משהו על בלוגים וכתיבה

בשביל מי שמפרנס מכתיבה, היתרון הכי גדול של כתיבה בבלוג הוא שאפשר לכתוב פוסטים כמו זה.
כלומר, העובדה שאני יכול לכתוב את מה שמתפרסם, כטיוטא שהיא גם המוצר הסופי, בלי לערוך ובלי להיערך.
כשלא משלמים לך על הכתיבה, אתה אומר – זה מה יש ואם זה תצטרכו להסתדר. ככה אני כותב, זה מה שיש לי להגיד בנושא הזה, ואני לא הולך לחקור עוד כי זה לא מעניין אותי. אני לא רוצה להיות מומחה בזה, אבל יש לי דעה.

אבל מה, אם יש לי דעה – אז מה אם לא משלמים לי? אז מה אם לא יקראו את זה עשרות אלפים אלא אלפים בודדים, אולי מאות? מהר מאד מרגע שאתה מבין שאנשים באמת קוראים את מה שאתה כותב, גם אם זה "רק" בלוג, אתה מבין שאתה לא יכול לברוח גם לכאן.
יש המון דברים שאני לא כותב עליהם, כי אני מרגיש שאני לא מבין בהם מספיק. יש המון דברים שאני לא כותב עליהם כי אני מודע להשפעה העצומה של המילים. המילה, שהיא זולה כל-כך בעיני רבים כל-כך, היא מותר האדם, נזר הבריאה. יחד עם המוסר והבחירה החופשית. אז איך אפשר לחטוא למילה. איך אני יכול לומר דברים שקשה לאמוד את השפעתם, בעניין שבו אני לא בטוח אם אני מגובש ושאני יודע שיש לו חשיבות עצומה?

אבל לא לכתוב בכלל על משהו, כמו הרבה מקרים אחרים של המנעות ממעשה – אינו אי נקיטת עמדה. לא לעשות זה לא אותו הדבר כמו לא להשפיע – זה להשפיע לכיוון ההפוך ממה שאתה עשוי לרצות.

אז אני אומר לכם – תקחו את כל הקטע הזה של בלוגים בקונטסט נכון. גם כשאנשים מקבלים בשביל הכתיבה כסף הם לעיתים קרובות מבלבלים את המוח או מזהמים את השיח. וכשזה נעשה בחינם על אחת כמה וכמה.
ותזכרו: לכתוב משהו שנשמע טוב, או לטעון טענה שנראית אמינה, או לכתוב בשפה שגורמת לך להיראות חכם, בטוח בעצמך, שלם – אלו רק טכניקות שמעניקות לביטוי העצמי איכויות וכוח שכנוע. אם זה בשביל להתפרנס, או לשכנע אנשים במשהו שאתה מאמין בו, או כדי להוליך אנשים שולל – ולצערי אני פוגש מקרים כאלה, רבים יותר ויותר, גם בעיתונות המסחרית וגם בבלוגספירה. 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איריס   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 6:48

    הפטפטת של עורכי דין, וגם שופטים, וגם רופאים.
    וגם אנשי מחשבים ובעיקר אנשי מכירות.
    ועוד לא אמרנו כלום על הפוליטיקאים ונאומי ההבטחות
    והסלולרי, ודור שלישי, והטלויזיה ופרסומות

    דוקא לבלוגוספירה נטפלת ? אחד המקומות היחידים שאין בהם קהל שבוי. מי שרוצה קורא והשאר לא.

  • שוקי   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 18:00

    קודם כל, תודה. אני שמח שאת חושבת ככה ומקווה שאת מייצגת את הרוב הדומם (רבבות המעריצים שדמעה מנצנצת בעיניהם בכל פעם שעולה אצלי פוסט).

    אני חושב שמה שניסיתי להביע זה את תחושת כובד האחריות מצד אחד, מול חוסר הסבלנות שלי לצד השני – האנשים שחושבים שמכיוון שלהם יש שתי כניסות ליום ולי יש שלוש וחצי, אז אני צריך להיות גסטרו-אנתרולוג כדי שיהיה מותר לי – סליחה – להפליץ.

