניהו ואת מדיניות האוצר בראשותו – הפנימו את התעמולה הניאו-ליברליסטית שלו, ואת התעמולה האישית נגד פרץ. כמעט אני מתפתה לומר ברוך שפטרנו.

את מקומם של המצביעים שעזבו, תפסו רבים כמוני – אנשים שלא הצביעו מעולם למפלגת העבודה. חלקם, כולל אותי, גם תעבו את המפלגה הזו. בלי פרס, רמון ואיציק וכשאהוד ברק לא עומד בראשה, ההצבעה לעבודה הייתה קלה יותר. זו גם המפלגה היחידה שהציגה אלטרנטיבה – כי עם כל הכבוד לעבודה הפרלמנטרית החשובה של כמה מפלגות קטנות, אף אחת מהן לא הצליחה ולא תצליח לחולל בישראל שינוי משמעותי.

סליחה שהפסדנו
כדאי להפנים: לא ניצחנו בבחירות. לו היינו מנצחים בבחירות אז ברוורמן היה שר אוצר ואיילון היה שר ביטחון, ומתן וילנאי, כמו אהוד ברק ובוודאי דני יתום, היו הולכים עכשיו לחפש את החברים שלהם.

אבל זה לא המצב. לפרץ אין את הכוח הדרוש כדי להעניק תפקידים למי שהוא רוצה, מעל ראשיהם של חברי המרכז. ולמרות השינויים ברשימה, במצביעים, במצע ובהנהגה, מפלגת העבודה היא מפלגה זקנה, שזקוקה להתרעננות. המפלגה הזו, שזוהמה במשך שנים במחנאות, אגואיזם, ודחף בלתי נשלט להרס עצמי, צריכה להתנקות. עד אז, אנשים כמוכם וכמוני הם לא המצביעים המובטחים לבחירות הבאות – הם אלו שהצביעו כבר, ועכשיו הולכים לדרוש את מה שהובטח.

בינתיים, עמיר פרץ פועל בתוך מערכת אילוצים לא טריוויאלית. אהוד ברק עדיין בשטח, בוחש ומזיק. ישנם אנשים כמו מתן וילנאי שמוכנים למכור את אמא שלהם בשביל סיכוי לתפקיד בעתיד. וישנו מרכז המפלגה שאי אפשר להתעלם ממנו ומכוחו.

העובדה שמוקדם יותר היום (א') פרץ הצליח להעביר במרכז המפלגה החלטה שמהווה בעצם תמיכה בו, מעידה שהוא לא איבד את השליטה במפלגה שלו. משהו שספק אם היה מצליח לעשות בלי עזרתם של חלק מהאנשים שעתידים לכהן כשרים בממשלה הבאה. זה פרגמטיזם, והוא מצטלם פחות טוב מהאידיאליזם של דב חנין אבל גם יש לו יותר סיכוים לחולל שינוי.

הרצוי והמצוי
כל מיני אנשים הגיבו בלעג על הרכב רשימת השרים של פרץ, ושאלו מה קרה ל"נבחרת". למרות שבסך-הכל, חמישה מבין ששת המינויים שלו תואמים בדיוק את הקריטריונים עליהם הצהיר: מיקום ברשימה לצד וותק.

בשום תסריט, אגב, לא היו מתנגדי פרץ (מתן וילנאי, קולט אביטל, דני יתום) מועמדים ריאליים לתפקידי שרים. כל המינויים – פרט לאחד – הם של אנשים שהקדימו אותם ברשימה ו/או וותיקים מהם בפוליטיקה (אלא אם כן הקריירה הדיפלומטית של אביטל נחשבת לניסיון פוליטי).

על פרץ, כשר הבטחון הבא, יוטל להוביל קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון. על יולי תמיר כשרת החינוך, יוטל לבצע שינוי עמוק במערכת החינוך. שני אלה יחלשו יחד על כשליש מתקציב המדינה, בשנים מבית שלושת משרדי הממשלה החשובים ביותר והמשפיעים ביותר על חיינו בעתיד הקרוב ובשנים הבאות

ברוורמן ואיילון, שני אנשים שאני באופן אישי הייתי רוצה לראות בתפקידי שרים, רצו הפעם לראשונה ברשימת מפלגת העבודה. והמינוי השישי היה צריך לדעתי להיות אחד משני אלה, ולא שלום שמחון. 

