איך נעשיתי שמאלני

את השאלה שבכותרת הזו העלה א', אדם שאני מעריך ומחבב – איך הפך שוקי שהיה ימני, למין שמאלן רדיקלי כזה.
 
את התשובה החלטתי להפנות לא רק לא', אלא לכל מי שבוחן עם עצמו את הדברים בהם הוא מאמין. ומכיוון שאני מאמין שא' הוא לא רק אדם אינטליגנטי ומוכשר אלא גם הגון, אני מקווה שמה שאומר כאן יעורר גם בו מחשבה.
 
א. מעולם לא ראיתי בלאומיות ערך. אני יהודי, גדלתי בבית דתי, אני מאמין באלוהים, ואני מאמין בזכותי על הארץ. יש אנשים שזה לא אומר להם כלום. יש אנשים שזה אומר עבורם הכל.
 
בכל אופן, מעולם לא חשבתי שבשם זכותי על הארץ מותר לעשות מעשי נבלה. למשל, לעקור עץ זית משום שהוא שייך לערבי, משהו שהתורה אוסרת במפורש לעשות ("כי האדם עץ השדה"). והגענו לדור שבו אדם נדיר כמו הרב פרומן מתקוע, נדרש לפסוק הלכה מיוחדת כדי להזכיר זאת, ועוד מקבל בשל כך איומים על חייו. 
 
לאומיות דתית זה דבר אחד. בימים של לאומנות חילונית, צריך להזכיר ש"זכות" ביהדות, תמיד מגיעה קודם כל עם הרבה חובות. האדם, העומד בראש הפירמידה, הוא זה שהוטל עליו "למשול בארץ". אבל עם הזכות הזו באו חובות ואחריות שאינן חלות על בהמות. מי שחושב שיש לו זכויות ומתנער מחובות מוסריות, הוא בהמה.
 
ב. מעולם לא חשבתי שהמטרה מקדשת אמצעים. קיבלתי חינוך של בני עקיבא, שדיבר על כך ש"אנחנו פה בכוח הזכות ולא בזכות הכוח". ובכן, זה כבר לא המצב. משנה לשנה נשחק היתרון המוסרי שלנו, עד שלא נראה שנשאר ממנו הרבה – אם בכלל. לכן, השאלה היא לא האם המטרות חשובות אלא האם האמצעים ראויים.
 
ולא רק במובן "האם מותר לנו" אלא גם במישור של מה כדאי לנו. אם הבסיס המוסרי נשמט מתחת לרגלינו, אז צריך להסתובב וללכת. הייתה מדינה גם לפני 67'. הסתדרנו גם בלי עזה.
 
ג. תמיד הייתי "שמאל כלכלי". טוב, האמת היא שלא תמיד. בתקופת לימודי הכלכלה שלי גם אני הייתי חסיד של התיאוריה הכלכלית הליברלית. אנשים אינטליגנטים לימדו אותי כעובדות, דברים ששנים אחר-כך הבנתי שבמקרה הטוב הם תפיסת עולם. זוכה פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ, הולך צעד נוסף וקורא להם "כת".
 
בכל אופן, אני חונכתי על ערכים שמעמידים במרכז את כבוד האדם, גמילות החסד, האהבה לטבע ולבריאה. על הרעיון ש"עינוי גר, יתום ואלמנה" הוא פשע וחרפה. על המשנה שאומרת ששנאת חינם שקולה לשפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה, כסיבה לחורבן בית. ומהו המקום שאנו חיים בו אם לא עינוי אחד גדול לגר, ליתום ולאלמנה, ולרבים אחרים מאתנו?
 
לכן, בין אם הניאו-ליברליזם הוא דת או לא – מה שבטוח, זו לא הדת שלי.
 
ד. לא בכל מחיר. ערוצי התקשורת מדווחים לי שנעשתה פעולה כזו וכזו ונהרגו כך וכך אנשים. פעם, הנדתי בראשי ואמרתי – טרגדיה.
 
היום אני רואה את הדברים אחרת. טרגדיה היא התנגשות בין כוחות צודקים. למשל, כאשר מבצעים פעולה צבאית שמטרתה להציל חיי אדם, גורמים לתאונה ונוטלים חיים. האם זה המצב? מכיוון שאינני מאמין כבר לשום דבר שאומרים לי הפוליטיקאים, אינני יכול להאמין גם לזה.
 
