אולי תקימו מפלגה חדשה וזהו?

איתי אשר

[נכתב במקור בתגובה למאמר הזה של קורינה.]

אנחנו – שוקי, אסי, חנן, אני ועוד רבים אחרים, קראנו למצביעים שאכפת להם מהארץ הפצועה הזו, להצביע דווקא הפעם למפלגת העבודה.

לא כי היינו מעריצים של עמיר פרץ, גם לא כי היינו מורעלים של המנגנון המפלגתי הרקוב שלה. כי ראינו בצעד הקטן שעשתה מפלגת העבודה ברענון המצע שלה וברענון ההנהגה שלה פתח קטן לתקווה. ידענו שהמסע עודנו ארוך עד ליצירת אלטרנטיבה שהיא גם אמיתית אבל גם רלוונטית לציבור רחב.

מאז הבחירות אנחנו מאוכזבים וכועסים על היעדר הקשר בין המצע להתנהלות בשטח.
התהליך שהתחלנו בו ב"עבודה שחורה" הוא ניסיון ליצור אמצעי שיבטיח קיום הבטחות, אפילו באופן חלקי.

אנחנו מנסים לרפא מחלה קשה. זו מחלה שלא רק מפלגת העבודה חולה בה אלא כל הפוליטיקה הישראלית. אבל מעבר לניסיון המאומץ שלנו להשפיע, אנחנו גם עוברים בעצמנו תהליך של חשבון נפש. אנחנו מכבסים בחוץ לעיניכם לא רק את הכביסה המלוכלכת של השרים אלא גם את הכביסה המלוכלכת שלנו.

ארבעתנו אנשים שאינם מקצוענים בפוליטיקה, שהתנדבו בלהט למען אג'נדה (כשעוד היה אפשר להגיד את המילה הזו בלי שזה יעורר גיחוכים), ועדיין חושבים שהבטחות צריך לקיים, לפחות באופן חלקי.

אני מצפה גם ממך, קורינה, וגם מכל מי שנהנה כל כך לרדת עלינו בימים אלה, לעשות את חשבון הנפש שלכם.

את הצבעת עבור שמאל חברתי ומדיני אמיתי. עבור מפלגת דע"מ, אשר כבר בפעם השנייה אינה מצליחה להתקרב אל אחוז החסימה. זאת למרות שבראשה עומדת לוחמת חברתית כריזמטית ואותנטית ולא עסקן הסתדרותי. אך בעוד מצפוני מתייסר, מצפונך נקי.

לא ברורה לי הזחיחות ולא ברורה לי השמחה לאיד שלך כשאת רואה אותנו נקרעים מבפנים בעודנו מנסים לשנות את רוע הגזירה. מייד לאחר הבחירות, כאשר אנו התגייסנו לשמור על נבחרינו שיקיימו את הבטחותיהם, גם את הודעת בקול שאת שומרת על הנבחרים, אך משום מה בחרת לך את מפלגת הגמלאים כיעד לביקורת תקופתית [שטרם פורסמה לדעתי]. האם זה הוגן, קורינה, לשמור על נבחרים שלא את בחרת?

אולי את צריכה להיות המבקרת של השמאל הלא ציוני, ולשאול יומם ולילה – האם הבחירה במסרים כל כך "צודקים", בדגלים האדומים ובדגלים השחורים, אינה אלא הסתפקות במירוק המצפון תוך ויתור על כל ניסיון להשפיע? אולי לאוואנגארד שכמעט נהנה מהיותו מוקצה ולא חלק מהעדר ומהשיח הצבוע, יש גם אחריות מסוימת להמשך הכיבוש ולהמשך קריסתה של מדינת הרווחה?

מי יקים את "עבודה שחורה-אדומה", אולי את?

את ורבים כמותך ברשת (יואב גל, יובל ומוסיף, נעמה כרמי, דרור פויר) הגעתם כבר מזמן למסקנה כי מפלגת העבודה חולה במחלה אנושה, וכי נוכחותה על המפה רק מעכבת את בנייתה של אלטרנטיבה לשלטון הימין. ייתכן מאוד שאתם צודקים, ואירועי השבוע האחרון מביאים גם אותי להתקרב מאוד למסקנה הזו. השאלה היא לאן לוקחים את זה הלאה. איך אנשים טובים כמוכם יכולים להשתמש ברשת בכדי ליצור את האלטרנטיבה, בכדי לעשות משהו שהוא מעבר לאוננות מילולית של טוקבקים מנוסחים היטב.

