לבנון: דיון מוסרי במושגים

נדמה לי שהמלחמה שמתנהלת בלבנון, ומעל ראשם של תושבי הצפון, מעמידה רבים מאתנו במצב מאד מבולבל. ההתנגשות בין ערכים, מטרות ואינטרסים – אישיים ולאומיים – מקשה על הרבה אנשים לבצע את ההפרדה החשובה בין הנושאים שעומדים כאן על הפרק. להפריד ולהבחין במושגים ובנפשות הפועלות, כדי לגבש עמדה מוסרית לגבי כל אחד מהם.

אתם מוזמנים לנסות לעשות את זה בעצמכם, עכשיו, או אחרי שתקראו, עם עצמכם או בתגובות – אבל אני רוצה להציע את הראייה שלי על הדברים, בהפרדה שנראית לי החשובה.

***

החיזבאללה. זהו ארגון טרור מתועב. מי שמוכן להתווכח על כך הוא צבוע או טיפש. אפשר לומר שגם מדינת ישראל עוסקת בטרור ושגם לנו יש פוליטיקאים מתועבים, ואולי יש בזה מידה מסויימת של אמת. אפשר לומר שטרור הוא נשקם של החלשים, ואולי זה נכון. אבל החיזבאללה הוא ארגון שמטרתו המוצהרת היא השמדת מדינת ישראל.

נסראללה. בתור מנהיג הארגון הזה, הוא הנושא בעיקר האחריות. הלוואי שהיה אפשר לתפוס ולשפוט אותו. ואם אי אפשר לתפוס, והריגתו ללא משפט צפויה להציל חיים, אז היא מוצדקת. 

תושבי לבנון. הם אינם נסראללה ואינם חיזבאללה. חלק מהם אינם מוסלמים, ובין אלו שמוסלמים יש יותר פתיחות מאשר בכל מדינה איסלמית אחרת בעולם. רוב אוכלוסיית לבנון מורכבת מאנשים שוחרי שלום, ששוקדים כבר שנים על בניין ארצם אחרי מלחמת אזרחים ארוכה ורוויית דם, ואחרי שנים של כיבוש ישראלי וסורי וכיבוש חלקי של החיזבאללה שטרם הסתיים – והם היו מתים שגם הוא יסתיים.

יש בלבנון קבוצות שעוינות את החיזבאללה ומאויימות על ידו – הנוצרים, הדרוזים, ובעיקר המנהיגים שלהם.

אבל גם אלו מבין תושבי לבנון שתומכים בחיזבאללה, אינם דומים לאנשים שחברים בחיזבאללה ממש, או לנסראללה.

גם מי שמאמין שעונש מוות הוא לגיטימי, לא חושב שצריך להטיל אותו על כל סוג של פשע ועבירה. גם אם נאמר שנסראללה הוא בן מוות, וכך גם סגנו, וכך גם בכירי שרשרת הפיקוד שלו, ואולי אפילו כל פעילי החיזבאללה – הרי אף אדם מוסרי לא יאמר שלגיטימי להרוג בצורה עיוורת סונים בדרום לבנון, רק משום שאולי הם תומכים בחיזבאללה.

על אחת כמה וכמה כשמדובר באוכלוסיית בירות, שרובה חף מפשע על-פי כל קריטריון.

ישראלים תושבי הצפון. תושבי צפון ישראל מצאו את עצמם בתוך מלחמה בין לילה. הם קורבנות, איך שלא תסתכלו על זה. לא נעים לשמוע שריקות של קטיושות ולראות את השכנים שלך אורזים ובורחים למרכז. לא נעים לפחד שמשהו ייפול עליך או על הילדים שלך.

תושבי הצפון ראויים להגנה הכי טובה שיכולה לתת להם מדינת ישראל. כמובן שמה שעוזר לביטחון שלהם, עלול להזיק לביטחון של תושבי לבנון. אפשר לומר שהאחריות של מדינת ישראל לתושבי הצפון קודמת לאחריות שלהם ללבנונים. אבל בשום אופן אי אפשר לומר שהיא מבטלת לחלוטין את האחריות שלה כלפיהם, כיוון שישראל מנהלת מלחמה בלבנון.