  • ארקדי   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 19:44

    הצלחת לבלבל אותי, לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד לעזאזל. השתמשת בכל מיני מילים והן עדיין לא ממש התחברו למשהו הגיוני…
    (דרך אגב, אני מבין שאתה מאד אוהב את המילה "אם", אבל כשאתה כותב "זה מה שיש ואם זה תצטרכו להסתדר" זו לא ממש ה"אם" הנכונה)
    ה"אם" הבנתי נכון ? לכתוב זה לנקוט עמדה ? זה עשייה ? בניגוד לאלה ש"לא עושים" ? אבל באותו הזמן הרבה מאלה שעושים את "מעשה הכתיבה" בעצם מתפרנסים או משכנעים או מוליכים אנשים שולל ?
    האאא ??

  • שוקי   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 19:54

    אתה גם חריף מאד וגם בעל כישורי הגהה מצויינים. אם הייתי מקבל כסף על כתיבת הבלוג הייתי מעסיק אותך.

  • ארקדי   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 20:41

    אני אשמח לעשות כן, כבר זמן רב שאני מחפש עבודה, אשמח אם לכשיקרה בדרכך משקיע זר עתיר ממון שיזרים כסף לטובת אתרך תזכור את הצעת העבודה הנ"ל.
    אבל עדיין לא הבהרת את הפוסט ואני באמת מבולבל.

  • מנשה   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 21:40

    מה שמסקרן בפוסט הזה הוא מה שלא נאמר אבל מרומז.
    מה באמת?

  • שוקי   ביום 22 ביוני 2006 בשעה 0:50

    מנשה, ארקדי הבין אותי מצויין.

  • שוקי   ביום 22 ביוני 2006 בשעה 17:39

    לו הייתי טוען שזה שיר, כמה פעמים היית מוכן לקרוא אותו כדי להבין?

  • דין   ביום 17 באפריל 2007 בשעה 19:47

    מי זה המכואר האזה??

  • עומרון   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 8:54

    אפנה אותך לשכנתך
    http://www.notes.co.il/carmi/15041.asp

  • TheRaveN   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 16:09

    (להדק חגורות, אנחנו ממריאים)

    יש כל מיני סוגי בלוגרים ויש אלף ואחד ניתוחים מהו כל סוג. אבל אני מדברת רגע על זן ספציפי מאד – אלה שהיה להם מה להגיד עוד לפני שהתחילו לדבר. אלה שבוער בהם להוציא את דעתם ו/או בוער להם לחוות דעה, לשתף.
    גם אלה מתחלקים לתת קבוצות ושתי העיקריות שבהן הן: אלו שרוצים רק את הנ"ל ואלו שרוצים את הנ"ל + להאזין.

    כשאתה – ואני מחשיבה אותך ועוד כמה בלוגרים* כעמודי תווך ששייכים לזן זה מהקטגוריה השנייה -מאזין, זה נותן לך את הזכות להגיב.
    כשאתה לומד מההאזנה, זה גם נותן לך את הזכות ללמד אחרים.
    מה שיפה ברשת זה שאם פעם אחת אמרת משהו שלא מצא חן בעיני, אני לוחצת על האיקס ויש בידי את הבחירה (לא ממש אבל זה כבר נושא לדיון אחר) לא לחזור אליך לעולם (ואני לא מכתוונת אלי או אליך ספציפית, אני כבר התמכרתי לשידורי הנסיון).

    ז"א, שיש מי שזכותו ללמד ויש את כולם שזכותם לקרוא/להקשיב/ללמוד/להגיב או לא.

    נכן שתוצר הלוואי של זה הוא הרבה איכס, אבל איכס זה אומר שלהרבה יותר אנשים תהיה עבודה בלנקות…

    TheRaveN
    *בלוגר מבחינתי זו יישות על מציאותית ולכן אני מתעלמת בשיקולים שלי מהעיסוקים האחרים של בלוגר זה או אחר. זה יכול להיות אתה שחושף את פניך וזו יכולה להיות אני שמסתתרת.

  • שפי   ביום 22 ביוני 2006 בשעה 19:27

    ולמי שכמוני קורא (וכותב) יותר שירים מאשר טקסטים אחרים, מאמרים הם בדרך-כלל קלי-קלות. ותאמין לי חשבתי על ההשוואה לשירים כשכתבתי את התגובה. עזוב, מה הבעיה בשבילך להודות שהרשימה הזאת לא עלתה בידך. ואם היא חשובה לך אז תנסה לכתוב אותה מחדש, לא שיכתוב אלא לגמרי מהתחלה.

טרקבאקים

  • מאת admclyai ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 11:13

    admclyai

השאר תגובה