טחינה: האם היא מסוכנת?

בכל פעם שכותבים על טחינה – לא רק פה, אלא גם באתרי וערוצי האוכל – מדברים על טחינה משכם בכלל ועל טחינה היונה (קרוואן) בפרט. גם אני הזכרתי אותה כאן אי אלו פעמים. ובכל פעם שמזכירים את היונה, מופיעות תגובות של "מבינים" שמזהירות מפניה.

חלק מהתגובות באמת מגעילות. תגובות בסגנון "למה לקנות מערבים" או "מסוכן לקנות טחינה מהשטחים כי מי יודע מה הם מוסיפים" וכו'.

תגובות אחרות, נכתבות בטון ידעני לכאורה, ומספרות שמוסיפים לטחינה היונה חומרים מלבינים. חלק מהן מעלות את השאלה – כיצד נוצרת טחינה לבנה כל-כך מהשומשום הזהוב? אחרות, כמו זו שפורסמה כאן היום (חתומה "טחינאי"), נוקבות בשמו של המלבין המסוכן: טיטניום דיוקסייד (Titanium dioxide), המסומן tio2.

מה זה טיטניום דיוקסייד
ובכן, קודם כל – כן, לטחינה היונה מוסיפים טיטניום דיוקסייד. יכול להיות שגם למוצרי טחינה גולמית אחרים מוסיפים, לא בדקתי.

השם, אין מה לומר, נשמע רע. טיטניום זו מתכת שבונים ממנה מטוסים – לא נשמע כמו משהו שאנחנו רוצים בצלחת. מצד שני, בדיאודורנט ובמאלוקס (תרופה נגד חומציות) יש אלומיניום, וכולנו יודעים שחשוב לאכול פטרוזיליה בשביל הברזל, אז אולי מתכות באוכל זה טוב בעצם?

כל מקרה לגופו, אבל לפחות במקרה של טיטניום דיוקסייד, לא ממש נראה שיש סיבה לדאגה. ט"ד הוא צבע מאכל, שמסומן לפעמים E171, ואפשר למצוא אותו בממתקים, גבינות, רטבים. משתמשים בו גם בתכשירים קוסמטיים רבים, מקרמים להגנה מפני השמש, דרך סבונים ועד משחות שיניים. וגם בכתובות קעקע, בתרופות, בעדשות מגע, ואיפה לא.

גם מקורות שמזהירים מפני צבעי מאכל מסוכנים, מתייחסים לט"ד כאל צבע לא מסוכן, וכזה שלא גורם לתופעות לוואי ידועות. רשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA), מזכירה אותו בנשימה אחת עם מיצי פירות, ברשימת המקורות הלא-מסוכנים לפיגמנטים. בקיצור, להגדיר את החומר הזה כ"מסוכן" תהיה הגזמה. אני לא כל-כך אוהב לגלות שמוסיפים לאוכל שלי כל מיני חומרים שמסומנים במספרים ואותיות, אבל E171 הוא אחת הדאגות הקטנות שלי, אם לומר בעדינות.

אז מה הסיפור
מי שטורח להשאיר את התגובות האנונימיות, אצלי ובמקומות אחרים, יודע גם לנקוב בכמות המדוייקת: 100ppm (יחידת המידה מתייחסת לחלק המיליון של המוצר). ממש נשמע כמו מישהו שמבין.

ואם הוא מבין, בוודאי הוא יודע שלא נקבעה כמות מותרת לשימוש בט"ד, לא בארה"ב וגם לא באירופה. אולי הוא אפילו נתקל במאמר הזה של הסוכנות האמריקנית להגנה סביבתית (EPA), שמצטט בין השאר את המכון הלאומי לחקר הסרטן שקובע שהחומר לא נמצא כמסרטן בכמויות גדולות פי 250 עד 500 מאשר אלו שיש בטחינה היונה. והוא בטוח יודע, שכולנו נחשפים כל יום לכמויות גדולות משמעותית של ד"ט במוצרים אחרים.

מה שהוא לא יודע, כנראה, זה איך למכור טחינה בלי ללכלך על מתחרים. גם לא מבין הרבה באינטרנט אם תשאלו אותי (ואם בא לכם ממש להשתעשע, לכו לכתבה הזו, לתגובה מספר 171. תגידו ששוקי שלח אתכם).

