למה להציל את החתול

אתם מכירים את הפסיכים האלה שהבית שלהם מלא חתולים (יש גם כאלה עם חתולים, כלבים ותוכים)? אתם יודעים, אלה שכל חיה שהם מוצאים ברחוב מגיעה אליהם הביתה?

תמיד חשבתי – האמת היא שאני עדיין קצת רואה את זה ככה – שמדובר באנשים עם בעיה. כמו אלה שאוספים דברים ואחרי שהם מתפגרים צריך משאית זבל מיוחדת בשביל לפנות את תכולת הדירה שלהם, רק עם חיות.

זה נוח מאד לחשוב ככה, בעיקר אם לך עצמך אין בעלי חיים. אפילו כשיש לך חתול או שניים, זה עדיין קל לראות את עצמך כאדם שפוי יותר מכל המוזרים האלה. אני מודה שעבורי זה נעשה קצת יותר קשה כשקמתי בוקר אחד וגיליתי שיש לי בבית שישה (!) חתולים. ארבעה מהם פולשים, אמנם, אבל פולשים קטנים ופרוותיים, מלאי אהבה, שמתבוננים בי במבטים שאומרים "אתה לא תזרוק אותי לרחוב, נכון?". לינק לתמונות יהיה בהמשך הפוסט כדי שלא תברחו.

בעודי מנסה לעכל את המחשבה המצמיתה על כך שנעשיתי אחד מ"המוזרים", שמעתי קול יללה קורע לב מחצר הבית הסמוך. הלכתי לשם ומצאתי את היצור הזה

הוא היה רעב, מלוכלך ומבוהל. חתול בן 3 שבועות בערך. אני חושב שגם אם הייתי שונא חתולים לא יכולתי לעמוד בזה – חתול נטוש, כנראה הלך לאיבוד או שאמא שלו נדרסה תוך כדי ניסיון להביא לו אוכל.

במצב כזה ובגיל הזה, חתלתול בדרך-כלל יבכה עד שימות. לפעמים הם גם מתחבאים במקום שאי אפשר להגיע אליו, ואז הם גוססים תוך כדי שהם ממשיכים לגנוח – אולי אמא תשמע ותבוא. זה צליל שאחרי ששמעת אותו פעם אחת הוא לא יעזוב אותך יותר בחיים. הפעם, הצלחנו להגיע אליו יום קודם.

זה קרה לפני שלושה ימים, ובזמן הזה החברה שלי ואני הבאנו לו הרבה אוכל, ליטפנו אותו, יבשנו אותו בכל פעם שנרטב. הוא יודע לנקות את עצמו ואחרי שפעם אחת הוא נתפס לא מוכן כשירד גשם – הגשם הראשון בחייו – הוא למד להתחבא. עדיין, זה חתול קטן מדי בשביל להיות לבד.

זה חתלתול זעיר. תינוק. יהיה קשה לו לשרוד את החורף לבד, וששת חתוליי עדים – כאן כבר אין לו מקום. סידרנו לו מחבוא משופצר, מרופד וחמים. באים לבקר אותו פעמיים ביום לפחות.

הוא כבר נראה קצת יותר טוב, אבל זה לא פתרון. הוא צריך בית. הוא זקוק לאהבה. קשה להבין איך יצור שראשו לא גדול בהרבה משזיף, יכול להיות רעב כל-כך לאהבה ולהיות אסיר תודה כל כך כשהוא מקבל אותה. 

בכל פעם אני מסתכל לו בעיניים. הוא מיישיר אליי מבט ומגרגר ונועץ את ראשו בכפי בתנוחה מתפנקת. ואני חושב על זה, שחתולים הם אולי יצורים לא כל-כך חכמים,

שמבחינת אינטליגנציה אולי אנחנו נמצאים קצת גבוה מהם בסולם האבולוציוני. אבל במה שקשור לרגש הם לא נופלים מאתנו בכלום. וכן, יכול להיות שאני אדם מיושב בדעתו שיום אחד פשוט התחלק על השכל. אבל יכול להיות שהתובנה הזו – על כך שהיצורים הקטנים האלה שלעיתים קרובות הם מוזנחים ומסכנים כל-כך הם כה אנושיים – היא פשוט דבר שקשה כל-כך לשאת אותו שכולנו מעדיפים להדחיק.

אז מה, אולי מישהו רוצה לאמץ את המתוק הזה?

(הפרוותיים בפוסט הראשון והרביעי בעמוד הזה)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עלמה   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 1:20

    החן והמתיקות שלהם… אי אפשר לומר שאלוהים לא ריחם עלינו קצת כשברא את העולם.

