קידום בלוג (2)

בתקופה האחרונה מתגברת מאד המגמה של בלוגרים שמנסים לקדם את עצמם באמצעות פרובוקציות מסוגים שונים. זו לא מגמה חדשה, אבל מסיבות שונות היא הולכת ומתחזקת, כשהיא נעזרת בפלטפורומות השונות שמעניקות לבלוגים חשיפה – הרשימות שמרכזות פוסטים בעמודי בית של אתרי בלוגים (כמו שיש בישרא, רשימות, תפוז וכו'), אתרים בסגנון Digg (וובסטר, שווה קריאה וכו'), RSS ועוד.

השיטות לעורר פרובוקציה רבות – שימוש בכותרות צהובות במיוחד, במילים בוטות, התקפות אישיות כנגד אנשים מוכרים, וכן הלאה. זה לא רק בעייתי מבחינה אתית ולעתים גם חוקית (כשהדברים גובלים בלשון הרע, למשל, או עלולים להיחשב על-פי חוק כהסתה), אלא פוגע בתרבות הרשת ומטרפד כל אפשרות ליצירת שיח אינטליגנטי.

אבל לא ההיבט המשפטי והמוסרי הוא זה שחשוב לענייננו. השאלה החשובה יותר: האם זה עובד? האם בלוגרים שעושים את זה באמת מקבלים יותר כניסות? הטענה שלי עשויה להיראות לכם מוזרה, אבל אני אנמק ואבסס: חד משמעית לא!

הפרובוקציה: חרב פיפיות
ברמה הטקטית, המיידית, כותרות פרובוקטיביות אכן מייצרות רייטינג. לצערנו, אנחנו רואים את זה גם בתקשורת המסורתית. אם כי כאשר בוחנים את העניין היסטורית, אפשר לראות שעיתונים ועיתונאים שנקטו בפרובוקציה כאסטרטגיה, בדרך-כלל הצליחו בטווח הקצר ונכשלו בטווח הארוך.

העולם הזה וחדשות הן שתי דוגמאות קלאסיות, לכלי תקשורת שהצליחו להיות פופולריים מאד לזמן מה, אבל בסופו של דבר פשטו רגל. אני מוותר על דוגמאות אישיות כי אין טעם לנעוץ סכינים בגופות (אבל בטח תצליחו לחשוב על כמה ליצנים שהופיעו בתקשורת בקול סערה ונעלמו בלי להותיר סימן).

בראייה הרחבה יותר, חשוב להבין שעיתונות צהובה משנה את סף הגירוי של הקהלים שלה. כדי לשרוד, היא חייבת להיות מגובה בערך מוסף ממשי כלשהו, עיתונאי או אחר – מה שבהחלט אפיין גם את חדשות וגם את העולם הזה. אלו היו עיתונים שעמדו מאחריהם אנשי מקצוע מעולים. אבל לא כל אחד יכול להיות SUN. כדי להחזיק בנוסחא עיתונאית מנצחת צריך יותר מכישרון ויכולת וניסיון – למרות שהם עוזרים – ובוודאי שלא מספיק להיות פרובוקטור. לאורך זמן, התדמית החצופה נשחקת, ומה שנשאר הוא עיתונות רדודה.

ואם לקחת דוגמא אינטרנטית ואקטואלית יותר: וולווט, אמנם עוסקת בפעילות בלוגינג מאד פרובוקטיבית, ולעת עתה היא זוכה להצלחה. אבל:
א. ההצלחה הזו נמשכת כחצי שנה. קשה לדעת עד כמה הבלוג שלה יאריך ימים.
ב. וולווט כותבת טוב, מספקת מדי פעם אייטמים בלעדיים, ובאופן כללי אפשר לזהות אצלה ערך עיתונאי אמיתי. זה לא אומר שום דבר על עצם השאלה האם התכנים שלה עומדים במבחן האתי והחוקי (אני לא רואה אגב סיבה למה לא, אבל זו לא השאלה). מה שחשוב הוא האם היא מציעה ערך מוסף ייחודי, והתשובה חיובית.

