חשבון נפש

ערב יום-הכיפורים הקודם כבר ניסחתי את בקשת הסליחה שלי, שנדמה לי שהייתה די קולעת ונותרה אקטואלית גם השנה.

שאלתי את עצמי אם יכול להיות שהשתפרתי במשהו מיום הכיפורים הקודם ליום הכיפורים הזה. אני לא בטוח שכן, או לא בטוח שמספיק, אבל באמת שאני משתדל. ואני מקווה שבשנה הזו אני אצליח יותר.

***

אני חושב שלא נכון להבין את יום הכיפורים בקונטקסט של "קניית מחילות". הרעיון כאילו אפשר לקנות את הישועה האישית באמצעות סבל – או כסף, לצורך העניין – הוא רעיון נוצרי. ביהדות, לפחות על-פי תפיסת הרמב"ם, התיקון ל"חטאים" הוא באמצעות לקיחת אחריות, על מה שנעשה ועל מה שייעשה. 

אני מעדיף להבין את הצום והתענית כאמצעים לטיהור התודעה. נדמה לי שיום הכיפורים הוא מעין יישום חד-פעמי ומוקצן של הנזירות. וביהדות, בדומה לבודהיזם ובשונה מהנצרות, הנזיר הוא לא אדם שנועד לסבל אלא אדם שעיקר חייו – או מטרת תקופת הנזירות שלו – הוא עיסוק בפעילות רוחנית. גם בהליכה על גחלים או שכיבה על מיטת מסמרים, המטרה היא לא להכוות או להיפצע, אלא להתעלות על המגבלות הגופניות בדרך לדעה קצת צלולה יותר.

אגב, הנזירות היא בדרך-כלל לזמן קצוב, וכוללת הימנעות מיין ומתספורת אבל לא צום. לפי הדיון בגמרא אודות הנזירות, והסמיכות לפרשת סוטה, ברור שנדר נזירות לא נועד לכפר על חטא, אלא להתמודד עם החשיפה לחטאים של אדם אחר. מין תיקון אישי שנועד להרחיק את האדם מהדרדרות שלו עצמו. ובכל אופן, התרת הנדרים של ערב יום-הכיפורים מתירה גם נדרי נזירות.

***

אז תחשבו על מנהגי היום הזה, אם אתם רוצים, כמשהו שמזכיר יותר ויפאסנה מאשר עינוי עצמי. אנשים שהתנסו בויפאסנה, יודעים לספר שהתהליך מתחיל בתחושה קשה שהולכת ומתגברת, כשמתברר לך שאי אפשר לברוח ממה שקורה בתוכך לתענוגות גוף ולהסחות דעת. מי ששורד את השלב הזה, זוכה לתחושת ה"ניקיון", לשלווה שאחרי הגמילה.

***

עיקר התשובה, הוא לא תיקון של מה שנעשה בעבר אלא הקבלה לעתיד. ההחלטה שהשנה ננהג אחרת. את מה שעשינו או לא עשינו בשנה שעברה הרי לא נוכל לשנות, אבל אנחנו יכולים לקבל על עצמנו לנהוג אחרת השנה.

ליום הכיפורים הזה מגיעים הרבה אנשים בישראל בידיים לא נקיות. מכיוון שיום הכיפורים קשור לעיסוק של אדם במעשים שלו עצמו, ולא בחטאיהם של אחרים, אז לא אומר כאן מי לדעתי אשם במה. אני גם חושב שכולנו, בסופו של דבר, יודעים להבחין בין טוב לרע, וגם אם אנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים כל מיני סיפורים שמטרתם לשכנע שהרע הוא הכרחי – זה אף פעם לא באמת ככה.

אז אם אתם מחפשים לעצמכם חשבון לחשב, שאלו את עצמכם אם עשיתם בשנה החולפת מספיק בשביל האנשים שנפגעים מאותן רעות הכרחיות כביכול. למשל, אותם עובדים של 92 אחוזים מהמעסיקים בישראל, שמצפצפים על החוק, על המוסר ועל הערכים היהודיים.

למעסיק אומרת התורה: "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך ובשעריך. ביומו תתן שכרו, ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו הוא נושא את נפשו" (דברים כ"ד, י"ד-ט"ו). לנו היא אומרת "לא תוכל להתעלם" (דברים כ"ב ג') ו"הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא י' י"ז). אם אתם מחפשים לכם משהו לקבל על עצמם לשנה הקרובה, אז הנה מטרה ראויה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 0:53

    שנה טובה מותק

  • TheRaveN   ביום 3 באוקטובר 2006 בשעה 16:39

    הסיבה ברורה. במקום לממש חזון אמריקאי/ציוני ולבנות את הארץ, לעבוד כדי להתחזק, כל אחד ממש את החזון 'עבד כי ימלוך'.

    מקבל פנסיה/לוטו/סטארט אפ או הורים מתים בגיל צעיר, פותח מקום ומתחיל לרדות, לרדוף, לחפש עוד ולקחת יותר.

    TheRaveN
    חתימה & שנה טובה שוקי.

כתיבת תגובה