איך מייצרים כניסות לבלוג (1)

אם עוד לא קראתם את מה שכתבתי כאן על קידום בלוגים במנועי חיפוש ובכלל, אז תתחילו בזה. נדמה לי שיש שם כמה טיפים שימושיים (בשבילי הם עבדו). ויש עוד הרבה אחרים שבהזדמנות בטח נגיע גם אליהם (או לחלק מהם).

הפעם אני רוצה לעסוק בנושא מכיוון אחר, והוא ויסות הכניסות באמצעות שליטה בקצב הפרסום של פוסטים. אני אדגים מהסטטיסטיקות שיש לי (מי שרוצה לראות את נתונים מספריים אמיתיים, יכול למצוא אותם בלינק שבצד ימין):

א. בחודש מרץ, שבו פרסמתי פוסטים בקצב של 1-2 ליום, קיבל פוסט ממוצע X כניסות ביום-יומיים הראשונים. בסך הכל הגעתי לכ-40X כניסות לחודש לפוסטים חדשים ולכ-150X כניסות לבלוג כולו.
ב. בחודש אפריל, שבו הרגעתי קצת את הקצב (קצת פחות מפוסט אחד ליום) גדל מספר הכניסות הממוצע ל-1.5X בערך. בסך-הכל צברתי כ-30X כניסות לפוסטים חדשים וכ-100X כניסות לבלוג כולו.
ג. לכאורה, הוכחנו שעדכון אינטנסיבי עדיף. אבל מבחינת הזמן שהשקעתי בכתיבה, התמורה במונחים של כניסות הייתה גדולה יותר.

בהנחה שהמטרה העיקרית היא להגיע עם כל פוסט לכמה שיותר אנשים, יש כמה מסקנות אפשריות:
א. עדיף להחזיק שני בלוגים ולכתוב בהם לסירוגין.
ב. אפשר להנהיג שיטת רוטציה – לעבור מכתיבה אינטנסיבית יותר לאינטנסיבית פחות.
ג. ישנו קצב עדכון שממקסם את מספר הכניסות הכולל, כשקלול של כניסות "שוטפות" וכניסות לפוסטים ישנים דרך מנועי החיפוש.

עדכון אינטנסיבי של בלוג מושך את מנועי החיפוש ומשפר את הדירוג שהם מעניקים לו. אבל קצב עדכון מתון יותר מייצר יותר כניסות בשוטף. הדרך בה ניתן להעניק הכי הרבה חשיפה לכל פוסט – איך שלא מסתכלים על זה – הוא לא להיות עקבי. מצד שני, האם חוסר עקביות לא מבריח קוראים?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתי   ביום 16 במאי 2006 בשעה 23:56

    לדעתי, אם אתה רוצה לעשות מחקר כמותי רציני, תתעלם מהחודשים מרץ אפריל ותחזור על הניסוי.

    הבלוג שלך בחודשים מרץ ואפריל הכיל ברובו פוסטים בנושא פוליטיקה. מרץ = החודש האחרון של מערכת הבחירות. בוער לכותב ובוער לקוראים. אפריל = שאריות האנרגיה ונפילת המתח שאחרי.

    אלו חודשים עם דינמיקה מאוד מיוחדת שקשה להסיק מהם הרבה על שגרה והאם קצב הפרסום באמת השפיע על קצב הכניסות. באנלוגיה, משקיע מחול שמעוניין להיכנס לבורסה בת"א יעשה בחכמה אם לא ישתמש בנתוני מרץ אפריל בכדי להסיק על התנהגות הבורסה.

  • שוקי   ביום 17 במאי 2006 בשעה 1:03

    שניכם צודקים, כמובן, והמחקר לא הסתיים. אבל הוא גם לא התחיל בחודש מרץ.
    כעיקרון, זו תופעה שדי חוזרת על עצמה והיא גם הגיונית: יותר פוסטים אומרים פחות כניסות לכל פוסט, אבל יותר כניסות מגוגל לפוסטים ישנים.

  • גדי ש.   ביום 17 במאי 2006 בשעה 1:10

    הוא השפעת מועד פרסום הפוסט על שרידותו, והריטינג שלו. כלומר, סביר שפוסט שמועלה באמצע הלילה לא יתדרדר ברשימה כל כך מהר, מצד שני, יהיו לו פחות קוראים פוטנציאליים.

