ייאוש? מצוקה? ממש לא

ניל פוסטמן, בספרו הפנומנלי "בידור עד מוות" קורא לזה "אימפוטנציה פוליטית". התחושה של אנשים שאין להם שום יכולת להשפיע, מתוכה מתפתחים ייאוש ואדישות: "לראשונה בהיסטוריה האנושית (ניצבים) אנשים מול בעיה של גודש מידע ומכאן גם מול בעיה של פוטנציה חברתית ופוליטית מדולדלת… החדשות מפיקות מאתנו מגוון של דעות שאיננו יכולים לעשות דבר לגביהן… הצבעה היא מפלטו האחרון כמעט של האימפוטנט הפוליטי. המפלט האחרון הוא כמובן השתתפות בסקר".

חברי יובל דרור מייחס לי מצוקה שנשמעת למרחקים, כנראה בגלל שימוש היתר שעשיתי בפוסט הזה בהענקת סופרלטיבים צואתיים לכל מיני גורמים ואנשים.

אז נכון שמתברר בכל פעם מחדש, שהמדינה שאנחנו חיים בה, הפוליטיקאים ששולטים בנו, ולדאבוני גם כמה אנשים שהצבעתי עבורם, הם ערימה גדולה של חרא. אבל זה לא חדש. מה שחדש – או בעצם ישן, ומוכר, וממשיך להפתיע בכל פעם מחדש – היא הנכונות של אנשים במדינה הזו לבחור בדרך הייאוש במקום בדרך של התאגדות ועשייה. וזה לא מכניס אותי למצוקה. זה כן מרגיז אותי, וגורם לי לחוש זלזול ותעוב עמוק כלפי העליבות של אנשים שבוחרים להרים ידיים.

אני מפנה לדברים שכבר כתבתי, לפני הבחירות:
"מה שיש לנו בישראל היא התפוררות של התרבות הפוליטית. ישנה גם התפוררות של המערכות השלטוניות ושל מוסדות ושל ערכים רבים. מדברים על 'אובדן הסולידריות', אבל זה הרבה יותר עמוק מהמושג הדליל הזה.

התחושה היא שכבר מזמן אין קשר בין הפוליטיקה הלאומית לבין האזרח הקטן. זה לא מקרה שכל צוררי העולם נשלחים אלינו כדי לענותנו – משרדי הממשלה, הבנקים, רשות השידור, העיריות והרשויות המקומיות, המשטרה. כולם רודים בנו, מזלזלים בנו, וגם ישסו בנו עורכי דין אם יצטרכו. אלה מכים באלות, אלה צובטים בעמלות, אלה מנתקים לנו את המים ואלה מעקלים לנו את הטלוויזיה.

ואין פלא שגם המעסיקים הפרטיים, לוקחים דוגמא מהמדינה – מלינים שכר, מרעים תנאים, מפלים, מטרידים, לא משלמים פיצויים. אדם לאדם זאב רוזנשטיין.

לא פתק לבן ולא הצבעת מחאה למפלגה קטנה ישנו את זה. יש שני דברים שיכולים לשנות: עליית כוח פוליטי חדש, או ריסוק מוחלט של המערכת הפוליטית הקיימת. האפשרויות הן של החלפת שלטון בבחירות או של מהפיכה. ומכיוון שאנחנו לא רוצים פה מלחמת אזרחים, שלטון צבאי או שלטון חונטות – לא שאנחנו כל-כך רחוקים מזה – אז אני מקווה שב-28 למרץ יתחלף השלטון בישראל".

אבל בין ללכת להצביע בבחירות פעם בארבע שנים – משהו שחלק גדול מכם, אם לסמוך על הסטטיסטיקה, לא עשיתם – לבין מהפכה אלימה , יש עוד כמה אפשרויות. והבעיה המרכזית של מדינת ישראל כפי שאני רואה אותה, הוא שאנשים פה חושבים שתפקידם מסתיים, במקרה הטוב, בהצבעה לבחירות פעם בארבע שנים וקיטור בין לבין.