אין למדינת ישראל זכות לסכן את חייהם של חפים מפשע, אלא אם כן זו הדרך היחידה להגן על תושבי ישראל. למשל, לגיטימי ליירט משגר טילים, תוך ידיעה שקיימת אפשרות שייקלע למקום אזרח. לא לגיטימי להפיל פצצה לבית בבירות, אם ידוע שהיא עלולה להרוג אזרחים שנמצאים בבית שכן.

צה"ל. צבא הגנה לישראל הוא אוסף של כך וכך אנשים, חלקם כמעט ילדים, שתפקידם להרוג ולהיהרג בשליחות מדינת ישראל. חלק מהאנשים בצה"ל, אינם הורגים ונהרגים בעצמם, אלא הם שולחים אחרים – אבל בזה האחריות שלהם רק גדלה. צה"ל איננו ישות מוגדרת אחת ואיננו נושא באידיאולוגיה. אבל בעלי תפקידים בצה"ל הם בהחלט ישויות מוגדרות שלחלקן יש אולי גם אידיאולוגיה.

לבנון. זוהי ארץ, שיש לה גבולות ידועים אבל אין בה ריבונות אחת. יש בה דמוקרטיה וממשלה נבחרת, אבל הממשלה הזו לא הצליחה עדיין להטיל את מרותה על כל אזרחי המדינה.

ישראל. זוהי מדינה דמוקרטית, שיש לה ריבונות אחת, ולכן האחריות שלה על תושבי המדינה היא מוחלטת. לממשלת ישראל יש יכולת להטיל את מרותה על כלל אזרחיה ולדאוג לרווחתם. למשל, אין ספק שיש לה יכולת להילחם טוב יותר בפשע המאורגן, לשפר את מערכת הבריאות, או להקטין את מספר הנפגעים בתאונות עבודה, למשל. הפוליטיקאים שניהלו את המדינה בשנים האחרונות, לא הוכיחו שהיה להם רצון ו/או יכולת לנהל אותה בצורה טובה.

בתור מי שאחראית על צה"ל, האחריות של ממשלת ישראל על שלומם של תושביה, כמו האחריות שלה על השלכות המלחמה, היא הגדולה ביותר.

***

גם מי שחושב שהמלחמה בלבנון היא מוצדקת, או שההשתתפות של ישראל בה הייתה בלתי נמנעת, צריך לשאול את עצמו: באילו אמצעים לגיטימי להשתמש כדי "לנצח" ובאילו לא.

המלחמה והניצחון בה הם לא מטרה – אלו אמצעים. המטרה היא לדאוג לבטחון תושבי ישראל, ולכן קוראים לצבא ישראל צה"ל. ולדעתי, כקריטריון כללי לאמצעים לגיטימיים במלחמה כזו, צריך לשאול: האם האמצעי בו נעשה שימוש הוא היחיד האפשרי? הטוב ביותר האפשרי?

ו"הטוב ביותר האפשרי" הוא לא זה שישיג את מטרות המשנה של המלחמה בצורה הטובה ביותר, או המהירה ביותר, אלא זה שיעשה זאת תוך סיכון מינימלי לפגיעה בחפים מפשע. 

***

הבעיה האישית שלי, היא שאינני מאמין בכנסת ישראל, בממשלת ישראל ובעומדים בראשה. אינני מאמין בהם משום שאין שם כמעט איש שאינו נגוע (לכאורה) בשחיתות, שלא הפר את התחייבויותיו לבוחר, שלא הוכיח שיקול
ים זרים או השקפת עולם לאומנית – ישראלית או פלסטינית – בדיונים הפומביים שלו בעניינים המדיניים.

אין לי אמון באותם מקבלי ההחלטות, שלא היה להם כסף לאפודים קרמיים לחיילי צה"ל, שיקפידו בחיים של אנשים שאינם אזרחי המדינה וינהגו בזמן מלחמה באופן מוסרי. אין לי אמון במי שהיו שותפים למעשים ברוטליים שונים גם כנגד אזרחי המדינה שלהם (ולעיתים קרובות כנגד החלשים שבה (בין אם מדובר בקשישים ונכים או בקטינים בעמונה שחטפו מכות אלה בראשיהם) , שיעשו שימוש סביר בכוח, תוך כבוד לזכויות הבסיסיות של אנשים.

