למתעניינים בסוציאל דמוקרטיה

אם אתם מתעניינים ו/או תומכים ברעיון הסוציאל-דמוקרטי, אני רוצה להמליץ לכם על אירוע שאני נוטה לחשוב שיהיה משכיל ומספק במיוחד בשבילכם.

הפורום הסוציאל דמוקרטי במפלגת העבודה שלח אליי הזמנה לדיון בנושא "כלכלת ישראל אחרי מלחמת לבנון השניה".

הדיון יתקיים ביום שני ה-18.9.06, בשעה 16:00, בבית מפלגת העבודה בתל-אביב (רח' אורים 1, שכונת התקווה. פנייה שנייה ימינה ביציאה מאיילון לדרך לוד). יהיו שם נציגים של המפלגה, ואם תשאלו אותי – זה בדיוק הפורום המתאים כדי להעביר להם את המסר שאם הם לא יזיזו את התחת אז הולכים לחטוף בענק.

עוד פרטים אפשר למצוא כאן
http://www.yesod.net/yesod

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יואב   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 7:48

    לני הרבה שנים, אדם שאני מעריך ומעריץ עד היום, למרות שהלך כבר לעולמו, אמר לי כך:

    "ישנן מערכות שמגיעות לשלב מסויים בו כבר אי אפשר לתקן אותן ורק חורבן גמור יצליח לגרום למשהו חדש לצמוח".

    המךגה האבודה היא מערכת כזו. למרות שבתיאוריה היא אמורה לייצג את השפיות, את השכל הישר, וכל זה (אם אתה רוצה אתה יכול לקרוא לזה סוציאל-דמוקרטי) אבל בפועל המפלגה הזאת היא פשוט אסון.

    ערב הבחירות האחרונות הסכימו רובם של הקוראים לתמוך בה כי הטענות נכונות אבל מה האלטרנטיבה? התוצאה הייתה המלחמה האידיוטית, המטופשת והיקרה הזאת.

    המלגה הזאת חייבת לסיים את חייה. שום תיקון כבר לא יעזור לה.

  • שוקי   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 10:23

    יכול מאד להיות שאתה צודק.
    אין לי שום סימפטיה למפלגת העבודה, ולא הייתי משכנע אנשים להצביע לה לולא אימצה מצע סוציאל דמוקרטי.
    אבל מכיוון שהצבעתי ושכנעתי ואני לא מרוצה ממה שנעשה, אני חושב שחובתי – וחובתם של שאר האנשים שהצביעו למפלגת העבודה – להציק לנבחרים ולמרר את חייהם עד שיקיימו לפחות חלק ממה שהבטיחו. וגם אז, זה לא אומר שנצביע בשבילם שוב.
    אתה יכול לראות בזה סוג של צרכנות פוליטית. אנחנו כבר שילמנו – עכשיו רוצים תמורה.
    זו גם הסיבה לכך שאני מעורב בפעילות של עבודה שחורה
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=264271

  • יואב   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 14:01

    כמה דברים בבת אחת, ככה בלי לנשום ובלי להתבלבל?

    יושבי בית? גרזינים? פאשיזם? גאידמק? הכל ביחד?

    אז ככה:
    א. אני מאמין באמונה שלמה שכמה שיותר מהר יסגרו את המפלצת הזאת שנקראת המפלגה האבודה, ככה יותר מהר אפשר יהיה להקים משהו חדש.

    ב. ד"ש, גימלאים, אפילו קדימה הם ביטוי לזרם חזק, בריא ומרכזי בפוליטיקה הישראלית שדי נמאס לו ממפאי על כל גילגוליה. דרך אגב אין שום הבדל משום סוג שהוא בין הליכוד לעבודה. נכון שאלו ניסיונות ראשונים, חסרי ניסיון ודינם כליה מהירה, אך הם מכשירים את השטח לדבר הבא המוצלח יותר.

    ג. כל הניסיונות הפוליטיים האלו הם חשובים בכדי לעצב את הדבר הבא וזה שהם עדיין לא הצליחו זה רק אומר שצריך להמשיך ולהכות בגרזן חזק יותר.

    ד. לא זכור לי שליברמן היה שותף לטירוף מלחמתי כמו האחרון שעבר עלינו עם תוצאות אומללות כל כך ובמחיר מטורף כל כך. אני מסרב להבהל מאיומי פאשיזם כאלו או אחרים. לא שמעון פרס, לא אמיר פרץ ולא ביבי או אולמרט מהווים מחסום בפני הפאשיזם. הבוחר הישראלי עדיין אינו כזה ומי שמאיים בנבואות יום הדין מזלזל בי ובשאר הבוחרים, שם את עצמו כחכם יותר ומעצם זה פוסל חלק חשוב ברעיון הדמוקרטי.