  • רוגל   ביום 17 במאי 2006 בשעה 1:29

    כמה מהמבקרים המזדמנים (מנועי חיפוש לדוגמא) הומרו לקוראים קבועים. זהו בעיניי המדד העיקרי להצלחה. האם יש לך אפשרות לכמת את הנתונים הללו?

  • איתי   ביום 17 במאי 2006 בשעה 1:40

    אם אני נכנס לבלוג שלך 20 פעם ביום כי אני מנהל דיאלוג בטוקבק עם יונית (שם בדוי?), אז "המערכת" סופרת אותי 20 פעם? זה כאילו אני אקנה ידיעות פעם אחת וכל פעם שאני אלך לחרבן עם המוסף לשבת מונה הקוראים יספור עוד קורא.
    דפוקים כמוני בהחלט ישבשו לך את הסטטיסטיקה!

  • יונית   ביום 17 במאי 2006 בשעה 9:41

    בלי קשר לנושא: לא, זה לא שם בדוי (ואני דווקא חושבת שההורים שלי די הצליחו בבחירה).

  • noamt   ביום 17 במאי 2006 בשעה 9:57

    א. כתובת IP לא אומרת הרבה. כל מי שגולש מהעבודה שלי , למשל (ומדובר בכמה מאות עובדים!), "מסתתר" מאחורי אותו IP. לא נכנס לפרטים טכניים, אבל יש לזה סיבות טובות – של אבטחת מידע וגם פרקטיקה.
    ככה זה כמעט בכל ארגון, וגם בבתים פרטיים בהם "משתפים" את החיבור לאינטרנט. קוראים לזה NAT.

    ב. קוקיז: יש אנשים שמוחקים אותן מדי פעם. אני אישית מוחק אוטומטית את *כל* הקוקיז שהשאירו לי בפיירפוקס עם סגירתו – פרט לרשימה מצומצמת מאוד של אתרים שאני רוצה לאפשר להם לזהות אותי (*). הסיבה היא כפולה: קודם כל שמירה על פרטיותי. שנית, יש אתרים שסתם שולחים קוקיז ללא צורך.

    (*) מי שמשתמש בפיירפוקס ורוצה לדעת איך, שישאל. לא צריך שום הרחבה.

  • אורן   ביום 17 במאי 2006 בשעה 11:18

    נכון שמי שכותב בלוג רוצה קוראים אבל השאלה הרלוונטית מה מידת ההשקעה שהוא מוכן לתת תמורת הקוראים.
    אני מניח שמה שהפך בלוגים לקוסמים כל כך הוא העובדה שאנשים שלא עוסקים בכתיבה לפרנסתם ושהבלוג שלהם לא נועד לקדם מוצר/רעיון מסויים פשוט מצאו שם קהילה אינטימית שתקרא או תגיב בלי שבעל הבלוג יצטרך להשקיע מיטב זמנו ביחסי ציבור.

    אתה בהחלט צודק בכל מה שכתבת אבל זה רלוונטי בעיקר לבלוגרים "מקצועיים" כאלו שבלוגם אומנותם ולא לבלוגר המזדמן. כלומר אם זה נכון גם לגביו אז כנראה שהבלוג קם על יוצרו.

  • שוקי   ביום 17 במאי 2006 בשעה 11:26

    החשיפה בהתאם למועד הפרסום היא גורם שמשתנה עם ההתפתחות של רשימות. פעם זה היה פחות חשוב, אבל היום כשקצב הפוסטים יותר גדול יש חשיבות גדולה. כעיקרון, אפשר לזהות שניים שלושה גלים של פרסום פוסטים במהלך היום והחשיפה הכי גדולה היא כשאתה מגיע לקראת הסוף של אחד מהם – רצוי זה של הבוקר.

  • שוקי   ביום 17 במאי 2006 בשעה 11:32

    (רוגל, גיובל, איתי)
    סטטיסטיקה של כניסות היא אכן מדד בעייתי, כי כמו שאיתי אומר – היא לא תמיד עומדת ביחס ישר למספר היוניקים (נתון, שלצערי, מערכת ניהול התוכן של רשימות עדיין לא מספקת).
    אבל בסך-הכל, כשמדובר על פוסט חזק, שמקבל כמה אלפי כניסות ורק כמה עשרות תגובות, אז מספר הכניסות הוא נתון נוח להתייחסות. לאורך זמן, גם אפשר לראות את הקורלציה בין מספר הכניסות ממנועי חיפוש לגידול במספר הכניסות השוטף לפוסטים חדשים.
    למעשה, ניכר שגוגל מנסה לשמור על יחס פחות או יותר קבוע, וגומל לאתר שמביא הרבה גולשים בעצמו בהגדלה תואמת במספר הגולשים שהוא שולח אליו.
    הדירוג בתוצאות החיפוש של גוגל היום מושפע מסטטיסטיקות שמתקבלות מ-Google Toolbar. הפופולריות שלו מעניקה לו תוקף סטטיסטי מסויים לפחות.

