מחלת הנפש של הבלוגספירה

נתקלתי לאחרונה במושג "הזדהות השלכתית", במספר תגובות לפרשיות שהסעירו את הבלוגספירה. גיגלתי וקראתי כמה וכמה דברים, ונפל לי אסימון שנדמה לי שייפול גם לכם אם תקראו את הטקסט הזה, מאמר של ד"ר מרק רויטמן.
http://www.psych.co.il/home/12.htm

לב העניין הוא זה: ההזדהות ההשלכתית, שהיא כנראה תהליך פסיכולוגי שמתרחש אצל כולנו אבל מוקצן אצל אנשים מסויימים, יוצרת סיטואציות אנושיות קשות מאד. גם ברמה הבינאישית וגם ברמה הקבוצתית, היא גורמת לאנשים להפנות אלה כלפי אלה כעס והאשמות, ולעיתים קרובות עומדת במרכז של קשרים הרסניים בתוך קבוצות כמו אלו שאנחנו רואים לעיתים בבלוגספירה.

לנוחותכם, בחרתי כמה ציטוטים מעניינים במיוחד.

"המושג הזדהות השלכתית (Projective Identification) נטבע על-ידי מלאני קליין ב-1946… יש המרחיבים את המושג לכל קשת היחסים הבין-אישיים ויש הרואים בו מנגנון פתולוגי המבטא הפרעה נפשית…"

"לפי מלאני קליין מקור ההזדהות ההשלכתית באינסטינקט המוות… בכנס בירושליים ב-1984 טען קרנברג שהה"ה היא מנגנון הגנה עיקרי אצל פסיכוטיים ואצל אנשים בעלי רמת ארגון גבולית… הורביץ כותב שאחרי שאדם משליך את החלקים הרעים והתוקפניים שלו על אדם אחר, הוא חש עצמו חלש ופגיע ותופס את האחר כבעל אותן תכונות רעות וכוונות תוקפניות שאותן השליך עליו… מרגע זה יתחיל הסובייקט לתמרן את מושא ההשלכה שלו כדי להימנע מפגיעה"

"…שלבים בהם יכולה הה"ה להתרחש בסיטואציה טיפולית:
פציינט בא לטיפול עם הרגשת תסכול בחיים וכעס על עצמו על כך שחייו לא הצליחו…
הפציינט מתחיל באופן מילולי ובלתי מילולי להתנהג כלפי המטפל כאילו היה הגורם לתסכולו. הוא יכול לאיים עליו, להשפיל אותו… נוסף לכך הוא יכול להכשיל את מאמציו של המטפל על-ידי היעדרויות, איחורים, שתיקו, העלמת מידע, הגשת תלונות נגד המטפל ואף גרימת נזק עצמי…"

"תהליכי ההזדהות ההשלכתית מתרחשים לא רק בסיטואציות פרטניות אלא יכולים להתרחש גם בין פרט לקבוצה, למיעוט אתני, לגוף פוליטי או רעיוני, לעם או למדינה".

"הורביץ מתאר שלושה תסריטים קבוצתיים בהם יש לה"ה תפקיד מרכזי… התסריט השני הוא הדובר (Spokesman), זוהי תופעה של קבלת תפקיד המנהיג בהבעת הנושא המרכזי של הקבוצה… קבוצות מגלות מהר מי מבטא כעס בקלות, מי מרגיש נוח עם תכנים ארוטיים, מי יכול לבטא תלות… התנהגות של חבר בקבוצה היא לא רק תוצאה של נטיותיו האישיות, אלא גם נושאת מטען קבוצתי כבד… קרוב לוודאי שהקבוצה מעודדת אותו להתנהגות זו… כאשר חבר מדבר בשם עצמו, נוטה הקבוצה לעזוב אותו לעבור לנושאים אחרים". 

"התסריט השלישי הוא השעיר לעזאזל… הקבוצה בוחרת בחבר שנעשה דובר של האימפולסים המושכים אך המפחידים של הקבוצה, ובצורה אקטיבית היא מגנה, דוחה, מענישה, לועגת ולפעמים אף זורקת אותו ממנה "  

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עזי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 8:00

