זכויות עובדים עכשיו

אם שאלנו את עצמנו בשביל מה צריך תנועות נוער, אז באו חניכי הנוער העובד בראשל"צ ולימדו אותנו שיעור. ynet מדווח שעשרות מהם הפגינו היום ליד פיצריית 1+1 בעיר, במחאה על תנאי ההעסקה של בני נוער במקום. הם גם חילקו פלאיירים והסבירו לעוברים ושבים על מה ולמה הם נמצאים שם.

נראה לכם שיקבלו אותי לנוער העובד?

[ואם הנושא מעסיק אתכם, ובא לכם ללמוד מה תוכלו אתם לעשות, נסו להתחיל כאן]

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 2:29

    חבורה של בני-נוער משועממים,שרצו להיכנס לטלוויזיה,או לאינטרנט,ולפחות מבחינת האינטרנט- הם הצליחו.

    כשלפני שנים,קרובת-משפחה שלנו,לקראת יציאה לפנסיה,סבלה מהרעה קיצונית בתנאי-העבודה,שזה,בלשון פחות עדינה,שהבוס שלה התעלל בה,בלי הרדמה,ובסוף סידרו אותה כהוגן,סיבנו אותה מכל הכיוונים,וזרקו אותה בלי כלום.
    בדרך היא ניסתה גם,אחרי שנים ששילמה להסתדרות,להיעזר בהם.
    להגיד לך איזה עזרה היא קיבלה מההסתדרות?
    ז' בעין.
    אמרו לה שם בפירוש,שהיות והיא עובדת במקום-עבודה גדול,הם לא מעוניינים,בשבילה,להסתכסך ולקלקל יחסים איתם. חד וחלק.
    לא ראיתי שמישהו יצא להפגין למענה,או למען עוד עובדים במקום-העבודה המסויים הזה,שגם אותם השליכו החוצה בצורה מכוערת.
    מאוד מרגש שחבורה משועממת של בני-נוער,יצאו להפגין לען איזה חבר'ה שלהם,שלא קיבלו את דמי-הכיס מהפיצריה, אבל פה,במקרה של הקרובה הנ"ל,ושל אנשים נוספים שהושלכו ככלי אין חפץ בו,לא היה מדובר על כסף לבילויים בקיץ,אלא משכורת למחיה,פרנסה,יש מבין?
    ואגב,מה אתה חושב שתהיה התגובה של בעלי הפיצריה,להפגנה המרשימה?
    כנראה זה שהעובדים "המסכנים" יעופו קיבינימט,ובלי שום משכורת.
    לא נראה לי שחבורה של בני-נוער בחופשה,היא משהו שאין לו תחליף,באיזשהו מקום-עבודה.

  • מיכל   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 7:27

    אם רק חלק זעיר מ"הנוער המשועמם" שגדל כאן, היה מתעניין במציאות החברתית סביבו, בזולתו, בסביבה – ונוקף אצבע לתקנה – העתיד היה נראה הרבה יותר אופטימי.

    לשוקי, יישר כוח!

  • יואב   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 8:10

    שוקי תגיד, אתה באמת עיתונאי אמיתי? לא שאני מחזיק מי יודע מה מרוב אלו המתגדרים בסוג הזה של המקצוע, אבל עדיין ישנה תמיד איזו תקווה למצוא סקרנות של אמת ורצון לחשיפת עובדות חברתיות כמו שהן בלי לגלגל איזה סיפור של רגע. או אולי זה רק מין קטע כזה שעושה את הבנאדם שווה יותר?

    הנוער העובד וזכויות עובדים? אתה עושה צחוק, או מה?

    נכון להיום אין בכלל דבר כזה זכויות עובדים במשטר הניאו-פיאודלי בו אנחנו נמצאים. ישנן כמה גילדות בעלות עוצמה ששואבות את כוחם מפוליטיקאים משופמים כאלו או אחרים וזהו. בתמורה השפם מקבל מהם את כוחו הפוליטי כמובן וחוזר חלילה.