  • אח"י דקר   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 11:10

    אם רק היה לי מקום בבית לעוד אחד.
    האחרון שלקחנו "רק לשיקום של שבועיים" כבר בן 3 חודשים, מתוכם 2+ אצלינו בבית.

    בזמנו ניסיתי למצוא לו משפחה מאמצת מעל דפי הבלוג שלי, מקווה שלך יצליח יותר.
    ובהחלט אפרסם לינק מהבלוג שלי הנה, אולי נמצא איזה גיק אוהב חתולים.

  • morcarmon   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 13:17

    שוקי, יונית, קוקסטה – אתם אנשים משובחים.

  • עדכון לירון   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 14:20

    אתם נהדרים
    אם אנשים היו יודעים כמה אהבה וצחוק
    נותן כל חתול קטן כזה
    עשיתם לי לבכות
    כל הכבוד

  • יעל ישראל   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 20:46

    ובכל זאת אני תמיד מרגישה כמו פריקית.אנשים נותנים לך להרגיש ככה, אם אתה אוהב חתולים. לא יודעת למה, הרי הם היצורים המופלאים ביותר בתבל כולה. בעיני הם גם לא נופלים מאיתנו באינטיליגציה. יש לי חתול בן 13, והוא יותר חכם ממני.
    אגב, כבר כמה פעמים היו אצלנו בגינה גורים יתומים, ואף פעם לא הצלחנו לתפוס אותם, הם פחדו למרות שהאכלנו אותם יום יום, וכך קרה שכעבור כמה ימים הם מתו, כי החתולים הגדולים למטה, אלו שאנחנו מאכילים קבוע, השתלטו להם על האוכל.
    איזה מזל שהצלחתם לטפל בתינוק הזה! ואיזה מזל שמצאו לו בית!

  • שוקי   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 23:35

    טוב רבותיי, יש אליפות.
    הזוכה: איאקס
    http://www.notes.co.il/shooky/24601.asp

    החתול מצא בית
    ר' החתולה השמנה שלי, ישובת עליי ונושקת לי בהתחככויות עדינות של מצחה.
    טוב לי.

  • טלי   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 0:29

    זה צליל שאחרי ששמעת אותו פעם אחת הוא לא יעזוב אותך יותר בחיים.


    אכן כן.

    אישית, יש לי תחושה שגם באינטליגנציה הם לא נופלים מאיתנו בכלום, לכל הפחות. ולראייה: החתולים שלי כבר מבינים עברית לגמרי, מבינים לגמרי מה אני אומרת להם. אבל אני עדיין לא מבינה מה הם אומרים….

    מחזיקה אצבעות, שוקי. הלואי ויימצא לו בית טוב בקרוב.

  • חייש   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 8:31

    אולי משהו טוב יקרה.

    הייתי לוקח אילולי היו לי שני חתולים ואישה בחודש תשיעי.

  • kuksta   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 9:25

    אני מחפשת בדיוק כזה, הוא באמת אוהב ומתפנק?
    בבית יש חתול ג'ינג'י בן שנתיים והכנה לעוד קצת אהבה וחברה.

  • יונית   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 9:57

    בכלל… אני לא יודעת איך הוא עם חתולים אחרים, כי ששת המפלצות שלנו הן בהמות סוציומטיות שבעיקר נושפות עליו, אבל נראה לי שהוא מספיק קטן כדי להסתגל, ושאין לו טראומות מיוחדות. תקחי אותו – לא תתחרטי…

  • kuksta   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 11:32

    יונית לקחתי, שלחתי שני מיילים, תענו ונוכל להתקדם הלאה. מתה על מתפנקים!!!

  • חייש   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 13:36

    מגיע משהו על התיווך, לא?

  • kuksta   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 14:43

    אני לא יכולה יותר לחכות, לאן צריך להגיע?

  • יונית   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 15:19

    אלי על כל פנים לא הגיע כלום. תנסי לשלוח ל- [email protected] ונקבע.

  • שקדיה   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 19:27

    אוף. כל פעם אני נשבעת לא לאסוף את הקטנטנים האלה, להתעלם, לסתום את האוזניים, וכל פעם מוצאת את עצמי נוברת בשיח כדי לשלוף משם עוד אחד. ואז למצוא משפחה חמה…
    לצערי יש לי בבית חתול שלא מסתדר טוב עם בני מינו (טראומות ילדות), אבל אני אפנה את הפוסט לידידי חובבי החתולים.

  • יונית   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 22:43

    הקטנצ'יק מצא בית חם ואוהב, וכבר קיבלנו דיווחים חיוביים על הסתגלות מהירה.

השאר תגובה