    מוזר, מדאיג ומעציב שאתה בוחר בטקסט הגיגי שפורסם לפני קרוב ל-20 שנה, שמתייחס לתיאוריה ארכאית שפורסמה למעלה מ-40 שנה לפניו, כדי להסביר תופעות ותהליכים פסיכו-חברתיים המתרחשים בסייברספייס. לידיעתך, ולידיעת קוראיך התמהים, הפסיכולוגיה עשתה "קצת" כברת-דרך מאז — גם בהקשר התיאורטי והאמפירי הכללי, וגם בהתייחס באופן ספציפי לאינטרנט — והגיעה להישגים ולהסברים הרבה יותר מבוססים, שלא לומר הגיוניים. מו הראוי היה שתתעדכן, אפילו בעזרת גיגול סבלני ומעמיק יותר, ואולי תחכים ותעשיר את מבקריך בחומר מתקדם הרבה יותר. ואם תרצה להתאמץ ולהתעקש קצת יותר על לימוד — כל ספריה אקדמית תתרום לך הרבה יותר מאשר גיגול עצלני.

  • יונית   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 8:40

    לידיעתך, אגב, אם כבר אתה מדבר על ארכאיות וכדומה, רק אתמול דיברתי עם רופא ומדען רציני ו-ותיק בתחום הרפואה, שאמר לי שכל מה שיש לדעת על אסתמה, כולל חלק מהטיפולים שבהם משתמשים היום, נמצא בספר שנכתב בסוף המאה ה-19. בתחומים האלו, ולנוכח כל מיני גורמים שמשפיעים על התפתחות המדע שאינם קשורים בהכרח למדע עצמו בימים אלו (וזה אם אתה ממש מתעקש לקרוא לפסיכולוגיה מדע. ניסו לטחון לי את זה בראש 3 שנים בחוג לפסיכולוגיה. לא לגמרי השתכנעתי), הייתי חושבת פעמיים לפני שהייתי אומרת על משהו כזה "אנכרוניזם" או מביאה אותה
    בעקיצה מתחכמת. זה בעיקר מלמד על "הפוסל במומו פוסל".

  • שושי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 8:41

    עזי, מרוב התנשאות על מי שלא בתחום שכחת לתרום טיפים לחיפוש כזה כשנפנה לגוגל או כשניקח חופש וניסע לספריה אקדמית ונשלם עבור חיפוש.

  • גלית הפסיכולוגית   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 9:03

    נו טוב, כל מה שחסר כעת זה שהחייזרים ואנשי הניו אייג' ממעריב יביאו את ההוכחות "האמיריות" שלהם.
    אז על אסתמה ידעו יותר במאה ה-19? ניסו בחוג לטחון לך את הראש אבל את לא נתת ל"פרופסורים" ההם!!! מזל גדול יונית שלא כולם חושבים כמוך אחרת היינו נוסעים היום בכרכרות.
    שושי, התנשאות??? או את כועסת שלא קבלת רשימה ביבליוגראפית?
    המקרה העצוב של הבלוגרית הביא הרבה פסיכולוגים/יות בגרוש להתבטא כאן. לכל אחד יש זכות לכתוב העולה על דעתו, אבל מותר עדיין לבקר. עזי מציין שכתב המחשבים שוקי נכנס לתחום שאולי הוא אינו מעודכן בו. מה רע בכך?

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 12:51

    חיפשתי ולא מצאתי בשום מקום את עצמי טוען שאני פסיכולוג, או מומחה מאיזה סוג רלוונטי. מותר לי לקרוא משהו שאני חושב שהוא מעניין ולהפנות אליו גם אם זה מעליב אנשים שעוסקים במחקרים ותיאוריות עדכניים יותר.
    אותם אנשים, אגב, יכולים להופיע בשמם המלא ולהסביר שהם עוסקים בתחום, ומוזמנים להפנות למאמרים שנראים להם מעניינים יותר, מעודכנים יותר, רלוונטיים יותר.
    ועזי – בהנחה שגם התגובות הקודמות שנחתמו "עזי" היו שלך – זה לא מוסיף לך כבוד שבכל פעם שאתה מגיב פה אתה עושה את זה בתוקפנות כזו.

  • עזי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 13:24

    כבר נאמר שיופי הוא בעיני המתבונן, לא?

    האבחנה (השגויה) בין פסיכולוגיה לכל ענף מדעי אחר — במעמדה העכשווי של הפסיכולוגיה בעולם המודרני (אכן, לאו דווקא במקומותנו) — יוצרת לא רק מעמדות מוטעים של בעלי-מקצוע, אלא הטעיה (מניפולטיבית? מכוונת? ממוסחרת?) פשוטה שמביאה רבים לכדי "ידע" ומסקנות שלא תמיד יש להם קשר, בלשון המעטה, להבנה המדוייקת והעדכנית של תהליכים נפשיים ו/או חברתיים.