    לא היה עולה בכלל על דעתך מצב בו בגילדת החשמל מישהו לא יקבל שכר כמה חודשים, אבל בכלל אין בעיה כשזה קורה במקומות אחרים. אתה מאד מתרגש שכמה בני נוער עובדים בתנאי מצוקה, אבל איך זה בכלל ייתכן שכל מי שתשאל יידע ובעצם, חוץ מצקצוק שפתיים נוגה, לאף אחד לא באמת איכפת?

    למשל: אין בכלל בעיה לחזק את פתיחת כל מרכזי הקניות בשבת, תוך הנפת דגל המלחמה בכפייה הדתית, על ידי כל מיני ליברלים מזויפים כאשר את המחיר האמיתי עבור התענוג של דחיפת עגלת קניות בשבת משלמים עובדי שכר מינימום במשמרות שאין להם הרבה חופש בחירה אם לעבוד או לא בשבת. או שיעבדו או שלא תהיה להם עבוה ומי יכול להרשות את זה לעצמו?

    את העובדה שבתי הדין לעבודה הם לא כתובת בכלל לזכויות עובדים אולי לא כולם יודעים, אבל זאת עובדה די מוכרת למי שנחשף למערכת הזאת. זאת משום ש:
    א. כל דיון שם לוקח המון זמן ודורש הון. עובד רגיל נרש לשלם זאת מכיסו אבל למעסיק יש קופה גדולה יותר ואורך נשימה כלכלי גדול יותר.
    ב. בבית הדין לעבודה יושבת שופטת מקצועית שהיא נציגת המדינה, נציג המעסיקים וכאילו נציג העובדים אבל באמת נציג הגילדות שמקושר חזק מאד לאותם פוליטקאים משופמים ודומיהם. כאשר האינטרס המרכזי של כל השלושה הוא למנוע זעזועים מהמדינה שהיא המעסיק הגדול ביותר, מהמעסיקים הפרטיים ומכוחן של הגילדות.

    כל זה על חשבון זכויות העובדים.

    אתה שחטאת חטא חברתי כבד מאד בתמיכה גלויה בשפם הזה, כאשר ידעת שהוא התעלם מהלנת שכר של עובדים שאינם מביאים תועלת פוליטית. שבעומדו בראש איגוד הגילדות לא עשה דבר וחצי דבר לשנות את שיטת עבודתם של בתי הדין לעבודה ולהיפך. שהניף בלי בושה את הדגל החברתי אבל בהזדמנות הראשונה רץ להרוג אותנו בעוד מלחמה מיותרת. שבמקום לקבל על עצמו את הטיפול בחינוך, חברה, כלכלה מייד התיישב לו על ערימות השומן המצחין של תיק הבטחון ועוד רשימה ארוכה מהסוג הזה.

    אז אתה מגלה אופטימיות מכמה בני נוער מפגינים?

    אתה באמת לא מבין איפה אתה חי?

  • שושי   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 13:41

    נכון, בני הנוער נחלצו להפגין למען דמי הכיס (נניח) של חבריהם. בינתיים עלתה מודעותם לניצול בני-אדם בכלל ולכך שזה יכול להגיע גם אליהם. הם גם מעלים את מודעות הסביבה.

    במעשי פרץ ובמחדליו נא להאשים את פרץ. שוקי בהחלט מגיב בעניין, אם תבדקו.

  • שוקי   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 15:10

    חבל שפתחת בהתקפה, ותסלח לי אם אענה לך בחוסר הסבלנות הנדרש.

