100 ימי החסד

תשננו לעצמכם: 13 לאוגוסט 2006. זה התאריך בו ימלאו 100 ימי החסד לממשלה שהושבעה אמש. כל אחד מכם יודע מדוע הצביע למי הצביע. אם הצבעתם לקדימה, לעבודה, לש"ס או לגימלאים, עליכם להמתין ולראות מה ייעשה בימים שיבואו. ואם תחשבו שהנבחרים שלכם מועלים בתפקידם, התפקיד שלכם הוא לא לקטר על זה שהם נבלות אלא לצעוק את זה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל   ביום 5 במאי 2006 בשעה 10:07

    ולפי מה שהבנתי, יולי תמיר מתכוונת לעשות זאת: דגש על חינוך לדמוקרטיה ולערכי אזרחות פעילה.
    היום הופיעה ידיעה שבשנה הבאה מתכוונים להחזיר את שיעור המוסיקה לבתי הספר (גן-ט).
    אז לפחות בחינוך אפשר שמור על אופטימיות.

  • שוקי   ביום 5 במאי 2006 בשעה 13:17

    אני מניח שהרבה אנשים שהצביעו לגימלאים לא ידעו שזו מפלגה שמורכבת מראשי וועדים ועומד בראשה איש ימין לא ממש מתון. בכל אופן, ברור על מה הגימלאים רצו וזה הדבר היחידי שרלוונטי מבחינת המצביעים שלהם.

  • עידן דורפמן   ביום 5 במאי 2006 בשעה 9:55

    ממש לא…

    לפחות חלקם.

    חלק מהצעירים שהצביעו גמלאים לא יודעים למה.

    חלק מחבריי שהצביעו לעלה ירוק, גם לא יודעים למה.

    אפילו אני, לא יודע למה הצבעתי למרצ.

    אבל אני אצעק, אל תדאג.

  • ניימן   ביום 5 במאי 2006 בשעה 10:11

    בעיקר מכל מיני צעירים שהצביעו להם מתוך מחאה. לטענתם, הגימלאים הפרו את "מנדט המחאה" כשהצטרפו לממשלה. יש אנשים ששכחו שאתה מצביע למישהו בגלל מה שהוא אומר, ולא בגלל מה שאתה רוצה שהוא יאמר.

כתיבת תגובה