  • איתי   ביום 17 במאי 2006 בשעה 15:54

    משמו של הבלוג, מהתפלגות נושאי הפוסטים ומהתגובה הנבחרת – נראה כי זהו בראש ובראשונה בלוג על פוליטיקה ועל מה שמשיק לפוליטיקה.

    אבל, מבט על סטטיסטיקות הפוסטים הנקראים ביותר אפילו בחודש הבחירות מראה כי הציבור מעדיף בהרבה טחינה, קישואים, חתולים ובלונדיניות.
    רבות כבר נכתב וסוכם על מעורבותם הנלהבת של בלוגאים רבים בפוליטיקה בבחירות 2006. לפי הסטטיסטיקה, אפילו הקוראים שלך נותרו אדישים.

    האם הטבלה משקרת או שזו גם המסקנה שלך?

  • אורי ב.   ביום 17 במאי 2006 בשעה 17:01

    נראה לי שהשאיפה להגיע לכמה שיותר אנשים היא משהו שאנחנו סוחבים איתנו מהמדיה הישנה.
    ככל שיותר אנשים יכתבו ויקראו בלוגים, יהיה יותר ויותר קשה להגיע "לכמה שיותר אנשים", והמטרה תהפוך להיות – עם מי ואל מי אני מדבר, בהתאם לתחום שבו אני עוסק.

    אני באמת מתכוון להגיע לכתיבת פוסט על המאמצים שלי עם הבלוג האנגלי בזירה קצת יותר עמוסה מזאת שרב הבלוגים בעברית פועלים בה.

  • שוקי   ביום 17 במאי 2006 בשעה 18:16

    איתי –
    שהכותרת לא תטעה אותך. היא כותרת זמנית, כמו כל הכותרות פה. כבר העיר לי הרב הגאון חמוטכה שמשון שאין פה מספיק חצילים לאחרונה, וזה יתוקן בקרוב.
    מעבר לזה – אתה לא צריך אותי ואת תובנותיי כדי לדעת שתמונות עירום של מורן אטיאס מעניינות אנשים יותר מאשר דיונים פוליטיים. אם יש משהו מפתיע בסטטיסטיקות שלי, זו דווקא העובדה שהטקסטים הכי פופולריים כאן הם אלו שעוסקים בטחינה.
    בדרך שבה אני רואה את הדברים, טחינה מעניינת לא פחות מפוליטיקה. אמנם טחינה גורמת לי עונג והפוליטיקה גורמת לי בעיקר צער, אבל בתמונה הגדולה יותר (שפעם אולי אטרח לצייר אותה כאן) הכל קשור להכל. איך אנשים תופסים את העולם ואיך שהם בוחרים לחיות, משפיע על אופן ההצבעה שלהם ועל ההחלטה שלהם לקנות טחינה מוכנה (בוז בוז…) או להכין אותה לבד.
    ספציפית בתקופת הבחירות, 200 הפוסטים הוותיקים, חלקם בני שלוש שנים, קיבלו מספר כניסות דומה ל-100 הפוסטים הפוליטיים, פלוס מינוס, שכתבתי.
    כדי לתת תשובה רצינית לשאלה שלך, נצטרך לראות איך תהיה ההתפלגות בעתיד.

    יונית –
    זה לא השם שיפה. זו הבחורה שמעניקה לשם לווית חן. הנך יפה, עינייך יונים, חבצלת השרון שושנת העמקים.

