פרחים בזקסנהאוזן

התעוררנו לבוקר גשום ואפור. זה נראה כמו בוקר מתאים למחנה ריכוז. עלינו על רכבת ה-S1 לכיוון צפון ונסענו עד לתחנה האחרונה. משם לקחנו אוטובוס מספר 804 עד למחנה.

זקסנהאוזן עומד בקצה אורנייבורג, פרבר בורגני בפאתי ברלין. בתים קטנים, מוקפים גינות ומדשאות, שמכוניות משפחתיות עומדות בחניות שלהם. בטח עיסקה טובה לקנות בית ליד המחנה. הביקוש מן הסתם פחות גדול שם ואפשר לקבל תמורה טובה יותר לכסף. רק כדאי לא להסתכל לשמאל בבוקר, בדרך עם הילדים לאוטו.

***

המחנה לא נשאר בשלמותו, בדיוק כפי שהיה, אבל חלקים גדולים ממנו נותרו ועומדים שם עד היום ללא פגע. כמה תאים עם דרגשים ועמודי גרדום בכיכר המרכזית, והמבנה ששימש להכנת גופות להעברה לקרמטוריום או לקברי האחים. מתחת לאבני הבזלת מונחים עדיין בערבוביה שלדי עצירים. 

אבל כמו בשיר – מה אפכת לציפור ומה אכפת לו לעץ. הזמן לא מרפא, אבל הטבע טורח לכסות על הזוועה ביופי מרגיז כמעט. והשילוב הזה, בין הכיעור המזוויע של היצירה האנושית לבין היופי התמים של הפרחים המבצבצים בין העשבים, גורם לך לשאול את עצמך האם האדם הוא אכן נזר הבריאה.

***

בהתחלה, כבר ב-1933, היו אלה מתנגדי משטר. קומוניסטים, אינטלקטואלים, ואפילו אנשי דת כמו הכומר מרטין נימיולר "האסיר הפרטי של היטלר".

אחר-כך בא תורם של היהודים וההומוסקסואלים. זקסנהאוזן הפך "מחנה לדוגמא", אליו היו מביאים אנשי SS ללמוד כיצד צריך מחנה ריכוז להתנהל.

אחרי סיום המלחמה, בציניות שלא תאומן, הפכו הסובייטים את זקסנהאוזן לגולאג. הוא שימש בתפקיד הזה עוד חמש שנים, בהן הגיעו אליו עוד 60 אלף אסירים נוסף ל-200 אלף שהיו בו בשנים 1933 עד 1945.

בימי חרושצ'וב, כשהתחיל אט אט הדם לחזור לראשיהם של מנהיגי המפלגה, הפך זקסנהאוזן לראשונה לאתר הנצחה. כמובן, הקונטקסט היה הניצחון על הפאשיזם.

ב-1990, הקימה ממשלת גרמניה המאוחדת מוזיאון בתוך המחנה ובצמוד אליו. המוזיאון מתעד את קורות המחנה ועציריו, כולל מידע מפורט על מה שנעשה להם. ממשלת גרמניה גם השקיעה הרבה בשימור המתקנים שנותרו במקום ומקיימת בזקסנאוזן סיורים מודרכים. היא גם סללה כביש גישה חדש. הפרחים הגיעו למקום בכוחות עצמם.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 4 בספטמבר 2006 בשעה 18:45

    לקרוא לאורניינבורג "פרבר בורגני של ברלין" זה כמו לקרוא לגבעתיים "פרבר בורגני של תל אביב". ו"בפאתי ברלין" גם זו הגדרה מעניינת, כי כנראה שכחת שנסעת כמעט שעה שלמה ב- S1 בטרם הגעת לאורניינבורג. במלים אחרות: לפי החישוב הזה ירושלים היא בפאתי ת"א.

    זה כמובן לא אסון, סתם שעשעת אותי קצת.

    וזקסנהאוזן הוא בהחלט מקום מרתק לבקר בו, ורצוי גם לעשות זאת בעזרת מדריך האודיו ששוכרים בכניסה למחנה. הוא גם לא מאיים כמו טרזינזשטט, למשל, ש"בפאתי פראג", ולכן הולם אפילו ביקורי משפחות.

  • יוחאי עילם   ביום 4 בספטמבר 2006 בשעה 20:33

    במיוחד שהסובייטים המשיכו להשתמש במחנה.

  • יונית   ביום 4 בספטמבר 2006 בשעה 21:55

    בין עירונית כדי להגיע לאורניינבורג, אלא S-Bahn, ולמעשה, היא נמצאת באיזור C של התחבורה הציבורית של העיר, אז בממדים של ברלין והסביבה, בהחלט אפשר לקרוא לה "פרבר בורגני של ברלין". והאמת, בהחלט הגענו למסקנה שלפי קנה המידה הזה, ירושלים יכולה להיחשב כפרבר בורגני של תל-אביב. כדאי אולי לזכור שאת כל מדינת ישראל אפשר לעבור בפחות זמן משלוקח להגיע מברלין למינכן. משעשע? לא יודעת. שמעתי דברים משעשעים מזה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 4 בספטמבר 2006 בשעה 22:12

    אפשר לקרוא להרבה דברים בהמון שמות, מה שחשוב באמת זה איך האנשים שגרים שם (שלא להשתמש בשם העצם המגונה: "המדינה") מסתכלת על זה. ואורניינבורג, אפעס, אינה פרבר של ברלין. אגב, גם בין דיסלדורף לקלן, למשל, לא צריך ICE, אז שיטת המדידה הזו ("מאחר ולא נדרשת רכבת ICE בין עירונית כדי להגיע לאורניינבורג, אלא S-Bahn") מאוד מוטלת בספק. דומני שלא יקראו לקלן "פרבר של דיסלדורף".

  • שוקי   ביום 5 בספטמבר 2006 בשעה 2:00

    שגבעתיים היא אכן פרבר בורגני של תל-אביב.

  • שוקי   ביום 5 בספטמבר 2006 בשעה 2:02

    לעניין איך שהמדינה מתייחסת לזה – אם אינני טועה אורניינבורג נמצאת בשטח המוניציפלי של ברלין, מופיעה בכל המפות של ברלין כרובע ברלינאי, ושייכת לאזור B של מערכת ה-S-Bahn. בניגוד לפוטסדם, למשל, שנמצאת באזור C.

השאר תגובה