הבלוגספירה: זה עובד! (ויש גם חתול)

ניצחון גדול לבלוגספירה וניצחון גם לאיאקס. לא הקבוצה, החתול. כשמצאנו אותו לפני כמה ימים, ניחשתי שהוא זכר בן שלושה שבועות. אז מסתבר שהוא מבוגר יותר, קצת חולה וקטן לגילו אבל בסך-הכל בסדר. ועכשיו, יש לו גם שם חדש (איאקס) וגם אמא חדשה (קוקסטה). ההשמה התבצעה דרך הבלוג של חייש. לינק לעדכון על מצב החתול + תמונות, למטה. חייש, פותחים שירות השמה לחתולים?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יעל ישראל   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 1:06

    הכי טוב לאימוץ חיות. לפני כמה חודשים הצלחתי לגרום למישהי לאמץ חתול של מישהי שרצתה לזרוק אותו לרחוב, הכול דרך פוסט שכתבתי. אז גם הבנתי שאין דבר מעומד בפני הבלוגספירה.

  • מוסיף   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 11:03

    ומזל טוב.

    אגב, יש פתרון לנטייה של חתלתולים לנשוך בברוטאליות את האנשים שאוהבים אותם?

  • יונית   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 11:50

    כמובן שאין 100%, אבל הנשכנית הג'ינג'ית שלי צמצמה את היקף הנשיכות ועוצמתן בקרוב ל-80% מאז שלקחנו אותה מהרחוב ועד היום. הגדולה לא נושכת בכלל (רק שורטת ברגעי עצבנות, אבל אפשר לזהות בקלות את הפרצוף העצבני שלה ולהתרחק), ומה"קטנים" (כרונולוגית בלבד) שניים מכרסמים אצבעות, אבל לא נושכים. ואני חייבת להתגאות שיש לי שישה חתולים שמסתובבים בבית, ואף אחד מהם לא שורט את הספה.

  • מוסיף   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 12:55

    ?

  • גלעד   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 13:07

    פינוק מאסיבי – יש לוודא שהחתול מגרגר באושר ועוצם עינים בהנאה. מניסיון, אין חתול שלא הפך לחיית מחמד חסרת כוונות זדון לאחר מספיק שעות פינוק.

  • מוסיף   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 13:24

    זו לא השיטה.

  • חתול אדיש   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 13:43

    זה חתול 2.0?

  • יונית   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 15:11

    עם הג'ינג'ית זה פשוט סיפור אהבה שהולך ומתפתח, ובאיזשהו שלב היא כנראה הבינה שזה כואב, אז היא התחילה לנשוך יותר חלש ופחות. זה גם קשור לעובדה שהיא היתה חתול מאוד עצבני בהתחלה, ועכשיו היא הרבה יותר רגועה, וגם לזה שאני לא לחוצה בטירוף מהנשיכות שלה, ולכן לא מכניסה אותה לטראומות בגלל זה. לגבי הספה, אין לי מושג איך זה קרה. פשוט אמרתי להם לא לשרוט את הספה, אז הם לא שורטים אותה, ואפילו לא רואים בזה אופציה. מצד שני, הם הורסים כל דבר עם שנצים, וכשנייר טואלט מתקיף אותם, הם לא מצליחים להבליג.

  • מוסיף   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 15:59

    בקשר לנייר טואלט אני באמת לא מודאג. כל אחד מקבל מה שמגיע לו, ולגלילי נייר טואלט יש באמת נטייה מוזרה לתקוף חתולים.

    אפשר גם לתעל את זה לייצור קונפטי.

  • רוני א   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 16:28

    מנסיוני זה עובר להם עם הגיל, ולכן כששלי היו גורות פשוט שיחקתי איתן עם כפפות עור על הידיים ונתתי להן להוציא את כל האגרסיות.
    היום הן בנות 4 ולא נשכו אותי מאז גיל 5 או 6 חודשים.
    ולגבי "עיצוב מחדש" של הבית, אצלי כלום לא עוזר, ולכן הספות נקנו בזול, כדי שיהיה אפשר להחליף בלי כאב לב גדול מדי.
    ברכות לשוקי וחייש על העשיה

  • שוקי   ביום 1 בנובמבר 2006 בשעה 2:42

    מיצי בגן עדן של חתולים – על הארץ או בשמיים.
    אף אחד לא ישכנע אותי אחרת.

  • kuksta   ביום 30 באוקטובר 2006 בשעה 23:41

    מדהים, חשבתי שרק השקעות חסרות תקדים בזימבבואה יש באינטרנט הזה 😉

  • חייש   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 10:01

    והשימוש בבלוג טבעי ומתבקש. ואם פה ושם מישהו מצליח למצוא לחתול בית חם, רק בשביל זה היה שווה כל האינטרנט הזה.

    ועל חלקך בפרשיה, החתולים שלי מוסרים חיבוק חם:
    http://www.flickr.com/photos/haish_h/136406297/

  • חייש   ביום 31 באוקטובר 2006 בשעה 17:37

    חתול הוא חיה חכמה שלומדת מהר. כשהוא נושך פשוט להפסיק לשחק איתו. היות והוא רוצה משחקים, הוא לומד לנשוך חלש יותר כדי שלא יפסיקו לשחק איתו. לכן חתולים בוגרים ונבונים נושכים חלש מאד. יותר מסמנים מאשר נושכים. לגורים יש פחות קונטרול.

    אבל החתולים שלי מזיינים לספה את הצורה, אז מה אני מבין.

  • יונית   ביום 1 בנובמבר 2006 בשעה 2:25

    החתולים שלי הם החריגים כאן. הם משייפים על כל דבר – על השטיח, על המזרון, על כל ענף בחוץ, על המכנסיים שלי – אבל את הספה הם משום מה עוזבים בשקט. נראה לי שהחתולה הראשונה שפלשה לכאן, שהיתה די פלגמטית ועציצית ונהגה לשייף על המזרון, נתנה את הדוגמא, ומורשתה נשארה לדורות. בעצם, אני חייבת לתת לה, תנוח נשמתה (כנראה. שוקי עדיין חושב שהיא מצאה לה בית אחר), את כל הקרדיט על חינוך הגדולה לסדר וניקיון.

השאר תגובה