האם צה"ל הוא צבא מוסרי?

בהמשך לרשימתה של נעמה כרמי מה כאן לא מוסרי, אני רוצה לחדד מעט את הדיון בשאלה האם צה"ל הוא אכן "הצבא המוסרי ביותר בעולם" או האם הוא צבא מוסרי בכלל.
הנחת העבודה שלי, אגב, היא שצבא יכול להיות מוסרי. אם למשל – כמו במקרה של צה"ל – הוא מוגדר כגוף שמטרתו לשמור על בטחונם של אזרחי מדינה, ובתנאי שהוא אכן עונה על ההגדרה הזו. עניין שפשוט במקרה של צה"ל הוא טעון הוכחה.

כדי לפשט את הניתוח, בחרתי להסתמך על רוח צה"ל המסמך הידוע כ"קוד האתי של צה"ל" שחיבר אסא כשר. אני מתעלם במכוון מהנסיבות השנויות במחלוקת שבהן המסמך הזה נתחבר, ומתרכז בשאלה האם ערכי צה"ל בפועל תואמים את הערכים המוצהרים במסמך.

בהתאם למסורות ולמוסר
נתחיל בהגדרות הכלולות במסמך עצמו: "רוח צה"ל הוא תעודת הזהות הערכית של צה"ל, אשר ראוי שתעמוד ביסוד הפעולות של כל חייל וחיילת בשירות סדיר ובשירות מילואים…. 'רוח צה"ל' ישמש את צה"ל, על חייליו, מפקדיו, יחידותיו וחילותיו, בעיצוב דפוסי הפעולה שלהם… 'רוח צה"ל' יונק מארבע מקורות:
* מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו כצבא ההגנה לישראל.
* מסורת מדינת ישראל על עקרונותיה הדמוקרטים, חוקיה ומוסדותיה.
* מסורת העם היהודי לדורותיו.
* ערכי מוסר אוניברסליים המבוססים על ערך האדם וכבודו. ".

אני מרשה לעצמי להתעלם מההגדרה הרקורסיבית (הראשונה) ומההגדרה העמומה (השנייה), ולהתרכז בשני האחרונים: מסורות העם היהודי וערכי המוסר האוניברסליים.

כבוד האדם, ערך האדם
נתחיל במוסר האוניברסלי. המסמך מפרט ואומר: "צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד ובתפקיד… החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו, מתוך הכרה בחשיבותם העליונה של חיי אדם".

הבחנות אלו חשובות כדי לאשר שלפחות ברמה הדקלרטיבית, צה"ל אינו מבדיל או לא אמור להבדיל בין חיים לחיים. גם חייו של אדם שאיננו ישראלי ולא יהודי, הם בעלי ערך שנגזר מערכי המוסר האוניברסליים.

ואם לחבר ל"מסורת העם היהודי לדורותיו" – גם שם נמצא שיש ערך לחיים באשר הם, אפילו בזמן מלחמה ו/או כאשר הצד השני איננו מוסרי.

"כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה" אנו אומרים בתפילת ונתנה תוקף בערב יום-הכיפורים. והמקרא מבהיר לנו היטב, כי רוח זו של אמון באדם נכונה גם כאשר אותו אדם איננו יהודי.

ערך החיים ביהדות
זה מודגם היטב במשל הקיקיון בספר יונה, עליו אומר אלוהים: "אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו… ואני לא אחוס על נינוה, העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשר רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ובהמה רבה (?)" (יונה ד' י')

במילים אחרות: בעיני אלוהים לחיים באשר הם יש ערך והם ראויים לחמלה. גם כשאלו חיי האנשים והבהמות בנינוה, עיר של כופרים חוטאים. גם כשכבר גזר עליהם מוות, הוא מעניק להם אפשרות להינצל ושואל את יונה: אתה "מרחם" על הקיקיון – אז שאני לא ארחם על תושבי נינוה? אתה חושב שבכזו קלות אני מוותר על כל החיים האלה?