ולכן אני גם חושב שדיונים כמו זה הם חשובים. אני חושב שדיון שמותח את גבולות המחשבה המוסרית שלנו, הוא חיוני להתמודדות עם מצב של מלחמה. מצב שבו קל מדי לעשות דברים שמנוגדים לדברים הפשוטים שבסך-הכל רובנו מאמינים בהם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוחאי עילם   ביום 20 ביולי 2006 בשעה 23:16

    לגבי דיון מוסרי, לצערי הוא לא ממש קיים בכלי התקשורת המרכזיים.
    אולי הימשכות המלחמה והסתבכות יעלו קצת ביקורת ואולי אף דיון ציבורי ראוי בכלי התקשורת המרכזיים, ולא רק בבלוגוספירה.

  • noamt   ביום 21 ביולי 2006 בשעה 10:54

    חבל שאינך מפרסם אותו ב-ynet, למשל.

  • מצפה הילה   ביום 21 ביולי 2006 בשעה 15:01

    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=271331

  • עומר   ביום 22 ביולי 2006 בשעה 15:27

    למשל, מחד גיסא אתה אומר
    "המטרה היא לדאוג לבטחון תושבי ישראל"
    ומאידך גיסא יש לבחור באמצעי "שיעשה זאת תוך סיכון מינימלי לפגיעה בחפים מפשע".
    ראשית לא ברור לי למה הכוונה בסיכון מינימלי. המינימום הוא הרי 0 הרוגים. האם זה אומר שכל הפצצה שבה עשויים להיהרג אזרחים היא פסולה מלכתחילה? אם כן, האם ניתן להשיג את המטרה שהיא לדבריך בטחון תושבי ישראל?
    או שמא כוונתך שאם אנו רוצים להפציץ משגר של חיזבאללה בשטח עירוני, הרי שיש להשתמש בכמות חומר הנפץ הקטנה ביותר שתגרום להריסתו? אם כן, יתכן בהחלט שעדיין יהרגו חפים מפשע, ובהחלט יתכן שלאורך זמן ומטרות המספרים יצמחו לכדי מאות הרוגים! האם זה בסדר מבחינתך?!
    ויש עוד חוסר בהירות רב במה שאתה אומר, אבל די בכך בינתיים….

  • שוקי   ביום 23 ביולי 2006 בשעה 21:06

    אם אתה כבר רוצה לתקוף אותי אז תדייק. לא אמרתי כמו ש"ישראל היא מדינת טרור". אמרתי "אפשר לומר שגם מדינת ישראל עוסקת בטרור ושגם לנו יש פוליטיקאים מתועבים, ואולי יש בזה מידה מסויימת של אמת."

    "אפשר לומר" לא זהה ל"אני אומר" ויש דרך ארוכה בין "מידה מסוימת של אמת" לבין אמת.

    ולגופו של עניין: חיזבאללה, עדיין, הוא ארגון שקורא להשמדת ישראל.
    מדינת ישראל, למרות הפעולות הברוטליות של הממשלה שלה, חתומה על עוד מטרה או שתיים מלבד השמדת אנשים.
    ואם אתה לא מבין את ההבדל אז בוא נסכם ונאמר שאני מוכן להאמין לך שאתה לא צבוע.

  • שוקי   ביום 24 ביולי 2006 בשעה 11:16

    לא דייקת ולא הבנת לצערי, לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה. קודם כל, לא קיבלתי את הטענה שישראל עוסקת בטרור. אמרתי שש"אולי יש בזה מידה מסויימת של אמת", בדיוק בגלל שאני חושב שאין בזה יותר. אני גם לא חושב שהכיבוש הוא טרור. אני חושב שהכיבוש הוא כיבוש, ואם נעשו במסגרתו מעשי אלימות בלתי מוצדקים אז זה בדיוק מה שהם.

    לו הייתי חושב שכל שימוש בכוח מופרז הוא "טרור" אז הייתי אומר שמשטרת ישראל היא ארגון טרור והבנקים הם ארגוני טרור ובזק היא ארגון טרור וכך גם עיריית תל-אביב למשל, אבל אני לא חושב כך. אדרבא, אני חושב שערבוב המושגים הזה הוא בדיוק מה שמחליש את הטיעונים של השמאל האידיאולוגי ומעניק לו תדמית סהרורית.

    את ההבדל ה"דק" בין פעולות צה"ל לחיזבאללה אפשר לראות, למשל, בעובדה שצה"ל מבריח אזרחים מבתיהם כדי לא להרוג אותם בשעה שהחיזבאללה בוחר את מועדי שיגור הקטיושות בקפידה כדי לפגוע בכמה שיותר אזרחים. אני יכול לחשוב ששני הצדדים לא צודקים, אבל זה לא אומר שאני לא מבדיל ביניהם.