שאלו את עצמכם: כמה זמן ומאמץ השקעתם כדי לשנות כאן משהו לפני שהחלטתם להיות מיואשים? מה נתתם מעצמכם, מה עשיתם, כדי שיהיה פה טוב יותר? וכמה אנשים שאתם מכירים? תמצאו שיש יחס ישר בין מידת המאמץ שאנשים מוכנים להשקיע לבין מידת השינוי לו ניתן לצפות.

אנשים פה בוכים על כך ששום דבר לא משתנה ושהסיבה לכך שאנשים יושבים ובוכים במקום לשנות. כמו השיכור ב"נסיך הקטן", ששותה כדי לשכוח את צרתו – שהוא שתיין.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דבורה   ביום 27 באוקטובר 2006 בשעה 21:34

    השלטון החדש יתנהג אחרת? אולי בהתחלה אבל מה בהמשך? זה מה שכ"כ מייאש. בחרתי בפרץ והייתי, לראשונה בחיי, מלאת תקוות ונרגשת כנערה צעירה… ומה? מה כבר אפשר להגיד?

  • ליאת   ביום 27 באוקטובר 2006 בשעה 22:20

    כ"כ צודק
    הפוסט הכי טוב שקראתי לאחרונה
    חבל שאי אפשר למחוא כפיים דרך האינטרנט

    עורו אחים עורו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

  • טלג   ביום 27 באוקטובר 2006 בשעה 23:12

    נתחיל לחשוב על זה ברצינות…

    טל.

  • ח ל י   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 1:45

    לא מתייאשת. לא בוכה. מנסה. ומיישמת מה שמלמדים אותי 🙂

    http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp

  • אזרח.   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 7:04

    רק ריסוק מוחלט של המערכת הפוליטית הקיימת.
    והחלפתה בזה,

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%96%D7%9D

    http://www.shalif.com/anarchy/faq-a-1.html

    http://www.shalif.com/anarchy/faq-a-5.html

    http://www.bdidut.com/econom/kropot1.htm

  • מוסיף   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 10:16

    ואני מבטיח להצטרף.

  • שוקי   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 11:33

    אין תקדים למקרה שבו שמפלגה חדשה (אני לא סופר את קדימה, כמובן) הצליחה להפוך למפלגת שלטון. יש, לעומת זאת, תקדימים רבים למפלגות גדולות שהשתנו מאד גם בהרכב האנושי שלהן, גם במצע וגם בסגנון הפוליטי.
    אני אוהב את מפלגת העבודה בערך כמוך, כבר דיברנו על זה. אבל יש לה מנגנון ויש מצביעים ויש היסטוריה ואפילו מצע ראוי. רק את האנשים צריך להחליף, ובשביל זה יש פריימריז. נצליח – יופי. לא נצליח – תמיד אפשר להצביע למפלגה שלך.

  • אזרח.   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 13:10

    Power Corrupts The Best.

    עניין של טבע אנושי.כל שלטון משחית .אפילו את הטובים ביותר.

    http://dwardmac.pitzer.edu/anarchist_archives/bakunin/bakuninpower.html

    Power Corrupts The Best.
    by Michael Bakunin (1867)

    ציטוט:"The State is nothing else but this domination and exploitation regularised and systemised. We shall attempt to demonstrate it by examining the consequence of the government of the masses of the people by a minority, at first as intelligent and as devoted as you like, in an ideal State, founded on a free contract."

    The masses" a man says to himself, " recognising their incapacity to govern on their own account, have elected me their chief. By that act they have publicly proclaimed their inferiority and my superiority. Among this crowd of men, recognising hardly any equals of myself, I am alone capable of directing public affairs. The people have need of me; they cannot do without my services, while I, on the contrary, can get along all right by myself; they, therefore, must obey me for their own security, and in condescending to obey them, I AM DOING THEM A GOOD TURN.

    כמה נכון ל1867 , וגם ל2006 .

