"צה"ל דרוך כקפיץ"

את המשפט שבכותרת שמעתי בשעה האחרונה פעמיים, פעם אחת מפיו של הרמטכ"ל דן חלוץ ופעם נוספת מאלוף פיקוד צפון האלוף אודי אדם. האם בדרך פלא קרה ששני הגנרלים הרהוטים אימצו בטעות אותה מטאפורה? או שמא היה אדם שלישי (מירי רגב?) שלחש על אזנם את ההברקה הזו?

חבל שלא פנו אליי, שכל היום יושב לי ומהגג פניני קופירייטינג שנותרות ללא שימוש. הייתי מציע שדן יאמר "דרוך כקפיץ", אודי יאמר "מוכן להתפוצץ כמו כספית רועמת" פרץ יאמר "ערוך להראות לחיזבאללה מאיפה משתין הדג בצורה הברורה ביותר", אולמרט יאמר "אנחנו נראה לנסראללה מאיפה מלשלש הדיונון". ומירי רגב תאמר "אני מתפטרת".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה   ביום 12 באוגוסט 2006 בשעה 21:10

    שמכל השמות שאתה מזכיר מירי רגב היא האחרונה שצריכה להתפטר. בסופו של דבר היא מדבררת את מעשיהם של הראשונים, לא אחראית להם. יש סיבה מיוחדת לכך שהיא קיבלה את גזר הדין המחמיר הזה? במחשבה שנייה, נדמה לי מתאים לתסמונת הש"ג שפשתה אצלנו.

  • זרי   ביום 12 באוגוסט 2006 בשעה 21:11

    מסכנים שכמותם . הם כל כך מקופחים, שכשאני הולך לקרוע את ה*** שלוש שנים כדי לשמור עלי, על משפחתי ועל עם ישראל מפני הרצחנות שלהם ושל אחיהם, הם הולכים לאוניברסיטה ולומדים איך לדפוק אותי.

    כל כך מקופחים , שכשאני נאלץ ללכת למילואים, הם "מפגינים" עם דגלי אש"ף החמאס והחיזבאללה, זורקים אבנים, בקבוקי תבערה ומוטות ברזל, או סתם מסייעים לביצוע פיגועים נגד המשפחה והחברים שלי.

    כל כך מסכנים , שלמרות שהם מהווים 20% מאוכלוסיית המדינה, הם זוכים ב-50% מתגמולי הביטוח הלאומי. הם כל כך אומללים, שגביית המיסים במגזר הערבי היא מגוחכת, והנתונים על כך ידועים לכל מי שמעוניין לדעת אותם. מילא שמדובר במיסי המדינה כמו מס הכנסה ומע"מ, אבל הם גם לא ממש טורחים לשלם את המיסים העירוניים שלהם, ועוד מצפים מהממשלה לכסות את הגירעונות שהם יוצרים.

    כל כך מקופחים , עד שברשויות המקומיות שלהם הם מעסיקים את כל החמולה, וכל שתי דקות דורשים ומקבלים מענקים מהממשלה כדי שהרשויות לא יקרסו.

    ואם מענק כזה יתעכב אפילו ביום, זאת כמובן ההוכחה לכך שישראל היא "גזענית".

    כל כך מופלים , עד שכל המגזר הזה חי בבתים צמודי קרקע, יעני וילות, ולמעשה – טירות ענק. מאות אלפי בתים במגזר הערבי נבנו שלא כחוק, ואל תספרו לי ש"אין להם תוכניות מתאר". אין תוכניות, כי הם לא עושים שום צעד בכיוון של תכנון המרחב העירוני. אם אתם לא יודעים, ועדת התכנון המקומית היא זו המאשרת תוכניות מתאר מקומיות, וזו האחריות של הרשויות המקומיות הערביות לדאוג לאנשיהם. אבל הרבה יותר קל לבנות בניגוד לחוק בישראל. אף אחד הרי לא מעז להרוס בית של ערבי, בעוד שאם אני רק אתקין פרגולה או אסגור מרפסת שלא כחוק, יעמידו אותי לדין ויחייבו אותי בהוצאות ההריסה ובהוצאות משפט, בנוסף על הקנס.

    כל אחד מהם חי על ג'בל משלו כאילו האדמה היא משאב לא מוגבל בארץ הזו. תושבי סכנין מתלוננים על "הפקעת אדמות". הם רק שוכחים לציין שבסכנין חיים 20 אלף איש על שטח של 8,000 דונם, בעוד שברמת גן לדוגמא חיים למעלה מ-150 אלף על שטח של 12,000 דונם שרבע ממנו הוא פארקים וגנים. חיים טוב, הערבים. מספיק לנסוע בוואדי עארה ולראות על איזה שטח יושבים יישובים כמו אום אל פאחם ומוסמוס.