לכן אני מפציר בכם לקחת את הביקורת (המוצדקת) שיש לכם על מפלגת העבודה, וגם את הביקורת שיש לכם עלינו – תמימים, טפשים – לכיוון בונה ומעשי. אם אתם לא מאמינים שניתן להשפיע על מפלגות מבפנים, קומו ובנו מפלגה.

גייסו תומכים, גייסו תרומות, גייסו מועמדים (גם מח"כים מכהנים), הרימו קמפיין, בראש ובראשונה – צאו מהקונספט של הבלוג האישי ועברו לעשייה משותפת. הרשת מלאה בדעתנים איכותיים, אך כמעט אין בה התאגדות ממשית למען השפעה פוליטית.

"עבודה שחורה" נבנית רק כארבעה חודשים, אך תובנה אחת כבר יש לנו – אם נהיה ביחד, למרות ההבדלים (הלא קטנים!) בגישות ובדגשים, יהיה לנו יותר כוח.

בבקשה אל תפרשו את הבקשה שלי אליכם כהתקפה לצורך התגוננות.
אני באמת מאמין שצריך לנסות את שני המסלולים במקביל: ניסיון לשנות פלטפורמות פוליטיות מבפנים (לא רק בעבודה – בכל המפלגות) וניסיון להקים פלטפורמה חדשה. הצוות שאתם (אולי) תקימו לא צריך להתחרות ב"עבודה שחורה", ולא לסנוט בו יומם וליל, אלא לשתף איתו פעולה. הרי על המטרות אנחנו מסכימים, חילוקי הדעות הם בעיקר על הדרך האפקטיבית להגשים אותן.

נכון להיום, הסיכוי שביום הבחירות אצביע בשביל המפלגה שאתם תקימו,  גבוה מהסיכוי שאצביע עבור מפלגת העבודה.

—-
שאלה שעלתה בתגובות:: אולי דב חנין?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נמרוד ברנע   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 0:30

    זה רק יביא לעוד פיצול בשמאל.
    הרבה יותר כדאי להשקיע אנרגיות כפי שאתה משקיע במפלגה האבודה, שגם אני הייתי משוכנע שעמיר פרץ יביא לשינוי אמיתי שם, במרצ או בחד"ש.
    הקמה של מפלגה חדשה במציאות הנוכחית, הן מבחינה פיננסית והן מבחינת מגבלות החוק, זה כמעט בלתי אפשרי.
    הרעיון של הצטרפות למפלגה על מנת לעשות בתוכה רוויזיות ברמה ובהיקף זה או אחר הוא רעיון מוצלח, הצרה היא שמפלגה העבודה באמת רקובה מן היסוד ולא הוכיחה שום יכולת להשתנות מאז רצח רבין אותו אנו מציינים היום.
    מרצ הוכיחה את יכולתה לשינויים פנימיים, לאחרונה דווקא שליליים, אך היא עדיין מקום ראוי.
    ואם לא – אני גם לא פוסל את חד"ש. דב חנין מייצג את העמדות שלי בכנסת בדיוק כמו שלי יחימוביץ', זהבה גלאון ורן כהן.

  • אבי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 9:23

    מר"ץ עזבה את האידיאולוגיה הס"ד והיא הפכה למעין מפלגת ליברליזם שמאלי. בראשה עומד יוסי ביילין שכתב שהוא מתנגד לס"ד והוא סוציאל-ליברל עם דגש משמעותי יותר על היותו ליברל. בבחירות האחרונות הוא אפילו התראיין וטען שפרץ שמאלני מדי בשבילו בכלכלה ושהוא לא מסכים איתו.
    בקשר לחד"ש – הם נתפסים כמפלגה ערבית ולא מקובלים על הציבור היהודי ולכן הם מחוץ למשחק הפוליטי באופן ממשי. מבחינת רוב הציבור היהודי הם מוקצים ולכן לעולם לא יהיו בקואליציה בשביל להשפיע (אם הייתי יודע שיש ביכולתם להשפיע הייתי מתביע גם אני לדע"ם שמייצגים אותי אולם אין כל סיכוי שהם באמת ישפיעו)

  • אלי שלו   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 9:47

    נקודת מבט נוספת, על מהומה ואקטיביזם, כאן:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=74630&blogcode=5176837
    וגם התגובות שצמודות לפוסט.

