מה שישראל עושה לניצולי השואה

קבוצה של ניצולי שואה פנתה לאחרונה לאו"ם בבקשה לעזרה. זה מפתיע, מוזר, מביש ובלתי נתפס, אבל אחד מכל שלושה ניצולי שואה שחיים בישראל סובל ממצוקה כלכלית. וכפי שהסתבר לנו בשנים האחרונות – לא רק בנקים בשוויץ גזלו את רכושם של יהודי אירופה, אלא גם מדינת ישראל עשקה הרבה ניצולי שואה.

ערב הבחירות, פגשנו החברה שלי ואני את יעקב כפיר ממפלגת "הציונות החדשה". איש מקסים עם סיפורים עצובים. הם לא נכנסו לכנסת ולכן מתפתחת בימים האלה, בלית ברירה, פעילות חוץ פרלמנטרית שנועדה להזיז משהו בעניין. 

בלינק תמצאו עצומה מקוונת בנושא, וייקח לכם בדיוק שתי דקות לחתום – אז תעשו את זה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • בת לניצולת שואה   ביום 9 במאי 2006 בשעה 8:51

    לאלו שמגיעות מטעם ממשלת גרמניה.
    חלק מהניצולים מקבלים קצבת נכות ממשלת ישראל. ציבור זה יוצא מקופח מאוד יחסית לאלו שקצבת הנכות שלהם (רנטה) מגיעה ממשלת גרמניה. בשנות השישים קיבלה ישראל סכ ומי עתק מגרמניה, על בסיס ההבטחה שכספים אלו יועברו בבוא הזמן לניצולים שיטופלו על ידי ממשלת ישראל. היום הקמצבה המגיעה מטעם ישראל היא פחות ממחי צית מהקיצבה המגיעה לניצולים שמקבלים את הרנטה ממשלת גרמניה. בשלוש השנים האחרונות, תקופת נתניהו, החליט הביבי, להקפיא גם קצבאות אלה, כאילו שמדובר בכספים ששייכים לאוצר, ולכן רק לאחרונה , לאחר שלוש שנת הקפאת הקיצבה, הועלתה קצבת הניצולים שמקבלים קיצבה ממשלת ישראל, ב-17 שקלים….
    אמי (81), ניצולת שואה, אומרת: אינני רוצה נדבות, אינני רוצה להיחשב "נזקקת"! אנא השווה בדין את קצבתי (כ-1000 ש"ח), לזו של הניצולים שמקבלים קיצבתם ישירות מגרמניה (סכום כפול). כך אוכל לחיות מעט יותר ברווחה.

  • איתי   ביום 9 במאי 2006 בשעה 11:58

    חתמתי.
    אנא בקש מיוזמי העצומה לבקש שם ומשפחה, ואולי גם תעודת זהות.
    ממה שראיתי חלק נכבד מה-250 שלפני חתם בשם פרטי בלבד וזה חסר ערך.

  • שרעבי   ביום 9 במאי 2006 בשעה 22:21

    בא נראה מה יעשה האיש שויתר על האוצר ולא מוכן לקצץ בביטחון ובעובדיו.

    האם הוא ומפלגתו ההומנית והחדשה תעזור לניצולי השואה. כי כבר כמה שנים שהם בקואליציה והם מצביעים על התקציב בצורה חיובית. ככה שמפלגת העבודה ונציגיה ואפשר לומר לצערי – גם בוחריה – אחראים למצבם של ניצולי השואה היום.

    כך שלומר ש"אלא גם מדינת ישראל עשקה הרבה ניצולי שואה." אינו נכון. מי שעשק אותם זה מי שישב בקואיציה והצביע עבור התקציב.

    אל תפיל את זה על כולם. וכן, אני מבין ש"מדינת ישראל" זה הישות ההיא…
    "

  • בת לניצולת שואה   ביום 9 במאי 2006 בשעה 23:40

    כח"כ מטעם הליכוד הוביל מאבק להעלאת גובה הקצבאות שמקבלים הניצולים, נכי נרדפי הנאצים, מממשלת ישראל, באותה תקופה שר האוצר היה בייגה שוחט, שהתנגד כמובן, ולבסוף בג"צ קבע שמדובר בביזיון וחובה על ממשלת ישראל להעלות את הקצבאות הללו, ובכורח הבג"צ נאלץ בייגה להעלות את הקצבאות, אך בשיעור מצחיק (כלומר עצוב).
    מעניין איך ינהג הירשזון עכשיו בנושא זה…

