5 מחשבות על לבנון

1
מלחמה זה דבר רע. לפעמים זהו רע הכרחי, או הרע במיעוטו, אבל באופן כללי – אין מה לשמוח על מלחמה. כמובן שבאופן פרטי, מנקודת המבט של אנשים מסויימים, מלחמה יכולה להיות דבר טוב. אם אתה יצרן נשק, או בית עסק אחר שתופס על המלחמה טרמפ. או אם אתה עמיר פרץ, שרוכב על גלי הפופולריות של המלחמה בלבנון, למשל. גם אולמרט שיחק אותה. אבל כדאי להם להסתכל על נתוני הפופולריות של בוש. אחרי ה-11 בספטמבר ובתחילת המערכה בעיראק, הוא שבר שיאים. היום הוא בקנטים.

2
מלחמה זה הכי רע לאזרח הקטן. זה שנופלים לו טילים על הראש, זה שהופך לאחד מ-750 אלף הפליטים בלבנון. זה לא נעים. גם לא נעים לקבל צו 8 ולהפוך מאזרח לחייל. וגם לא נעים להיות חייל צה"ל, ואפילו להיות לוחם חיזבאללה זה כנראה לא משהו. ויש, אפילו בתל-אביב, אנשים שמפחדים מהמלחמה – גם כשהם מחזיקים הפוך ביד.
אבל יחי ההבדל הקטן בין מי שיושב בנגמ"ש בלבנון לבין מי שיושב בקפה בתל-אביב. ויחי גם ההבדל בין מצבם של תושבי הצפון לזה של הפליטים בלבנון. במערכת הביטחון מאמינים שאפשר לנצח, אבל רוב האנשים שמעורבים במלחמה בפועל כבר לא יכולים לנצח.

3
מיהו האוייב? האוייב של האיסלם הקיצוני היא ארה"ב, כמייצגת של הציוויליזציה המערבית. אבל האוייב של החיזבאללה, אם לשפוט לפי מעשיהם, הם תושבי הצפון. מדינת ישראל, אם לשפוט על-פי מעשיה, היא אוייבתם של תושבי לבנון. מיהו האוייב האמיתי שלה? חיזבאללה? איראן?

4
זו מלחמה שבה האזרחים משני הצדדים הם בני ערובה. החיזבאללה לא מסוגל לנצח בעימות צבאי אמיתי מול צה"ל, אז הוא תוקף אזרחים. צה"ל לא יכול או לא רוצה, לפגוע אך ורק בלוחמי חיזבאללה, לכן גם אזרחים נפגעים. המוטיבציות של צה"ל יותר מוסריות מאלו של החיזבאללה, אבל בספירת המתים הוא לוקח בגדול.
בצה"ל אומרים שהחיזבאללה מסתתר מאחורי אזרחים במכוון, וזה נכון. החיזבאללה מסתתר מאחורי אזרחים כדי שהם ייפגעו מצה"ל, וכדי שהעולם יכפה עלינו הפסקת אש. אנחנו משתפים פעולה באופן מלא. את האינטרסים של מי זה משרת בעצם?

5
כושר ההרתעה של ישראל נבנה על הדימוי שלנו בעיני הערבים, כאמיצים, חכמים וחזקים. פשיטת קומנדו על בעל-בק נראית כפעולה צבאית אמיצה, אבל הפצצות מהאוויר בהן נהרגים גם אזרחים לא נראית כמו מעשה אמיץ או חכם. וכך רוב המלחמה בלבנון – לא מחזקת את ההרתעה בשום היבט מלבד היותנו בעלי כוח. לכן "הניצחון" חשוב. חשוב להעביר לצד השני את המסר שאנחנו חזקים, שיש לנו כוח. אבל אם "ננצח" או לא זה לא תלוי בהישגים האמיתיים אלא במסר שיצליחו המנהיגים הערביים להעביר לעמיהם. כך זה היה תמיד. אולי בכל זאת היה כדאי ללכת על אומץ וחוכמה?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי   ביום 4 באוגוסט 2006 בשעה 17:19

    את מוזמנת לנסות להביע את דעתך בצורה אינטליגנטית ומנומקת, שאפשר יהיה להבין ממנה מה את חושבת על המלחמה ולא מה את חושבת עליי.

  • שוקי   ביום 4 באוגוסט 2006 בשעה 17:24

    זה שנסראללה והחיזבאללה משקרים, ושהפוליטיקה הלבנונית צבועה, ושהעולם הערבי משתמש במלחמה הזו כדי לנגח אותנו, לא פוטר אותנו מכלום.
    בוודאי שההצגה שטחית, כי מדובר ב"מחשבות" ולא בתזה לעבודת דוקטורט. העובדה הפשוטה היא שהמלחמה הזו מנוהלת בצורה אווילית שלא תאפשר לנו "לנצח" בשום צורה.

  • איתי   ביום 4 באוגוסט 2006 בשעה 15:48

    קשה לומר, למשל, שצה"ל משתף פעולה עם החיזבאללה בכך שהוא הורג לוחמים של הארגון יחד עם חפים מפשע לבנוניים. קשה גם לומר שזה משרת את האינטרס החיזבללאי להפסקת אש, כי הם לא חפצים בשקט, אלא ביותר מזה. נתון, הרי, שהם חטפו חיילים ישראליים; וודאי (בעיני) שהם לא עשו זאת בשביל הפסקת אש.

    את סעיף (3) שלך לא הבנתי. אשמח אם תסביר לי אותו ככה לאט-לאט. (-:

    קשה גם להתעלם מכך שחמשת הנקודות שלך מתיחסות בעיקר להרג אזרחים לבנונים. גם אני חושב שרובו המוחלט מיותר ומחליש אותנו, אבל כדאי להסתכל על הלחימה הזו באספקט רחב יותר, שנותן משקל לזה ש, למשל, ערבים נוטים פעמים רבות להציג את עצמם כמסכנים יותר ממה שהם. (דוגמה מספרית לכך, היא הירידה במספר ההרוגים בכנא לחצי מהספירה הראשונית.)

  • moon   ביום 4 באוגוסט 2006 בשעה 16:47

    איזה מזל שיש לך את המקום הזה בו תוכל להגג את מחשבות הלגו שלך

    כנראה שמה שטוב לכתיבה על מחשבים לא ממש מתאים כדי להתנהל מול טרור.

    אבול עזוב, אין כמו הפוזה בימים אילו, לך על זה!

כתיבת תגובה