ערכים בזמן מלחמה
לא רק חיי אדם אם כן, אלא גם חיי בהמות. ואפילו על עצים נאמר "כי האדם עץ השדה(?)" (דברים כ' י"ט). גם בזמן מצור על עיר – כלומר, במצב של מלחמה – אסור לפי היהדות אפילו לכרות עצים "חפים מפשע". שלא לדבר על אנשים חפים מפשע. מלחמה אינה צריכה להיות כרוכה בהרג של חפים מפשע, וגם מי שאינם חפים מפשע – עדיף, אם אפשר, לא להרוג אותם.

איך הערכים האלה באים לידי ביטוי על רקע אילוצי המלחמה? הקוד האתי קובע: "החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך… החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם". נדמה לי שזה מתיישב פחות או יותר גם עם המסורת היהודית וגם עם הערכים האוניברסליים.

נותר רק לבדוק: האם צה"ל משתמש בנשקו ובכוחו "אך ורק במידה הנדרשת"? האם הוא עושה "כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם" של הלבנונים?

מה נעשה בפועל
במסמך הקוד האתי אין יומרה למנוע כל אלימות מיותרת באשר היא, אבל הוא דורש מהחייל והמפקד לבדוק היטב את האמצעים בהם הם עושים שימוש, כדי לשאוף לכך שמעשיהם יהיו מוסריים.

בראיון שערך מירון רפופורט עם אל"מ א' (אליו נעמה כרמי הפנתה) אומר רפופורט, בהתייחס למסקנות העולות מדברי האל"מ: "העובדה שיש אזרחים בתוך בית לא מגינה עליו מפני התקפה". מדברי האל"מ גופם הוא מצטט את המשפט הבא: "הנושא של חיי אדם הוא הערך העליון, אבל חיי אזרחי ישראל וחיי חיילי צה"ל קודמים". 

הדברים האלה כבר לא בדיוק תואמים לרוח הדברים כפי שהצגנו אותה עד עכשיו. יש בהם התרופפות מסויימת, לפחות למראית עין. ומדובר – להזכיר – בקצין בכיר בצה"ל שלפחות על-פי הצהרותיו נראה שהוא רוצה להיות אדם מוסרי, או לחשוב על עצמו כעל כזה. מצד שני, אין ספק שגופם, כבודם ורכושם של תושבי לבנון נפגעים.

אז האם האמצעים שנעשה בהם שימוש הם מתאימים? במידה הנדרשת? האם צה"ל עושה כל שביכולתו כדי למנוע את זה? או נשאל אחרת – האם הדרג המדיני בישראל, שהוא זה שמכתיב – או אמור להכתיב – את פעולות הצבא, מקב

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ד.ט   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 22:05

    או פחות בלתי מוסרי, מבין הצבאות שהשתתפו בפועל במלחמה כלשהי בשנים האחרונות?

    חילות האוויר של נאט"ו (פרט לנורווגיה) הפציצו במכוון מטרות תשתית אזרחיות בסרביה ב 1998. בכלל זה תחנות תקשורת, תחנות כוח, מוסדות שלטון אזרחיים ותשתית תחבורה, כבישים, גשרים, מסילות ותחנות רכבת. כמו כן נפגעו בנייני מגורים וכלי רכב אזרחיים (ובהם שיירות פליטים) בשגגה.
    מספר האזרחים שנהרגו הגיע לאלפים. (2000 לפי הערכה ממעיטה).

    המבצע נמשך שלושה חודשים.
    אני לא מומחה צבאי אבל אני משער שבפחות זמן, וללא פגיעה באזרחים, יכלו כוחות נאט"ו בעלי העליונות הצבאית המוחלטת, בסיוע המורדים האלבנים, לכבוש את קוסובו במתקפה צבאית קרקעית נגד צבא סרביה ולהשיג את כל המטרות המדיניות של המבצע, אמנם במחיר חיי חיילים.

  • שוקי   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 22:09

    כמו שכבר אמרתי, זה שיש גרועים מאיתנו עדיין לא אומר שאנחנו בסדר.