בכל אופן, יש את הרצוי ויש את המצוי, ולא בטוח שיש לנו כלים לקבוע עד כמה גדול היה כושר התמרון של פרץ בין שני אלה. ובכלל, המינויים והתפקידים הם חלק מהסיפור. קווי היסוד וההתחייבויות שפרץ קיבל מאולמרט הם נושא חשוב בפני עצמו (אני אקדיש להם פוסט נפרד), שלא הרבו בימים האחרונים לעסוק בו. ומה שהכי חשוב: מה יקרה במהלך הקדנציה הזו. מה יעשו שרי העבודה, מה תעשה הממשלה ביוזמת ממשלת העבודה, והאם כשיגיע שלב העשייה יוכח שפרץ חזק מספיק כדי להשתמש במנדט שקיבל למטרות הנכונות.
 
הדברים החשובים באמת
בשורה התחתונה, מה שחשוב באמת זה מה יקרה אחרי הרכבת הממשלה. בארבע השנים הבאות. כל האוננות המתמשכת הזו של התקשורת על תהליך הרכבת הממשלה, ועל כל המריבות והסכסוכים וההיעלבויות שמתלווים אליו, מסיטה את תשומת הלב מהעניין האמיתי.

ההתרכזות הספציפית במפלגת העבודה, גם מסיטה את תשומת הלב מהמינויים הצפויים בקדימה (כמו זה של הירשזון כשר אוצר או זה של רוחמה אברהם כסגניתו). אבל כאמור, נצטרך להמתין ולראות מה ייעשה – פשוט מהצד של קדימה יותר מדי דברים נראו ונראים צפויים, ומצדה של מפלגת העבודה יש הבטחות ברורות וחשובות שיש לקיים, או לפחות לנסות לקיים.

התפקיד של מצביעי העבודה לא נגמר, אלא רק התחיל. ללכת להצביע ולהביא אנשים אחרים זו הייתה המשימה הדחופה אך טריוויאלית. המשימה האמיתית, והקשה, היא לשמש כקבוצת לחץ מגובשת כדי להשפיע על התנהגות הממשלה דרך האנשים שבחרנו

על פרץ למשל, כשר הבטחון הבא, יוטל להוביל קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון. על יולי תמיר כשרת החינוך, יוטל לבצע שינוי עמוק במערכת החינוך. שני אלה יחלשו יחד על כשליש מתקציב המדינה, בשנים מבית שלושת משרדי הממשלה החשובים ביותר והמשפיעים ביותר על חיינו בעתיד הקרוב ובשנים הבאות.

התפקיד של מצביעי העבודה לא נגמר, אלא – כמו שאומרת כותרת המשנה של הבלוג הזה – רק התחיל. ללכת להצביע ולהביא אנשים אחרים זו הייתה המשימה הדחופה אך טריוויאלית. המשימה האמיתית, והקשה, היא לשמש כקבוצת לחץ מגובשת כדי להשפיע על התנהגות הממשלה דרך האנשים שבחרנו. 

ועוד תפקיד, עוד פחות נעים שכנראה חלק מאתנו נצטרך לקחת על עצמנו, הוא להתפקד למפלגה ולהעיף קיבינימאט את השאריות של מה שהייתה בעבר ואנחנו לא רוצים שתהיה בעתיד. לא כי היא יקרה ללבנו או שום בולשיט דומה, אלא כדי שמחריביה ומחריבינו לא יצאו מתוכה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • פייר? מאוכזבת   ביום 1 במאי 2006 בשעה 2:05

    ואף מילה על ביזיון הסכם שכר המינימום?
    500 ש"ח שייינתנו בהדרגה עד סוף 2007.שיואו אומרים במקומותיי.
    מפלגת העבודה אולי החליפה הרבה דברים בחצי השנה האחרונה, מא הבחירות היא מחליפה בעיקר עקרונות.

  • דורי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 2:17

    או אולי גדול.

    תעיף לי מהעיינים את שמחון ואת פואד,
    ובמקומם שים את ברוורמן ואילון.

    איך זה בתור התחלה?