בקיצור: תאכלו חופשי טחינה היונה. והגמל, והנסיך, וההיפופוטם, ומה שלא יהיה שטעים לכם. אף אחד עוד לא מת מטחינה.

רשימה זו היא חלק מפרוייקט הטחינה הגדול.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רותי   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 2:56

    לאחרונה נכנסתי לבית טבע ובקשתי לקנות טחינה גולמית של "עינן". המוכר הצביע על מיכל של עינן שעליו היה רשום "חמאת שומשום" ואמר שזה אותו דבר. כשפתחתי הקופסה גיליתי מין עיסה בצבע ירוק חאקי כהה עם מרקם מאד מאד סמיך עם טעם הרבה יותר מרוכז וחריף מהטחינה ה"לבנה" של "עינן" שאני מכירה. לא אהבתי יש לך מושג במה מדובר?

  • אבו שומשום   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 3:04

    במיוחד הדור השלישי,מפיקה קרינה שחבל על הזמן… 🙁

  • חנן כהן   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 8:11

    אה, לא. זה סתם חומצת לימון

    http://info.org.il/irrelevant/item.php/90293279

  • אלימלך דזנדזיחשווילי   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 8:31

    טחינה גרוזינית. דוד שלי שיחיה, מת בגללה.

  • עודד   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 9:00

    והיא באמת אחת הטובות שאכלתי אם לא הטובה שבהן

    הטחינה עצמה כל כך עדינה

  • רגע של עברית   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 10:35

    ?

  • שוקי   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 17:10

    (חייש, מזל שאתה לא נסחף)
    כבר הרבה זמן אני רוצה לעשות רשימה של מקומות שמוכרים טחינות טובות, אבל אף פעם לא מגיע לזה. אני יותר מדי עסוק בלנסוע לקנות טחינה לכל מיני אנשים שמבקשים טובה…

  • שוקי   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 19:32

    סמל היונה הולכת מדחי אל דחי. את המיכל האחרון שהיה לי לא גמרתי.
    לגבי טחינה אורגנית – עוד לא פגשתי אחת שהייתה ממש מוצלחת, אבל בדקתי כמה ואני אתייחס גם אליהן.

  • שוקי   ביום 11 באוקטובר 2006 בשעה 11:39

    תשמע, כל מיכל הוא עולם ומלואו. אף טחינה לא נשארת זהה בכל המיכלים.

  • עודד   ביום 11 באוקטובר 2006 בשעה 20:32

    ברמת השרון ברחוב הנצח (בין המשטרה לקופ"ח מכבי), יש ירקן חדש שם ניתן לרכוש את טחינת קרוואן (אני נצמד לנוסח העטיפה)

    באמת ובתמים הטובה שקניתי מעודי.

    דרך אגב, שוקי ניסית עם יוגורט ונענע?

    ההצלחה מובטחת

  • Xslf   ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 18:12

    אז בנווה אמירים בהרצליה (על גבול רמת השרון) יש ירקן שמוכר את טחינת היונה (וגם טחינות אחרות שאני לא זוכרת מהן).
    כנ"ל גם בסניף טיב-טעם בבר-כוכבא הרצליה (ברחוב בן גוריון)

    אם כי אישית אני מעדיפה טחינות פחות עדינות (היונה עדינה מידי לטעמי)

  • שוקי   ביום 13 באוקטובר 2006 בשעה 21:00

    רותי – חמאת שומשום זה כינוי פלצני לטחינה. לגבי הצבע הירוק: התקלת אותי.

    שושנה – תודה על הטיפים. תמיד תבואי.

    איתי – כנ"ל. ואתה צודק בעניין ההשתתפות הציבורית. אני כבר אוסף את הטיפים שהתקבלו מהמגיבים פה ובאימייל, אבל כדאי להעלות הילוך בשיטה הזו.

    עומרון – ניצחתני בני.

    עודד – ניסיתי, לא פוסל, אבל אני נשאר עם המתכון המקורי.