    הם כל כך מסכנים , עד שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה ערבי יכול לבחור ולהיבחר בבחירות דמוקרטיות חופשיות, שבה ערבי נהנה מכל החירויות האזרחיות שבמדינות ערב אנשים אפילו לא חולמים עליהן, ושבה ערבים יכולים להפגין בלי לחטוף כדור בראש. ולמי שעוד לא הבין – מה שקרה כאן באוקטובר 2000 לא היה "הפגנות", אלא סיוע פעיל לאויב שפתח באותם ימים ממש במלחמה נגד ישראל. בכל מדינה אחרת, אוכלוסיה שהייתה מנסה לחסל את אזרחי מדינתה-שלה בכבישים באמצעות אבנים, בקבוקי תבערה, מוטות ברזל ונשק חם הייתה סופגת 13,000 הרוגים, ולא 13.

    הם כל כך אומללים , עד שמותר להם להזדהות בגלוי עם הגרועים שבאויבינו – איראן, חיזבאללה, החמאס, סוריה, הג'יהאד האיסלמי וכל שאר הכולרות – ואיש אינו מעלה על הדעת ברצינות לדרוש מהם נאמנות מינימלית למדינתם.

    הם כל כך מקופחים , עד שלעולם לא תראו שבמסגרת "איחוד משפחות" איזשהו ערבי יבקש "להתאחד" ב"פלסטין", "ירדן", "מצרים" או "סוריה". הפלא ופלא – תמיד תמיד הם מעוניינים להתאחד דווקא במדינה ה"גזענית" הזו! באמת מעניין. אולי כדאי שמישהו ייתן פעם את דעתו על התופעה המרתקת הזאת.

    הם כל כך מופלים , עד שבכל מדינת ישראל לא תמצאו ערבי אחד שמוכן לעבור ל"פלסטין" – מדינה שבה כל האזרחים הם בני עמו, דוברים את שפתו, מאמינים בדתו ומנופפים בדגל האהוב עליו. הם אפילו לא מוכנים להישאר במקומם ושגדר הגבול תעבור ממערב להם ותשאיר אותם בשטח "פלסטין", בלי שייאלצו לעזוב את הבית. אפילו תושבי אום אל פאחם – רובם תומכי התנועה האיסלאמית וההסתה האנטישמית של ראאד סלאח – אינם מוכנים לשמוע על האפשרות שהגדר תעבור ממערב להם והם יסופחו ל"פלסטין" על בתיהם ורכושם. אבל הרי הם "פלסטינים", לא? והרי לא טוב להם במדינה יהודית "גזענית", לא?

    מה לעזאזל קורה כאן?

  • שוקי   ביום 12 באוגוסט 2006 בשעה 21:50

    דוברים ואנשי יחסי ציבור אמורים להעניק ללקוחות שלהם את התדמית הטובה ביותר האפשרית. אני לא חושב שזה מה שמירי רגב עושה. אני חושב שבנוף הצה"לי היא יכולה להיחשב בהחלט אינטליגנטית ורהוטה, אבל במציאות התקשורתית של היום היא אחד הדוברים הפחות טובים בישראל, והיא משאירה טעם רע של יהירות ושל וולגריות.

  • שוקי   ביום 12 באוגוסט 2006 בשעה 22:04

    אתה אומר כל הזמן "הם" ו"הם ואחיהם" וכו'.
    הכרתי במשך השנים כמה ערבים ישראלים שהיו יותר ציוניים מכמה יהודים שאני מכיר. אם אתה מפיל את האחריות על מעשיהם של חלק מערביי ישראל על כל ערביי ישראל, או של ערבים מסויימים על כל הערבים, אז איך תבוא בטענות למי שיטען שכל היהודים הם יגאל עמירים, ברוך גולדשטינים או אלי פימשטיינים לצורך העניין?

    לא שמעתי על הפגנה של ערביי ישראל שהשתתפו בה מיליון וחצי אנשים, או אפילו מאה אלף אנשים. אז להם יש שוליים קיצוניים כמו שלנו יש. בהפגנות של ישראלים ראיתי לא פעם אנשים אלימים, שמניפים דגלים אחרים שאני באופן אישי לא אוהב הרבה יותר מדגל אש"ף ודגל החיזבאללה. בכל אופן, אני מעדיף את מי שמפגין על מי שמשתמש בנשק חם.