    ומה אומר ליברמן? אני עושה לכם טובה.באתי להציל אתכם מעצמכם."חלכאים" שכמותכם.

    http://sport.msn.co.il/news/StatePoliticalMilitary/Political/200610/20061023051858.htm

    ליברמן לאנשיו: "לא באתי להציל את הממשלה, אלא להציל את המדינה"

    היה גם המקרה של שוקי שבא לדבר עם פינס,וזה האחרון נפנף אותו מעליו.
    אלה שבראש הפירמידה לא יכולים לשמוע אותך.

    http://www.lewrockwell.com/rozeff/rozeff27.html

    Pyramids of Power

    ציטוט:"To those who invest their brothers with arbitrary and unrestrained power, to those who believe in the goodness of any earthly ruler or man of power, to those who place their destinies in the hands of men who act without being called to account, be warned. To those who wish to understand the failings of power, attend. To those who apprehend the destructions wrought by power and wish to delve further into its workings, give ear.

    Who sits atop a pyramid of power can’t hear voices below. He is isolated. He listens to himself and goes astray. He fails to learn and does not understand. He surrounds himself with sycophants, bursting with their own importance and arrogance. They wall him into their own fantasies

    The voices of the ruled are a clatter of disunited echoes and yearnings that no earthly power can sort out even if he walks among them, much less sits far above.

  • מיכל   ביום 29 באוקטובר 2006 בשעה 0:27

    המדינה הזו קמה באורח כמעט ניסי כחולום של בודדים, שצבר תאוצה, רבבות נתנו חייהם על הקמתו של הפלא הזה, בניית יישובים, מוסדות, חברה ששאפה להגשמת חזון, תחיית השפה העברית, הרבבות שנפלו על הגנת היישוב והמדינה… את כל זה נפקיר בגלל שכמה פוליטיקאים מושחתים התיישבו לנו על הווריד למצוץ את לשדנו?!

    אנחנו מוכנים להתגייס לצבא ולסכן את חיינו ((כלומר, הגברים שבנו) או מסתכנים בהריגת אחרים, ואח"כ נכונים לשלוח את ילדינו לצבא ומסתכנים באובדן היקר לנו מכול, ויחד עם זאת, איננו מוכנים להיאבק כדי לעשות את המדינה, החברה שבה אנו חיים, למקום ראוי לחיות בו.
    מדהים לא?.

  • אלעד הן   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 15:44

    שוקי, אני חותם!

  • אסי   ביום 27 באוקטובר 2006 בשעה 23:37

    אני בייאוש טוטאל, אבל לא מרים ידיים – עדיין
    מתלבט בין הכנסת הראש למים – התפקדות והשקעת עוד זמן יקר בנסיון להחיות את הגופה של המפלגה הזו, לבין לוותר לגמרי כי אין בעצם אלטרנטיבה נוספת.
    בהחלט רשימה טובה. על הייאוש שפרטי שלי כתבתי פה
    http://www.notes.co.il/assi/24474.asp

  • יונית   ביום 28 באוקטובר 2006 בשעה 9:39

    לא מדובר ב"מהפכה". מדובר בניסיונות יומיומיים ואינסופיים של האדם, כל אדם, או האזרח, כל אזרח, לשנות את מצבו הרע, כאשר הוא רע. אם השלטון החדש יתברר כאותו זבל כמו השלטון הישן, אז צריך להחליף גם אותו, וחוזר חלילה. הנורמה הרווחת בקרב נבחרנו היא שהם יכולים לעשות מה שבא להם, הרי הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם. ברגע שמעמדם המיוחס יוצמד באופן הדוק ל"ביצועים", ובהיעדר ביצועים, שום דבר לא יעזור להם כדי למנוע את היעלמותם מהמפה הפוליטית, הביצוע יהפוך אצלם לאינטרס, וזה סוג של שינוי נורמות, שנמצא לגמרי בידי הציבור.

    אני הרגשתי כמוך לפני הבחירות, ומרגישה כמוך היום. אבל יאוש היא פריבילגיה שאין לנו במדינה הזאת. ההשלכות של יאוש גורף והמוני הן חמורות מדי. ומצד שני, תמיד אפשר לוותר סופית ולהגר מכאן, כי לחיות במקום הזה כמו על אי בודד זה לא ממש אפשרי – ההתדרדרות באה לידי ביטוי בכל תחום ותחום בחיים הפרטיים של כל אזרח (מי לטוב – ספסרי המלחמות והקיצוצים שחיים מאחורי חומות ו/או מאבטחים, ומי לרע – כל השאר).

השאר תגובה