איך לעשות שיהיו יותר נשים בפוליטיקה

הכנסת ה-17 תהיה גברית יותר מקודמתה, ושוב אני שומע קולות פמיניסטיים מתוסכלים שמוחים על המצב הזה.
מה שיפה בתסכול פמיניסטי (ויסלחו לי החברה שלי, אחותי, אשתושל, רינת, ועוד כמה פמיניסטיות מהוללות שאני מכיר), הוא שכמעט תמיד הוא מופנה בכיוונים הלא נכונים (למשל: נגד חזיות).
אפשר לכעוס על הממשלה ועל הכנסת, על המפלגות ועל המצביעים. אבל אולי עדיף לא להתמקד באשמה אלא באפשרויות הפעולה.

אחת הסיבות לתסכול הגדול, אם אני מבין נכון, היא העובדה שהנשים לא רק שלא מקבלות ייצוג הולם בשום מסגרת פוליטית, אלא שהן גם לא מצליחות להתאגד.
הרבה נשים – גם כאלה שאינן פמיניסטיות רדיקליות – היו רוצות לראות יותר פנים נשיות בכנסת ובתפקידי שרים. למעשה, גם הרבה גברים – אני ביניהם – מאמינים שייצוג החסר של נשים הוא משהו שכולנו מפסידים ממנו. אני יכול להתלות בעניין הזה באילנות גבוהים (ותודה לעליזה לביא שהביאתני עד הלום בקורס המגדר שעברתי אצלה), אבל בואו נסכים שלנשים יש את האיכויות הבלתי מעורערות שלהן, שמוחמצות כשהן סובלות מייצוג חסר.

אז מה עושים?
אם המטרה היא לראות יותר נשים בכנסת, אז הדרך היא לא להקים עוד מפלגת נשים וגם לא לצאת להפגנות. הדרך הנכונה היא להתפקד לאחת המפלגות הגדולות, ולעצב מחדש את הרשימה שלה.
כדי להכניס חצי תריסר מועמדות לרשימה לכנסת ה-18, לא צריך לגייס מאות אלפי מתנדבות. אלפים בודדים יספיקו. בפריימריז ממוצעים בליכוד ובעבודה (ועד הבחירות הבאות גם בקדימה מן הסתם, אם תוסיף להתקיים), משתתפים כמה עשרות אלפי בוחרים. אריתמטיקה פשוטה תראה שבכל תסריט לא צריך יותר מאלפים בודדים של קולות כדי להכניס יותר ממועמד אחד (בשביל לחשב כמה בדיוק נצטרך להתעמק בשיטות הפריימריז השונות. אם יש מישהו שמבין בזה ורוצה לעשות את העבודה במקומי הוא מוזמן).
אז בנות, במקום לכעוס תתחילו לפעול. יש לכן קדנציה שלמה (אולי) כדי להתארגן, לבחור מפלגה, להחליט על מועמדות ולהכניס אותן לכנסת ה-18.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אבי קליין   ביום 5 במאי 2006 בשעה 16:00

    מדוע בסקנדינביה יש ייצוג רב לנשים בפוליטיקה?

  • צליל   ביום 5 במאי 2006 בשעה 16:15

    חוץ מההתייחסות המתנשאת בנוסח "אז בנות, תתחילו לפעול, יש לכן קדנציה שלמה", כאילו אתה מדריך בקייטנה שמדבר לחבורת ילדות קטנות. ואולי חשוב מכך, תת הייצוג של נשים בכנסת הוא לא רק בעיה של נשים. זה נשמע כמו, תתחילו לפעול, ואני אשב כאן ואחלק עצות מהצד כי כל עוד זה לא פוגע בי ובייצוג שלי כגבר, זה בסדר גמור.

  • שוקי   ביום 5 במאי 2006 בשעה 16:20

    מדינות סקנדינביה עברו החל מראשית המאה ה-20 תהליך חברתי שאנחנו חולמים עליו. זכויות העובדים הן דוגמא טובה לתחום שבו הם חוללה מהפכה שבהשוואה אליה אנחנו נראים פרימיטיביים, ובתחום הזה כמו באחרים הם גם שינו את מעמד האשה.
    אלינו הגיעה בעיקר שמעה של הפתיחות שלהם בענייני מין, אבל עם העיסוק שלהם בקשר שבין פורנוגרפיה לחופש הדיבור הם התפתחו מאד גם מבחינה חוקתית.
    לפני הגידול בייצוג הנשים בפוליטיקה של מדינות סקנדינביה, היה גידול משמעותי בייצוג הנשים בתקשורת – שזה תהליך שכבר קיים אצלנו, למרות שאנחנו מפגרים אחרי סקנדינביה ומרכז אירופה בעשרות שנים.