  • רותי   ביום 14 באוקטובר 2006 בשעה 20:55

    תודה על ההתייחסות. בעצם זה לא היה ממש ירוק אלא הרבה יותר כהה מהרגיל. אם כך אני מניחה שזו היתה טחינה אורגנית, כי כל האורגניות שניסיתי (שלושה ארבעה סוגים) היו מאד מרירות ולא טעימות.

  • טוקבקיסט   ביום 19 באוקטובר 2006 בשעה 2:22

    ברזל בפטרוזיליה רחוק מאלומיניום בדיאודורנט, שזה לא האלומיניום המוכר לך, מתכת, אלא Aluminum Ox, (שנמצא קשר במחקרים כי החומר מסרטן). מצבך גרוע אם אתה סומך על ה-FDA שיספר לך מה להכניס לפה ומה לא.

  • שוקי   ביום 19 באוקטובר 2006 בשעה 2:32

    FDA, האיחוד האירופאי, משרד הבריאות ומהנדס מזון ששאלתי אותו – איך זה?

  • טוקבקיסט   ביום 19 באוקטובר 2006 בשעה 3:29

    שוקי, אני מת עלייך. אל תקח אותי כטוקבקיסט מובן מאליו. אני מהאנשים שעקבו אחריך בנענע והגיבו בשיא היושר. באמת, אתה גורם לי לרצות לאכול טחינה. אבל כמו שאולמרט אומר, FDA הם לא פרטנר. FDA עובדים במנטליות של "מה כבר יקרה" או האקווילנט הפולני "אתה עוד תאבד עין מזה"; במילים אחרות, לא הייתי סומך על רגולציה שמאשרת מוצר לפני שהיא בודקת אותו. זולופט, תרופה אשר דרבנה נטיות אובדניות, ומשנתגלה הדבר, הרף עלה לגיל 18. בוא נקח דוגמא אחרת, יותר כללית? נכון לעכשיו, 25,000 מרכיבים במוצרי שוק הקוסמטיקה לא נערכו נכונה ע"י ה-FDA. משרד הבריאות? הוא יותר גרוע מה-FDA. המחקרים ממשיכים להשתנות וכך גם קביעותיו, האג'נדה שלו וכיוצא בכך. גם אספרטם ואלומיניום מאושרים ע"י הגופים הנ"ל, אז מה? הנה ניסוי, תקח קצת אספרטם ותפזר באזור עם נמלים, הנמלה תקח את זה לקן שלה וכל האכולוסיה שלה תמות. ואל תספר לי על המחקרים שיש בנוגע לאספרטם, כולם ממומנים ע"י NutraSweet. החבר'ה האירופאיים אכן מעט יותר לחוצים, אבל נוכל לקרוא לזה הרע במיעוטו. מזיק או לא, נשאלת השאלה, למה להסתכן? אני הולך לדפוק טחינה.

  • שוקי   ביום 19 באוקטובר 2006 בשעה 10:23

    מן המפורסמות שה-FDA ירד לזנות בשנים האחרונות. אבל אנחנו מדברים פה על חומר שנמצא בשימוש עשרות שנים.
    הייתי מעדיף שלא היו מוסיפים לי כלום, לטחינה או לדברים אחרים שאני מכניס לגוף שלי. העניין הוא שפה באופן ספציפי מדובר על חומר שאנחנו צורכים אל אפנו וחמתנו בכמויות גדולות פי 10, ממקורות אחרים, כל יום. אז להיטפל לטחינה דווקא זה קצת מפגר.

  • טוקבקיסט   ביום 20 באוקטובר 2006 בשעה 6:53

    מי נטפל לטחינה? דר"א יש המון דברים חוקיים שנמצאים בשימוש עשרות שנים: אלכוהול, סיגריות וסמים לסוגיהם. לטעון שהחומר קיים בקרבנו מזה זמן רב, זה לא הצדקה.

  • אריק   ביום 27 בדצמבר 2006 בשעה 17:25

    אם אין בשומשום מלבינים, אז למה להוסיף?
    האם זה בגלל שהיונה משתמשים בשומשום זול ובזכות הטיטניום הטחינה נראית כלבנה?
    האם שוקי הוא בעצם מוחמד, סוכן פלסטיני מושתל בשוק הטחינה הישראלי?