    ה. בדמוקרטיה פרלמנטרית, חובתו \זכותו של הבוחר היא להצביע בבחירות ואחר כך ללכת לים אם הוא רוצה. זאת המשמעות. הפרלמנטרים הם אלו שצריכים לקום מהכורסא לא הבוחר.

    ו. רפול ושבעת הגמדים, ד"ש, הגימלאים ואפילו הגברת גבריאלי למרות קיתונות הרותחין שדנו אותם הם הדוגמא החיה ביותר לכך שישנם כוחות ששואפים לפרוץ את המערכת המוסדית המאובנת של פרץ \ פרס \ ביבי \ האהוד הזה וגם השני וכל שותפיהם.

    ה. הרס מפלגת העבודה והליכוד גם יחד לא יצור ואקום. יקום מרכז סוציאל דמוקרטי אמתי מכיוון שרובו של הציבור הישראלי הוא כזה בפועל. רק שהמבנה המסורתי של ליכוד – מערך הורג את הצמיחה של המשהו החדש הזה. מי שהבין את זה יותר טוב מכולם היה שרון ותראה באיזה מהירות הוא הקים את קדימה. סתם אתה חושב הם קיבלו כל כך הרבה מנדטים אפילו באינרציה וכאשר שרון כבר בתרדמת? כנראה גם קדימה תקרוס אבל זה ממש לא נורא. הניסיון הבא יהיה יותר טוב.

    היידה לגרזינים !!!!

  • יואב   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 21:07

    אבל מי זה נינט טייב, או שמא הצמד דפנה ודודידו ????.
    על נינט אני חושב שמעתי. היא זמרת, לא?
    שני האחרים ממש לא מוכרים לי אולי בגלל שאין לי טלויזיה אבל תגיד:
    אם לרייגן היה מותר להיות נשיא ולארנולד מושל הכלכלה השביעית בגודלה בעולם. מה יש לך נגד אלו????
    אני משוכנע בכל ליבי שנינט או אחד האחרים היה יכול להיות שר בטחון לא פחות טוב מהחבר פרץ ולייצר לנו מלחמה לא פחות כייפית….

    אני לא אוהב אף אחת מהדמויות רמטכ"ל, עיתונאי, מוסד כדמות מנהיגה בפוליטיקה. אני רק אומר שכל הניסיונות האלו מייצרים ניסיון פוליטי שמאפשר למפלגות חדשות לקום ביעילות גדולה יותר ובהצלחה גדולה יותר עד שתגיע הקבוצה האמיתית שתשכיל ליצור את המרכז הסוציאל דמוקרטי השפוי שכל כך נחוץ לנו.

    עדיין צריך לחסל את העבודה והליכוד. לא צריך לדאוג לקדימה היא תגמור את עצמה לבד…

  • אבי   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 23:50

    הבנתי, פשוט יואב הוא לא סוציאל דמוקרט, אלא איש מרכז ובתור שכזה אין לו סיבה לתמוך במפלגת העבודה. מבחינתו אין שום בעייה עם האידיאולוגיה, המצע וההתנהלות של קדימה ולכן אין גם שום סיבה שהוא בכלל ישתתף בדיון, כמו שאני לא הייתי משתתף בדיון על דרכה העתידית של קדימה.

  • יואב   ביום 8 בספטמבר 2006 בשעה 14:32

    א. אבי: לא ידעתי שצריך דרכון כדי להגיב לנושאי פוליטיים בבלוג שהוא בכלל לא שלך. לבלוגר עצמו יש זכות מלאה למחוק אותי אם רק ירצה בכך.

    ב. הזהות הפוליטית שלי? אני בכלל במפלגה של יוסי בנאי…. היה לו מין מערכון כזה שרגע אחד הוא גוש אמונים ושניה אחר כך הוא שלום עכשיו….(: נכון להיום אין קבוצה פוליטית שמשקפת את עמדותי. אני חושב שהמונח סוציאל דמוקרט, על כל הבעיתיות והמורכבות שלו הוא הקרוב ביותר לנטיית ליבי אבל איזו מפלגה פוליטית היום יכולה להתיימר להתקרב בכלל לדבר הזה? מר"צ בראשות שריד הבטחוניסט לא הייתה כזו ובראשות ביילין היא בכלל כלום, הליכוד של ביבי עם סיוטי הבטחון שלו, פרס הבטחוניסט? פרץ? וכך הלאה שאר אלופי וגנרלי האומה הצעידו את הפוליטיקה שלנו על אושיות תקציב הבטחון. טנקים ומטוסים חדשים היו שווים במשוואה הזו לאין ערוך יותר מחינוך ובריאות. כור אטומי סודי זה כיף יותר מבניית כלכלה בריאה, תעשיית נשק עדיפה על תעשיית תיירות.

