ניו-אייג', הרב גפני, ומצב האורתודוכסיה

איריס יער אדלבאום, בפוסט שכותרתו "הדוסים מתעוררים" התייחסה אמש לקשר שבין הרב גפני, ניו אייג' ומצב היהדות בימינו.

מכיוון שגם יש לי ויכוח איתה, וגם לא אהבתי כמה מהניסוחים בהם בחרה, נדמה לי שהדברים הקודמים שכתבתי היו עוקצניים מדי. איריס השיבה לי, והתפתחה בינינו התכתשות מילולית מיותרת. אבל הדיון חשוב, אז מחקתי את התגובות העצבניות של שנינו, ואני מנסה מחדש.  

***

יער-אדלבאום עסקה בטקסט הזה בקשר שבין פרשת הרב המטריד גפני, לרעות החולות של הניו-אייג', ובהקשר הצר הזה הביקורת שלה במקומה. זרמי הניו אייג' השונים, הם ערוץ מצויין לשרלטנים תאבי בצע, אופורטוניסטים, שמנצלים כלכלית את האנשים התמימים שמחפשים רוחניות. אז לא מפתיע לגלות שחלקם גם מנצלים אותם מינית.

באופן אישי, המושג "ניו אייג'" מעורר בי אנטגוניזם. אני מוצא הרבה עניין בבודהיזם ובפילוסופיות מזרחיות, ברפואה אלטרנטיבית ובסגנונות חיים אלטרנטיביים, וגם ביהדות, בחסידות ובקבלה. חלק מהאנשים שקוראים לתחום העיסוק שלהם ניו אייג', עושים בכל הנ"ל קרדום לחפור בו, וזו תופעה שמעוררת בי סלידה.

בכל אופן, אני חושב שיער-אדלבאום טעתה באופן בו תקפה את הנושא, ובמהות הקשר בינו לבין היהדות הדתית בישראל. הקשר הזה, אם הבנתי נכון, עובר לדעתה דרך "האורתודוכסיה המודרנית", זרם של הציונות הדתית שמקורו בארה"ב ושאחד מנושאי הדגל שלו – אם כי אחד מהאיזוטריים שבהם לטעמי – היה הרב גפני.

מכאן, היא הסיקה אחריות מוסרית עקיפה של הציונות הדתית, והצביעה על קשר לכאורה לירידה המוסרית שמאפיינת לכאורה חלקים מסויימים שלה בשנים האחרונות.  

***

איריס יער אדלבאום פתחה את הדיון בכך שהפנתה למאמר שפרסם יאיר שלג בנושא פרשת גפני ולקחיה ב"הארץ". שלג, שמזוהה עם החלק ה"לאומי" של הציונות הדתית, אכן רמז בצורה עדינה על הקשר שבין הלאומנות, המשיחיות, והנטייה לגירסאות ניו אייג'יות של היהדות. 

יער אדלבאום חיזקה את הקשר הזה, המשיכה אותו מעט הלאה, ויצרה מסלול כמעט ישיר למסקנה הזו: "בעיני החידוש המרענן פה הוא ההתבוננות פנימה, אל תוך הממסד הדתי, ולא ההרגל הרפלקסיבי המשמים של הטחת כל כל המגרעות על איזה 'אחר' דמיוני, חילונים, ערבים, או השד יודע מה".

יש לי שתי בעיות עם הכיוון הזה. ראשית, השימוש שלה בטרמינולוגיה הפוסט מודרנית של "האחר", שהחיבור בינו לבין דבריו של שלג נראה לי לא במקום. מין בשאינו מינו. שנית, ההתייחסות של יער אדלבאום לשלג כמייצג של איזה ממסד – או אולי התכוונה ל"מיינסטרים" – וייחסה לו מגמה שלדעתי פשוט לא קיימת.
***

למי שלא בקיא בפרטים, כדאי לספר שהרב גפני נהג בשנים האחרונות להציג את עצמו כ"פוסט אורתודוכס". לפני ואחרי, ראו בו הרבה אורתודוכסים תמהוני במקרה הטוב וראש-כת במקרה הגרוע.

במילים אחרות: הרב גפני לא היה חלק מאיזה "ממסד דתי" – בהנחה שיש דבר כזה. מעשיו לא יכולים להיתפס כדוגמא מייצגת למשהו, משום שהוא והזרם אליו הוא שייך הם חלק מהשוליים, האיזוטריה, של היהדות האורתודוכסית. תנועת ההתיישבות או התנחלות – איך שתעדיפו לקרוא לה – גם היא איננה בדיוק המיינסטרים של היהדות האורתודוכסית בכלל, ואפילו של הציונות הדתית. היא הייתה כזו בשנות ה-70', אבל מאז קרו הרבה דברים במזרח התיכון.

וגם היינו מדברים על מתנחלים בלבד, אני חושב שרק קבוצה קטנה בתוכם היא בעלת השקפת עולם משיחית ו/או קיצונית בתחומים אחרים. יש תאים פשיסטיים ומשיחיים קשים בתוך הציבור הגדול הזה, אבל – כמו הרב גפני – הם מייצגים רק את עצמם.

אם ישנו "ממסד" או "מיינסטרים" בציונות הדתית, ואם אמנם שלג הוא חלק ממנו, אזי האנטגוניזם שלו כלפי תופעות של משיחיות, ניו אייג', וכלפי הרב גפני עצמו, כבר היה שם עוד לפני ששלג פרסם את המאמר שלו בהארץ. אין כאן הכאה על חטא, אלא ניסיון של הציונות הדתית להתגונן מפני תופעות שמסוכנות לה. דיברו על זה קודם. עכשיו הבינו שצריך לצעוק.

לכן, למרות שהביקורת של איריס יער אדלבאום היא כזו שצריכה להישמע, אני חושב שהתזה שלה שגויה.

מצד שני, אני חושב שהתנועת ההתיישבות כן צריכה להתעורר ולהכות על חטא, אבל בתחום אחר לגמרי. אני חושב שלהעמיד את הארץ במקום הראשון – אפילו לפני מצוות שבין אדם לחברו – היה טעות. הציונות הדתית הייתה צריכה להיות הראשונה לצאת להילחם עבור מטרות קדושות יותר מאדמת ארץ-ישראל: כבודתם ורווחתם של יתום ואלמנה, של עני ודל, של הקשישים ושל החולים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איריס   ביום 21 באפריל 2010 בשעה 11:12

    ההיט הזה עולה ראשון בגוגל על השם שלי, מברוק על קידום האתר שלך, וסחטיין על התזכורת לויכוחים מימים עברו. אני נצמדת לעמדתי, כמובן שזה לא משנה אם זה גפני או הרב אלון שנמצא ממש בתווך התנועה. כדאי לקרוא היום בהארץ על סוף התנועה הדתית לאומית. בדיעבד אני רואה שהנחתי לטרור המילולי להניא אותי מלהביע עמדה, מכל מקום, "אמרתי לך", זה מה שנותר.:))

השאר תגובה