  • איתי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 2:17

    גם לזה כמו לכל האכזבות שציין שוקי קוראים פשרה. מפלגת שלטון מתפשרת יותר. חד"ש לא מתפשרת, אך את חד"ש לצערי לא סופרים.
    לדעתי תפקידם של בוחרים לאחר הבחירות הוא לא להיות "פייר מאוכזבים" אלא בדיוק לסמן קווים אדומים. אם עשרות אלפי ** מצביעי עבודה ** היו אומרים לפרץ – או שכר מינימום או כלום (או לחילופין – ממשלה בלי ליברמן כמו שהבטחת / הסכם קבע ולא בריחה חד צדדית וכו' וכו') זה היה משפיע.
    רוצה להשפיע? התפקדי. בסוף תמיד תוכלי להתאכזב ולהצביע למפלגה שתתאים יותר למצפונך.
    בין אם את רוצה לחזק את פרץ כדי שלא יצטרך לעשות דילים מסריחים עם אולמרט ועם עסקני מפלגתו, ולוותר על חלק מהבטחותיו, ובין אם מאסת בו לגמרי ואת רוצה מישהו טוב יותר ממנו – אל תחכי 4 שנים. עכשיו זה הזמן להשפיע.

  • רחל-נשמה   ביום 1 במאי 2006 בשעה 6:28

    אני רוצה להתפקד למפלגת העבודה, אך באתר שלהם אין זכר לאופציה כזו. אפשר עזרה?

  • אני   ביום 1 במאי 2006 בשעה 7:25

    הטלפון של המפלגה:
    03-6899444

    יש שם מישהי – אני חושבת שקוראים לה תמי
    שאחראית על עניין המפקד.

  • מפהק   ביום 1 במאי 2006 בשעה 10:40

    אחרי שאבו-שפם ניסה לעשות קואליציה עם ליברמן, לא קיים אף אחת מההבטחות שלו, זרק את איילון וברוורמן לכלבים, ומפעיל את איתן כבל כדי לשנות את הרכב המרכז ולמלא אותו בעסקני ועדים, אין ספק שהמונים יבואו עכשיו להתפקד. מה יבואו, ירוצו.

    פשוט משעשע מה שקורה כאן. במקום להכיר בטעות ולהודות שבחרת באפס מנופח חסר כישורים, אתה עוד ממשיך את ההטפות הפתטיות שלך. מה אתה חושב? שהציבור עד כדי כך מטומטם? בבחירות הבאות פרץ יקבל בערך מה שקיבל כשהיה בעם אחד

  • מפהק   ביום 1 במאי 2006 בשעה 11:02

    רוב בוחרי פרץ חושבים ככה
    http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000087124&fid=845

  • ד.ט   ביום 1 במאי 2006 בשעה 11:32

    מסתמן שהדיבורים הרמים על שינוי סדרי עדיפויות היו דיבורים בלבד. לפני הבחירות, התמ"ת היה תיק חשוב יותר מהבטחון, כי הוא נוגע לכל העניינים החברתיים ובין היתר אחראי ישירות על התעסוקה. אם שר התמ"ת רוצה, בלי ועדות ובלי שותפים, אז תוך חצי שנה אין אף מעסיק שלא משלם שכר מינימום. אם הוא רוצה, אז כל העוולות של תוכנית וויסקונסין נפתרות.
    אבל, לפרץ חשוב להיות ראש ממשלה והוא סבור (על אף תקדים אולמרט) ששר בטחון זו מקפצה טובה יותר. זה כל הסיפור.

  • ד.ט   ביום 1 במאי 2006 בשעה 11:36

    אני שוקל עדיין להתפקד למפלגה. ההתלבטות היא בין זה ולבין לעזוב לגמרי את כל השמחונים והבוז'ים שישחקו להם.

    בפעם הראשונה מאז 1992 לא רק הצבעתי לאיזו מפלגה אלא ממש תמכתי בה, ופייר-התאכזבתי. קשות.

  • ד.ט   ביום 1 במאי 2006 בשעה 11:44

    העובדות הן שאנשים כמו פואד, שזה עוד מילא (בכ"ז מקום עשירי ברשימה), שמחון וכבל, (על-פי השמועות בעוד חודשיים נקבל גם סנה) הועדפו על-פני ברוורמן ואיילון. בוז'י הרצוג השתקן הועדף ע"פ פינס.
    תיק החקלאות הועדף ע"פ תיק חברתי כלשהו, משיקול פוליטי קטנוני, ונמסר לאיש הלא נכון, אחד שיהיה שר חקלאים ולא שר חקלאות. (למעשה, התיק הלא נכון נלקח כדי להימסר לאיש הלא נכון משיקולים לא נכונים).
    הממשלה נופחה ושוב חוזר הביזיון של שרים ללא תיק.
    הנושא החברתי כפי שאמרתי נזרק לפח. רק תיק אחד מבין חמישה הוא תיק חברתי, החינוך. אפילו יו"ר ועדת הרווחה לא ביקש פרץ. (ואל תקל ראש בזה, שאול יהלום שנבחר לח"כ החברתי ביותר, אמר שלא היה מצליח לעשות כלום לולא היה יו"ר ועדה).