    לו היית טורח לברר, היית רואה שפירסמתי בשנים האחרונות עשרות רבות של טקסטים שקשורים לזכויות עובדים ולעניינים חברתיים. חלק מהם כאן, וחלק הצלחתי להכניס בדלת האחורית לעיתונים ולאתרים בהם אני כותב ו/או כתבתי. בחיים האישיים והמקצועיים שלי, עשיתי ואני עושה דברים בשביל אנשים שזכויות העובדים שלהם נפגעות, כמיטב יכולתי ולא מעט.

    ולו היית טורח לבדוק, היית מגלה שאני לא מחמיץ שום הזדמנות להשמיץ את מקצוע העיתונות כפי שהוא נראה בימינו. ואז אולי היית מבין לבד: כשאני אומר שאני עיתונאי, זה ציון עובדה, יותר בבחינת גילוי נאות – ובטח לא התכסות בנוצות. אין גאווה במקצוע הזה, רק כאבי ראש ונודניקים שיש להם דעות מוצקות על מי ומה אתה, וחייבים לומר לך את זה כדי "להראות לך". מה שכן, את המשבצת הלא גדולה שאני תופס בעיתונות אני מנסה למלא בצורה מכובדת. לגבי הבלוג הזה – מעולם לא נטען שהוא בעל "עיתונאי" באיזו צורה. אני כותב פה מה שבא לי לכתוב, ומי שלא מתאים לו מוזמן להמשיך הלאה.

    לגופו של עניין:

    אין לי מחלוקת גדולה איתך בנושא המבנה הפוליטי בישראל. אני לא מסכים לחלק מהדברים האחרים שאמרת. למשל, בתי הדין לעבודה – זה שהם רחוקים משלמות זה נכון, אבל לומר שהם "לא כתובת בכלל" זו הפרזה. אני מכיר כמה אנשים שתבעו והצליחו. מעבר לזה: אני חושב שאנשים חייבים להיות מוכנים לתבוע זכויותיהם, פנים אל פנים, בבית משפט וברחוב. בלי זה כלום לא ישתנה.

    לגבי עמיר פרץ – במי רצית שאתמוך, באולמרט או בביבי? בשחיתות ובויסקונסין או בניאו-ליברליזם ובמשרתי ההון?

    מפלגת העבודה הציגה בבחירות האחרונות את האלטרנטיבה השלטונית היחידה. זה שהסיאוב ניצח את השכל הישר והמוסר זה מצער מאד, אבל מי אתה שתבוא בטענות? מה אתה עשית? אני לפחות יכול לומר שהקדשתי למעלה מחודש מחיי בניסיון להעלות מפלגה עם מצע סוציאל-דמוקרטי. אתה יכול לטעון שהיית נאיבי וטיפש, אבל לומר ש"חטאתי חטא חברתי כבד מאד"? זו התבטאות מוגזמת, מתלהמת, וגם מעליבה בהתחשב בזה שמדובר בפעילות שלא הפקתי ממנה שום רווח אישי.

    הילדים האלה מהנוער העובד, שאתה בחרת להשמיץ, לפחות הולכים ועושים משהו מתוך אמונה וכוונה.

  • שרון   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 15:49

    שתלך לשתות איזה כוס מים ותקח איזה נשימונת לפני שאתה משתלח.
    אני בכלל לא בטוחה שהיריה הזו [לעיל] לכל הכיוונים מקדמת את מטרותיך.
    היא לבטח לא מקדמת את זכויות העובדים בישראל.

