שלום עם לבנון: זה אפשרי

רעיון מצויין של עופרניקוס, על כל מרכיביו (של הרעיון לא של עופרניקוס). לכו תקראו, שווה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רוגל   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 0:26

    אתנו – שכחנו לשאול את הלבנונים אם הם רוצים, או מסוגלים, להסכם שלום נפרד אתנו.

  • שוקי   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 0:47

    אתה יודע – ירצו יאכלו לא ירצו לא יאכלו. אם ירצו זה ישחק לטובתנו וגם אם לא ירצו.

  • בלעם   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 9:14

    אם שכחנו לשאול, עכשיו, כמו תמיד, זה זמן טוב להזכר ולשאול.
    או שאולי אנחנו שונאים את נסראללה יותר ממה שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו?

  • .שושי   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 9:34

    כשכל הצדדים מצליחים לטעון שהם הצליחו, זה בסיס טוב להמשך.
    יולי תמיר כבר הציעה לפני יומיים לאולמרט להזמין את סניורה.
    זה יכול להיות אפילו ספין טוב.

  • ד.ט   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 11:00

    ג'ומייל חתם הסכם שלום ונרצח. סיניורה אם יחתום לא יירצח, רק יודח. ממשלתו נשענת על קולות החיזבאללה.

  • שושי   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 13:36

    תלוי מה מציעים ואיך.
    לצנזר שחצנות יכול להיות רעיון טוב.
    שחצנות מעידה על חולשה.

  • ד.ט   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 14:01

    לנדא, אם הממשלה נופלת הסמכויות עוברות לידי הנשיא הפרו-סורי. לבנון רחוקה מלהיות דמוקרטיה מלאה, עצם העובדה שיש בה כוח חמוש שאינו סר למרות הממשלה מעידה על כך. ללא הסכמת חיזבאללה לא יהיה שלום עם ישראל ולא תהיה הסכמת חיזבאללה. הצעה, אם תוגש, תידחה: סיניורה ואחרים כבר אמרו שלבנון תהיה האחרונה לעשות שלום עם ישראל.

  • ד.ט   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 14:04

    כדאי לזכור שאפילו המשטר החזק של מצרים טולטל כתוצאה מהסכם שלום שהביא רווח אדיר למצרים, והנשיא שהביא את ההסכם נרצח. המשטר בלבנון רופף, והסכם השלום יחייב אותה למשימה של פירוק החיזבאללה מנשקו – רעיון שגם אלה שתומכים בו לא ישושו לממשו בעצמם.

  • עאמר   ביום 19 באוגוסט 2006 בשעה 2:05

    "ירצו יוכלו לא ירצו לא יוכלו..".זאת לא גישה של אדם שבאמת שואף שיוכלו ממה שהוא מבשל..
    אני יכול להעיד שהשנאה לישראל שהצטברה והתעצמה בחודש האחרון רבה מאוד …אם הסיכוי להסכם שלום נפרד עם לבנון עלה אחרי שסוריה יצאה מלבנון,באה המלחמה והרסה כל סיכוי כזה.
    יוצא מנק' מבט זו שהמרוויח הגדול מהמלחמה הזו היתה סוריה.
    ובכל אופן מי שירצה שלום עם הלבנונים כדאי שיכיר בחורבן והכאב העצום שהותירה ישראל שם
    ושיבקש מהם סליחה..ולא "תרצו תוכלו לא תרצו שלא תוכלו

  • דרומי   ביום 20 באוגוסט 2006 בשעה 23:48

    בשנת 2000 כולם ידעו שיש שתי דרכים לצאת מלבנון. הכואבת – לוותר על הגולן ולצאת בהסכם עם סוריה. ברק, שלא במפתיע, בחר בדרך הקלה.

    נחשו איך היינו נראים עכשיו אם לסוריה לא היה אינטרס לפמפם את החיזבאללה ברקטות ולתת לו להשתלט על הגבול?

    אף אחד לא יתן לנו שלום חינם. ויתורים הם כואבים, אבל האופציות האחרות כואבות יותר.

  • עופר לנדא   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 11:58

    אז הלבנונים ילכו שוב לבחירות, בידיעה שהם מצביעים על הסכם שלום עם ישראל – כן או לא, ועל הליכה לכיוון המערב, או הליכה לכיוון סוריה ואיראן.

    אם יצביעו בעד סניורה, דיינו.
    יצביעו נגדו – נדע שלפחות ניסינו.

  • שושי   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 14:13

    איראן מנהלת מו"מ כלכלי עם המערב, וזה יכול להשפיע גם על החיזבאללה.
    הליבה של גישור היא מה החיזבאללה רוצה. להשמיד את ישראל, ברור. אבל בשביל מה הוא רוצה להשמיד את ישראל? השמדת ישראל היא אמצעי.
    בקצה של שרשרת האמצעים ישנן חוויות רגשיות נכספות.
    צריך למצוא דרכים חלופיות לספק אותן.

  • אורי   ביום 16 באוגוסט 2006 בשעה 14:36

    http://www.notes.co.il/uripaz/21746.asp

כתיבת תגובה