    אפשר לקבל פשרות. עצם קיומו של בוז'י שתקן בצמרת למשל הוא פשרה. קשה לקבל פשרה על פשרה על פשרה.

    אפשר לפרש את העובדות בכל מיני צורות. אתה אומר שהשיקול היה מאבק פנימי באנשי ברק שחייב את ריצויים של שמחון. אולי, אבל אולי החשש מתחרות עתידית מצד איילון הביא לדחיקתו, והרצון להשתלט על המנגנון הביא למינויו של כבל. פרשנות סבירה לא פחות.

  • ד.ט   ביום 1 במאי 2006 בשעה 11:47

    http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000086493&fid=845

    אם לא אוכפים את שכר המינימום, מה משנה גובהו?

  • איתי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 11:57

    על בטחון וחקלאות, אני העדפתי את איילון וברוורמן על שמחון ופרץ, אבל אני לא קובע.
    שוקי הוא לא הסניגור של פרץ וגם לא אני.
    שנינו הסניגורים של שינוי סדר עדיפויות לאומי, ושל ניקוי אורוות במפלגה רקובה ורדומה.
    פרץ סימן תקווה לשינוי בשני ההיבטים, ואם יאכזב לא נכסה על ערוותו.
    הדרך העיקרית להשפיע היא להתפקד ומהר, כי עוד חצי שנה יש בחירות למרכז המפלגה.

  • איתי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 11:58

    התכוונתי לשמחון וסנה

  • ד.ט   ביום 1 במאי 2006 בשעה 13:00

    שכנעת. אתפקד.

  • שרעבי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 13:13

    לקרוא ולא להאמין

    פרץ דואג לעובדי הקבלן

    http://news.walla.co.il/?w=//898628

    עלאק

  • שוקי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 13:40

    לאלו מכם שהתנגדו לפרץ ולמפלגת העבודה גם לפני הבחירות כבר עניתי מספיק לפני. אתם כבר לא תורמים לדיון.

    ד.ט. –
    אני מסכים איתך שהתמ"ת הוא תיק חשוב לעניין החברתי יותר מהחקלאות. למיטב ידיעתי התיק הזה הובטח לש"ס כבר בשבוע הראשון של אפריל.
    הכל פה ויכוח בין רצוי למצוי, והשאלה הגדולה שצריכה הייתה להישאל היא האם להיות בממשלה או ללכת לאופוזיציה.
    לדעתי, לו פרץ היה הולך לאופוזיציה, היינו מקבלים ממשלת ימין קיצונית שליברמן ורפי איתן היה נותן בה את הטון. לא ברור אגב מי מביניהם יותר ימני. בתוך שנתיים היינו הולכים שוב לבחירות, והבוחר היה נוקם במפלגת העבודה על זה שלא הלכה לקואליציה.

  • ד.ט   ביום 1 במאי 2006 בשעה 13:49

    ע"פ סדר היום שהוצג לפני הבחירות, התמ"ת חשוב יותר לא רק מהחקלאות אלא גם מהבטחון. (וכן מהתשתיות).

    ובשורה השנייה, משרדים חברתיים כמו משרד הרווחה או הקליטה למשל חשובים יותר ממשרד החקלאות או התיירות.

  • שוקי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 13:59

    גם אני כנראה לא הסברתי את עצמי. פרץ קיבל לא מה שדרש אלא מה שקדימה נתנה, ולכן השיקול היה אם לקחת או ללכת לאופוזיציה. ממה שדלף, נראה שבקדימה נתנו הרבה יותר ממה שתכננו לתת.
    בכל אופן, משרד הביטחון הוא המשרד שיש לו הכי הרבה נגיעה לזכויות אדם, ולקבוע את המדיניות שלו זה לא מנוגד לקו של פרץ, אם כי צריך לחכות ולראות מה הוא יעשה ומה ימנע.
    חוץ מזה, שמשרד הביטחון הוא המועמד הטבעי לקיצוץ תקציב משמעותי, וזו המשימה הכי קשה שהוטלה על פרץ עד היום. תקציב הביטחון לשנת 2005 עמד על כ-65 מיליארד שקל. אחוז אחד מזה מספיק כדי להעלות ל-1000 דולר את שכרם של 200 אלף איש. אתה לא באמת חושב שאין קשר בין הדברים נכון?