  • שוקי   ביום 5 במאי 2006 בשעה 16:23

    זה לא ההתנשאות שלי, אולי רגשות הנחיתות שלך. מי אמר לך שאני יושב בחיבוק ידיים? מה את יודעת על הפעילויות שאני עושה מחוץ לרשת?

  • ארכיסקס   ביום 5 במאי 2006 בשעה 18:15

    והחברה שלך נלמד אותך לקח שלא תשכח!

    ולעניין ההצעה – פעם לא האמנתי בזה, אבל: אפליה מתקנת. לקבוע בחוק מכסה של 53 אחוז נשים בכנסת ובתפקידים ייצוגיים. יודע מה? אסתפק ב-50 אחוז.

    אפליה מתקנת לטווח של 10 שנים, עד שזה יהיה מובן מאליו שנשים שותפות בכל התהליכים.

    אחת הבעיות היא שלנשים "מבריקות" אין ממש בעיה להכנס לכל המקומות הללו, אבל נשים בינוניות הן אלו שנשארות בחוץ. בנוגע לגברים – אף אחד לא בודק בציציותיהם אם הם בינוניים ומטה.

    לכל המתקיפים: כן, אני יודעת שיש נשים שהם בינוניות ובכל זאת שיחקו אותה, כמו למשל רוחמה אברהם, שגם היא קיצונית בדרכה. רוב הבינוניות שהן "בסדר" פשוט לא מקבלות את הצ'אנס.

    10 שנים של אפילה מתקנת ותראו שזה כבר יבוא טבעי. אגב, אחרי חמש שנות אפליה מתקנת – ראוי שגם גברים יטריחו את עצמם לועדות מעמד האשה. סורי, הדרת 53 אחוזים מהאוכלוסיה מהמרחב הציבורי זה לא בעיה של נשים. זאת בעיה חברתית של כו-לם. שוקי, אותך אני רוצה לראות בועדה כזאת. על כל השאר – תחטוף בבית 🙂

  • שני   ביום 5 במאי 2006 בשעה 18:16

    ואילו "בנות" הוא כינוי שלא הולם נשים ונערות שחצו את גיל 11-12.

    אנ'לא מצליחה להתייחס ברצינות למאמר שלא מצליח להתייחס ברצינות אלי.

  • שוקי   ביום 5 במאי 2006 בשעה 18:26

    אז אל.
    (או לחלופין – את יכולה לשקול את דבריך מחדש, לחשוב ולהבין שאת מציגה את הצורה הוולגרית ביותר של הפמיניזם, ומחפשת שוביניזם במקום שהוא לא נמצא).

  • שוקי   ביום 5 במאי 2006 בשעה 18:28

    כמו שאת יודעת, אותי לא קשה לגייס למאבקי נשים. מה גם שאני מאמין שרק אחרי שחרור אמיתי של הנשים, יבוא השחרור האמיתי של הגברים החדשים.

  • יונית   ביום 5 במאי 2006 בשעה 18:33

    הוא תוצר של אפליה מתקנת. בסקנדינביה לא מתביישים לרסק אחת לאחת את כל ההנחות הסמויות של השיטות החברתיות כלכליות הנהוגות היום, לעשות מה שבא להם לפי מה שהם מאמינים, ולהגיע למקומות הראשונים בכל דירוג עולמי בכל דבר כמעט. אפילו עכשיו פינלנד מתחילה להיכנס באחד מהמעוזים האחרונים של הגמוניה גברית שנשארה אצלם, וחוקקה חוק שיסגור – כן, יסגור – חברות עסקיות שלא יתנו ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים שלהם. דורות רבים של הגמוניה גברית יצרו סיטואציה כל כך עמוקה של אפליית נשים (ומיעוטים, כמובן, אבל זה נושא בפני עצמו), שבכל מקרה, גם אם את חיה את חייך כאילו שזה לא קיים, תיתקלי בזה (ואני מדברת כאחת שחיה את חייה כאילו שזה לא קיים) וזה יעכב אותך. כל התיאוריות של ה"טבע" ושל הדארוויניזם החברתי הן חרטא אינטרסנטית, וכל פתרון חייב להתחיל בסוג כלשהו של ביטול – גם חוקי, אבל בעיקר בתחום האכיפה – של ההתניות הקיימות. התערבות ממשלתית, ז"א. וכל מי שרוצה לקפוץ על זה שיזכור שאדם סמית מת די מזמן, שההנחות הסמויות שלו היו שגויות, ושאפילו הוא לא אמר את הדברים שאתם רוצים לומר. ואני יכולה לצטט.