    אני סבור, שוקי, שאילו הייתי מביא ידע מתחום המחשבים, הקרוב אליך, מלפני שלש-ארבע שנים היית פורץ בצחוק רועם (ביטוי של תוקפנות סמויה?) או, לפחות, מתייחס אלי בחמלה "מתנשאת". ובכן, האנאלוגיה אינה מקרית ואינה שרירותית אלא מהותית ביותר: ההתפתחות של הפסיכולוגיה בכלל, והפסיכולוגיה של הסייברספייס בפרט, משאירות תיאוריות מלפני 60 שנה ומאמרים מלפני 20 שנה בידי היסטוריונים מחד ואנשי-מקצוע מאובנים מאידך. וכפי שטענתי, אני מצפה מאדם שרוצה להתעמק בסוגיה (חשובה ולגיטימית) שיעשה יותר מאשר גיגול קליל וייתפס למאמר הראשון (בעברית?) שהעלה בחכתו הוירטואלית. יש בכך אמנם ציפיה למידה של צניעות, בשילוב עם מידה של משקיענות.

    אין לאף אחד מונופול על האמת או על חיפושה. אבל מותר לי לצפות מבלוגר (רציני) שישקיע אותה מידה של חריצות והשקעה בניסיון להסבר "מחלת הנפש של הבלוגספירה" כמו בהסבת מחשב לכלי לצליית נקניקיות. לא?

    עם כל הצניעות ואפס יוהרה – עזי.

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 14:12

    אני לא האשמתי אותך בהתנשאות, את זה עשו אחרים. גם לא האשמתי אותך בתוקפנות באופן כללי, אלא אמרתי שהתגובות שלך כאן היו תוקפניות. אולי זה לא מדגם מייצג, אבל זה האופן בו בחרת להציג את עצמך.

    אם אתה זקוק בכל זאת להאשמות – אני חושב שאתה ממהר לקפוץ למסקנות, וממהר להטיל דופי. גם הניסיון החפוז שלך לעשות לי ניתוח אישיות על רגל אחת (ע"ע "תוקפנות סמויה") הוא לא לעניין. בין אם זה היה ניסיון להכות מתחת לחגורה ובין אם זה היה ניסיון כן לעזור לי, אני חושש שאתה לא בכיוון.

    למעשה, טרחתי וקראתי תריסר מאמרים על ה"ה לפני שבחרתי לאן להפנות. החומרים הטובים היו באנגלית וחלק מהם היו חדשים יותר, אבל אני מעדיף להפנות למקור בעברית וזה שהפניתי אליו היה הכי טוב שמצאתי. לפני שנתתי את ההפניה, התקשרתי למישהי שאני מכיר, פסיכיאטרית ידועה, ושאלתי לדעתה.

    אגב, זה הרבה יותר ממה שהשקעתי בכתבת הנקניקיות (בכל זאת, כתבה הומוריסטית), וכמו שכבר כתבתי כאן בעבר – אני לא חושב שאני צריך להיות גסטרו אנתרולוג בשביל שיהיה מותר לי להפליץ.

    יכולת לתרום את הביקורת ואת נקודת ההשקפה שלך, בצורה יותר נעימה ואז היה אולי מתפתח פה דיון.

  • יונית   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 14:59

    הייתי מציעה לך לקרוא שוב, אבל אני בספק אם זה היה גורם לך להבין יותר. אין דרך בטוחה יותר להחזיר את המדע לשלב הכרכרות והעגלות מאשר חוסר הביקורתיות וההתלהמות (הדי מטופשת, יש לומר) שאת לוקה בה.