  • יואב   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 17:03

    א. לא פתחתי בהתקפה אלא בכמה שאלות קשות מאד של כפירה. נדמה לי שאפילו ברשת ? מעיד על שאלה ולא על קביעת עובדה. כן, נכון שהנושא מרתיח אותי בדיוק כמו שאלת הסוציאל דמוקרטיה. יחד עם זאת ערערתי על כמה מהדברים שעלו מתוך הרשימה שלך ובפירוש לא בחרתי לתקוף אותך. זה ממש לא לעניין.
    ב. אני מגיב באתר שלך כי אתה כותב באופן שמעניין אותי ולא באתי להתנגח לשם הדבר אלא פשוט מתוך כאב רב. אם מרוב טיקבוק עצבני גם הדברים שלי הופכים לסתם אז שוב מצורפת התנצלותי מקרב לב.
    ג. לא בחרת לכתוב תחת שמך בלבד אלא אתה הוא זה שהגדיר את עצמו כעיתונאי. אז מה לך להלין על כך? אתה הוא שבוחר להיות מזוהה כך למרות שאתה עצמך מכיר את הבעיתייות שבכך, אז מה פסול בזה שגם אני ציינתי את מאפייני המקצוע? ועוד בעדינות רבה.
    ד. שוב: לא התכוונתי להעליב אבל למה כל כך הרגזת אותי בסעיף החטא החברתי? משום שמכל האנשים במערכת הפוליטית השפם הוא היחיד שהייתה לו הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמו והוא נכשל בצורה מחפירה. לא מדובר כאן בלתת סיכוי למישהו חדש, אלא במישהו שהיה יכול לעשות ולא עשה. היה יכול להתוות שינוי ולא עשה. כלום אחד גדול. אפילו הישג "פועלי"\ חברתי אחד אי אפשר לרשום לזכותו גם אם מחפשים בפינצטה.
    ה. לא האשמתי אותך ברווח אישי. אלא בעיוורון. אסור היה לתת קול למפלגה הזאת גם אם המשמעות הייתה להגדיל את מספר הגימלאים בכנסת או כל יצור פוליטי מוזר אחר. מכל המפלגות בקשת הפולטית זאת והעומד בראשה הם האסון החברתי כלכלי הגדול ביותר. אלו שאחרונים לאמץ כל ערך סוציאל דמוקרטי ואלו ששמים מכשול לפני כל זכויות העובדים. אני בכלל לא שואל איזה פתק שמת בקלפי כי זה ממש לא עסקי. אבל לצאת בגלוי במסע תמיכה ושיכנוע שהאוסף הרע הזה של אנשים הוא הדבר הנכון ושהם האלטרנטיבה היחידה לשלטון מזכיר את נימוקי הסוס בחוות החיות למה צריך לתמוך בחזירים.
    ו. שוב אני מתנצל. לא תקפתי את בני הנוער ההם. רק שהפגנה קלושה של כמה בני נוער מול פיצריה לא תעשה כלום. פשוט כלום. רק תגדל אנשים מחוספסים יותר שיפסיקו להאמין להפגנות ובסופו של דבר יבחרו אחת מהשתיים: או להתחבר למערכת הניאו-פיאודלית או להפוך להיות מהפכני שוליים. לא מאלו ולא מאלו תבוא הישועה. איך זה שאף אחד מאנשי השפם לא עשה עדיין כלום כדי למגר את התופעה הבזויה הזאת? איך? רק תגיד לי איך הגברת שלי יודעת בדיוק את האופן שבו זיין ק' את א' אבל את מה שנמצא מול הפרצוף ממש אף אחד מהם לא רואה?
    אחרי המלחמה, אחרי שהתברר כי למרות שנפלו עלינו טילים לא נהיה זכאים לשום פיצוי, עליתי לועדת הפנים של הכנסת ועברתי משלי לנוקד וממנה לאפללו וממנו לברוורמן. המסר היחיד של כולם היה: הייתה צריך לדאוג לעצמך לגב פוליטי, אנחנו לא מטפלים בסתם אנשים…. אתה מבין שוקי? אלו הם גם זכויות של עובדים אבל אני זה סתם אנשים…
    ז. לשרון: הלכתי לשתות כוס מים וגיליתי שאין לי מה להגיד לך בטח לא שאפילו כתובת זיהוי אין מאחורי השם.
    ז. דרומי: אני בעד זכויות עובדים אמיתיות ולא בעד הפקרות של גילדה. אם אינך מצליח להבין את ההבל אתה מוזמן לשאול ואני אנסה להסביר. זכויות עובדים באים יחד עם חובות ובסך הכל מהווים מסגרת בה האדם יכול למצוא לעצמו פרנסה בכבוד מצד אחד מבלי שייזרק כמו נייר משומש ומצד שני ידע לשאת באחריות הנובעת מתפקידו.
    ח. על בתי הדין לעבודה: כמי שנטחן בעצם ימים אלו בתוך המערכת הזו, אין לי אלא להעלות עוית של עצבנות על האמירה שכמה עובדים אפילו הצליחו…