  • שוקי   ביום 5 במאי 2006 בשעה 18:37

    אני מאמין שהנשים הולכות לשלוט.
    בתור התחלה בסין ובאירופה (מסיבות שונות, שאני אסביר בפוסט נפרד או במאמר של ממש) ואחר-כך בעולם.
    אני, באופן טבעי, מקדים להצטרף לצד המנצח.

  • יונית   ביום 5 במאי 2006 בשעה 18:38

    לא להיתפס כחבורת שוטות ילדותיות שמה שמעסיק אותן בחיים והדבר היחיד שהן יכולות להתייחס אליו ברשימה מרובת מילים זה השימוש במילה "בנות". די לא רציני.

  • הדר   ביום 5 במאי 2006 בשעה 19:45

    בתור התחלה לא צריך "להסתער" על מפלגה, כי כפי שראינו, רוב המפלגות עדיין מחזיקות סדר יום שוביניסטי ולא חברתי (ולטעמי, פמיניזם כולל גם מאבק חברתי-כלכלי).
    לדעתי צריך לחזק את הגופים החוץ ממשלתיים וחוגי השתדלנות (לוביסטים) ולפעול להסברה וחינוך של דעת הקהל. לדעתי יותר מדי אנשים (ואני בתוכם) חוששים להפקיד את התפקיד החשוב של ייצוג המגדר הנשי בידי "אפליה מתקנת" אגרסיבית (או אפילו בידי שלי יחימוביץ, שאותי אישית איכזבה עוד מההתחלה, כשפלטה בראיון האומלל שהחרדים הם מיעוט נרדף). שלא לדבר על דליה איציק.
    צריך ללחוץ על ציפי לבני ויולי תמיר, הנציגות הבכירות – שיתמכו בפעילויות "נשיות" כמו ארגוני סיוע לנפגעות תקיפה מינית, נשים מוכות, נשים עגונות, חוסר נשים באקדמיה וכו'. צריך לגייס אותן למאבק – מבחוץ. אני רוצה שהפמיניזם יהיה טרנד אופנתי (על אף הבקלאש הצפוי). כאמור, דרך מנגנונים פופוליסטיים של לחץ חוץ ממשלתי ופעילות תקשורתית, השינוי יהיה יותר אפקטיבי. כפי שהתקשורת ודעת הקהל הפכו "חברתיים" בשנה האחרונה – כך אפשר לעשות גם עם פמיניזם.
    אבל שדולת הנשים לא עושה כמעט כלום (כלומר, לא שומעים על כלום בתקשורת). אני מניחה שהארגונים הפמיניסטיים המבורכים עסוקים בהישרדות ופעילות "עומק", אבל אם היו מגייסים עכשיו תרומות לשכירת משרד יחסי ציבור לקמפיין פמיניסטי, אני משוכנעת שההוצאות היו מכוסות.
    אח"כ תגענה חברות הכנסת, כפי שהגיעו 7 המנדטים לגמלאים.

    מה גם, מהניסיון שלי, קשה למצוא אפשרויות התנדבות פמיניסטיות במרכז (חוץ ממרכזי תקיפה למיניהן, שאין לי כוחות נפשיים להתמודד עם זה). כאשר הפעילות הפמיניסטית תגבר, כאשר אני אצטרך רק לבחור היכן להתנדב, כאשר הנושאים הפמיניסטיים יחדרו לשיח הציבורי והתרבותי, אפשר להתחיל לדבר על אפליה מתקנת והעתקת מוקדי הכוח לזירה הפוליטית.
    כך לדעתי.