  • יונית   ביום 10 במאי 2006 בשעה 9:18

    זה לא רק "מי שישב בקואליציה והצביע על התקציב", אלא גם כל מי שישב באופוזיציה וכל מי שישב בבית, ולא העלה את הנושא על סדר היום שוב ושוב ושוב. עם כל הכבוד לקואליציה, במדינה דמוקרטית היא לא הדבר היחיד ואופציית הפעולה היחידה, ואף אחד לא יכול לנקות את ידיו מהעניין הזה. הפגנות, עצומות ודיון ציבורי, כשהם נעשים בהיקפים גדולים ועם מסות של בני אדם, יכולים להשפיע בצורה מהותית על כל צעד שמבצעת הקואליציה. וזה נכון לכל דבר, אבל בעיקר בעניינם של אלו שקולם לא נשמע.

  • בת לניצולת שואה   ביום 10 במאי 2006 בשעה 10:00

    כבר לא בגיל של לצאת לרחובות, ולמרבה הבושה בניהם לא יוצאים לרחוב בשבילם. עצומות – נחתמו כבר לרוב, וכך גם מאמרים

  • יונית   ביום 10 במאי 2006 בשעה 11:21

    שלא לדבר על זה שמצב הדיון הציבורי והמחאה הציבורית בישראל נמצא בשפל של שפל המדרגה. אני לא חושבת שניצולי השואה עצמם צריכים לצאת לרחובות. רובם באמת לא מסוגלים לכך, גם פיזית וגם נפשית, בעיקר אלו שעליהם צריך להגן יותר מכל. כמה שמכונה "דור שלישי", אני מנסה לעסוק בזה כמה שיותר, אבל זילות השואה שמבצעת ממשלת ישראל לדורותיה ושמתבצע בשיח הציבורי באופן מיוחד בשנים האחרונות, וריסוק כל בסיס לכל סוג של סולידריות בעם הזה, מוביל אותנו ואותם למצב נוראי. אף אחד לא מוכן לצאת לרחוב יותר על כלום, ולאף אחד לא ממש אכפת משום דבר, אפילו לא מעצמו (תמיד היו אומרים שכשיפגעו לאנשים במה שהכי קרוב אליהם, בכיס שלהם, הם יתעוררו. גם זה לא קרה כאן). שמעתי כבר מניצול שואה מבוגר את הטענה שמדינת ישראל פשוט מחכה שכל הניצולים ימותו כדי לפטור את עצמה מהעיסוק בהם – ככה לפחות חלקם מרגיש היום. איך בדיוק מדינה כזו יכולה להתהדר בהיותה התשובה היחידה לשואה, כולל התחייבויות במסמך המכונן שלה, מגילת העצמאות, לתת בית, הגנה וכבוד לשארית הפליטה, לא ברור לי בכלל. אם יש משהו שממוטט בעיני את כל ההצדקות לקיומה של מדינת ישראל, ברמה הסמלית והעקרונית, זה בדיוק הסיפור הזה.

  • בת לניצולת שואה   ביום 10 במאי 2006 בשעה 15:54

    כתבת בדיוק את תחושתי הן בנוגע ליחס המדינה לניצולי השואה, והן בעניין האדישות המדהימה, או ליתר דיוק, חוסר הנכונות להזיז את התחת ולצאת ולמחות ולהפגין.
    אולי כאן נמצא ציבור שיהיה מוכן למעורבות פעילה.

  • יונית   ביום 10 במאי 2006 בשעה 19:07

    נמצא כאן פרומיל של פרומיל, שחלקו הוא אנשים שבעיקר עסוקים בלמה אסור למתוח ביקורת על כלום ולהגיד שום דבר, ולא ממש בלעשות משהו (וכל מה שעושים חייב להתחיל מדיבורים). וחוץ מזה, בבחירות רצה מפלגה שאף אחד לא שמע עליה כמעט, מפלגת "הציונות החדשה", מפלגת ניצולי שואה. הגימלאים קיבלו 7 מנדטים – הצבעת מחאה עלק, והם כמה מאות קולות. ככה הנושא מעניין את הציבור אפילו ביום היחיד שבו לפחות חלקו כן טורח להעמיד פנים שהוא משתתף במשחק הדמוקרטי (וגילוי נאות – אני לא הצבעתי בשבילם, כי לא הצבעתי הצבעת מחאה אלא הצבעה אמיתית).

כתיבת תגובה