    אני הגעתי לשם אחרי שפוטרתי ממקום עבודה בגלל שחשפתי שחיתות. כחבר הנהלה לא הסכמתי להתנהלות של חשבוניות כפולות, זיוף של רישום מכירות וניפוחי מלאי. עברות פליליות של ממש. אף אחד לא הסכים לטפל בנושא: לא המשטרה ולא שלטונות המס לא הרשות לניירות ערך ולא אף עיתונאי או מערכת של עיתון. כשהגעתי לבית הדין עם כל ההוכחות ביד, הוכחות כתובות ולא סתם רכילות, נדרשתי לעבור מסע של ייסורים והשפלה, של סחבת וצורך להפריך ערימות של שקרים שלפתע פתאום הונחו עלי כאשר בית המשפט בכלל לא מתרגש מכך ולא מהווה שום הגנה עבורי מההתקפה הפרועה אליה נחשפתי. שאף אחד לא יספר לי איך מתנהלת המערכת הזאת. כבר למעלה משלוש שנים !!! שאני נלחם ממש לבדי ומפסיד לכל אורך הדרך בלי שיהיה לי בכלל צ'אנס. כי כאמור אני סתם אנשים …. אז במטוטא, נא לא להטיף לי מוסר צדקני.

    זכויות עובדים, כמו הרבה דברים אחרים, נשללו מאתנו בלי שנרגיש בעיקר על ידי השפמים למינהם ולא תנועות הנוער הם שישנו את זה. רק חשיפה בלתי נלאית של קשר השתיקה בין מערכת החוק- ההון- הפוליטיקה ובחסות התקשורת אולי תעשה משהו. אולי. אפילו בזה אני כבר לא כל כך בטוח.

    ולבסוף שוקי, אני לא מתלהם ואני לא משתלח. בטח לא בך אני אפילו לא מכיר אלא רק קורא. אני פשוט מיואש ועצוב ע מאד.

    שתהיה שנה טובה.

  • שוקי   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 23:04

    אוקיי, ההתנצלות מתקבלת. ברשותך, אני מתנצל בעצמי על הטון התוקפני שבו השבתי לך.

    אני מבין את עניין פרץ אחרת ממך, אבל זה כמו הויכוחים בזמנו על ערפאת – רוצה ולא יכול, יכול ולא רוצה. לא מעניין. העובדה היא שהוא נכשל, איכזב, או איך שלא נקרא לזה. מה שאתה מספר על יחימוביץ', אפללו וברוורמן, זה סיפור אחר לגמרי. אני מציע שתעלה את הסיפור בפירוט רב ככל האפשר לבלוג שלך, ואני אהיה הראשון לשים לינק.

    לגבי הסיפור ממקום העבודה שלך, אני מתפלא שאף אחד לא רצה לטפל בזה – זה דווקא מהמקרים שהעיתונות יכולה להביא תועלת. אולי לא פנית לעיתונאים הנכונים. כדאי לך לנסות שוב ואם אתה מתלבט אצל מי לנסות יש לי הצעות (אבל את זה אפשר ועדיף להמשיך באמצעי תקשורת אחרים, כמו אימייל).