  • מת מצחוק   ביום 1 במאי 2006 בשעה 14:51

    מה תעשה כשגם המשפט החכם האחרון שלך יתנפץ לך בפנים? איך תצדיק אז את יו"ר ועד הסבלים?
    (הכוונה לקיצוץ בתקציב הבטחון. פרץ יקצץ? הוא יכנס למלחמה עם הועדים של התעשיות הצבאיות? הוא יפטר חצי מאנשי הקבע (שבאמת לא דרושים למערכת)? שוב הצחקת אותי)

  • איתי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 16:17

    כפי שאינו מיועד למתנגדים הנחרצים לעבודה/פרץ
    הוא גם לא לאלה שמביטים מהצד באובייקטיביות.

    לפני חודש היתה פה מערכת בחירות בבת אחת על שני נושאים מהותיים: יציאה מהשטחים (לא במצע של איזה מפלגה רדיקלית משמאל אלא של מפלגת אחו-שלוקי קונצנזוס) וגם על מהו סדר העדיפויות הלאומי הראוי. חוץ מלהגיד "לא לכתום" ו"לא לביבי", העם לא ממש אמר אמירה ברורה באף אחת משתי הסוגיות. גרוע מזה: במערכת הבחירות הזו בחרו יותר משליש מהאזרחים להביט מהצד באובייקטיביות. בחרו לשבת כמו הזקנים מהחבובות ולרדת על מושחת א' ועל עסקן ב'. וגם עכשיו יושב העם בציון (בטוקבקים) ומחלק ציונים לאולמרט, לפרץ, למופז, לאיילון, למי לא.

    אז שוקי נותן לפרץ ציון 75 בגלל נסיבות מקלות ואתה ורבים כמוך נותנים לו 55 ואפילו פחות. אז מה? את מי זה מעניין? מה מפלגת העבודה יכולה ללמוד מזה? שצריך להעיף אותו כמו את מצנע? שהציבור מעדיף את העבודה באופוזיציה?

    המאמר של שוקי פונה ** לאלה שבחרו עבודה **, גם לאלה שנותנים לפרץ ציון 100 וגם לאלה שנותנים לו ציון 0, ואומר להם: לא מספיק לשבת בבית ולחלק ציונים. צריך להעביר לנבחרים שלנו את מה שחשוב לנו. הדיון שפתח ** לא עוסק ** בציון היאה לפרץ על המו"מ ועל הרכב השרים, אלא בדרך שאליה הוא כמצביע היה רוצה שהעבודה תלך (בהינתן מה שיש – מעט מנדטים, תיקים לא חברתיים מלבד החינוך, מרכז מפלגה עם עסקנים מתקופות חשוכות) ובדרך שלנו המצביעים לדחוף את העבודה לכיוון הרצוי.

  • פיקו   ביום 1 במאי 2006 בשעה 17:32

    יורקים לכם בפרצוף, ואתם אומרים תודה. משתינים עליכם בקשת, ואתם אומרים: גשם. הרי מאז הבחירות, עשה פרץ כל טעות אפשרית: הוא אץ-רץ להקים ממשלה הזויה ולא מתפקדת עם הימין והחרדים, מהלך אווילי שגרם לו לאבד הרבה מאמינותו והוביל אותו חפוי ראש ומושפל למו"מ עם קדימה. הוא ויתר על משרד האוצר, על ראשות ועדת הכספים או הרווחה, על כל התיקים החברתיים למעט החינוך, הוא לקח את הביטחון כדי למצב את עצמו כראש ממשלה, התעקש שלא לוותר על הפארסה הזאת שנקראת שרים ללא תיק וגרם בכך להקמתה של הממשלה הבזבזנית ביותר בתולדות המדינה, זנח את הנבחרת שאיתה רץ לבחירות ואיתה הביא קהלים חדשים למפלגת העבודה תמורת אותם פרצופים שכבר ריסקו אותה בעבר. וזה מבלי להזכיר את אינספור הטעויות שלו במהלך מערכת הבחירות, כמו הזנחת פרס והקמפיין האנמי.