  • ד.ט   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 22:31

    מה שחשוב זה שלא מדובר במרוסיה נגד הצ'צ'נים או בעירק נגד איראן, וגם לא בארה"ב בלבד, אלא במדינות נאט"ו: גרמניה, הולנד, צרפת.

    >>>
    האם צה"ל משתמש בנשקו ובכוחו "אך ורק במידה הנדרשת"? האם הוא עושה "כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם" של הלבנונים?

    אני חושב שהשוואה בין פעולות צה"ל לפעולות של צבאות אחרים יכולה לעזור לענות על שאלות מסוג זה.

  • שוקי   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 23:12

    לפי מה שאתה אומר אפשר להכריז שצה"ל הוא הצבא הכי פחות לא-מוסרי בעולם. אבל לומר שהוא מוסרי או "הכי מוסרי" תהיה צביעות.

  • יונית   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 23:24

    כשאומרים יהרג ובל יעבור, לא אומרים יהרג ובל יעבור אלא אם גם אחרים עושים את זה. המוסר עומד כשלעצמו, והבחינה עומדת כשלעצמה, ושום השוואה לא מצדקת התנהלות לא מוסרית. הטענה כאן היא לא יחסית, היא אימננטית, ולכן הביקורת שגם אחרים הם כאלו אינה רלוונטית.

  • יוחאי עילם   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 0:21

    אם נמשיך להרוג כל כך הרבה אזרחים ומעט מדי אנשי חיזבאללה, סיפור ענבי זעם יכול לחזור על עצמו.
    העולם יפסיק לנו את המבצע לפני שהצלחנו להכות בחיזבאללה.
    וזה בלי קשר לצדקת המלחמה, או למוסר.

  • ד.ט   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 9:36

    לשוקי – כתבתי בעצמי, המוסרי ביותר או ההכי פחות בלתי מוסרי.

    יונית – יש דבר כזה ייהרג ובל יעבור. הרג מכוון של אזרחים למשל.
    העמדתם של אזרחים בסיכון במהלך לחימה, בנסיבות מסוימות, או פגיעה בתשתיות שיש להן גם שימוש אזרחי, כמו כבישים, אינם כאלה לדעתי וגם לדעת החוק הבינ"ל.
    הטענה של אותו קצין כי צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם היא יחסית.

    ליוחאי – כיוון שהחיזבאללה אינו צבא סדיר אלא ארגון צבאי לא סדיר, שפועל מתוך אוכלוסייה אזרחית, אין כנראה דרך "להכות בחיזבאללה" מבלי להעמיד אזרחים בסיכון. מי שממקם מפקדה צבאית בתוך בניין דירות, אחראי לפגיעות שייפגעו דיירי הבניין אם תפגע המפקדה.

  • יוחאי עילם   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 10:37

    אני מסכים שאם החיזבאללה יורה מתוך בנין, ואז צה"ל מפגיז את הבנין כדי למגר את האיום ובדרך נפגעים גם כמה אזרחים אז האחריות היא על החיזבאללה.
    לפי הכמויות של האזרחים ההרוגים לעומת אנשי החיזבאללה ההרוגים, נראה לי שהרבה אזרחים נהרגים סתם, בלי קשר לכלום.
    אגב, אפשר באותה מידה לטעון שהחיזבאללה יורה על בסיסים, נגיד בתוך חיפה, ומכיוון שהבסיסים נמצאים בתוך ערים, ולחיזבאללה יש נשק פרימיטיבי, אז נפגעים גם אזרחים "בלי כוונה".

    איזה קטע, עוד פעם אירוע רב נפגעים אזרחיים בכפר כנא. מזכיר משהו?

  • NY   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 10:52

    מטרתו של צבא היא להצליח לבצע את משימתו – הגנה, התקפה או הרתעה. זו מטרתו היחידה. בביטוי "צבא מוסרי" יש סתירה מובנית.
    בסופו של יום, מטעמים פרקטיים, מדינת ישראל וצבאה נאלצים (וחייבים) לנקוט בגישה של "עניי עירך קודמים". אם מחיקת כפר שלם מעל פני האדמה תמנע שיגור של טיל בודד לעברנו – לו יהי. האויב לא מתעכב על שיקולים של מוסר, ואנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו את הפריווילגיה הזו. זה לא פרקטי. הסיבות היחידות כרגע לאי הפיכת כל החלק הדרומי של לבנון לעפר ואפר הן סיבות פרקטיות של דעת הקהל העולמית (ושל תקציב), אבל גם לזה אין שום קשר למוסר.