    ג. בנוסף לכל זה, אלו שמגדירים את עצמם שמאל, ברשעות הגובלת בטפשות מחרבים כל רסיס של תרבות לאומית שבמקרה היא יהודית ברובה ומוכנים תמורת פתיחת עוד קניון בשבת להקריב את זכויות אלפי העובדים בקניונים האלו (עובדי שכר מינימום בדרך כלל שכמעט אף פעם אין להם באמת ברירה והם חייבים לעבוד בשבת מה שבמקרים רבים גורם להם לעבוד 7 ימים בשבוע). במלחמה המטופשת שהם מנהלים כביכול נגד הכפיה הדתית. כאמור, תוך מחיקת זכויות העובדים. אלו בדיוק אותם צבועים שמגיעים להולנד או למקום דומה בכלל לא מתרגשים מזה שביום א' כמעט הכל סגור. שם זה בסדר…

    ד. מנגד? אלו שקוראים לעצמם ימין? אוחזים בחירוף נפש באדמות מלאות פלשיתים שאני הייתי בשלב זה שמח מאד לראות גדר הפרדה מאד גבוה ורחבה ביני לבינם.

    ***
    בקיצור? כנראה רק החרבה של הדינזאורים הישנים תפנה מקום לצמיחה של גוונים מאוזנים יותר של מקבלי החלטות. אני לא יודע שמאל או ימין, מרכז או למעלה \ למטה. מי שמתחייב לקצץ את את תקציב הבטחון ולחסל את שלטו הגנרלים, להפנות את המשאבים הלאומיים לפיתוח חברתי כלכלי על בסיס של מערכת חינוך משופרת יזכה בקול שלי. מי שיתחייב לחסל את הרודנות של מערכת המשפט הדפוקה שלנו, את הסחבת הנוראית שגורמת לנו להיות אסירים בידיהם של בעלי הון ושררה, יקבל את הכל שלי. תקראו לזה באיזה שם שאתם רוצים.

  • אלעד הן   ביום 14 בספטמבר 2006 בשעה 23:03

    אני רחוק מלהיות מיואש ממפלגת העבודה, אבל בכל מקרה כמה הערות למקימי המפלגות החדשות:
    זה די דומה לדבריו של איתי, אבל אני רוצה להדגיש זאת: נראה לי ששמאל סוציאל דמוקרטי שאינו מסוגל לארגן את עצמו כחוג פעיל בתוך מפלגה קיימת שיש בה לפחות סנטימנטים מסוימים למטרות סוציאל דמוקרטיות – גם אם היא אינה מפלגה סוציאל דמוקרטית בפני עצמה – אין לו אפילו סיכוי קלוש לארגן את עצמו למפלגה סוציאל דמוקרטית אפקטיבית שמסוגלת לפעול בתנאים של פוליטיקה אמיתית. אנחנו חייבים ללמוד את העסק: פוליטיקה אינה כוונות נאורות שמתורגמות למעשים פשוטים, היא מאבק מתמשך וקשה שיש בו פשרות, נסיגות ושאין בו את האופציה הכ"כ חביבה על השמאל של "שוברים את הכלים ולא משחקים". בשביל להסתדר בעולם הזה אנחנו (לפחות חלקנו) צריכים להבחר למוסדות מפלגה, להפגש עם אנשים שאינם בהכרח החביבים עלינו ביותר, ללמוד איך עושים פוליטיקה אמיתית (כן, רשימות מומלצים- או חיסול- והכל). מי שבאמת מתכוון לביקורת שלו על המפלגה ואינו סתם שולף מהמותן מפונק חייב עכשיו יותר מתמיד להיות מעורב במפלגה ולא לוותר, ולו רק בגלל שבה מתארגן חוג סוציאל דמוקרטי שאינו מתארגן עכשיו מבחינה פוליטית בשום מקום אחר.

    שוקי, לצערי השרת של האתר שלנו (יסו"ד) בבעיות וכרגע הקישור שנתת לכנס מביא לדף שאינו קשור אליו. האם יש סיכוי שתפרסם את פרטי הכנס באתרך?