    בכל אופן, זכויות העובדים לא נשללו מאתנו על-ידי עמיר פרץ. אתה יכול לומר שהוא נתגלה כמשיח שקר, או שרלטן, או סתם פטפטן, אבל הוא לא מקור הבעיה. בזכויות העובד שלי למשל, פגעו או ניסו לפגוע כמה פעמים בעבר, אנשים שונים, ואני מבטיח לך שאף אחד מהם לא מקורב לפרץ בשום צורה. גם אולמרט וביבי לא בדיוק תרמו לזכויות העובד שלי.

    אתה, כפי שאתה עצמך אומר, מדבר מתוך ייאוש – שאני חושב שהוא גם מובן בהתאם לנסיבות. אני, במצבים קשים (אולי פחות קשים), הזכרתי לעצמי את הפסוק "ואני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב".

    זה שרוב האנשים חרא זה לא חדש, וזה שבעמדות הכוח נמצאים אנשים שכל מה שמעניין אותם זה כוח זה גם כן לא חדש. וגם זה שמקום המשפט הוא מקום הרשע, אפילו זה לא חדש. אבל ברשותך, אני מעדיף לא להתייאש אלא להמשיך לנסות, גם אם זה לפעמים נראה פאתטי.

  • יואב   ביום 5 באוקטובר 2006 בשעה 12:07

    שלח לי את כתובת הדואל שלך ותקבל את החומרים.
    חג שמח,
    יואב

  • ליאת   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 23:02

    אנחנו לא יכולים רק לשבת ולבכות, חבורה כזו של חבר'ה צעירים ומוכשרים עם הרבה רצון לנתינה ועזרה. בואו נחשוב יחד אסור לשקוע בדיכאון. יש לנו כוח , העובדים צריכים לשוב ולהתאגד, אולי לבנות אופוזיציה בתוך ההסתדרות ושיסתלקו משם המסואבים והמושחתים. להחזיר את הכבוד לעובדים, צריך לחשוב איך? ביחד

  • eln   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 1:42

    כמה משלמים לך? אתה מקבל את הזכויות שלך במקום העבודה?
    כי אני לא. ואתה יודע מה? עכשיו כשאני עומד לעזוב את מקום העבודה שלי, רק עכשיו נפתחת ההזדמנות שלי לתבוע אותם ולדרוש את הזכויות שלי. כי עד עכשיו ביקשתי אותן, אבל על כל דבר קטן איימו לפטר אותי. ואני מאלה שכן צריכים אותם. אבל תחליפים יש המון, בזול.
    אבל נראה לך שאני אתבע אותם או אצא להפגנה? נראה לי שלא. זה נקרא לסגור דלתות.

  • הצועד בנעליו   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 8:02

    ולא רק נוער כמו "מועצת הנוער של רעננה" שעוסק כל היום בציד ג'וקים לפי הוראות של פוליטיקאים ופסבדו-עיתונאים.

  • שפי   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 14:21

    כל אחד צריך לעשות מה שבהישג ידו בסביבתו הקרובה, הפגנה שכזאת זה המקסימום שבני נוער יכולים לעשות.
    ובאותו ראש: אם כבר עברת את גיל הנוער העובד אז בקנותך פיצה השאר טיפ, לפחות 20 אחוז, ולא בכוס המיועדת לכך אלא בתוך כף ידו/ה של הנער/ה, ולא משנה שבדרך-כלל הוא-עצמו יטיל אחר-כך את המטבע לכוס הזאת.
    מי שמחפש חיזוק אידיאולוגי לכך שיקרא את נאום פרס נובל של אלבר קאמי (אני מתעצל לחפש עכשיו את הלינק).

  • דרומי   ביום 4 באוקטובר 2006 בשעה 16:00

    לטובת עובדי עיריית נצרת (לא במאה הקודמת. לפני שבוע), בסתירה בולטת לתיאוריה שלו על 'גילדות חזקות שדואגות רק לעצמן'. בטח אז הוא אמר שהם מסכנים את התעשייה.

השאר תגובה