האם שרון פינה את גוש קטיף כמהלך מדיני או כמהלך יחצ"ני? האם ממשלת ישראל הנוכחית יצאה למלחמה בלבנון מסיבות ביטחוניות או למטרות פוליטיות? האם פינוי עמונה היה מטעמים חוקיים או כדי להראות לכולם ש"אולמרט ייכנס במתנחלים"?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוחאי עילם   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 22:19

    אני תמיד הייתי שמאלני, בעיקר כי ככה חונכתי על ידי הוריי. לפעמים זה קשה. יותר קל לעצום עיניים, ולהנות ממנעמי החיים.
    רק היום דיברתי עם כמה חברים על הקמת מדינת תל אביב. והם בכלל הצביעו פעם לחד"ש. …

    אגב המניעים להתנתקות, אני ממליץ לכולם לקרוא את ספרם של עפר שלח ורביב דרוקר: בומרנג. אמנם שרון איננו כבר כמעט שנה, אבל התנהלות המדינה בחמש השנים האחרונות מאוד מאוד קשורה למצבנו כיום.,ובספר יש תחקיר מעמיק ומרתק על התנהלות הדרג הצבאי והמדיני בתקופה זו.

  • נמרוד ברנע   ביום 2 בנובמבר 2006 בשעה 23:37

    יש המון סיפורים מאוד מעניינים איך אנשים שינו את עמדותיהם הפוליטיות, עברו מימין לשמאל, משמאל לימין או מה שנפוץ הרבה יותר אך מעניין לא פחות – היו בעלי דעה מוגבלת של פעם בארבע שנים ופיתחו מודעות.
    יהיה מעניין לקרוא עוד רשימות כאלה.

  • נוגה   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 1:47

    זה שהמדינה הזו מתפוררת מפנים, זה כואב מאוד, אבל הדחף לפעולה מקורו בידיעה שהקיום המושחת הזה שנוצר כאן הוא כמו מולך התובע כל הזמן את ליטרת דם הקורבנות: הפלסטינאים במחנות, ישראלים עניים ונידחים ממרכזי הכוח והשחיתות, זקנים, נכים, עובדים זרים.

  • נפעם   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 10:05

    ותגיד שוקי – כל ארבע התובנות המעמיקות האלה הן שגרמו לך לבחור באפס מושחת עם שפם ולנדנד לכל העולם ואחותו גם לעשות ככה?

  • מוסיף   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 11:57

    והכי חשוב כנראה זה לא להתייאש.

  • שוקי   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 13:49

    לא צריך להתייחס לרפי השכל

  • בילי   ביום 5 בנובמבר 2006 בשעה 11:14

    לא כל אחד יכול להודות בטעות, ועוד פחות מכך לנתח את מה שהוא מאמין בו ולראות שאולי קוראים לזה בשם אחר.

  • סחבק   ביום 5 בנובמבר 2006 בשעה 11:59

    בסופו של דבר אתה מוכיח שוב שהחלוקה לשמאל וימין היא מלאכותית וכבר לא מי יודע מה רלוונטית.

    מה, אנשי ימין לא תומכים בזכויות אזרח? אנשי שמאל הם לא ציונים?

    יש כאלה שיגידו שכן, אבל אלה הן תפיסות שעבר זמנן.

  • רון ינאי   ביום 7 בנובמבר 2006 בשעה 18:14

    בקשר לשאלה הכאילו רטורית שלך על זכויות האזרח, או למעשה הפרט – אחד מעקרונות הימין כפי שאני מבין אותו הוא שזכויות האזרח מתגמדות אל מול צרכי המדינה, ובמקרה של ימין ישראלי – צרכי הציונות.

  • אשתו   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 0:18

    תודה.

  • רחביה ברמן   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 3:28

    סלה

  • יונית   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 12:20

    מה לעשות, אנשים שעושים דברים בעולם על סמך עקרונותיהם עושים גם טעויות.

  • שקדיה   ביום 3 בנובמבר 2006 בשעה 18:44

    אני לא בטוחה שמדובר במהפך. בנושאים חברתיים קיים קשר הדוק בין הכיפות הסרוגות לשמאל, ובמשך שנים רבות הייתה המפד"ל שותפה טבעית של מפלגת העבודה.

כתיבת תגובה