    זה נורא ואיום, אבל אני פשוט לא רואה שום דרך אחרת.

  • שוקי   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 11:42

    ההיסטוריה מלאה בסיפורים על צבאות שרק "ביצעו את משימתם". כדאי שנחליט האם אנחנו רוצים להיות ככל הגוים או שאנחנו עדיין מעדיפים להיות מוסריים ולשמור על טוהר נשק.

  • NY   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 13:11

    להתקיים, ומה יהיה אופיו של קיום זה.
    (והערת אגב: מה שיפה בהיסטוריה הוא שאפשר למצוא בה הקבלה לכל דבר שתרצה. מה שקצת פחות יפה הוא שההקבלה כמעט אף פעם לא נכונה, כי התנאים כמעט אף פעם לא זהים, או אפילו דומים מספיק.)

  • שוקי   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 13:20

    לו הייתה פה שאלה אמיתית של להיות או לחדול, אז הייתי אומר לך שהרעיון של "ייהרג ובל יעבור" עוסק בדיוק בזה: באילו תנאים עדיף לא להמשיך להתקיים כי המחיר גבוה מדי.
    אבל לא בזה מדובר. מדובר – באופן רשמי – על שיקום כושר ההרתעה שנועד להפוך את המלחמות הבאות קלות יותר או למנוע אותן. ובאופן לא רשמי מדובר גם על תקציב הביטחון, ועל יצירת קונצנזוס שישרת פוליטית את אולמרט ואת פרץ, ועוד כל מיני שיקולים זרים.
    לא מרחפת עלינו סכנת מוות. מרחפת עלינו הסכנה שנשמוט את הבסיס המוסרי עליו עמדנו.

  • NY   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 14:58

    שנית, קל מאד להגיד (או לכתוב) "לא להתקיים כי המחיר גבוה מדי", אבל איש מאתנו לא יכול לבחון הצהרה שכזו באופן אמפירי, או אפילו ליצור תרחיש אמין שלה בראשו.

  • אברהם אבינו   ביום 31 ביולי 2006 בשעה 7:28

    אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר הזאת ,אף תספהולא תישא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה. חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חלילה לך משפוט כל הארץ…
    הנה נא הואלתי לדבר אל אדוני ואני עפר ואפר. אולי יחסרון חמישים הצדיקים חמישה, התשחית בחמישה את כל העיר?
    בראשית יח 24-33

    תודה על מאמר מצוין.

  • עומרון   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 8:36

    אין דבר מוסרי בהרג, מוצדק ככל שיהיה. פשוט, לקחת חיי אדם זה לא מוסרי, הגם שניתן להצדיק זאת. כך שכל הדיון במוסריות הצבא אינו רלוונטי לטעמי.

    דווקא לעדיפות חיי ישראלים על פני חיי לבנונים נטפלת בראיון ההוא? כן, עניי עירך קודמים. וכן, עדיף שני לבנונים הרוגים על ישראלי אחד ולבנוני אחד.

    אין מוסר שהוא לא מוסר יחסי ואין מוסר אוניברסלי. בכלל, באיזה הקשר אתה מודד מוסר? האם זה מוסרי שישראלים יחיו את חייהם תחת אימה רק על מנת שלבנונים יוכלו לישון בשקט?

    צה"ל פוגע באזרחים הרבה פחות מצבאות אחרים בעולם וזה ניתן לבדיקה עובדתית. זה לא עושה אותו מוסרי, אבל הוא בהחלט צבא זהיר.