  • יוחאי עילם   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 10:59

    ואני חושב שהיא המפלגה הדמוקרטית היחידה.
    הקמת מפלגה חדשה דורשת הרבה כסף, זמן וגיוס של אנשים מוכרים לרשימה.

    לפחות עד לבחירות הפנימיות למפלגה, הצפויות במאי 2007, אני עדיין מאמין שזאת הפלטפורמה הס"ד האמיתית, ודרכה צריך לפעול. למרות ההתנהלות השערורייתית, עדיין יש שם מספיק אנשים טובים ונאמנים למצע.

  • יואב   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 15:02

    לכו תקימו מפלגה אתה אומר…

    ספר לי איך בדיוק????

    אני כורע תחת עולו של השלטון. כבר די הרבה זמן שאנ'לא בטוח שאני אצליח לשרוד עד סוף החודש ובקושי מצליח לעבור לחודש הבא ולהלחם על הימים הבאים.

    אין לי סיכוי למצוא מקום עבודה כי אני זקן בן חמישים ונושא על גבי חטוטרת של מלחמה בשחיתות של הברונים הניאו-פיאודלים. אין לך מושג איזה אות קלון זה. בשום מקום בכלל לא מוכנים להסתכל לכיוון שלי.

    חסכונות של שלושים שנה נמחקו כלא היו וכך הלאה.

    תבין שוקי, אני ממש לא מתבכיין לך, אני רק תמהה איך בדיוק אתה חושב שבמצבי הדלוח והעגום אפשר להקים מפלגה אם אתה לא גאידמק או פלאטו איך זה עובד בדיוק???

    חוץ מזה, למה בדיוק אתה מתכוון בניסוח הבא: "לאוננות מילולית של טוקבקים מנוסחים היטב"? העובדה שאני מתייחס ברצינות למה שאתה כותב ומגיב לדברים (משתדל בנימוס למרות שלפעמים מתחלק לי..), האם זה מקום לזלזול כזה?

    חוץ מזה: מאז שהייתי בן 13 אמרה לנו המורה שרה בשיעורי המין שאין שום דבר רע בלאונן. צריך רק לשמור על כמה כללי יסוד וזה בסדר. אתה רוצה להגיד לי שאף פעם אתה לא מאונן????

    בחיי שצריך להכיר לך את המורה שרה …

  • שוקי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 21:29

    אם היית מקדיש עוד רגע כדי לקרוא מה שכתוב, היית רואה שלא אני כתבתי.

  • יואב   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 7:00

    שוקי בוקר טוב,

    אתה יודע, אני עושה הרבה טעויות בחיים.

    אני גם מוכן להתנצל כשאני מגלה אותן.

    אבל בכל זאת, כהמלצתך, הסתכלתי טוב. הסתכלתי שוב. וברשימה שלך בפיסקה שישית לפני הסוף כתובים הדברים באופן די ברור ואתה חתום עליהם.

    תאמין או לא, אני בדרך כלל מקדיש יותר מרגע לפני שאני עונה. ייתכן וישנם מקרים שאני לא ממש מבין לעומק, עדיין אני משתדל להתייחס ברצינות.

    חנן למשל, ביקש ממני לא להגיב בבלוג שלו. אני מאד מכבד אותו ואת בקשתו. אם גם אתה אינך מעוניין בתגובות שלי, אין קל מזה. רק תגיד.

    בברכה נטולת כעס ועוינות.

  • יואב   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 7:06

    אני יודע שכתוב איתי

    אני יודע שכתוב אורח וכל זה…

    אבל אין זהות מאחורי השם, אין כתובת ומצב כזה ברשת יכול להיות דמות אנונימית שכל אחד מסתתר מאחוריה.

    זאת עדיין רשימה שלך, דברים שאתה מזדהה איתם וברגע שאתה מקנה לה זכות קיום בפינה שלך זוהי גם חתימה שלך.

    לעניות דעתי לפחות.