לכן, וולווט עשויה להצליח מאד בזכות הפרובוקציות בטווח הקצר, אבל כדי להביא קהל גם בטווח הארוך היא תצטרך להמציא את עצמה מחדש, להגדיר בבירור מה הערך המוסף שהיא מציעה ולהציע אותו.  

כי כך זה תמיד: לאורך זמן, כל תופעה פרובקטיבית נשחקת, והפרובוקטור צריך להיות מסוגל להמציא את עצמו מחדש. זה בדרך-כלל המקום שבו מוצר התוכן הפרובוקטיבי מאבד גובה במהירות ונעלם.

מנקודת המבט של מנועי החיפוש, זו גם הנקודה שבה הוא מאבד חשיבות ורלוונטיות עבור הגולשים – בהנחה שהדירוג שמנוע החיפוש העניק לו היה טוב מלכתחילה, מה שבכלל לא בטוח שיקרה. כדי למשוך את תשומת הלב של מנועי החיפוש צריך להביא תנועה מאד גדולה.

מה שמנועי החיפוש הכי מעריכים הוא הרבה תוכן מקורי. תוכן מועט, דליל, ותכנים שהועתקו מאתרים אחרים – הדברים שמאפיינים בלוג גרוע, לא מושקע, שעומד מאחוריו בלוגר עצל שמחפש אינסטנט-רייטינג –  אלה דברים שמרחיקים את מנועי החיפוש.

כל המנועים גם משתמשים היום באלגוריתמים לזיהוי מילים "לא נאותות". הם לא בהכרח מעניקים להם דירוג נמוך באופן גורף, אבל הם מעלימים אותם מתוצאות חיפוש מסויימות. לכל המנועים יש היום גם Parental Filters מכל מיני סוגים, שלעיתים קרובות מופעלים כברירת מחדל. אם אתם כותבים על סקס, ימצא אתכם מי שמחפש סקס. אם אתם כותבים על אישיות פוליטית ומביעים דעה ספקולטיבית על האיכויות הסקסואליות שלה כדי ליצור פרובוקציה, אז לא בטוח איך מנועי החיפוש יתייחסו אליכם כפי שאתם רוצים. ייתכן מאד, למשל, שהם יעדיפו לדרג לפניכם פרשנות יותר "מהוגנת" של כותב פופולרי באחד מאתרי התוכן הגדולים.

בטווח הקצר, פרובוקציות יוצרות תנועה מוגברת של גולשים. אבל הן לא בהכרח גורמות להם להישאר ולפעמים גם יוצרות אנטגוניזם. מבחינת מנוע החיפוש אתם מחזיקים אקדח שטעון בכדורי סרק – הוא יודע לזהות אתכם כמי שמצליחים ליצור עניין לזמן קצר מדי. הוא יודע לזהות את ה"אחורה פנה" שעושים גולשים שהתפתו להיכנס ומייד התחרטו. קידום בלוג באמצעות פרובוקציות הוא אסטרטגיה בעייתית ומסוכנת – אם אתם לא יודעים לעשות את זה כמו שצריך, וותרו על זה.

קידום בלוגים, הפוסט הקודם
http://www.notes.co.il/shooky/19161.asp

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אביבה   ביום 16 ביוני 2006 בשעה 17:21

    יפה מה שאתה אומר, אבל לא תמיד מציאותי. מוזטל למשל ניזון מפרובוקציות, וזה עבד אצלו יופי. כמה זמן זה "זמן קצר מדי"? הוא חי חודשים על חודשים (החרא הקטן).

  • אחת   ביום 16 ביוני 2006 בשעה 17:28

    זה סבבה מה שכתב ברמן על הזונה והשרמוטה או לא?

  • noamt   ביום 16 ביוני 2006 בשעה 17:34

    לפוסט מושקע וארוך יחסית, אבל שהוזכרה בו המילה "סקס"?

  • יונית   ביום 16 ביוני 2006 בשעה 22:02

    אני ארשה לעצמי לדבר בשם שוקי ובשם עצמי כמובן. התשובה היא כן.

