המלצה: מקס הזועם קורא לפעולה

מקס הזועם, אחד הבלוגרים היותר חריפים שהופיעו על המפה בשנה האחרונה, בפוסט חשוב על פעילות פוליטית ברשת. בסך-הכל מכוון לאותם מקומות כמוני, וכמו עוד כמה אנשים שחושבים שאין לנו את הפריביליגיה להתייאש.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יונית   ביום 27 באוקטובר 2006 בשעה 14:41

    שהערצתי את מקס הרבה לפני כולכם…

  • שושי   ביום 27 באוקטובר 2006 בשעה 15:33

    הדברים שאתה אומר ועושה באמת מרשימים, אבל חוששתני שזה לא מה שהעם רוצה. העם רוצה ליברמן והעם מקבל את מה שהוא רוצה.

  • שוקי   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 11:34

    העם רוצה פוליטיקאים שאפשר להאמין להם. ליברמן הוא הנסראללה הישראלי – אף אחד לא משתגע עליו, אבל לפחות אמינים לו שהוא אומר את מה שהוא חושב.

  • מקס הזועם.   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 17:09

    לשוקי, ולכל אחד אחר שקרא את הפוסט שלי. אני מנסע להתניע את הרעיון שלי ולהביא לאיזושהי עשייה בפועל. ריכזתי בבלוג שלי כמה הצעות קונקרטיות שאנשים העלו וקראתי לפתח וליישם אותן.

    אני, אישית, לא יכול ולא רוצה לנהל לבדי את הנסיון להוציא אל הפועל את הפרוייקט הזה ולכן אני מחפש אנשים שיהיו מוכנים להשתתף ולקחת על עצמם לקדם את הנושא.
    אם זה ימשיך להיות ה"בייבי" של מקס הזועם ולא יהפוך לפרוייקט משותף, זה יתמסמס לקיבינימאט בתוך מספר ימים.
    קיבלתי מספר שיא של כניסות לפוסט הזה, כדאי לנצל את מעט המומנטום שנצבר.

    שוקי, אני מודה לך על ההפניה, ומקווה שתצטרף אלי.

  • שוקי   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 22:38

    אתה מכוון למקומות מאד דומים לאלה של עבודה שחורה, ובתור התחלה אתה מוזמן לעשות שימוש בפלטפורמה שלנו כדי לאתגר ח"כים ושרים – גם אם אין לך כוונה להצביע למפלגת העבודה לעולם (בוא נאמר שלא תהיה יוצא דופן במקרה כזה…).

    אבל אני פתוח להצעות. בוא נמשיך באימייל (ראה הלינק "כתבו אלי" בראש העמוד)

  • איתי   ביום 27 באוקטובר 2006 בשעה 14:42

    אני חושב שהדיון יתקדם אם נבין שיש 3 חלופות ולא 2. זה לא שוקי מול ציפר.

    1. להתייאש
    2. לשנות מבפנים
    3. להתחיל לבנות משהו מחדש

    האופציות הללו אינן ספציפיות למצביעי עבודה. מי שהצביע חד“ש כמו מוסיף צריך
    לעבוד על שינוי של חד“ש מבפנים (עבודה שחורה-אדומה) בכדי שתהיה בית לרבים
    ולא רק למעטים. כדי שתהיה לה יכולת להשפיע על החיים במדינה. צריך גם עבודה שחורה
    ירוקה של מצביעי מרצ האימפוטנטית.

    ספציפית למפלגת העבודה, דני גוטויין (ראיון אצל דוד מרחב ברשימות) מאמין ב-2.
    יונית (כוסית עם אובססית שואה) ויואב גל מרשימות מאמינים ב-3.

    אני באמת מתלבט. אבל (1) זו לא אופציה מבחינתי. לשלטון יש יותר מדי השפעה על
    חיי ומותי, על חשבון הבנק שלי ועל האוויר שאני נושם בכדי שאוכל לבחור 1.
    אירועי השבוע האחרון מפתים אותי ללכת לכיוון 3 אבל זה לא אומר שאז נסגור את הבסטה.
    זה אומר התארגנות פעילה של אזרחים לבנייה של מפלגה (כולל מקורות מימון, כולל איתור
    פוליטיקאים מכהנים/לשעבר לרתום אותם לעגלתנו, כי אנחנו לא רוצים לרוץ לכנסת וכי צריך נסיון מקצועי כדי לא ליפול כמו תפנית וישראל אחרת, או לחלופין כמו דע“מ).

    נודע לי כי ביסו“ד מתקיימים דיונים חוצבי להבות על האופציה הנכונה. אני מאמין שבמקום להתווכח על זה כדאי שכל המאמינים ב-3 יתחילו לזוז, וכל המאמינים ב-2 ימשיכו בכל הכוח. כל זה תוך הבנה שאנחנו בעצם לא מתפצלים אלא משתמשים בשתי דרכים להשיג אותו דבר.

  • יונית   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 9:44

    אנשים רוצים כל מיני דברים, שקשורים בעיקר לפירמידת הצרכים של מאסלו (או דברים דומים, יש מבחר). אנשים רוצים ביטחון אישי, אנשים רוצים תחושת יציבות, אנשים רוצים תחושת אמון וכו' וכו'. ליברמן הצליח להציג מצג שווא, תחת כל הקלישאות המוכרות לאדם ובלי שיהיה להן שום בסיס במציאות, ששכנע אנשים מסויימים שזה מה שהוא מציע. אבל הוא לא שכנע את "העם". למעשה, אם תחשבי על זה, ה"מפלגה" הכי גדולה בישראל היא מפלגת הלא מצביעים, כלומר – אלו שוויתרו מראש – היא גדולה בערך פי 2 מקדימה.

השאר תגובה