    אני אשמח לדעת מאיפה אתה מביא את הנתונים על תגמולי הביטוח הלאומי. בכל אופן, גם 50 אחוזים מכספי הביטוח הלאומי הם פחות מ-3 אחוזים מתקציב המדינה, שרובו הרי מחולק לשכבה כלכלית קטנה במדינת ישראל. ואתה טוען נגדם שהם לא משלמים מיסים, אבל הרי בכל שני וחמישי מגיע לתקשורת סיפור אחר על מיליונר שנתפס בהעלמת מיסים ולא נכנס לכלא, ואפילו לא שילם את מה שהעלים, אלא שילם כופר – סכום קטן בהרבה שנועד לחסוך את ההליכים המשפטיים.

    אתה מדבר על ערבים שמעסיקים את כל החמולה ברשות המקומית שלהם. אבל הרי ברוב הרשויות המקומיות בישראל יש שחיתויות ענק, עשרות יועצים בתשלום שמרוויחים סכומי עתק, מכרזים תפורים ומה לא. הם גרים ב"בתים צמודי קרקע" שערכם בשוק כמו דירת חדר בבית שמש – גם אתה יכולת לגור בבית כזה לו היית רוצה.

    ונכון, שישראל היא המדינה היחידה שבה ערבי יכול לבחור ולהיבחר. גם אני יכול לבחור ולהיבחר, ועדיין אני חושב שהפוליטיקה הישראלית היא בור שופכין ובכל פעם שאני מצביע אני מקבל – סליחה – זין בעין מהאנשים שבחרתי. אז אתה מתפלא שערביי ישראל לא אסירי תודה יותר ממני?

    מה שרוב ערביי ישראל רוצים זה להיות חלק מהמדינה, בלי שאנשים כמוך יאשימו אותם בכל רעות העולם. רוב האנשים – גם מובטלים יהודים וגם מובטלים ערבים – רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד ולגור בבית גדול במרכז, לא בבית גדול במקום שאתה ואני לא היינו רוצים לגור בו. והם מתוסכלים מהמדינה כפי שרובנו מתוסכלים מהמדינה, מכיוון שהיא מחרבנת עלינו. מכיוון שרע לחיות בישראל, כי כבר הרבה שנים שלא הייתה פה ממשלה שהיה אכפת לה מהאזרחים. לא הליכוד ולא העבודה ולא קדימה עשו משהו בשבילך או בשבילי. העניין הוא שאת הערבים תמיד דפקו עוד קצת יותר מאשר את כולנו.

    וגם אתה, כדאי שתבדוק על מה אתה מתוסכל ולאיפה אתה מפנה את התסכול שלך. כי כרגע אתה מזכיר לי את האנשים שאתה מתאר באותן הפגנות, שמכוונים את זעמם גם כלפי מי שלא עשו להם כלום.

  • נעמה   ביום 12 באוגוסט 2006 בשעה 22:15

    אני חושבת שצריך, ככלל ובמצב הנוכחי בפרט, להתמקד במהויות ולא בתדמיות. לא שאין מה לעשות בנוגע לאחרונות, אבל יש מצבים שבהם שום יחצ"ן ושום דובר, מוכשר ככל שיהיה, לא יכול להציל את הלקוח שלו, בגלל מה שזה עושה.
    כשצה"ל שולח חיילי מילואים לא מוכנים, לא מאומנים, ללא ציוד מתאים, שמתייבשים מחוסר מים – נדמה לי שלא מירי רגב היא שצריכה לשאת באחריות על-כך. ואלו רק חלק מהעניינים שייצטרכו להיחקר בתום המלחמה הזאת.

  • שוקי   ביום 12 באוגוסט 2006 בשעה 22:49

    את צודקת שלקוח גרוע (ברשותך, נקרא גם לדן חלוף ולמטכ"ל "לקוח" לצורך הדיון) הופך את עבודה הדובר לקשה יותר, אבל זה לא פוטר אותו מאחריות למחדלים שלו עצמו.

    ואני מסכים איתך שמהויות חשובות מתדמיות. אבל כמו שלמדתי בחיים המקצועיים שלי – מוצר טוב לא שווה כלום כשהשיווק גרוע ושיווק טוב לא שווה כלום כשהמוצר גרוע. יש גם משהו באמצע, ובכל אופן – אחד משליך על השני.

    חלק מתפקידו של דובר טוב הוא גם לבוא אל הלקוח שלו ולומר לו: אתה עושה משהו שלא יכול להיראות טוב בשום מצב, ואתה חייב להבין את זה. לפעמים זה משפיע על ההתנהלות של הלקוח. במיוחד במציאות הפוליטית שאנחנו מכירים, שבה לאותו "לקוח" דווקא *מאד* חשוב איך הוא נראה.

כתיבת תגובה