  • גלית הפסיכולוגית   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 16:31

    הו יונית כמה שאת שנונה. איך את מזדעקת. אבל אנא בזהירות, למה לך להשתלח כך? לו הייתי פסיכולוגית הייתי משערת שיש לך אולי קשר רגשי לאיש המחשבים. אבל אני בטח טועה.
    הנה מה כתבת: "רק אתמול דברתי עם רופא ומדען רציני…וותיק בתחום הרפואה" – וואו ! אני נופלת מהרגלים. "רציני וותיק" –קרדיטים כאלה מבוססים יכולים להפיל כל אחת.
    הלאה. אני מבינה מדבריך שהרופא הוותיק טוען שכל "שכל מה שיש לדעת על אסתמה, כולל חלק מהטיפולים שבהם משתמשים היום, נמצא בספר שנכתב בסוף המאה ה-19" – אני חוזרת במילים שלי: כל מה שיש לדעת על אסטמה התגלה במאה ה-19 ! את יודעת מה? בואי נשאיר את זה כך. אבל את שנונה ובודאי מבינה מה המשקל שיש למשפט הזה. ומכאן את שולחת מסר למר עזי שבו את מרמזת במילים מושחזות כתער: "הייתי חושבת פעמיים לפני שהייתי אומרת על משהו כזה "אנכרוניזם" או מביאה אותה בעקיצה מתחכמת. הפוסל במומו פוסל". הייתי מציעה שתקראי שוב את הדברים של אותו עזי שאיני מכירה ואז תשובי לתגובה שלי ואולי תצטנני מעט.
    אה כן, את מאשימה אותי בחוסר ביקורתיות. דומני שזה דווקא נמצא אצלך, אבל בואי נשאיר את זה כך. את כמובן יכולה לכתוב עוד תשובה שנונה אבל לא אשיב לך. אני לא סבורה שזה נושא שמצדיק לבזבז עליו זמן יותר ממה שכבר שהקדשנו לו שתינו.

  • שושי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 17:41

    אני לא פסיכולוגית והפוסט של שוקי עורר את סקרנותי. אני לא מכירה את המקורות ולא יודעת איך למצוא בגוגל (למשל) חומר פופולרי ברמה סבירה.
    שוקי הרי פרסם את הפוסט בציפיה להתייחסויות, והחלק הענייני בתגובתך הוא חשוב.
    חבל שנותרתי עם סקרנותי בידי.

    בינתיים אני זוכרת, שכל תיאוריה שאקרא או שכבר הופרכה או שיתכן שתופרך בעתיד.
    "כולל הגישה הנושנה "לא הקפדן מלמד".

  • יונית   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 18:55

    את ממש מביכה את עצמך בהשתוללות המופרעת הזאת. חבל, זה בהחלט יכול להיות נושא לדיון ענייני, שיכול גם להיכנס לשיקולים שעומדים מאחורי פיתוחים מדעיים היום ולמשבר האמון ברפואה המודרנית, ולעניין הביקורת באופן כללי, אבל איך אומרים כאן, כנראה שאין עם מי לדבר, לפחות לפני שהוא לוקח קסנקס או משהו כזה. עם זאת, את יכולה להמשיך אם את ממש לא מצליחה להשתלט על עצמך. זה די משעשע.

  • עזי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 20:42

    כנראה שלמטבע הלשון "בין שמיים וארץ" יש פירושים סובייקטיביים בעליל, שאם לא כן לא היית משתמש בו. הסגנון שלי היה ונותר ענייני, אסרטיבי, מפוקח, ישיר ובהיר. יעידו עלי כל מיודעיי, הוירטואליים והאחרים (כולל בלוגרים ברשימות), שזהו סגנוני האישי שכך היה מאז ומעולם, בכל הקשר, אם כי אני לא נמנע גם מללטף ולהחמיא — הכל לפי העניין.

    מה שזיהית אולי, איתי (בחושיך החדים?), זה שחלפה בי מין חרדה המלווה ברעדה ככל שהתארכו שעות היום והניתוח (לא להיבהל — הרדמה מקומית גרידא) ממנו יצאתי לא מכבר חילחל למחשבותיי שחילחלו לתודעתי במהלך היום, מה שגרם לי להיות (אולי) טיפה פחות ביקורתי. תודה, אני בסדר, רק סובל כאבי תופת שיעלמו תוך יומיים-שלושה, מן הסתם.

    מכאן ועד ליכולותיו המופלאות של שוקי בהתערבויות תרפויטיות המרחק רב, כמדומני. אז אנא קח ממנו בחזרה את הייחוס הזה.

    עם זאת, אני בהחלט מכבד את שוקי שלא נגרר לשפה בוטה אלא הסתפק בתהתגוננות (כושלת, לצערי) על הפוסט הזה (הנה נמנעתי ממילת תואר נבזית!).

  • שוקי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 21:31

    כושלת, אין ספק.

  • שושי   ביום 3 ביולי 2006 בשעה 0:18

    ואם יצא לך פעם, תשלח לנו שי איזה מאמר אמין להדיוטות?

  • אודי   ביום 21 בספטמבר 2006 בשעה 18:26

    זה מעניין לקרוא את הוויכוח בקשר לרלוונטיות של המאמר כאשר אף אחד לא שם לב שהלינק ששוקי מביא הוא ממרס 1989 (שזה לא כל כך רחוק) ולא משנת 1946 או המאה ה19.