  • שוקי   ביום 16 ביוני 2006 בשעה 23:59

    כל פוסט שלכם, כל עמוד באתר שלכם, הוא ישות נפרדת. אם הוא כולל מילים כמו "סקס", זה לא אומר שגוגל יוציא אותו מהאינדקס שלו, אבל המשקל שלו בהשוואה לעמוד דומה שבו אין אף מילה שקשורה לסקס יהיה קטן יותר – אלא אם כן הגולש מחפש בבירור משהו שקשור לסקס.
    אם מדי פעם אתם משתמשים במילה כזו או אחרת אז זה לא משנה. אבל אם האתר שלכם עמוס בעמודים שכוללים מילים שקשורות למין, אז גוגל ישייך אתכם לקטגוריה בה אין לכם סיכוי להתחרות באתרים אחרים – אתרי סקס.
    גוגל מזהה קבוצות של מילים קשורות, ויודע לקבוע לאיזה קבוצות משתייכות המילים בהן אתם משתמשים. כך שבאופן תיאורטי, הוא יכול – או יוכל כשהאלגוריתם יתפתח יותר – להבדיל בין טקסט אירוטי לבין סיפור פורנוגרפי.

  • אורן   ביום 17 ביוני 2006 בשעה 22:18

    אני משער שכל מילה מקבלת ציון לפי השכיחות שלה בטקסט וגם לפי מיקומה והסיגנון (בראש עמוד, בבולד וכו') כך שאם הוזכרה המילה סקס מאמצע מאמר ארוך היא לא תקבל חשיבות מיוחדת.
    שוב, אני מנחש שהדירוג נקבע גם לפי שכיחות של מילים אחרות והמדרג הלשוני הכללי כך שמאמר סקסולוגי לא יתפס כפרובוקטיבי.

    הדעה השלילית נוצרת משילוב של מספר כניסות, שימוש במילים מסויימות ואי שימוש באחרות, תגובות, שגיאות כתיב וכו'.

    כמובן ש'דעה שלילית' היא עדיין מונח שלא מוגדר היטב וגם הדירוג בו מזייף מאוד.

  • שוקי   ביום 18 ביוני 2006 בשעה 1:51

    בדיוק.
    יש כבר מדען ישראלי (לא זוכר את השם כרגע אבל אפשר לבדוק) שפיתח תוכנה שיכולה לזהות מי כתב טקסט מסויים על בסיס ניתוח סטטיסטי.
    למשל, האם שני ספרים שלכאורה נכתבו על-ידי אדם מסויים באמת נכתבו על ידי אותו אדם.

  • שוקי   ביום 18 ביוני 2006 בשעה 1:54

    האתגר הגדול בטכנולוגיות החיפוש היום זה לפתח אלגוריתמים שמסוגלים לעמוד על טיבו של הטקסט.
    למשל, לקבוע האם זהו טקסט רהוט או עילג, אינפורמטיבי או סתם דעתני. למרות שזה נשמע כמו משהו שדורש אינטליגנציה, אפשר לראות שבמידה רבה התשובות לשאלות האלו ניתנות (בחלקן לפחות) לניסוח כמותי.
    אפשר לבדוק אוצר מילים, משלב לשון, מבנה דקדוקי וכו'.

  • אורן   ביום 18 ביוני 2006 בשעה 15:52

    משה קופל מאוניברסיטת בר אילן והלינק למאמר הוא: http://www.cs.biu.ac.il/~koppel/papers/authorship-icml-formatted-01.04.pdf

    אגב, אני לא משוכנע שקשה לעמוד על מורכבות סינטקטית של טקסט (לפחות באנגלית). ניתוח דיקדוקי של מבנה משפט הוא דבר שמחשב עושה יותר מעשור.

  • שוקי   ביום 18 ביוני 2006 בשעה 16:19

    שלחפש בעצמי יהיה בזבוז זמן…
    אשראי צדיקים וגו'.

  • ריקי כ   ביום 16 ביוני 2006 בשעה 20:40

    איך מנוע חיפוש יוצר לעצמו דעה שלילית על בלוג,
    זה ממש כך, שאם כתבתי את המילה זיונים באחד הפוסטים שלי הוא לא יציג את הפוסט?

השאר תגובה