פרצופם האמיתי

הכי הדהימה אותי בסיפור הזובור לאולמרט, תגובת "מקורביו": "נחשף פרצופם האמיתי של מתנגדי ראש-הממשלה". כן, פרצופם האמיתי – אנשי מילואים שסיכנו את חייהם והורים שכולים, שיודעים עכשיו את מה שרבים מאתנו ידענו גם קודם: אולמרט לא שם עליהם קצוץ. ועוד יש להם את החוצפה לדרוש מאולמרט ללכת הביתה.

העיקר שתוקפים את בוגי. לא משנה שכבר לפני ארבעה שבועות הציבור קרא לאולמרט ללכת. לא משנה ש-93 אחוזים מהציבור לא רוצים אותו, עדיין הוא טוען שהוא הכי מתאים.

אתם יכולים לומר שבתור מישהו שלא תמך באולמרט, קל לי להצדיק את מי שקורא לו ללכת הביתה. אבל מבחינתי – שיקח איתו גם את פרץ , וגם את אופיר-אג'נדה-חדשה-פינס.

אם ראיתם את "דו"ח מלחמה" של ערוץ 10 ששודר בתחילת השבוע, אתם בטח מסכימים איתי. המשדר הזה הוכיח את מה שהרבה אנשים ואני ביניהם טענו מהרגע הראשון: היציאה למלחמת לבנון השנייה נעשתה מסיבות לא נכונות, המערכה נוהלה בחובבנות, חיי האזרחים ושלום החיילים – בניגוד להצהרות – לא עמדו במקום הראשון. ואם אתם שואלים אותי אז אולמרט שוגה בדמיונות. הוא לא יישאר בתפקיד שלו והוא ייזכר לדראון עולם. אין תיקון למה שנעשה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ד.ט   ביום 21 בספטמבר 2006 בשעה 14:09

    איש לא ממש אהב את אולמרט מלכתחילה. בטח לא השתוללו מאקסטזה מהרכש החדש.

    ארבעים שנה בפוליטיקה, מה הוא עשה? איזה ערכים יש לו?

    הייתי שמח אילו היו מחליפים אותו במישהו אחר ממפלגתו.

  • יוחאי עילם   ביום 21 בספטמבר 2006 בשעה 14:38

    החלפת אולמרט בשרת החוץ הפופלרית היא אופציה טובה ומציאותית.
    ממשלת ימין היא לא האלטרנטיבה היחידה לממשלת אולמרט.

  • מילואימניק   ביום 21 בספטמבר 2006 בשעה 15:37

    איפה א-ת-ה היית במלחמה?
    זה שהמילואימניקים מוחים זה בסדר. הם עשו משהו בשביל המדינה
    אבל כשאחד כמוך מתלונן זה מצחיק

  • הובס   ביום 21 בספטמבר 2006 בשעה 18:32

    לחלוטין לא שייך איפה הנ"ל היה במלחמה.

    המחאה היא זכות כלל האזרחים.

  • יהל   ביום 24 בספטמבר 2006 בשעה 2:23

    מה קרה לגישה הקודמת שלך, "אני לא סתם מתאכזב, אני דורש שיקיימו את מה שהבטיחו"?

    אמנם מה שמפלגת העבודה עשתה בינתיים רחוק מאוד ממה שאנחנו רוצים, אבל אני חושב שלגמרי מוקדם להתייאש (כן, גם לגבי עמיר פרץ). אפשר להשפיע מבפנים, אפשר לבחור ולהיבחר למוסדות המפלגה, וכהנה וכהנה.

    יש הרבה אנשים טובים בארץ שחושבים כמונו, ויש להם מסגרת סבירה לפעול בה: מפלגת העבודה.

  • איתי   ביום 21 בספטמבר 2006 בשעה 13:02

    בשלב ראשון לביבי-ליברמן, ובשלב שני לגאידמאק.
    שוב בחירות, שוב ירידה באחוזי ההצבעה, שוב מפלגות מחאה ושוב בזבוז כספים.

    שוב הגישה הילדותית של אוהדי בית"ר, שרגע אחד משתוללים באקסטאזה מהרכש החדש, ואחרי שלושה מחזורים של הפסדים צורבים שורפים את המועדון במחאה. ככה זה כשהמדורים הפוליטיים אימצו את הטרמינולוגיה של מדורי הספורט.

    אני מעדיף שאולמרט לא יתפטר, וגם לא פרץ ופינס. כי מי שיבוא במקומם (גם במפלגת העבודה) שוב יראה את עצמו מושיע ומורם מעם. נישא על גלי המיאוס מקודמיו גם הוא ישכח את הבטחותיו, יבטיח להיות "איש חזק" "לנווט", ולהביא "רפורמות", וכן, גם הספינה שלו תתנפץ מהר, אחרי מאה ימי החסד.

    בכדי לחזק את הדמוקרטיה מה שצריך פה זה דווקא הנהגה חלשה, המודעת לכך שהביקורת עליה בציבור גדולה, ונאלצת בשל כך לעשות שינויים גדולים באופן התנהגותה. הציבור היום הוא בוגר ביבי-ברק-שרון ולא בולע ספינים בקלות כמו פעם.

    אני רוצה שפרץ ופינס ישארו שם ויתחרו זה בזה, וגם באיילון וברוורמן וכל האחרים בתחרות "מקיים הבטחות נולד", ושרק אחרי ארבע שנים יוכרז הזוכה.

  • ניימן   ביום 21 בספטמבר 2006 בשעה 13:16

    אני מניח שב"פרצופם האמיתי" הכוונה הייתה ל"אנשים שמתפרצים בכוח וברוטאליות לאירוע ומנסים להרוס אותו בעזרת כוח הווליום".

    אגב, זו באמת לא הייתה הבעת דעה בנידון, ואינני מביע דעה נגד מבקרי אולמרט. התגובה שלי מתייחסת רק לתדהמה שלך בפיסקה הראשונה.

  • איתי   ביום 21 בספטמבר 2006 בשעה 17:55

    בכירי התקשורת הממוסדת בהחלט התמוגגו מאולמרט "הממלכתי" וקידמו אותו כיורש הצנוע (פחחח…) והלגיטימי של שרון, ובעצם כגורם הרציני היחיד בשטח (פרץ = מגאפון, ביבי = פאסה).

    עכשיו עם ירידת הפופולריות שלו, התקשורת עושה ממנו ומפרץ שק חבטות, כפי שעשתה קודם לביבי ולברק ועוד תעשה בקרוב לאיילון לבני וכל מושיע חדש שיצטרף למחול השדים (יעלון, סמיה).

השאר תגובה