    וכל זאת למה? כי "זה מה שקדימה נתנה", כמו ששוקי אומר? נו, תעשו לי טובה. פרץ לא הגיע מעמדת נחיתות כל כך גדולה. בלי העבודה לא היתה ממשלה. אין לי ספק שבקדימה היו מוכנים לוותר על התמ"ת, העבודה והרווחה ועל איכות הסביבה, למשל, תמורת הביטחון והחינוך, אם פרץ היה מתכוון למה שאמר בתשדירי התעמולה והיה מוביל מהלך בריא של לקחת תיקים "שוליים" ולעשות מהפכה אמיתית, חיונית, ביחס אליהם. איזו "מהפכה חברתית" מתכוונת העבודה ליישם דרך משרד התיירות והחקלאות, עם קווי יסוד שלא מזכירים במילה את עובדי הקבלן ועם העלאת שכר מינימום שהיא פארסה כזאת, שאפילו בקדימה בטח לא ציפו לויתור כל כך גדול מצד העבודה? פרץ יקצץ בתקציב הביטחון? תגידו, אתם צוחקים? הטמבל הזה עוד לא למד להבדיל את ימינו משמאלו בנושאי ביטחון, ובציבור הוא נתפס כלגמרי בלתי כשיר לתפקיד, אז מול ממשלת חמאס והאיום האיראני פרץ יקצץ בתקציב הביטחון? אפילו יו"ר הועד הנצחי אינו כל כך טיפש. מהלך כזה יקבור אותו פוליטית. ככל הנראה, מדובר בשר הביטחון הכי ממודר וקישוטי שהיה לנו. כמו סילבן במשרד החוץ, או דוד לוי.

    תשאלו את עצמכם, מה הוסיף פרץ למו"מ הנוכחי? האם העבודה בראשות אילון, פואד, אהוד ברק, שמעון פרס או אפילו איתן כבל הייתה משיגה תוצאות שונות בהרבה? בחייכם. שוקי, בצד אתה מצטט מגיב שאמר כי הוא חושש שלפרץ אין מספיק כוח פוליטי למנות את אילון וברוורמן לתפקידי שרים. בינתיים, הציטוט הזה הוכח כמופרך לחלוטין. לפרץ בקושי הייתה מספיק תמיכה במרכז לא למנות את שני אלה לשרים, והפוליטיקאים הותיקים כמו וילנאי ויתום תקפו את פרץ דווקא על כך שמינה את חדלי האישים משנים עברו במקום את השמות החדשים. האם אילון וברוורמן אינם אנשים מוכשרים, שאפילו אתם לא העזתם להטיל בהם רבב של דופי? האם שני אלה לא האסים החזקים של קמפיין העבודה? ועוד איך שכן. ובכל זאת, שני אלה חוו התפכחות כואבת שכמעט הובילה לפילוג במפלגת העבודה. כל זה מעשה ידיו של פרץ. אז עשו לי טובה, הכירו גם אתם בטעות שלכם עכשיו ולא עוד שנה. ויפה שעה אחת קודם.

  • איתי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 17:57

    סתם לדוגמה: פרץ תמ"ת, תמיר חינוך, איילון בט"פ, ברוורמן רווחה, פינס בריאות, כבל/הרצוג איכות סביבה. כולה 6 תיקים אבל בהחלט עם תיק. כולם מהשביעיה הראשונה של הנבחרת.

    בכדי להחליט אם אני מאשים רק את פרץ באובדן הפנטזיה שלי, מזכה אותו כליל או משהו באמצע, צריך לענות על מס' שאלות שאני לא יודע עליהן את התשובה:

    1. מה מתוך זה העבודה דרשה וקדימה לא היתה מוכנה לתת, כי נשמר לשותפות אחרות (ליברמן, שס, יהדות התורה)? כנ"ל ניתן לשאול גם על סעיפי קווי היסוד כגון התוספת לשכר המינימום.

    2. האם הבחירה בבטחון היא בגלל אגו + שדרוג מעמד ציבורי כדברי המקטרגים או באמת בכדי לעשות שם מהפכה תפיסתית ותקציבית? ימים יגידו. מלבד סוגיית התקציב, המאחזים, המחסומים, החיסולים והגדר בהחלט יהיו נקודות מעניינות מבחינתי בדיון בשאלה זו. כמו כן אצפה משר הבטחון החדש לחידוש דיאלוג עם מחמוד עבאס, ולא בסגנון הקפה+נזיפה של שאול מופז, עליו נתבשרנו כי הוא האחראי ל"דיאלוג אסטרטגי"

    3. האם היה סיכוי להעביר את הפנטזיה שלי במרכז המפלגה בלי לתת נתחים גדולים מהעוגה לקבוצות לחץ ששולטות במרכז? נדמה לי שלא, והתוצאה הצמודה הוכיחה עד כמה גם זה היה הימור מטורף, לא מול "הגייסות" של ברוורמן ואיילון (שקיימים כרגע בעיקר בטוקבקים) אלא מול אלו של ברק, וילנאי, סנה ויתום.