  • איתי   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 11:26

    בכדי שנוכל לבנות משהו חדש וטוב יותר, בין אם יקראו לו מפלגת העבודה, המפלגה הסוציאל דמוקרטית הישראלית או בכל שם אחר, הציבור צריך להפסיק לשבת בכורסה ולקטר על כך שהכל רקוב.
    במידה שהנבואה שלך תתגשם, אני מאמין שהשותפים ב"עבודה שחורה" לא יישארו על ספינה טובעת, אלא יתמכו בבנייתה של ספינה חדשה.

    בינתיים, תהליך קריסתו של "הסדר הישן" (ליכוד, עבודה, מפד"ל, וגם מרצ בדרך לשם) לא לווה בהופעת זן חדש ומשופר של מפלגות פוליטיות, אלא להיפך.

    א. כשלונות אלקטורליים:
    ישראל אחרת
    הבחירה הדמוקרטית
    תפנית

    ב. הצלחות אלקטורליות, כשלון בקיום הבטחות, חיים קצרים:
    ד"ש
    שינוי
    מפלגת המרכז
    ובעתיד כנראה – גמלאים, קדימה

    ג. ניאו-פשיזם במסווה מתורבת
    ישראל ביתנו

    ד. הליכה לים ביום הבחירות

  • איתי   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 11:40

    לכן, כמצביע עבודה עצבני אני לא חושב שלקחת גרזן ולהחיש את טביעתה של הספינה זה הדבר הנכון לעשותו, בטווח הארוך ומתוך ראייה רחבה של טובת המדינה.

    נטילת הגרזן היא כמובן משימה קלה יותר, קל יותר לגייס אליה אנשים, וגם הסיכויים להצלחה טובים יותר מאשר מה שאנו מנסים לעשות כרגע.

    ובכל זאת, אני חושב שהרס מפלגת העבודה יועיל בטווח הארוך בעיקר לליברמן, לביבי, לגאידמאק ואריסון (ולהבדיל – לנסראללה ולח'אלד משעל) והרבה פחות לאזרחים הפשוטים והקטנים כמוני וכמוך.

  • איתי   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 11:42

    שים אותנו ב"קורא קבוע" בבקשה.

  • איתי   ביום 7 בספטמבר 2006 בשעה 15:10

    אני אגיד – לכו תקראו את יואב גל, הוא עוד יותר נאיבי (וזה ממש מוזר, אחרי כל מה שהוא עובר בחייו האישיים). שים לב לתהליך הבריא והחיובי הבא:

    בראש ד"ש עמד רמטכ"ל לשעבר וארכיאולוג
    בראש שינוי עמד עיתונאי-כרוכיה
    בראש הגמלאים עמד איש מוסד-עסקים שנוי במחלוקת

    בקצב הזה לא מן הנמנע שבראש המרכז הסוציאל דמוקרטי שאתה מדבר "שמתאים לרוב הציבור" תעמוד נינט טייב, או שמא הצמד דפנה ודודידו ברוטציה.

  • איתי   ביום 8 בספטמבר 2006 בשעה 9:42

    א. מקריאתי את הטוקבקים של יואב אצל שוקי אני דווקא הבנתי שהוא יותר קרוב להיות מצביע מרצ, ובכל מקרה להגדרה "שמאל ציוני".

    ב. דווקא נושא הדיון עם יואב חשוב מאוד לדעתי. והיו פה גם דיונים כאלה ביני לבין יונית, שהצביעה לעבודה וגם היא רותחת על פרץ וחבריו.
    גם יונית חושבת שהתקומה היחידה לסוציאל-דמוקרטיה היא הקמת מפלגה חדשה על חורבות העבודה.

    *מאוד ייתכן ששניהם צודקים*, אך קודם כל צריכה להתגבש מסה של ציבור פעיל וחושב הדורש הקמה של מפלגה כזו, ומנסח לפחות בצורה חלקית למה הוא מצפה ממנה. רק אחר כך תבוא שאלת ה"מי".

    במתכונת של הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, מתחילים מה"מי" ורק אחר כך עוברים (אם בכלל) ל"מה". כולם ידעו לדוגמה שאלוף מיל' דיין הקים מפלגה חדשה ושהוא נגד השחיתות, אבל מה הוא חושב על ענייני בטחון (די דומה למצע העבודה, יותר מחייב) וחברה (די דומה למצע של מפלגה סוציאל דמוקרטית!) – את זה ידע רק מי שקרא את אתר האינטרנט המשובח שלהם.

    אני לא חושב שאת כשלונה של תפנית ניתן לייחס לעובדה שהבניין הרעוע ששמו מפלגת העבודה עדיין עמד על תילו, ואף הראה סימני שיקום טרם הבחירות.

השאר תגובה