אנשי השנה בפוליטיקה

אכזבת השנה
עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה, שר הביטחון
המשפט ההוא, מנאום ה"ניצחון" בבחירות, עוד מהדהד: אבוי לנו אם נשכח למה שלחו אותנו. אסור לנו לאכזב את הבוחר שביקש שינוי בסדר היום החברתי.
ובכן – אבוי. עיתוי הנאום מרמז שאולי באמת היו לפרץ כוונות טובות, אבל עם כוונות טובות לא קונים במכולת.

תגלית השנה
יעקב בן-יזרי, שר הבריאות
מספר 2 במפלגת הגימלאים הוא קשיש חביב, חריף שכל, בעל הומור דק. ביצועיסט אמיתי, עם רזומה עשיר, רלוונטי לתפקיד שלו. אנשים שעבדו איתו מספרים על איש חכם, עקשן, קשוח אבל הגון. קשה לקבוע עם תכונות האישיות והניסיון שלו יספיקו כדי לשקם את מערכת הבריאות – על זה נוכל אולי לומר יותר בשנה הבאה.

הפתעת השנה
משה קצב, נשיא המדינה
חשבנו שהוא איש משעמם, שעולמו הרוחני מסתכם בשתיית תה עם שועי עולם. פתאום, הוא מצטייר כדמות אחרת לגמרי. לכאורה. לכל אחד מגיעה חזקת החפות, עד הרגע האחרון, לכן נעצור כאן.

נעל השנה
הייתי מגלה לכם אבל היא תתבע אותי.

הרוחמה אברהם של השנה
רונית תירוש, קדימה
מי שלא רצה אותה בתור מנכ"לית קיבל אותה בתור ח"כית. ומי שלא רוצה אותה בתור ח"כית עוד יקבל אותה בתור שרה. הנעלם הגדול: מי לעזאזל כן רצה אותה?

מינוי השנה
דליה איציק, יו"ר הכנסת
המורה דליה חזרה סופסוף למקומה הטבעי, מול כיתת המפגרים הכי גדולה במדינה. התפקיד תפור עליה בדיוק – חוץ מזה שבמקום "חדל פטפטת" היא אומרת "אני קוראת אותך לסדר", זה באמת אותו הדבר.

אשת השנה
ח"כ שלי יחימוביץ', עבודה
מעולם לא הייתי ממעריציה, אבל קשה שלא להעריך את הרצינות והאומץ. שלושה סוגים של אנשים עוזבים את העיתונות לטובת עשייה בתחום הסיקור שלהם – הטיפשים, שמתבלבלים לחשוב שהניסיון שלהם בדיבורים שקול לניסיון בעשייה; המושחתים, שחושבים למנף את הכוח והשם שצברו בעיתונות לעשיית הון אישי; והאמיצים, שמעדיפים לעשות במקום לדבר. ונדמה לי שיחימוביץ' שייכת לסוג השלישי.

זמרת השנה
א'

הקאמבק של השנה
רא"ל (מיל.) דן שומרון, ראש וועדת הבדיקה של צה"ל
שימו לב – מדובר בגנרל היחיד שעוד לא נשרף. האם הוא בדרך לפוליטיקה? ימים יגידו. בכל אופן, מדובר באדם אינטליגנטי שמקרין איזון והגינות. רמטכ"ל לשעבר, גיבור ישראל וכל הטררם. אז נקודת הפתיחה טובה – לא שזה אומר הרבה. בכל אופן, יש לי הרגשה שאנחנו הולכים להכיר אותו טוב יותר.

הרפי איתן של השנה
רפי איתן
הישיש הגוץ הזה מגלם תופעה כל-כך ייחודית, שאי אפשר להגדיר אותה בשום שם מלבד רפי-איתניזם, וזו הסיבה לכך שגם הקטגוריה בה זכה קרויה על שמו. איש קטן וחייכן, שמוליק-סגל-סטייל, שהצליח לבצע פריצה מטאורית לתוך הפוליטיקה בזכות המצע החברתי של מפלגתו, והצבעת המחאה של כ-150 אלף איש כנגד כל פוליטיקאי שהכירו. לו היו מכירים את איתן, היו יודעים שהוא איש ימין שמרן, ביטחוניסט עם רזומה מקפיא דם ואיש עסקים מצליח מאד. האם היו מצביעים בשבילו אז? שאלה לא רלוונטית.