    שוקי לא מנסה לסנגר על פרץ, הוא מעביר עליו הרבה ביקורת. כזכור, הוא זה ששם פה פוסט שקורא לפרץ למנות את ברוורמן ואיילון לשרים, ודרבן אותנו לעשות כמותו.
    הוא רק מראה לקוראיו (בניגוד לתקשורת הרדודה אך הלכאורה "אובייקטיבית") שהחיים יותר מורכבים מסתם "יצא פראייר" או "יצא גבר גבר".

  • נמרוד   ביום 1 במאי 2006 בשעה 19:04

    אמנם לקרוא ולא להאמין,
    אך מה, אליה וקוץ בה…
    בקטע לא מובאת הסיבה בגללה פרש פרץ מההצבעה על חוק "עובדי קבלן", למרות שמצויין כי אכיפתו קשה והוא אינו מקל את הגזירות על עובדי הקבלן – ז"א אינו פותר בעיותיהם.

    פרץ נעדר מהצבעה, כי באותו הזמן כבר הגדיר את עצמו כמתמודד לתפקיד ראשות המפלגה ולא היה מעוניין להוציא את האוויר מהרעיון של משמעת סיעתית שצריך היה לתפוס מקום חשוב לקראת כינון בחירות למפלגה ולכנסת.
    דיינו.

    נ.ב.
    היום, ראש-חודש מאי,
    הייתי עד לגורלם חסר הרגישות של מנקים בקניון שאני מתנדב בו עם קשישים, ואמנם שאלת שכר המינימום לא סוגרת את הפרצות בנוגע לאפשרות פיטורין של עובדי קבלן בעתיד.
    אך מכאן ועד זלזול בעמדות פרץ, אני רחוק.
    כמו ששוקי אומר, לראות למרחוק, לראות את הצעדים המשמעותיים, את הביקורת ניתן להשמיע רק תו"כ גיבוי.
    אחרת ניתן כבר עכשיו להירשנזון ולפישר לקבוע כיצד תיראה הכלכלה של ישראל, ונדמה שזה לא המצב.
    פשוט לא!!!

  • מיכל   ביום 1 במאי 2006 בשעה 22:04

    כי זה מה שהאחריות הלאומית דורשת, להוציא את הביטחון מידי הפגע-רע, איש הדמים מופז, אבל הייתי גאה בפרץ לו מסר את התיק לאיילון, ולקח לעצמו את התמ"ת או העבודה והרווחה.
    פנטסיה נאיבית? אולי, אבל פרץ היה ממצב עצמו כמנהיג אמיתי וזוכה להערכה רבה, הרבה יותר מאשר כשר הביטחון.
    אבל עדיין, מגיעים לו לפחות 100 ימים של חסד. הלוואי שיצליח.

  • שוקי   ביום 2 במאי 2006 בשעה 1:18

    מסכים.

  • אלעד הן   ביום 2 במאי 2006 בשעה 13:23

    אני מצטער חברים, אבל אני מקווה מאד שפרץ לא יקצץ בביטחון. אנחנו כל היום מדברים על כך שהבעיה היא שגירעון הפך למילה גסה במקום כלי של מדיניות צמיחה, והנה פתאום הפכנו לתומכים בקיצוצים. הקיצוצים בביטחון יתורגמו מן הסתם לצימצום הצבא הסדיר, אחד המוקדים האחרונים של סולידריות חברתית, ואחד השריונים האחרונים האמיתיים נגד היותנו מדינה בסכנת הפיכות צבאיות (ע"י כך שהגיוס הרחב לצבא מגביל את הפיכת הצבא ל"מעמד מקצועי" בעל אינטרסים משלו, וקושר אותו לאינטרסים של כלל הציבור).
    כמובן ששבירת כוח האירגונים המקצועיים בתעשיות הצבאיות, שעדיין מייצבים נורמות של העסקה בוגנת במדינה, אין לו ולא כלום עם מטרותינו.
    הייתי שמח לקיצוץ בתוכנית הגרעין, אך נראה שאנחנו נמצאים שנות אור ממצב בו דיון כזה יהיה אפשרי.

    בכל מקרה, שוקי, אני מצטרף במאה אחוזים לקריאתך, ואף הופך אותה לאישית: בואו והצטרפו! התפקדו, אבל גם הצטרפו לסניפים, נסו להכנס למזכירות הסניף. אנחנו חייבים להתחיל להסתכל על הפוליטיקה כמשהו שעושים אותו ולא כספורט לצפייה מהצד, שכשקבוצתנו מאכזבת נוטשים אותה וכו'.

