נגמרו 100 ימי החסד

אני חושב שהגיע הזמן להכריז רשמית שתמו מאה ימי החסד של ממשלת ישראל. אמנם נותרו עוד שבועיים עד לתום מאה הימים, אבל אנחנו כבר יודעים במה יתעסקו פה בשבועיים הקרובים. שום דבר שקשור למה שהובטח בבחירות.

אני הצבעתי למפלגת העבודה. אני חושב שהיה לה מספיק זמן מהבחירות ועד עכשיו, להתעשת, לסיים את המלחמות האישיות, ולהתחיל לפעול בהתאם למצע שלה. אישית, אני מתכוון לעשות שימוש באתר עבודה שחורה כבמה ולדרוש משרים וח"כים מטעם העבודה לקיים את ההבטחות שלהם לבוחר. מה שלא צריך להפריע לי להעביר כאן, במקביל ובדיעבד, ביקורת חד צדדית על מה שנעשה בפועל.

ולמי ששואל את עצמו: לא, אני לא חושב שטעיתי כשהצבעתי למפלגת העבודה וקראתי לאחרים לעשות כמוני. אני חושב שזו הייתה המפלגה היחידה מבין אלו שהיה להן סיכוי לזכות בשלטון שהבטחותיה לבוחר היו ראויות. 

ובדיעבד, כשההבטחות לא מתקיימות, צריך לנהוג בדיוק כפי שהיינו נוהגים במקרה של הבטחה שהופרה מצד ספק שירות ששילמנו לו: לדרוש לקבל את מה שמגיע לנו. להטריד את אנשי ה"שירות" שלו בטלפונים ובמכתבים, להלשין עליו לעיתונות, לאיים ש"נתנתק", לאיים לתבוע כשיש עילה, ולהכפיש אותו באזני כל מי שמוכן לשמוע. 

לפעמים זה עובד, ולפעמים אין ברירה אלא לממש את האיום ולהתנתק. ואגב התנתקות… 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 21:50

    לא אני לא.
    כדי שאצביע למפלגת העבודה בפעם הראשונה היא הייתה צריכה להחליף מצע, הנהגה ורשימה. אם היא לא תעשה מה שהבטיחה, אז נדע שלא משנה מה יש שם, אם קוראים לזה "עבודה" אי אפשר להאמין לזה.
    אפשרות אחרת: לארגן גוף שיתפקד לעבודה במטרה להעיף את כל מי שמעל בתפקידו ולהחזיר אותה לידי המצביעים שלה. רק שכרגע זה פתרון שמעורר בי תחושת גועל, אז אני מחכה איתו.

  • שוקי   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 21:51

    נכון. וגם זה שאתה חושב שכן טעיתי לא אומר שטעיתי.

  • זאת אומרת   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 22:00

    לא הצבעתי לעמיר פרץ בשביל לקבל עוד מחרחר מלחמה, אבל זה מה שקיבלתי.
    לא הצבעתי לעבודה בשביל לקבל עוד תקציב ביטחון מנופח, אבל נראה לי שזה מה שאני עומדת לקבל.

    טעיתי, וזו לא טעות שאני מתכוונת לעשות פעמיים.

  • שוקי   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 22:03

    כמו שאמר פעם המפרי מ"כן אדוני השר": כדי לתקוע למישהו סכין בגב אתה חייב בתור התחלה לעמוד מאחוריו.

  • יוחאי עילם   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 0:30

    הצבעתי עבודה ואני לא מתחרט. יש לי הרבה אכזבות וטענות כלפיהם . אני אמשיך לדרוש מהם לקיים את הבטחותיהם, ועד לבחירות הבאות נראה.
    אגב, אני לא מוצא מפלגה אחרת שמפתיעה לטובה וגורמת לי להתחרט שלא הצבעתי עבורה.
    יש מישהו שהצביע אחרת, ומאושר מהצבעתו?

  • חנן כהן   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 9:14

    היא אחת מהפעילויות שהכי מבזבזות נוירונים וביטים. אין לה שום תועלת חוץ מאשר להפחית מערכו של זה ש"אומרים לו" ולהגדיל את ערכו של זה ש"אומר".

    השאלה היא "מה עושים עכשיו".

    אני חושב שהכי דחוף זה להבליט את העובדה שלצה"ל אין תפישת ניצחון ברורה ואין לו דרך להגיע לניצחון הלא ידוע הזה ולכן צריך להפסיק עכשיו את הרג האזרחים והחיילים.

    ולא שאני יודע בדיוק איך לעשות את זה.

    אולי מה שצריך לעשות זה לדרוש מאנשי מפלגת העבודה לדרוש מצה"ל הצגה ברורה של תפישת הניצחון.