  • שוקי   ביום 5 במאי 2006 בשעה 20:06

    צאי מזה הדר, את מיושנת. תקועה בקונספציות שנכשלו.
    למפלגות סדר יום שוביניסטי? אז תשני אותו. בזה בדיוק עוסקת ההצעה שלי. מה קרה, רק פייגלין יכול להשתלט על מפלגה במדינה הזאת?

    הפעילות החוץ פרלמנטרית הזו, לפחות במקרה של זכויות נשים, נכשלה. צריך להודות בזה, ולבחון מחדש את דרכי הפעולה.

    תלחצי על צפי לבני ויולי תמיר כמה שאת רוצה. כמה את חושבת שהן יכולות באמת לשנות לבדן?

    בכל אופן, אם מחקת את שלי יחימוביץ' בגלל שאמרה שהחרדים הם מיעוט נרדף, אז כדאי שתתחילי את בדק הבית שלך מעצמך. תסלחי לי שאני אומר את זה, אבל האמירה שלך חושפת בורות – או גרוע מזה.
    החרדים כמעט לא השתתפו בחיים הפוליטיים, במשך כ-30 שנה. גם אחרי שהם משתתפים, ולמרות הגועל האישי שיש לי מחלק מהפוליטיקאים החרדים, הציבור החרדי הוא אחד העניים ביותר במדינת ישראל. גם אחד השנואים ביותר. מבחינת מעמדם בחברה הישראלית, הם מדורגים איפשהו אחרי הרוסים ולפני הערבים – והרבה הרבה מתחת לנשים.

    לפני שאת יוצאת למאבקים חברתיים כדאי שתבואי בידיים נקיות.

  • רוית   ביום 5 במאי 2006 בשעה 20:17

    הפוסט שלך באמת מעלה רעיון מצוין. זה לא סותר את זה שהשימוש במילה "בנות" בקצה הפוסט היה מאוד צורם. חבל שאתה מתקיף את אלו שהסבו את תשומת ליבך לכך במקום לנסות להבין. זה לא מפחית מחשיבות שאר מה שכתבת, אבל זה יוצר דיסוננס שמקשה, עלי לפחות, להריע לפוסט המאוד נכון הזה.

    ציון הדיסוננס הזה לא נועד להציג אותך כשוביניסט. כולנו הטמענו הרבה מאוד ביטויים וצורות התייחסות מהסביבה שלנו, ולשים לב לכך ולנסות לתקן זה לא דבר רע. אני אישית שמה לב הרבה פעמים לכל מיני דברים כאלה שנפלטים לי בדיבור, ומשתדלת לאתגר את עצמי ולשאול מאיפה זה בא ולמה, ולהשתדל להחליף את הביטויים האלה באחרים להבא. בעיני זה טוב ומעצים.

    בכל מקרה, זה לא אומר ששאר מה שכתבת הוחמץ.

  • הדר   ביום 5 במאי 2006 בשעה 21:16

    רק כמה הבהרות:
    זה לא שהחרדים הם מיעוט נרדף או לא מיעוט נרדף, זה הראיון החנפני הדוחה שהיא נתנה, ובו היא מהללת ומשבחת את המגזר (ואכן כמו בכל מגזר, יש בו אנשים טובים לרוב), בלי להתייחס בכלל לנושאים שוביניסטיים קשים מאד כמו נשים עגונות, היחס המזעזע לנשים בתחומים רבים, האפליה הקשה בתחומי השכלה ותעסוקה, התבטאויות מחפירות של רבנים ושועי עולם. זאת הטענה. אני לא מתווכחת עם מה שכתבת על המגזר החרדי, אבל עדיין, לא ציפיתי מיחימוביץ שתתבטא כך (ובראיונות נוספים שהיא נתנה, בהם טענה שהיא "לא פמיניסטית" כאילו זו הומופוביה).

    ולא התכוונתי שתמיר ולבני ישנו לבד, התכוונתי שקמפיין ציבורי שהן תתשתפנה בו, יכול להיות דבר חיובי ביותר. אני לא מצפה שהכל יפול עליהן אבל מה רע בקצת גיוס תמיכה מהשרות הבכירות?