    יש הבדל דק בין מי שהאלימות היא אחד הכלים שלו לבין מי שהגדיר אותה כמטרה. כי מה לעשות שהמודל לחיקוי של החיזבאללה היה ארגון שהצהיר שהטרור איננו טקטיקה אלא אסטרטגיה. זה, אגב, היה גם מקור ההשראה של ארגון עאמל, אבל הארגון הזה לא היה מספיק אלים כדי להתמודד עם החיזבאללה, שטבח גם בו.

    צה"ל אמור להיות צבא הגנה לישראל. זו מטרתו המוצהרת ובזה אני חושב שכדאי שיעסוק.

    לגבי המטרות המוצהרות של החיזבאללה – כן, אתה צודק, יש לו עוד מטרות מלבד השמדת אנשים. למשל כינון תיאוקרטיה מוסלמית שתחזיר את הרעלות לפניהן של הנערות הלבנוניות ותקטע ידיים של בחורים צעירים שייתפסו כשהם מחבקים אותן.

  • עידן דורפמן   ביום 21 ביולי 2006 בשעה 1:18

    מלחמה, מתוך הוויקיפדיה העברית:

    מלחמה היא מאבק אלים ממושך בין גופים מזויינים, לרוב עמים, שבטים או מדינות, על מנת להכניע את האויב, להשמיד אותו או לגרום לו לקבל את דרישות המנצח. לרוב מלחמה מתרחשת לאחר שהדיפלומטיה נכשלה. מלחמה היא אסון מעשה ידי אדם: בכל מלחמה נהרגים אנשים רבים, נפצעים והופכים לנכים ויש נזק לרכוש ולסביבה. מלחמה שונה מקרב בודד בכך שהיא רחבה הרבה יותר בהיקף, הן מבחינת זמן והן מבחינת מקום, ולרוב מלחמה כוללת מספר קרבות. כמו כן, "מלחמה" היא גם מושג משפטי, שמוגדר אופן פורמלי בחוקי המשפט הבינלאומי וחלים לגביה תקנות שונות. כך מדינות יכולות להכריז מלחמה זו על זו, ולהימצא במצב משפטי של מלחמה, גם אם בפועל לא מתנהלים קרבות בין הצדדים. המלחמה היא אחת התופעות העתיקות ביותר בהיסטוריה של אנושות והתנהלה מרגע שבני האדם החלו להתארגן בקבוצות. המלחמה מערבת אלמנטים רבים: דת, תרבות, מסורת, מנהגי טקס ופולחן, תכנון, אסטרטגיה, ניהול משאבים, מדע, פיקוד, אומץ לב, גבורה, מוות ועוד. כתוצאה מהאינטנסיביות הרבה והמימד הדרמטי העז שבמלחמה, היא נהפכה למוקד השראה עיקרי לרבות מיצירות האמנות והתרבות בתולדות האנושות: תעודות, ציורים, שירים, רומאנים ספרותיים, מחקרים היסטוריים, מחזות, סרטים, מוזיקה ועוד. המלחמה גם תרמה רבות להתפתחות המדע עקב מירוצי החימוש שהתנהלו בין הכוחות הלוחמים. למרות כל אלה, המלחמה גרמה להרס רב, היא כילתה עשרות מיליוני חיי אדם וגרמה לבזבוז משאבים רב, לעוני ולמחסור.

  • אורי   ביום 21 ביולי 2006 בשעה 10:49

    לרבים מאיתנו נמאס מהפטפטת המתוקשרת של גנרלים בדימוס על המלחמה בצפון. שעת מלחמה איננה רק שעת הלוחמים, אלא גם שעת אנשי הרוח להתוות אופציות חילופיות למציאות הטעונה והמורכבת. אינטלקטואלים בולטים, משמאל ומימין, מרחיבים אופקים על המצב. ומתייחסים למונח "מלחמה" שהודבק למצב העימות בצפון ישראל ובדרום לבנון:

    http://www.notes.co.il/uripaz/21297.asp

  • יורם גת   ביום 23 ביולי 2006 בשעה 19:45

    אני מסכים עם עיקר המאמר – דרך החשיבה שבו, הערכים שבו ומסקנותיו. לכן, עצוב לראות שגם אתה חש צורך לרכוש את כרטיס הכניסה לדיון הלגיטימי בישראל על ידי פתיחת דבריך בהוכחת שפיותך על ידי דמוניזציה של חיזבאללה, והפרדה בינך לבין אותם צבועים או טיפשים שאינם מוכנים לרכוש את הכרטיס.