    המאמר רק מזכיר שהמושג ה"ה נטבע בשנת 1946. אם נעיין במושגים בעולם המדע נמצא גם כאלו בני אלפי שנים שהם עדיין ברי קיימא. כותב המאמר מעיד ומוסיף עדוית של אחרים שהמושג והתופעה עדיין תקפים.

  • שפי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 1:35

    "מחלת הנפש של הבלוגוספירה" ושל ה"פורומים" מתחילה וממשיכה ומסתובבת סביב ההיתר לנקוט בשם בדוי, ניק-ניים, נק-ניק, ובאינדקס של מחלות הנפש "NINET". וזאת הסיבה שאתר הבלוגים "רשימות" הוא פחות חולה. לא הסלקציה.

  • אבי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 9:15

    שוקי, לא מצאתי הגדרה של ה"ה, לא אצלך ולא בקישור שנתת. אתה יכול בבקשה לתת הגדרה ודוגמא פשוטה לכך?

  • עומרון   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 10:36

    לא חייבת לבטא פסיכוטיות. כמעט כולם עושים זאת בשלב זה או אחר בחייהם.

    באת הביתה עצבני – נכנס ואמרת לאשתך "איך זה כשאני מגיע הבית תמיד מבולגן?".
    מה שעשית זה לקחת את מרכיב העצבנות אצלך ולהעביר אותו לאשתך על ידי זה שתעשה אותה עצבני.

    גם זה הזדהות השלכתית.
    לגבי התקדמות התיאוריה הפסיכולוגית – אני בספק אם כל דבר שנחקר לפני 40 שנה הוא ארכאי. יש נטייה להתייחס לתיאוריות פסיכולוגית כ"נכונות" או "שגויות". רובן נעות בתחום האפור. ניתן לעשות בהן שימוש כדי להסביר סיטואציות מסוימות. הם אף פעם לא מנגנון מסביר אולטימטיבי שמסביר הכל.

    *הכותב אינו פסיכולוג, לא למד פסיכולוגיה. אין לראות בתגובה זו ייעוץ פסיכולוגי, או ייעוץ להשקעה במניות.

  • איתי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 12:21

    אני חושד כי עזי הוא לא אחר מאשר פרופ' עזי ברק מאוניב' חיפה (קולגה של פרופ' אצלו עבדתי במהלך התואר בפסיכולוגיה), המתעסק רבות בפסיכולוגיה ואינטרנט וראו לדוגמה –
    http://construct.haifa.ac.il/~azy/suic-h.htm

    אולי דבריו קשים ותוקפניים, אולי כועסים על כניסה לטריטוריה, ואולי אפילו יש בהם שמץ של "הזדהות השלכתית"?? אך אני חושב שמן הראוי לקחת מהם משהו חשוב, שהוא מעבר לענייני אגו.

    עצם העובדה שמידע זמין מאוד (רשת, גוגל) מייצרת פוטנציאל הרסני לאובדן הצניעות. כל אחד יכול לגגל ולמצוא אינפורמציה שתיראה לו מהימנה ומעניינת בכל תחום. אבל קריאה ביקורתית זה דבר שנבנה בהדרגה, והיא לעתים קרובות תלוית דיסציפלינה. זה נכון כמובן גם לנושא האסתמה
    (בתור חולה + מרצה על פיסיולוגיה של הנשימה, יש בהחלט דברים רבים שיודעים היום על המחלה שלא ידעו בוודאות במאה ה-19).

    אני לא חושב שבניסוח הפוסט שלמעלה יש משהו לא צנוע, אך אולי עזי הרגיש אחרת.

  • איתי   ביום 2 ביולי 2006 בשעה 16:37

    יש הבדל של שמיים וארץ בין סגנון תגובה 1 של עזי לסגנון תגובה 2, אעפ"י שהטיעון כמעט זהה.

    אם לדיונים ברשת תהיה השפעה כזו חיובית וארוכת טווח על המשתתפים, אני חושב ששוקי עצמו יכול לפתוח קליניקה.

  • ערן אברם   ביום 1 באפריל 2009 בשעה 23:30

    הו מלאני
    לו היית קצת טיפשה
    אולי היית מבינה
    כמה רגשות אשמה
    תורתך מעלה
    ואז היית מצליחה
    לעדן אותה.

    סחתין עליך שוקי על האומץ לתמוך בשוליים

כתיבת תגובה