    ולגבי ההבחנה שלך על שרשרת המזון המגדרית – אולי החרדים מדורגים לפני הנשים (החילוניות), אבל רק דמיין מה עובר על הנשים שלהן (ועל הנשים הערביות/מוסלמיות/דרוזיות/וכו').

    ורק בגלל שהפעילות החוץ פרלמנטרית נכשלה עד כה, לא אומר שדינה כישלון בכל מחיר ובכל מצב. ואני גם לא חושבת שהיא נכשלה לגמרי. בשנים האחרונות נחקקו כמה חוקים חשובים ביותר, בזכות פעילות פרלמנטרית וחוץ פרלמנטרית.

    ואם לא הבנת אותי (שוב), אז אני גם מציעה לשנות את סדר היום המפלגתי – אבל לא להתחיל במפלגה, אלא בחינוך והסברה ציבוריים (יחד עם זכויות אדם ואזרח).

  • ארכיסקס   ביום 5 במאי 2006 בשעה 22:15

    בגלל זה הייתי רוצה לראות גם אותך שם (לא, אתה לא חייב. סתם, זה היה נחמד אם אתה או מישהו כמוך היו שם). אני מתארת לעצמי שלהיות גבר חדש בצד של המנצחים (נו, יש איתנו כמה בנים) – זה עדיין להיות בקבוצת מיעוט, ועוד בלי רול מודלז.

    ובנוגע ל"בנות" – בנות, לא צריך בכל מצב להפעיל דיקטטורה על סלנג. שוקי כתב דברים יפים וטובים, לא נפגעתי מפני שקרא לי "בת", דווקא הרגשתי שאני בחבר'ה שלו! נשים זאת מילה יותר מרוחקת, די כבר לשפוט אנשים על פי הסמנטיקה (וזה דווקא תחום שמאד חשוב לי!)

  • שרון   ביום 6 במאי 2006 בשעה 0:58

    יונית עמדה על חשיבות המהלך המבני, הכולל אפליה מתקנת. בבחינת: אם זה עבד לא רע עבור הסקנדינבים, יש חשש לחשד שזה יעבוד גם במחזותינו הלבנטינים.
    לרתום כמה שיותר נשים להתפקדות למפלגות כדי לתרום לשינוי מבפנים זהו צעד חשוב, אך כדי להגביר את הסיכויים שיחול שינוי מערכתי יש צורך בצעד מבני.
    על כן, על כולנו להעלות את החקיקה על ראש שמחתינו ובעניין זה אני מאמינה כי גם לך יש מה לתרום.

  • נועה רז   ביום 6 במאי 2006 בשעה 11:52

    כן, לכאורה נשים יכולות להתאגד, להתאחד, להכניס מועמדות לכל מפלגה

    אבל מה, התאגדויות והתארגנויות זה משהו שקצת קשה לעשות כשאת חוזרת מהעבודה בחמש בערב למשמרת שניה עם הילדים

    התיאוריה שלך נכונה וטובה, אבל אני חושבת שהיא עדיין לא ישימה בעולם הממוגדר של ימינו. וחבל

  • שוקי   ביום 6 במאי 2006 בשעה 12:13

    לא בכל מפלגה. במפלגה אחת.
    אני חושב שאני איאלץ לשבת, לחשב ולהציג מספרים מבוססים כדי להבהיר כמה זה פשוט. איך בשיטה הקיימת יכול אוונגרד קטן של כמה אלפי אנשים לקבוע מי יהיו המועמדים.

  • איתי   ביום 6 במאי 2006 בשעה 16:36

    הרי את הפוסט הזה היה אפשר לנסח מחדש בשינויים קלים לגבי כל מגזר מוחלש בחברה.

    אילו 5000 אתיופים היו מתפקדים לעבודה, אדיסו מסאלה היה חוזר לכנסת. בפרסומת הקטנה שקנה לעצמו בעיתון מפלגת העבודה כתב (בנסיון להראות ששווה ללבנים להצביע בשבילו, כי הוא יביא קולות לעבודה): "80000 בוחרים אתיופים כבר מאחורי". הוא וודאי ידע שזו שטות.

    אילו 10000 עובדי חברות כ"א היו מתפקדים לעבודה, עניינם היה קו אדום במו"מ הקואליציוני ולא "מועבר לוועדה".