  • עמרי   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 12:50

    זה קצת פאסה לשאול מה היית מצביע בבחירות האחרונות אם היית חוזר בזמן ויודע בדיוק את מה שידעת אז. מה שאקטואלי זה עם מה שאתה כן יודע אחרי מאה ימים, האם תצביע שוב למפלגת העבודה, האם תקרא להצביע לה שוב והאם יש לך דרישות להתפטרותו של חלוץ, פרץ ואולמרט.

    ועוד דבר מה נוסף. הפוליטיקאים אינם נותני השירות שלנו, הם נציגינו במסדרונות הכוח של המדינה. כאשר נותן שירות מפשל ואנו ניפגעים אין לנו אחריות לגבי ניפגעים אחרים ואילו כאשר נציגנו בממשלה מבצעים פשעי מלחמה, האחריות העקיפה היא עלינו.

  • עמי   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 23:27

    אני לא מצטער שהצבעתי עבודה, אבל בהחלט יש לנו סיבה לדרוש את השירות שהובטח לנו.

    מעבר לזה, כשהבנתי שאני הולך להצביע לראשונה עבודה, התפקדתי גם למפלגה כדי להשפיע על הרכב הרשימה לכנסת. אני בהחלט בעד קבוצות מאורגנות שיתפקדו כדי לשנות דברים ולהעיף את מי שאיכזב (תקראו לזה רשימות חיסול אידיאולוגיות). זו גם תהיה הדרך היחידה לגרום לעבודה לא להפוך שוב לזומבי פוליטי.

  • עמי   ביום 31 ביולי 2006 בשעה 23:11

    הפייגליניזם הוא בעייתי ומושחת לא כי הוא קיצוני מבחינה אידיאולוגית, אלא כי מדובר בקהל שאינו קהל אמיתי של המפלגה ההיא, וכל מטרתו הוא להפוך את הליכוד ל"שלד בורסאי" שאפשר יהיה להשתמש במשאבים שלו ובמותג החזק (לשעבר) שיש ברשותו.

    אני מדבר על אנשים שמצביעים לעבודה ואיכפת להם מספיק כדי לשנות. ולשנות זה אומר גם להשפיע על ההרכב. ומבלי לתת שמות, ברור שיש שם כאלה שלא צריכים להיות שם. (לא מטעמנו, בכל אופן).

    אני חושב שציבור מאורגן יכול להיות באותה מידה אינדיבידואליסטי. והטיעון החשוב יותר: רק מאסה משפיעה. תהיה אינדיבידואל בשיחות הסלון, אבל בפריימריז צריך לגבש קבוצת לחץ אידיאולוגית.
    הרי מה בסך הכל ביקשנו? שיקיימו הבטחות? שיצדיקו את השם "עבודה"?

  • אילן   ביום 10 באוגוסט 2006 בשעה 12:40

    שוקי,
    אני חוזר למאמר הזה בשל מה שכתבת בזכות מפלגת העבודה ו 100 ימי החסד.

    אין לי ספק היום יותר מתמיד שזו היית הפעם הראשונה וכל הנראה גם האחרונה שהצבעתי למפלגת העבודה. אני מודע שבעקבות ריבוי מאמרים (כולל פה בבלוג) בזכות עמיר פרץ וחבריו גרמו לי ולרבים מחברי להצביע למפלגת העבודה. ואף שכנעתי רבים.

    אך כל חברי וגם אני מודים בטעותינו לנוכח ההתנהלות המפלגתית בכל הנודע למלחמה (או שמה זו עדין לא מלחמה עקב אי ההכרזה עדין). מפלגה שחרתה על דגלה על הדגל החברתי, אנשי השלום הרבים שהיו חלק בלתי נפרד, נעלמה כלא הייתה.
    פרץ הפך עורו, תמיר, ואיילון השתתקו (או שמה הושתקו). והשאר בלעה אותם האדמה כלא היו (איפה שלי שחרצובות לשונה לא נדומו בעבר?).

    הטיעון "המפלגה היחידה מבין אלו שהיה להן סיכוי לזכות בשלטון שהבטחותיה לבוחר היו ראויות. " אינו רלוונטי כאשר הם מפרים ברייש גליי את כל ההתחיבויותם. לפי ההתנהלות כרגע, אנחנו נראה בעוד כשנה מערכת בחירות מהמגעילות שידענו, שבה מפלגת העבודה סופית מתרסקת (או מתמזגת לקדימה!) ולצערנו הרב מר נתניהו יגרוף את כל הקופה.