    אורן –
    אתה צודק עד לנקודה מסויימת. נכון שתפקיד הקהילה מאד חשוב, ואישית – בכלל לא קידמתי את הבלוג שלי ולא עשיתי לו יחסי ציבור עד לחודשים האחרונים. מצד שני, מרגע שנעשיתי מודע יותר לעניין והתחלתי לקדם, הסטטיסטיקות התחילו לגדול בקצב מטאורי (ותקרא גם את התשובה לאורי)

    אוריבה –
    אני לא שואף להגיע ל"כמה שיותר אנשים". אני שואף להגיע לכל האנשים שעשוי לעניין אותם מה שיש לי להגיד, או שיעניין אותי ליצור דיון שהם ישתתפו בו.
    רוגל העלה את נושא ה"המרה", שהוא נקודה מעניינת מאד. לא מעניין אותי "לתפוס" גולשים שאין לי מה להציע להם. אני מניח שמאות הקוראים הקבועים ואלפי המזדמנים שמגיעים לכאן כל שבוע, הם חלק קטן מ"קהל היעד" שלי.
    באופן טבעי, לא כל אחד יכול להפוך לקורא קבוע, ולא כל קורא קבוע מתעניין בכל מה שיש לי להגיד. אבל:
    א. כשקצב העדכון קטן יותר הקבועים קוראים יותר פוסטים.
    ב. קורא מזדמן שהוא קבוע-פוטנציאלי, מושפע לדעתי גם מנפח התוכן שאתה מציע לו. מצד אחד, הרבה תוכן זה לפעמים יותר מעניין. מצד שני, עודף תוכן עלול להיות מבהיל.

  • איתי   ביום 17 במאי 2006 בשעה 19:34

    הגיוני ביותר שפוסט על אוכל, סקס (או שניהם) הוא פופולרי. מה נעלה היא נפש האדם!
    אבל יותר מזה, זה גם פוסט שהוא "מעבר לזמן", כלומר אם הוא טוב וייחודי הוא יעניין את הקורא המזדמן באותה מידה גם עשר שנים לאחר שנכתב.

    הטקסטים הפוליטיים היעילים ביותר שלך הם כאלה שממשיכים להניב קצב קבוע של כניסות (וודאי פחות מהבחורה הערומה) במשך הזמן. סביר שהם כאלה שלא מתייחסים בהכרח לאירוע אקטואלי שהיום הוא דרמה גדולה ומחר עוטפים איתו דגים.

  • זה שו   ביום 18 במאי 2006 בשעה 22:58

    יוסי בנאי אמר שאם יש לך באמת משהו חשוב להגיד אנשים יקשיבו לך.

    לרוב הבלוגרים אין באמת משהו חשוב להגיד. גם כשהם חושבים שהם חשובים או שדבריהם.

    נחמד לעבור על ארכיונים ולראות כמה לא חשובות המלים שנשפכו על המקלדת. כמה אין ערך למה שנאמר פעם. פה יש ארכיון לעטיפות הדגים של פעם. שום דבר לא נזרק ודבר לא נעטף. רק העובש. אויש העובש.

  • gyuval   ביום 17 במאי 2006 בשעה 0:27

    גם הבלוג שלי בתקופת הבחירות הכפיל את הכניסות שלו (דא פיירפוקס אומר לך משהו? )

    אני חושב שקשה לעשות מחקר אמיתי עם בלוג אחד ואתה צריך לגייס עוד בלוגים.

  • gyuval   ביום 17 במאי 2006 בשעה 2:03

    1.רוגל אני מניח שאפשר לעשות את זה עם מעקב אחרי IP כאשר IP יחודי מזוהה כאחד שהגיע מגוגל הוא נשמר במערכת ואז נרשם כמה פעמים הוא נכנס. הבעיה העיקרית בשיטה הזאת שהיא עובדת רק למשתמשים שהאיפי שלהם לא משתנה

    2.איתי הכניסות לבלוג נספרות ככניסיות יחודיות ליום אתה נספר רק פעם אחת ביום (אלא אם אתה משנה את הIP או מוחק את הקוקיז או עושה משהו בסגנון)

  • יהונתן   ביום 17 במאי 2006 בשעה 22:20

    וזו המטרה שלו, כותבים כי יש מה להגיד. אני לא יודע אם אפשר להגיד "ואז האנשים כבר יבואו", אבל אני די בטוח שהיית כותב גם אם הם לא היו קוראים. אני משתדל לקרוא את הבלוג כל עדכון, ובאמת אין מספיק על טחינה.

    אגב, לגבי מספר הכניסות, זה לא בהכרח עוזר כי יש בעיה קריטית, אני משום מה מקום ראשון כשמחפשים בגוגל תמונות "ציצים", חיפוש מאוד פופולרי שמביא לכך שאף משתמש שמחפש ציצים לא יחזור לאתר שלי, אז זה לא עוזר.

השאר תגובה