  • איתי   ביום 4 במאי 2006 בשעה 1:35

    http://www.amiayalon.org/

    http://www.amirperetz.co.il/ (אתר המרוץ על ראשות העבודה)

    באתרי המועמדים (איילון, פרץ וגם קורנפלד) יש טפסי התפקדות, אך כדאי לשלחם ישר למפלגה (רחוב אורים 1, תל אביב, או בפקס) ולא למטה המועמד כי לא ברור אם המטות פעילים.

  • שפי   ביום 1 במאי 2006 בשעה 2:57

    אתם צעירים מכדי לזכור. אני זוכר את הנקודה שבה מפלגת העבודה התחילה ממש להתדרדר. זה היה בשנות המאבק הפנימי בין רבין לפרס. מועצת חכמי הנחמדים (למשל ובייחוד עוזי ברעם) אמרה שצריך לבחור ברבין, ולא בגלל שהוא טוב מפרס, כי האמת, הם אמרו, שההפך הוא הנכון, אלא בגלל שיש לו יותר "פוטנציאל אלקטוראלי". עכשיו זה הפוך על הפוך על האולי עוד פעם או חצי פעם הפוך.
    בוקר טוב אחד במאי, לפני חצי שעה חזרתי מלחגוג אותך, בדיזנגוף, על הפוך עם הרבה קצף.

  • יהונתן   ביום 1 במאי 2006 בשעה 8:36

    באמת. אני מסכים איתך בנוגע לפרגמטיזם, אני מאוכזב מכך שברוורמן לא קיבל תפקיד ואני מאוכזב שבכלל העבודה החליטה לקחת "שרים בלי תיק" ושרים ללא סמכויות, אבל זה עדיף על לשבת בחוץ ולא להשפיע. שים לב שאלו הבחירות הראשונות שבכלל נושא שכר המינימום בא למשא ומתן קואליציוני, כמו גם הסכם שלום. העבודה לא נצחה אולי את הבחירות, אבל עם מספיק עבודה פרלמנטרית, היא תנצח את הבאות.

  • עופר לנדא   ביום 1 במאי 2006 בשעה 15:29

    שוקי, כידוע לך, אני לא תומך מפלגת העבודה, וגם לעמיר פרץ אין לי חיבה רבה. מאידך, גם לקדימה, ולאומרט אין לי שום חיבה, ולכן אני די אובייקטיבי במאבק הזה.

    בשורה התחתונה, פרץ לא באמת לקח שום תיק שיוכל לסייע לו לקדם את ההבטחות שלו, והתיקים שהוא לקח, הפוטנציאל היחיד שלהם הוא לקדם את האנשים שימונו לאותם תפקידים.

    אפשר לטעון אלף טיעונים בדבר "אילוצים, שיקולים, וכו' וכו'", אבל בשורה התחתונה עמיר פרץ והעבודה עשו במו"מ הקואליציוני בערך כל טעות אפשרית… או שמא אלו לא היו טעויות, אלא סתם התנערות מההתחיבויות שלהם כלפי בוחריהם?

  • עופר לנדא   ביום 1 במאי 2006 בשעה 17:19

    אני עושה בדיוק את מה ששוקי מדבר עליו – כותב מכתבים, מתקשר, מדרבן, או נוזף.

    הנקודה שלי היא שאין ספק שכל אזרח חייב גם אחרי הבחירות להמשיך ולעקוב אחר המתרחש, ולפנות לנבחריו ולהביע את דעתו בנוגע לפעולותיהם, אבל העובדה הפשוטה היא ששוקי מנסה לסנגר על פרץ ואנשיו במקום שאינו ראוי לסנגוריה.

    נכון, העבודה לא ניצחה בבחירות, אבל בלעדיה לאולמרט לא היתה קואליציה, ואת העובדה הזו פרץ ניצל על מנת להשיג תיקים עם פוטנציאל אישי לח"כי העבודה, במקום להשיג תיקים עם פוטנציאל התואם את התחייבויותיו לבוחריו.

  • יהל זמיר   ביום 3 במאי 2006 בשעה 2:48

    לפני כמה שבועות התפקדתי – מילאתי את הטופס הזה, ולשלוח אותו למספר הפקס שבתחתית:
    http://cornfeld.co.il/tofes.doc

    ואגב, יש באותו אתר עוד קצת מידע מעניין:
    http://cornfeld.co.il/alhabechirot.html

כתיבת תגובה