איש השנה
הבלוגר
זו יכולה להיראות לכם בחירה פופוליסטית, אבל היא הגיונית ומנומקת. ראשית, אין אף אחד בפוליטיקה הלאומית שמגיע לו להיות איש השנה. שנית, לא העיתונאים, לא הח"כים, לא הפקידות הציבורית ולא אף גורם אחר שמקבל כסף בשביל – בין השאר -לצעוק את האמת, לא עשה את זה השנה.
קבוצה נאה של פעילים חברתיים דווקא אומרת את הדברים בכל רם, לכל מי שרוצה לשמוע. ביניהם, ראויים במיוחד לציון יוסי דאהן ואיציק ספורטא, שגם הצליחו להגיד דברים בעיתונות ובתוכניות טלוויזיה, אבל גולת הכותרת של פעילותם היא ללא ספק באתר העוקץ, שגם הוא בעצם בלוג.
מכל מקום, הבלוגרים, שבבחירות 2006 השמיעו לראשונה את קולם, הם גורם שצפויה להיות לו השפעה הולכת וגוברת על התרבות הפוליטית בישראל. נקודת פתיחה מצויינת להבנת העניין היא פרוייקט עבודה שחורה. אין תחליף לפעילות וולנטרית שמצליחה ליצור קהילה הולכת וגדלה, וזה בדיוק מה שקרה השנה בבלוגספירה. וזו רק ההתחלה.
ומאחורי כל זה – אל תשכחו – יושבים אנשים כמוכם. כל אחד מכם יכול לקחת חלק, להיות שותף, להשפיע. כולכם יכולים להיות אנשי השנה הבאה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוחאי עילם   ביום 22 בספטמבר 2006 בשעה 14:11

    אתה בין הבלוגרים הפעילים והמשפיעים ביותר.
    שנמשיך להנות מפרי עטך גם בשנה הבאה, ושנזכה לראות במדינה שלנו שינוי לטובה. וגם בזכות הבלוגוספירה הפעילה, שאתה ממוביליה.

    שנה טובה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 23 בספטמבר 2006 בשעה 12:12

    אם הוא הטריד מינית או אנס נשים הוא כבר לא איש משעמם? מה הקשר בין שתי התכונות?
    נשמע כאילו המעשים שלו משדרגים אותו בעיניך, הופכים אותו למעניין, מרתק.
    בעיניי דוקא עליבות, נבזות וקטנות רוח מסתדרות היטב.

  • עודד   ביום 24 בספטמבר 2006 בשעה 19:44

    ורפי איתן (לא האיש) הוא באמת תופעה מדהימה שמוכיחה שהציבור חכם ומטומטם כאחד.

    מצד אחד המצביעים הוכיח שהם לא מצביעים כמו עדר לליכוד/עבודה/מרצ כמו עדר רק כי אין משהו אחר.

    מצד שני הם לא טרחו לבדוק מה יש בתוך הקנקן – ולאף אחד לא היה מושג מי האיש ומה זאת המפלגה. וכאן זו אשמת התקשורת – אני הבנתי מי הוא רק כשקראתי מאמר של אישתו של פולארד נגדו, אבל זה היה מאוחר מדי.

  • ריקי   ביום 22 בספטמבר 2006 בשעה 17:29

    מערך זמרת השנה . תודה, שנה טובה

  • אורי   ביום 22 בספטמבר 2006 בשעה 18:41

    א' כזמרת השנה זו באמת הברקה. ותיקון קטןף גם משה לוי, הלא וא משה וחצי, הוא רמטכ"ל שלא נשרף. היסבה פשוטה: הוא חזר לאספסת ונמנע מכניסה לפוליטיקה.

  • שפי   ביום 24 בספטמבר 2006 בשעה 0:16

    לפני כמה ימים חשקה נפשי לקנות דווקא במכולת. חיפשתי מכולת במפה והתברר לי שברדיוס של חמישה קילומטר כבר אין אף מכולת, רק סופרמרקטים. אז קניתי פרדה ושמתי פעמיי אל קצה הרדיוס, אלא שכדי שיהיה סיפק בידי לקנות את חריץ הגבינה עוד לפני שקיעת החמה, נאלצתי להצליף בה נוראות.
    אדון פרץ, זה שמו של המכולתניק הבא-בימים, עטף לי את החריץ בדף שנשאר לו מ"דבר" והושיט את ידו לתשלום. אמרתי לו שמהניעורים של הפרדה נפל לי האסימון שאיתו התכוונתי לשלם לו. אז הוא אמר לי לא נורא, העיקר שיש לך כוונות טובות, ובינתיים, עד שתדוג את האסימון הפרדה תשאר אצלי. ועכשיו סע לשלום, המפתחות בפנים, ותמסור לשוקי שעליו להסתפק בכרטיס השנה-טובה הזה, שהיו לי כוונות טובות אבל האס-אם-אס שייעדתי לו טבע בחבית של הסורים-הדפוקים.

כתיבת תגובה