  • אסי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 1:05

    מסכים כמעט עם כל מילה.
    מוסיף – אחת מהסיבות החשובות להצטרפות שלי לפרוייקט עבודה שחורה היתה רצון לבדוק את האפשרות של השפעה על מפלגה דרך האינטרנט.
    ברור לי שהכוח הטמון בכלי הזה אדיר. הקבוצה שתמצא את הנוסחה לנתב את האנרגיות שאנשים משקיעים באינטרנט, בכתיבה, בלהג ללא תכלית אמיתית, והפיכתן למעשים ושינוי אמיתי, יגדיל את הדמוקרטיה שלנו עשרות מונים.
    אם אנשים בנעלי בית מהבית אחרי העבודה והמיסים והמילואים יוכלו להשפיע ישירות על נבחריהם – גם אם מפלגת העבודה תקרוס – אני את שלי עשיתי.
    השלב יהיה הנגשת האינטרנט לכולם וחינם, ורישות המדינה כולה בווירלס.
    הרבה חלומות.

  • דרומי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 8:18

    לא ראיתי את היעילות האדירה של השתלטות על מפלגות.
    הדוגמא הקלאסית היא, כמובן, פייגלין – שעושה את זה לליכוד בצורה הרבה יותר נחושה ובמשך הרבה יותר זמן ממה שגורם ס"ד כלשהו עושה את זה במפלגת העבודה.
    והתוצאות? כשהגיע רגע האמת (ההתנתקות), המדיניות אליה הוא התנגד התבצעה בכל זאת. נכון, הוא הצליח להפוך את התמיכה בהתנתקות ללא-כדאית מבחינה פוליטית. והתוצאה – פרישת שרון וירידה של 70% בכוח של הליכוד.
    היה כדאי?

  • איתי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 9:44

    הניסיון הראשון והקצר שלי להיות קצת יותר מרק מצביע בקלפי היה עם מרצ. התפקדתי לפני הבחירות בין ביילין ורן כהן, בשביל להטות את הכף לטובת סוציאלדמוקרטיה. למרות שהתפקדתי בזמן, זכות להצביע בבחירות הללו לא קיבלתי, וזה אחרי הרבה טלפונים ועצבים. אירוע זה, ההפסד של רן כהן והתנהלות המפלגה מאז לא עשו לי חשק להמשיך להיות חבר שם. עם זאת אני מאוד בעד שאנשים ינסו להשפיע מבפנים גם על מרצ, והלוואי שהם יצליחו יותר מאיתנו. ההשפעה מבפנים על חד"ש היא על גבול הבלתי אפשרי. למשל אין שם פריימריס לבחירת הרשימה לכנסת.

  • איתי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 9:54

    יש הבדל גדול בין מה שאנחנו (או יסו"ד) מנסים לעשות לבין מה שפייגלין ניסה לעשות. פייגלין ניסה להפוך את הליכוד למשהו שהוא לא התיימר להיות. אנחנו מנסים להפוך את העבודה למשהו שהיא מבטיחה להיות, אך לא מקיימת.
    פייגלין היה סוס טרויאני של "א"י השלמה" בתוך תנועה שלא דגלה כבר מ-1979 בא"י השלמה. אנחנו החיילים הנאמנים של מצע העבודה, בטח יותר נאמנים מרוב השרים.
    גם ברמה האישית – פייגלין הציב עצמו כמועמד לראשות המפלגה, אנחנו לא מציגים מועמדים מטעמנו, אלא רוצים לתגמל את מי שיעשה למעננו ולמען המצע, ולא אכפת לנו (לפחות לי אישית) אם זה פרץ פינס איילון וכו'.

    ובשורה התחתונה – אני חושב שפייגלין גם עשה טובה גדולה מאוד לפוליטיקה הישראלית בכך שגרם לפיצול הליכוד, משום שהפך את הליכוד למפלגה אידיאולוגית יותר. אם היה מצליח עוד יותר, גם סילבן וביבי היו בקדימה ואת הליכוד היה מוביל עוזי לנדאו המצויין.

    מצב בו כל האופורטוניסטים חסרי האידיאולוגיה ותאבי השלטון (פרס, שרון, מופז, רמון) מרוכזים במקום אחד הוא מצב מצוין לדמוקרטיה. לו יכולתי הייתי שולח לשם *עכשיו* את שלישית פואד-שמחון-הרצוג ואת ברק גם כן.

  • איתי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 10:07

    אני כבר כמה חודשים מנסה ליזום הקמת "עבודה שחורה ירוקה" – ניסיון של מצביעי מרצ לחדש את פניה ולהיות מעורבים דרך התפקדות ודרך הרשת. פניתי לעידן דורפמן מהבלוג "עולם חדש מופלא" אך הוא התייאש מהם טוטאלית והחליט (לא תאמין) להתפקד למפלגת העבודה. אולי אתה תתחיל?