  • חייש   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 21:40

    גם כשהמשמעות היא להצביע למפלגה שלא תגיע לשלטון. אני מכיר את הרעיון מאחורי דבריך, אבל בבחירות הבאות שוב תמצא את עצמך משלשל אמת לקלפי למרות שקיבלת שירות גרוע.

  • דרור פויר   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 21:47

    ידידי, זה שאתה לא חושב שטעית לא אומר שלא טעית

  • שושי   ביום 29 ביולי 2006 בשעה 22:02

    ל-LaborWatch – מעקב יותר הדוק על חברי הכנסת, הוועדות והשרים.
    אולי זה יוכל לנטרל במידה מסויימת השפעות של אינטרסים בלתי ציבוריים.
    נקווה שאור הצג יחטא.

  • חייש   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 11:41

    חוששני ששניכם תוהים איך עושים סלט חצילים מהעגבניות שברשותכם. מפלגת העבודה לא "נקלעה" למצב, היא נכנסה אליו בראש מורם והיא משגשגת עליו. אנשי מפלגת העבודה לא ידרשו כלום מצה"ל, הם עסוקים בהתבשמות מריח הקונצנזוס. זאת בדיוק הבעיה עם מפלגות המתיימרות להיות מפלגות שלטון – הן לא יכולות להסתכן בביצוע צעדים לא פופולאריים. הישועה לא תבוא ממפלגת העבודה.
    אגב, גם מרצ שנמצאת באופוזיציה לא ממש עושה רעשים כנגד ההרג.

  • יהונתן   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 16:08

    כיוון שעדיף היה להשקיע את הקול שלנו במפלגת העבודה מאשר לחזק אחת מהמפלגות האחרות, כמו קדימה או הגמלאים.
    לא טעינו, למרות שפרץ עושה טעויות כרגע, כיוון שלא היתה ברירה אחרת להצבעה.

    אם הייתי חוזר אחורה בזמן, לא היתה לי הצבעה טובה יותר מעמיר; נכון, הוא לא מושלם, אבל אין לי הצבעה טובה יותר.

  • שושי   ביום 30 ביולי 2006 בשעה 20:40

    פתאום חשבתי, שאולי בהפגנה נגד המלחמה יש, במקרים מסויימים, גם יסוד של חוסר סולידריות של המרכז עם הצפון.
    תפישת הניצחון הצבאי שלי היא השגת פתרון מדיני סביר ואף טוב. לא נשיג אותו אם רק נבקש יפה. התחומים אינם נפרדים, אלא משתלבים – תפישה בכיוון הוליסטי.

  • איתי   ביום 31 ביולי 2006 בשעה 1:44

    בהתפקדותי לעבודה אני מחזיק כוח לצ'פר את מי שעבד למעני ולהעיף את מי שבגד בי ובמצע, להביא כוחות מרעננים ולסלק שאריות מזיקות מעידנים קודמים.

    אני לא הולך לפרסם רשימת מומלצים ולא רשימת חיסול. זה לא מעניין אף אחד ולא ישפיע על אף אחד (ד"א היתה רשימה של יסו"ד לפרימריס 2006 – מעניין על כמה השפיעה)

    אני רוצה שיתפקדו אלפי נשים (וגברים) שיפעלו במיוחד למען נשים. אני מקווה שיתפקדו עובדי קבלן שיחפשו טוב טוב מי דאג להם. שיתפקדו ערבים ועולים חדשים שיחפשו מי מתייחס אליהם בכבוד ולא כאל ציבור ילידים הומוגני שאפשר לקנות בחרוזים ובמראות. כל אחד יבחר במה שטוב לו ובמי שטוב בעיניו.

    הציבור שמעניין אותי אינו מאורגן ומגובש אידיאולוגית כמו הציבור של פייגלין. ואתה יודע מה, *אני לא רוצה* שהוא יהיה מאורגן. אני רוצה ציבור גדול שיפעיל שיקול דעת אישי. ציבור שיעבור מול "דוכני" הפוליטיקאים ויקנה רק אחרי מחשבה רצינית, אחרי בחינת העבר של המועמד, לא בגלל שדחפו לו פתק עם דיל או נקניקיה ביד.

    התארגנויות ודילים הם מתכון לשחיתות. גם כשהדיל הוא אידיאולוגי נטו הוא יכול להיות הרסני, כמו במקרה פייגלין.

  • עופר לנדא   ביום 11 באוגוסט 2006 בשעה 17:14

    זה נחמד מאד להצביע על סמך ההבטחות, אבל למה להצביע למישהו שההבטחות שלו נחמדות, אבל יש לו עבר של הפרת הבטחות?

    לא עדיף להצביע למישהו קצת פחות חביב, אבל קצת יותר אמין?

כתיבת תגובה