שינוי שיטת הממשל?

תמוהה קצת התגובה של החבר פרץ. הבעיה שלו עם רעיון שינוי שיטת הממשל, הוא שמפלגת העבודה לא נתנה את הסכמתה – שלא ברור את הישבן של מי זה מעניין.

הבעיה עם הרעיון של שינוי שיטת הממשל, בעיקר בעיתוי הנוכחי ומהאנשים ממנו הוא בא, היא שזו יוזמה אנטי-דמוקרטית בוטה.

במדע המדינה מנתחים את ההצלחה של דמוקרטיות במושגים של "יעילות" מול "ייצוגיות". היעילות, היא מידת היכולת של שלטון מסויים ליישם את מדיניותו. הייצוגיות, היא מידת הייצוג שניתן לקבוצות אוכלוסייה שונות. ככלל, ייצוגיות באה על חשבון יעילות, כי כאשר מנסים לתת ייצוג מלא לכל הדעות, האידיאולוגיות והקבוצות, מתקבל מספר גדול של מפלגות.

הגדלת אחוז החסימה היא פתרון שהוכיח את עצמו בכל מיני מדינות, בראשן גרמניה של סוף שנות הארבעים. שינוי שיטת המשטר שלה הפך אותה למדינה יציבה יותר, והרחיק אותה מהפאשיזם. האם זה פתרון טוב גם בשבילנו? אנשי מדע המדינה שניתחו את הנושא במשך השנים היו כמעט תמימי דעים בתשובה: חד-משמעית לא. החברה הישראלית הטרוגנית מדי בשביל שינוי כזה, והיעדר הייצוג יגרום לחברה ממורמרת ושסועה יותר.

אלא מה, כשבודקים את העיתוי ונזכרים מיהם יוזמי ההצעה, עולה שאלה קשה: איפה בדיוק בעיית ה"יעילות" של השלטון הנוכחי? מתי הוא התקשה ליישם את המדיניות שלו? מי עצר בעדו, למשל, כשיצא למלחמה בלבנון, ניקה מתקציב המדינה את סעיפי הסעד והחליט לבטל את תוכנית ההתכנסות?

הבעיה עם השלטון הזה היא לא שאינו מצליח לאכוף את מדיניותו, אלא שהמדיניות הזו מנותקת גם מרצונות הציבור, גם ממצעי המפלגות שמרכיבות אותו, וגם מההבטחות לבוחר. כלומר, יש לנו בעיה של עודף יעילות ושל חוסר ייצוג, ולכן שינוי שיטת הממשל לפי ההצעה הזו רק יחמיר את המצב המחורבן ממילא של המדינה הזו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורי   ביום 13 בנובמבר 2006 בשעה 19:22

    אחוז חסימה גבוה הוא הכרחי לייצוב השיטה, אבל הוא אינו יכול להיות הצעד היחיד. אגב, חשוב שלא לקבוע אחוז חסימה גבוה מדי. בטורקיה, למשל, נקבע רף של עשרה אחוזים ואת הרף הזה עברו לפני מספר שנים רק שתי מפלגות, בהן הרשימה האיסלאמית המתונה שזכתה לרוב של למעלה משבעים אחוזים – שנספרו רק מקרב מצביעי המפלגות שעברו את אחוז החסימה. כך שצריך לקחת בחשבון שהגבהת הרף עלולה ליצור מצב שבו יש מאות אלפי בלתי מרוצים שקולם בכלל לא הובא בחשבון בספירה הכללית. זו מאסה שבתנאים מסוימים עשויה גם להביא לתחושה שלמפלגת השלטון – למרות הרוב הגדול התיאורטי שלה – אין מספיק אחיזה בציבור ולפיכך גם לערער את הלגיטימיות שלה. זו בעייה שאי אפשר לפטור רק במנוד ראש.

    הכלכלן דודו לביא הציג שיטה שמדברת על הגבהת אחוז החסימה בשילוב עם קביעת "גושי עודפים", מנגנון מעניין שנועד לעשות צדק עם המפלגות שקולותיהן בדרך כלל אינן מספיקות למעבר אחוז החסימה. רעיון כזה לא ראיתי עדיין בשום מקום אחר.

    http://www.aplaton.co.il/story_122

  • הערה מהיציע   ביום 13 בנובמבר 2006 בשעה 19:44

    העלאת אחוז החסימה היא אנטי דמוקרטית ומקוממת ותפגע בעיקר במפלגות הערביות, וזו פגיעה קשה במרקם הדו קיום. אלא שזו מן הסתם תכלית ההצעה הזו…
    לא חושבת שבישראל יש בעיה של יציבות שלטונית, אלא של שלטון מושחת, בלתי לגיטימי בעיני רוב הציבור וחסר אג'נדה.
    בסופו של דבר יציבות ויעילות מוקנים ע"י האימון שהשלטון מצליח
    לצבור לעצמו

  • ד.ט   ביום 14 בנובמבר 2006 בשעה 14:03

    גבוהה מאד. זה נובע בעיקר משיטת הבחירה היחסית. במרבית המדינות קיימת שיטה איזורית או מעורבת.

  • ד.ט   ביום 14 בנובמבר 2006 בשעה 14:06

    הכוונה ב"ייצוגיות" היא המידה שבה קבוצות שונות בחברה זוכות לייצוג – כלומר לנציגים מטעמן. לא בהכרח למידה שבה השלטון ממלא את רצון העם (מדיניות הזו מנותקת גם מרצונות הציבור – בלשונך) – עניין מעורפל יותר.

  • אלעד הן   ביום 14 בנובמבר 2006 בשעה 14:48

    הנקודה החשובה היא זו: הממשלות מתחלפות, אבל משרד האוצר נשאר וממשיך לנהל את המדיניות שלו כאילו כלום לא קרה.

השאר תגובה