  • אנני טעם   ביום 12 בפברואר 2007 בשעה 16:44

    הטחינה המשובחת ביותר עם היסטוריה, אריזה פשוטה, אבל מה שחשוב זה הטעם המיוחד

  • EZ   ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 16:37

    אכן השם נשמע כמו של כימיקל מפחיד, שמקומו אינו במוצרי מזון. אלא שמסתבר שמדובר בכלל במחצב, כלומר החומר נמצא כך בטבע – זו לא תרכובת סינטטית. אמנם לא כל מה שנמצא בטבע הוא טוב, ולא כל דבר סינטטי הוא רע, אבל כדאי לדעת.

    בכל אופן זהו מחצב בעל תכונה של החזר אור מעולה, ולכן משתמשים בו לצורך הבהרה והלבנה של מוצרי מזון, ובעיקר תרופות (כל הגלולות לבנות בגלל החומר הזה). מספיקות כמויות קטנות מאד כדי להשיג את אפקט הבהירות.

    ככל שידוע החומר אינו יוצר אינטראקציה כלשהי במערכת העיכול, ולכן אין בו סכנה בריאותית, אפילו קטנה.

    אפשר להסתכל על זה גם מכיוון אחר: סביר להניח שחברות התרופות – שיודעות דבר או שניים על השפעת חומרים על גוף האדם – לא היו מסתכנות בתביעות ענק מצד מיליארדי אנשים שלוקחים תרופות על בסיס יומי (כמו אספירין או גלולות למניעת הריון).

    יש שיקול אחר אם לצרוך מוצרים המכילים Titanium Dioxide: צריך להרגיל את יצרני המזון לצמצם את כמות התוספים המיותרים, שסתם משפיעים קצת על הצבע, הריח או המרקם הטבעיים. זה טוב גם מבחינה סביבתית (במקרה שלהלן מחצבות), וגם להוזלת המוצרים.

  • דרור   ביום 23 באפריל 2007 בשעה 11:32

    תחשבו על זה

  • שוקי   ביום 25 באפריל 2007 בשעה 3:17

    יש לך לינק לגבות את הטענה המוזרה הזו (אם האיחוד האירופי התיר, אין שום סיבה לגרמניה לאסור)?

  • קובי   ביום 22 בדצמבר 2007 בשעה 14:02

    רשת חנויות הטכע "עדן" שנמצאות בנתניה ובאור יהודה, החלו למכור טחינה של "קראוון" ללא צבע מאכל, ללא גלוטן וללא חומרים משמרים. כרגע זה משווק רק בקופסאות הקטנות של החצי ק"ג. אתם תראו שהצבע על העטיפה הוא טיפה שונה, ויש את הכיתוב- " ללא צבעי מאכל ,ללא כולסטרול,ללא שומן,ללא גלוטן, וללא חומרים משמרים".חיפשתי ולשמחתי לא מצאתי את הכיתוב של הטטיטניום אוקסיד- "tio2".
    והכי חשוב שהטעם נשאר מצוין ומשובח. ושוב, כרגע ראיתי זאת רק בקופסאות הקטנות. יכול להיות שבעתיד יהיה גם בקופסאות של הק"ג
    אז יאללה, תהנוווווו

  • סמדר   ביום 16 באוגוסט 2008 בשעה 19:32

    בשום טחינה אין גלוטן ואין כלוסטרול, אלא אם מישהו החליט שהפיתה ובשר הכבש צריכים כבר להיות כלולים, כי בשום טחינה אין חיטה ובצמחים אין כולסטרול.
    בקיצר, לא ביגי.

  • עודד   ביום 10 באוקטובר 2008 בשעה 10:49

    צריך לעשות חרם צרכנים, ואז אולי הם יפסיקו להוסיף צבעי מאכל לטחינה!

  • מיה   ביום 11 בינואר 2010 בשעה 19:58

    על האריזה של טחחינה קרוואן רשום שהיא מכילה 6.4 סליולוז
    מישהו יודע מה זה?????

