המלצה: חלומות וסיוטים

האביר שלא היה על האוברדרפט. תמציתי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • noamt   ביום 3 ביולי 2006 בשעה 9:57

    אני אצא מנקודת הנחה שאתה מסכים עם "האביר" בעניין האוברדרפט, ואנסה להסביר למה אני חושב שזה כן רעיון טוב.

    עד לפני התקנה החדשה, הבנקים היו קובעים ללקוחות מסגרת אשראי. מי שחרג מהמסגרת, הבנק היה עושה אחד משני דברים:
    1. מאפשר את החריגה, תוך גביית ריבית גבוהה הרבה יותר.
    2. לא מאפשר את החריגה, ולא מכבד את החיוב (מחזיר צ'ק, למשל).

    זה היה בהתאם לשיקול דעת של פקיד/מנהל בסניף. מטרת הבנק היא להרוויח כסף על הריבית, ובמקביל לוודא שהלקוח יוכל להחזיר את הכסף (זה לא עוזר לקחת ריבית רצחנית על מינוס גדול ממישהו שבכל מקרה אין לו גרוש על התחת, ולא יהיה בקרוב).

    עכשיו, התקנה החדשה מנסה לעשות את העניין הזה פורמלי. אתה עדיין יכול להכנס למינוס. עדיין יש לך מסגרת. אבל – אתה לא יכול לחרוג מהמסגרת.

    למה? כי אם אין מגבלה לכמה שמותר לך לחרוג, קשה יותר לבנק להערך מבחינת ניהול כספים (זה רע למערכת הבנקאית ברמת המאקרו); כי מחוץ למסגרת הבנק יכול היה לקחת ריבית מטורפת (זה רע לצרכנים).

    כל מה שהתקנה דורשת (מכולם) היא להיות יותר מחושבים, יותר מתוכננים. זה אולי גם עניין חינוכי.

    אין סיבה שזה ידחף אנשים לשוק האפור. הבנק עדיין יכול להגדיל לך את המסגרת ו/או לתת לך הלוואה נוספת.

    נועם.

  • שוקי   ביום 3 ביולי 2006 בשעה 14:57

    גם אם הכוונה בתקנה החדשה הייתה לטובה (משהו שאני באופן אישי מפקפק בו), התוצאה יותר גרועה ממה שהיה קודם.

    מה שיקרה בפועל, הוא שאנשים יוסיפו לחרוג מהמסגרת וכדי לאפשר להם את זה הבנקים "יעזרו" להם לכסות את המינוס באמצעות הלוואות.

    לכאורה, אין בזה כל רע, כי הריבית על אותן הלוואות תהיה קטנה יותר מהריבית על חריגה מהמסגרת. בפועל, הבנקים גם מגדילים את הריבית *בתוך* המסגרת, וגם קיבלו כמה וכמה הטבות שנועדו לפצות אותם על התקנה הזו.

    ועוד משהו: מבחינה חשבונאית, כשיתרה כלשהי עוברת מעו"ש לחיסכון/הלוואה זה תמיד טוב לבנק. אני יכול להסביר אבל זה יהיה ארוך.
    בקיצור: הבנקים לא יפסידו מזה.

  • אבי   ביום 3 ביולי 2006 בשעה 10:39

    אני לא מבין למה המדינה לא יכולה פשוט לסגור את המינוס לכולם אחת ולתמיד. כמה זה כבר יכול לעלות?

  • האביר שלא היה   ביום 3 ביולי 2006 בשעה 10:56

    שמחתי לגלות גם את הבלוג שלך. לנועם רק אומר:
    1. על פניו אתה צודק. תמיד אפשר לגשת לבנק ולקבל הלוואה, במיוחד אם אתה אדם עובד, ישנם גם מקומות עבודה שנותנים הלוואות נדיבות
    לעובדיהם ולגימלאיהם כמו הצבא או טבע ואגיס
    האם אנחנו באמת רוצים להיות כמו אמריקה שבה נטבע חוק מרפי האומר שכדי לקבל אשראי, עליך קודם להוכיח שאינך נזקק לו?
    2.עובדה שאנשים בכל זאת מעדיפים להיכנס למינוס. האם כל האנשים הם טיפשים או עצלנים? אולי כל מנגנון לקיחת ההלוואות והפוטנציאל להסתבכות גדול מדי?
    3.לא ברור לי עדיין מדוע המדינה מתערבת באופן שבו אנחנו מגלגלים כספים, במיוחד לאור העובדה שהיא יצרה שכבה של אלפי מתעשרים ועשירים חדשים שבנו את הונם על המינוס שלנו בבנק. איך הייתה נראית כלכלת ישראל ללא המינוסים? מה היה קורה לכל ארגוני התרומות? לכל המכולתניקים שסובלים מהגנבות ומהצ'קים הדחויים ועדיין מאפפשרים אותם?

    שלכם,
    יואב

  • איתי   ביום 3 ביולי 2006 בשעה 13:34

    למרות מכונות היחצנות והשטחיות של חלק נכבד מהתקשורת אין כאן ניסיון אמיתי של המדינה "לשים סוף לאוברדראפט", אלא פעולה שתורמת (על פי הבנתי, אני לא כלכלן) בעיקר לבנקים עצמם. מצד אחד, יורד שיעור הכסף האבוד שילוו לציבור ולא יוחזר. מצד שני, נותנים להם רשות לתת הלוואות בריבית גדולה למי שכנראה כן יוכל להחזיר. כך לוקחים את הבעיה האמיתית ומלבישים אותה בבגד חדש ונוצץ במקום לפתור אותה.

    בישראל יש מוסר תשלומים איום ונורא, כולל של הממשלה שלא משלמת לספקים בזמן (אם בכלל).

    בנוסף יש נטיה של ציבור גדול להוציא הרבה יותר משהוא מכניס. זו לא רק מנטליות ה"יהיה בסדר" הישראלית הידועה אלא גם תוצאה של שטיפת מוח לאלוהי הצריכה ולמקדשי הקניונים.

    אם מישהו באוצר היה באמת מעונין לפתור את הבעיות ולא רק לשמן את הבנקים (= מקום העבודה העתידי של בכירי האוצר ובנק ישראל), התקנות היו משתלבות בחינוך הציבור לצריכה מאוזנת (החל מגיל בי"ס) ובאכיפה נמרצת של פיגור בתשלומים לספקים. כל זה לא יקרה כשהדג מסריח מהראש וכשההון מחובר לשלטון.

השאר תגובה