    אם החיזבאללה הוא "ארגון טרור מתועב", ואם ישראל עוסקת גם היא בטרור, מדוע שלא תפתח את המאמר שלך בהצהרה שישראל היא מדינת טרור מתועבת? מדוע שלא תצהיר שאולמרט, פרץ וחלוץ הם בני מוות?

  • יורם גת   ביום 23 ביולי 2006 בשעה 22:47

    אם תקרא את ההודעה הראשונה שלי, תמצא שדייקתי. לא טענתי שקבעת שישראל היא מדינת טרור. נהפוך הוא. שאלתי מדוע, בהתחשב בכך שקיבלת את הטענה שישראל עוסקת בטרור, אתה *נמנע* מלהצהיר שישראל היא "מדינת טרור מתועבת", בשעה שמיהרת לעשות זאת באשר לחיזבאללה. (ככלל, אני משתדל לקרוא ולהבין בדיוק את עמדותיהם של אנשים שאני מתדיין איתם, במקום להטיח בהם עלבונות, גם אם באופן משתמע 🙂

    נדמה לי שתשובתך לשאלה שלי מחולקת לשניים – ראשית אתה טוען שלא באמת קיבלת את הטענה שישראל מפעילה טרור (יש בכך "מידה של אמת", אבל לא באמת "אמת"), ושנית, "ישראל חתומה על עוד מטרה או שתיים מלבד השמדת אנשים".

    באשר לחלק הראשון: נדמה לי שאתה שומר על עמעום אסטרטגי. הודע מפורשות: האם לדעתך ישראל מפעילה טרור או לא? אם לא, איך תקרא לפעולות הכיבוש במשך 40 השנים האחרונות? איך תקרא למי שמחסל במשך כמה ימים מאות אזרחים בלבנון? מה בדיוק ההבדל בין "פעולות ברוטליות" ל"פעולות טרור"?

    באשר לחלק השני: האם אתה באמת סבור שכל תכלית החיזבאללה היא "השמדת אנשים"? ארגונים כאלה קיימים רק בסרטים ובמוחם של פרשנינו לענייני ערבים. ישראל והחיזבאללה הם שניהם אירגונים בעלי מטרות מגוונות, ושניהם נעזרים באמצעי טרור, בין אוסף של אמצעים נוספים, על מנת לקדם את המטרות שלהם. חוששני שאם נבצע השוואה כמותית בין ישראל לחיזבאללה נמצא שישראל מפעילה טרור (או "משתמשת בפעולות ברוטליות") בהיקף נרחב הרבה יותר מהחיזבאללה.

  • יורם גת   ביום 25 ביולי 2006 בשעה 5:10

    מאכזב לגלות שכאשר מגרדים את הקליפה, המערכת המוסרית שלך מבוססת על לאומיות ולא על הומניזם, על דעות קדומות ולא על בחינה אובייקטיבית של העובדות.

    מאכזב לגלות שאיכשהו, רצח עשרות אזרחים ישראלים מספיק כדי להפוך את החיזבאללה לאירגון טרור מתועב, אך רצח מאות לבנונים ודיכוי שיטתי בן עשרות שנים של מליוני פלשתינאים הם לכל היותר "מעשי אלימות בלתי מוצדקים".

    מאכזב לגלות כמה מהר נשלפים טיעוני הסרק השדופים ("גם בזק היא ארגון טרור", "החיזבאללה קוטעים ידיים") והצמדת תוויות ("סהרוריים") במקום להתמודד עם טיעונים ולענות על שאלות פשוטות (מה בדיוק מבדיל רצח לבנונים מרצח ישראלים).

    מאכזב גם לגלות איך אפילו מעשי טרור, כמו הנסת מאות אלפי אזרחים תחת איומי רצח, יכולים בעת הצורך לשמש הוכחה להומניות של ממשלת ישראל וצבאה.

    נראה לי שנוכל לסכם בהסכמה שיש בינינו הרבה פחות מהמשותף ממה שנדמה (לי) בתחילה.

השאר תגובה