  • עידן דורפמן   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 12:13

    השבוע הייתי בבנק, והוצאתי פנקס צ'קים, כך שדרכי סלולה להתפקדות…

    ואם רק הייתי נשאר במרצ, הייתי נבחר לחבר ועידה, ונהנה ממנעמי השלטון…

    ונמרוד, אני ממש שונא את הביטויים מפלגת האבודה, ודברים כאלה. אתה יכול לבקר את המפלגה מפה ועד הודעה חדשה, אין לי בעייה, אבל הביטוי הזה מזכיר לי שבכל תגובה שנייה ביילין טוען שזו מפלגה גוססת.

    מתי תבינו שמרצ צריכה מפלגת עבודה חזקה??? באם אתה אומרים בפומבי שזו מפלגה גוססת, אתם שומטים את הרלוונטיות של השמאל הישראלי וגם שלכם.

    זהו.

    ד"ש לאבו וילן.

  • דרומי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 14:04

    אני לא רואה את ההבדל הגדול בין מה שפייגלין ניסה לעשות לבין מה שאנחנו מנסים (ברמה הטכנית כמובן. ברמה התוכנית זה שמיים וארץ). פייגלין ניסה לרוץ לראשות התנועה רק כשצבר מספיק כוח, ואם ליסו"ד יהיה מספיק כוח – אני בהחלט חושב שהם צריכים להריץ מועמד. גם ההתפרקות מהאידיאולוגיה – הליכוד נטש באופן רשמי את "שתי גדות לירדן" (שים לב – לא א"י השלמה!) רק אחרי הסכמי השלום עם ירדן, ואני עוד זוכר את הראיונות עם החרותניקים הותיקים שאמרו שהם הזילו דמעה על הוויתור, אבל הם מבינים שזה לא ריאלי. לעומת זאת, מפלגת העבודה הפסיקה להציג מצע סוציאל דמוקרטי (להבדיל מהצהרה על סוציאל דמוקרטיות) מאז 1985 לפחות, למעט תקופת רבין.

    ואני לא חושב שפייגלין הצליח, גם לא במדדים שאתה מציב – הוא לא הצליח להשפיע ברמה הלאומית, כשהמפלגה שהוא בתוכה עשתה בדיוק את מה שהתנגד לו, וגם ברמה הפוליטית – הליכוד אמנם הרבה יותר קטן עכשיו, אבל אני לא בטוח שאחוז האידיאולוגים בסיעה עלה (איתן, שטייניץ, ריבלין, נראה לי שזהו).

  • איתי   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 15:40

    במונח טוקבקים מנוסחים לא התכוונתי לטוקבקים (המשובחים ומעוררי המחשבה) שאתה כותב לשוקי, אלא ל*פוסטים בבלוגים*. איני הראשון שאומר שהרבה מאוד מהפוסטים הם בעצם טוקבקים לעיתונות. אצלך הפוסטים כמעט ואינם עוסקים בפוליטיקה, לכן אמירה זו אינה מתייחסת אליך אישית.

    כוונתי במונח אוננות וגם במונח המזלזל טוקבק היתה שגם פוסט פוליטי איכותי ומעניין אין בו משום נסיון להשפיע על המצב אלא אמירה אישית על המצב.

    אם ברצוננו לעשות משהו ולשנות, עלינו לצאת מהתרבות של אמירת דעתנו הנחרצת והמנומקת על פוליטיקאי X או על בלוגר Y, וללכת צעד אחד קדימה. מכיוון שמפלגת העבודה אינה ברת תיקון בעיניך, צא לתקן במקום אחר, חדש או ישן. הכל לגיטימי.

    למרבה הצער, רבים מאוד הם האזרחים כמוך שתש כוחם מלנסות, ולא בגלל שניסו כל כך הרבה, אלא בגלל תלאות החיים. אם עדיין נותר בי הכוח שאתה לא מוצא כבר בעצמך, מחובתי להקדיש חלק ממנו גם לניסיון לשנות. אני בחרתי בדרך מסויימת, ורציתי להגיד (כנראה בצורה סרת טעם) שאני קורא
    לאחרים לבחור בדרכים אחרות, במקום לרדת עלי על הדרך בה בחרתי.

    נ"ב: שרה צודקת.

השאר תגובה