  • איתי   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 10:56

    המכנה עצמו כאן בשם דרומי אם כי שמו המלא מצוי בבלוגו בתפוז …

    ולשלוח לאתר המצוין שלו
    http://felagund.freecoolsite.com/

    חומצזה הוא גם משלנו – מעבודה שחורה

  • איתי   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 10:58

    מקבל את התשובה כאן:
    http://felagund.freecoolsite.com/showing.php?id=152
    לחומר הזה אין השפעות שליליות ידועות
    הוא נמצא בקטגורית "ירוקים"

  • איתי   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 11:28

    בתוך הטוקבקים של פרויקט הטחינה יש הרבה מאוד
    עדכונים למקומות בהם ניתן לקנות טחינות טובות.
    החיפוש בהם מייגע ומעצבן. בתוך שלל קוראי פרוייקט הטחינה (הרבה יותר מקוראי פוסטים פוליטיים) בוודאי יימצא מי שיקח על עצמו לבנות בסיס נתונים עדכני ואפילו דירוג גולשים לטחינות.

    להלן התוספות שלי: במכולת בכניסה לטורעאן טחינה אלארז. שוק מחנה יהודה – הגמל וגם "סמל היונה". שפע שוק רמת בית הכרם ירושלים – טחינה ירושלים.

    וכמו שהערתי לך בעבר כרואן (ולא קרואן) אינו יונה (חמאם, כך בטחינה "סמל היונה") אלא ציפור מדברית הידועה בשירתה הערבה. שים לב לדמיון בין המילה הערבית לבין שם הציפור המדברית "כרוון" kervan
    לא הצלחתי להבין אם זו אותה הציפור.

    החיקויים הולידו שתי טחינות – "סמל היונה" (כי כולם אצלנו חושבים שזו יונה) וגם טחינת הכתר
    (crown) – שני החיקויים הם טחינות מעולות לדעתי.

  • חייש   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 16:08

    עד כה קראתי אותך פה ושם וחיבבתי, ורק עכשיו נתקלתי בפרויקט הטחינה הזה. ירבו כמותך בישראל! רק אציין שאני שם כמויות עתק של שום בטחינה שלי, מה שמניב ממרח שום בטעם טחינה, כמו שאני אוהב. אם מישהו לא מוצא איפה לקנות טחינה טובה – בחינאווי אשר בסניף רמת אביב מוכרים "היונה", ובכנאפה בכיכר רבין מוכרים "הגמל". תבלו.

  • איתי   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 17:02

    רואה – אמרתי לך!

  • חייש   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 17:19

    אנו הטחינאים נדרשים לתמוך איש ברעהו בשעות קשות אלו. אגב, מקריאת הטוקבקים בחלק מפרויקט הטחינה, עולה דרישה מן השטח לסקירה ראויה של טחינות אורגניות/מלאות. מסקרן.

    כ"כ, תיקון טעות, בחינאווי מוכרים סמל היונה, ולא היונה.

  • עומרון   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 18:58

    בחמישי לאוקטובר 1998 בשעה חמש אחר הצהריים נחת משטח טחינה של טחינת היונה שהובא משכם על ראשו של סבל העמסה והרג אותו במקום.

    טחינה היונה עלולה להיות קטלנית במקרים מסוימים ואני מציע מאוד להזהר.

  • דוברמן   ביום 10 באוקטובר 2006 בשעה 22:43

    כי שם הטחינה לא תעלה יותר מ- 13 שקלים, מסיבות מתמטיות.

  • חייש   ביום 11 באוקטובר 2006 בשעה 11:24

    יכול להיות שקנית ממקום עם תנאי אחסון בעייתיים? לי יש אחלה בחלה מיכל בבית.

  • luli2262   ביום 20 במרץ 2011 בשעה 20:28

    ל מיה

    מה שכתוב בטחינה סליולוז זה תרגום מחומר שנקרא
    celulose או בפשטות צלולוזה
    צלולוזה הינו אכן תוסף מזון ידוע זה 50 שנה ומוסיפעם אותו
    למשקאות שלים , לגלידות , ולהרבה מוצרי מזון , הוא מופק מצמחים

    משמש גם בתעשיית הנייר והפלסטיק.

השאר תגובה