    בתוך הדיון הפמיניסטי בטוקבקים נידונו בעצם 3 אופציות להעצמה פוליטית, הן רלוונטיות גם לגבי כל מגזר מוחלש באשר הוא
    – הגברת מעורבות במפלגה מסוימת (בתנאי שאפשר –
    אני כמזרחי לא יכול להחליט שאני עושה מהפכה חילונית בש"ס והופך אותה לזרוע פוליטית של הקשת המזרחית)
    – מפלגה מגזרית
    – תמיכה בארגונים בלתי מפלגתיים

    שתי נקודות לתמיכה בהצעתו של שוקי הן
    א. בדרך כלל מפלגות מגזריות לא הצליחו או לא האריכו חיים, ובד"כ קוממו הרבה אנטגוניזם מצד האליטות המאוימות. לעתים פעולתן הותקפה כ"סחטנות", גם כשהיתה לגיטימית.
    ב. תשומת לב למעבר אישים בולטים מארגונים בלתי מפלגתיים לפוליטיקה: איילון, אלבשן, עוזי דיין, רייכמן – כנראה שגם הם הגיעו למסקנה שרק בכנסת ובממשלה אפשר באמת לשנות.

  • שוקי   ביום 6 במאי 2006 בשעה 16:41

    אני מכיר את המגזר החרדי היטב, גם באופן אישי וגם כתוצאה מעיסוק בו במסגרת אקדמית. מצב זכויות האשה במגזר החרדי הוא מבחינות מסויימות לא פחות ואפילו יותר טוב מאשר אצל החילונים. ברוב הבתים החרדיים הגבר שומע בקול האשה ולא להפך. בעיקר אם היא המפרנסת.

    הבעיה של נשים עגונות, כמו בעיות אחרות שקשורות לעניינים משפחתיים, לא קשורה לחרדים. הרבנות הראשית היא לא גוף חרדי, אלא גוף של המדינה שבעבר ייצג את ציבור "המזרחי" והרבה שנים שגם אותם הוא לא מייצג.

    אף אחד לא טוען שאין בעיות במגזר החרדי, ואני באופן אישי חושב שרבנים שמתבטאים בפזיזות וחושפים דעות חשוכות חוטאים ב"חילול השם" שזו אחת העבירות הכי חמורות ביהדות. אבל לומר שרב או פוליטיקאי זה או אחר מייצג את הציבור החרדי זה כמו לומר שטומי לפיד או אהרן ברק מייצגים את הציבור החילוני. זה פשוט לא נכון.

    לגבי תמיר ולבני – מסכים.
    בעניין פעילות חוץ פרלמנטרית – מסכים.
    אם כי כדי להשיג תוצאות בשנים הקרובות, ולא במאות הבאות, כדאי לקבל את זה שהפגנות ועצומות לא הצליחו לחולל פה את השינוי

  • תמר   ביום 6 במאי 2006 בשעה 1:44

    הדר, לדעתי בהחלט לא חסרה פעילות.
    את יכולה להתנדב בתחום קידום זכויות היולדת ובריאות נשים. יש עמותה שזקוקה למתנדבות אצל תינוקות נטושים בבתי החולים. את יכולה לפעול לקידום יזמות עסקית נשית. אלו רק כמה דוגמאות שזרקתי מהראש, אם משהו מזה מעניין אותך אשמח לשים פה פרטים נוספים.
    מתקשר לי למה שכתבה רינת כאן למעלה לגבי הבינוניות והמבריקות.
    אני מסכימה שגברים בינוניים ומטה מצליחים להתקדם בקלות יתרה מנשים בינוניות ומטה, אבל באופן כללי בחיים, רצוי להיות טובות במה שאנו עוסקות בו ולא לשאוף לבינוניות. זה חלק ממה שמביא אנשים לשנוא "פמיניסטיות" (בלי לדעת משמעות המושג) בתור כאלה שמחכות שישפרו להן את המעמד ולא עושות בעצמן.

    להיות אקטיביסטית למען משהו שחשוב לי, זה לצאת מהבינוניות ולמצוא בעצמי מה אני יכולה לקדם. לדעתי (הנאיבית אולי…) זה מה שיביא גם בסוף לשיפור. העיסוק בניסוח "בנות" של שוקי הוא קצת להתחמק מן העיקר.

השאר תגובה