    דיונים מהסוג הזה תמיד מזכיר לי את הסרט בלאק הוק דאון (אם לא ראית, מומלץ). האמריקאים נכנסו לחלץ כוח שנפגע (במקרה ראיתי אותו סמוך לאחר אירועי ג'נין). בסוף החילוץ היו 13 חיילים אמריקאים הרוגים (כמו לצה"ל בג'נין) ו-1000 סומלים הרוגים (הייתי אומר שקצת יותר מכמות הפלסתינאים שנהרגו בג'נין).

    זה עובר כחוט השני לאורך כל השנים עם כל הצבאות שנלחמו בעולם בכוחות גרילה. אנחנו הרבה יותר זהירים.

    נכון, יש מה לשפר.

    אבל כמו שכתבתי לנעמה – הציפיה מאנשי צבא להיות מוסריים היא מטופשת. הם צריכים להיות ממושמעים ולפעול לפי עקרונות ברורים. מוסר זה לא משהו שמפתחים כשחיים את החיים בין כוונות.

  • עומרון   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 13:44

    שוקי, האם אתה מסוגל לומר מה ההשלכות של אובדן כושר הרתעה לאורך זמן? האם הוא יסכן את קיום המדינה? האם לא? לא ניתן להכריע בסוגיות אלה.
    אני מסכים שצריך לבחור בעמדה המוסרית ביותר אליה ניתן להגיע. אך צריך לזכור עוד משהו – בחירה מוסרית הנה תמיד בחירה בין אפשרויות לא טובות. הלא אם יש אפשרות טובה ורעה תמיד נבחר בטובה. אך האם ניתן בוודאות לומר כמה חיי אדם שווה לסכן מצד אחד כדי למנוע אובדן חיים בצד השני?
    האם יחס של אחד לאחד הוא היחס הנכון? האם זה מוסרי? האם אנו צריכים לספוג אובדן חיי אדם ישראלים כדי למנוע פגיעה באזרחים לבנונים? האם זה מוסרי?

    שאלת המוסר היא שאלה חשובה, אך העיסוק בה כאילו יש שם איזה מוסר אבסולוטי קצת בעייתי.

    בסופו של יום צריך לקבל הכרעה לגבי פעולה. אני חושב שיש שני צירים עליהם צריך לנוע – התכנון והמעשה.

    ברמת התכנון יש לשמור על מינימום פגיעה באזרחים, כאשר המינימום מוגדר שבהנתן כל המידע הקיים אינך צופה פגיעה באזרחים (אך אתה לוקח בחשבון שזה תרחיש אפשרי).

    במבחן המעשה צריך לבחון האם ניתן לשרטט קו מאפיין לפעילות הצבאית. כלומר, אם אתה מנסה לא לפגוע באזרחים אך כל פעם נכשל, אתה צריך לעשות חושבים ולהבין שאתה כושל בקו ה"מוסרי" בו נקטת.
    אם נהרגו אזרחים, אך הקו המוביל אינו פגיעה באזרחים אזי ניתן לחיות עם פגיעה שכזו מצערת ככל שתהיה.

    קשה מנקודת המבט שלנו לבחון היכן אנו נמצאים, שכן הנתונים המלאים אינם בידינו. בסופו של דבר מדובר בוויכוח על אמונות. חשוב ולוהט ככל שיהיה, אין פה דיון על עובדות או הסקות.

    זה תמיד קל להיות מוסרי כשאתה לא אמור לקבל החלטה מוסרית. זו בדיוק הבעיה שיש לנו כמדינה עם מבקרינו בחו"ל. כשמדינות אחרות בעולם עמדו במצב דומה לישראל, אין אחת שקיבלה החלטה שניתן לציין אותה כמוסרית יותר (למיטב ידיעתי הזניחה לכל הפחות).

  • moon   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 15:16

    האם אתה ברברן בלתי נלאה

    ניראת שאלה רלוונטית יותר כרגע.

    אנחנו נילחמים על חיינו כרגע ואתה מקשקש לך מהעורף תילי תילים של התפלפלויות.

    הצבא כרגע עומד מול איום ממשי ומיידי על בטחון אשרחי המדינה.

    אל תערב את אי הסדרים והעוולות של השנים שעברו בעזה ובשטחים, אין הם רלוונטים לקרב הזה

השאר תגובה