Genesis: איפה זה התחיל

לאלו מכם שרוק מתקדם בכלל ולהקת Genesis בפרט לא עניינו אותם היום, הדברים שאומר כאן עלולים להיראות בלתי-חשובים בעליל. אני מתנצל מראש ואתם מוזמנים לעזוב באמצע אם תשתעממו. אבל אם בדיוק הכרתם את הלהקה הזו ו/או החלטתם שאתם רוצים להכיר אותה טוב יותר, אז אני מקווה שאספק כמה תובנות שימושיות.

***

בטור הזה שפורסם ב-ynet מוקדם יותר השבוע, עוסק גיא בניוביץ' בהרחבה בפיטר גבריאל ובלהקת Genesis, על רקע האיחוד הקרוב שלה למסע הופעות.

בסך-הכל טוב ש-ynet טורח להקדיש מקום לרוק מתקדם, ועוד יותר מזה להרכב המתקדם החביב עליי, אבל יש לי כמה השגות על הדברים שכתב בניוביץ' ובמיוחד על זה:

"היצירה The knife היא למעשה הקטע המשמעותי הראשון של ג'נסיס, כלהקת רוק מתקדם צעירה ומתגבשת. הוא חותם את האלבום 'Trespass' שהוציאו ב-1970 ונחשב לאלבומם המשמעותי הראשון (אם לא מחשיבים את הפלופ הנקרא 'From Genesis To Revelation')."

***

קודם כל, את כל סוג הדיבורים הזה (על ג'נסיס בתקופת פיטר גבריאל, 1967-1974), כדאי להכניס לפרופורציות. גבריאל הוא היחיד מהחבורה, להוציא פיל קולינס כמובן, שהייתה לו קריירת סולו מצליחה. הוא יוצר מעניין, שהיו לו כמה הברקות, ובתקופה שהיה חלק מג'נסיס הוא ללא ספק היה הדמות הבולטית בלהקה – בגלל שהיה הסולן, כתב את הטקסטים, ניגן בחליל, ורקד על הבמה בתלבושות צבעוניות.

בכל אופן, על העשייה המוזיקלית של הלהקה באותן שנים, שמעריצי ג'נסיס מייחסים בטעות לגבריאל, מגיע קרדיט בעיקר לטוני בנקס הקלידן. על צליל הגיטרה ועל הסולואים המתוחכמים, מגיע קרדיט לסטיב האקט.  

מה שלא מפריע להרבה בני נוער מחוטטים לטעון בתוקף שישנה "ג'נסיס של פיטר גבריאל" וזו שבלעדיו, ושאחרי עזיבתו הלהקה "התמסחרה", התקלקלה והתדרדרה. האמת הפשוטה היא שג'נסיס של שנת 1975 הייתה להקה עם חובות ענק, ואחרי עזיבת הסולן הכריזמטי היא נאלצה להמציא את עצמה מחדש – לא רק מוזיקלית אלא מסחרית. רוק מתקדם, בסופו של דבר, מכר פחות מפופ ובהנהגת פיל קולינס – שהתגלה ככישרון עסקי לא פחות מאשר מתופף-על – הם הפכו פופיים יותר ויותר.

***

אם צריך לסמן נקודת ציון שממנה ואילך הפכה ג'נסיס לגורם משמעותי בתולדות המוזיקה, הנקודה הזו היא האלבום השלישי, Nursery Cryme, שיצא ב-1971. האם The Knife היה הקטע המשמעותי הראשון? תלוי למה קוראים "רציני". בכל אופן, לומר ש-From Genesis To Revelation היה פלופ זו הגזמה. נכון שהוא היה פלופ מסחרי, אבל כמו שסיכמנו – כל הפעילות של ג'נסיס בתקופה האמורה הייתה פלופ מבחינה מסחרית.

הבעיה העיקרית של From Genesis To Revelation הייתה איכות ההקלטה הירודה. בעיה אחרת הייתה שההפקה התערבה ללהקה במוזיקה, וגרמה לה להקליט ולכלול באלבום לפחות שני שירים "מטעם".

שנים מאוחר יותר, סיפרו חברי ג'נסיס לעיתונאי המוזיקה ארמנדו גאלו שכתב עליהם את הספר I know what I like, איך שמעו את החומרים של האלבום אחרי העריכה בה הוסיפו להם "Strings" והיו מדוכאים לגמרי כי הרסו להם את המוזיקה (אגב, מי שרוצה לשמוע אותם – את רובם – ללא כלי המיתר המעצבנים ברקע, יכול לעשות את זה בקומפילציה Genesis Archive 1967-75 שיצאה ב-1998).

מה גם שקשה קצת לקרוא לחומרים של האלבום "רוק מתקדם". זה רוק סיקסטיז שניכרות בו השפעות ראשונות של הלהקה שהחבר'ה העריצו באותה תקופה: קינג קרימזון. חלק מהחומרים בוסריים, אחרים סתם מעצבנים, אבל יש שם בהחלט כמה קטעים ששווים שמיעה.

***

The Knife, קטע שאני באופן אישי לא חושב שהוא מהיותר מוצלחים של ג'נסיס, נכתב ב-1968, שנתיים לפני האלבום שבניוביץ' משמיץ. ההשראה, על-פי אורי ברייטמן, הייתה הופעה של להקת דה נייס (בעצם גלגול מוקדם של ELP, אמרסון לייק אנד פאלמר). לכן אפשר אולי לראות בו אחת מהתחנות בדרך לעיצוב הסגנון הפרוגרסיבי של ג'נסיס, אבל לא יותר מזה.

הסגנון הזה פותח מאד ב-Nursery Crime והגיע לשיאו ב-Selling England by The Pound שיצא ב-1973. באמצע (1972) היה גם Foxtrot, שבמשך הרבה שנים היה האלבום הכי מוכר ופופולרי של הלהקה (בזכות Supper's Ready, יצירת רוק מתקדם בת 23 דקות שאפשרה לגבריאל להחליף 7 תלבושות אם אני זוכר נכון).

"Selling", מכל מקום, הוא בעיני המוצלח והקוהרנטי ביותר. The Lamb lies down on Brodway שיצא ב-1974, גם הוא יצירה פנומנלית, אלבום כפול עם כמה קטעים מוצלחים מאד, אבל הוא כבר שייך לז'אנר קצת אחר. 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שוקי   ביום 27 בנובמבר 2006 בשעה 0:06

    אני חושב שכל מה שעשתה ג'נסיס אחרי 1975 היה הרבה פחות טוב. למרות שהייתי מוסיף לרשימה שלך גם את And then they were three מ-1978, שגם בו היו כמה קטעים לא רעים.
    לגבי האקט – יש לי אחד מאלבומי הסולו שלו, והוא לא טוב, אבל שמעתי טענה כזו שאחרי זה היו לו חומרים טובים יותר.
    לגבי מריליון – למרות שהיו מאד מושמצים, היו להם כמה הברקות. Clutching at Straws למשל, בעיקר קטע הנושא שלו.

  • סוסו   ביום 29 במאי 2007 בשעה 22:57

    מה נסגר עם המוזיקה היום ? למה לא עושים יותר דברים כאלה? !!!
    ודרך רגב אני אוהב את פקסטרור וסלינג אינגלנד.
    אבל פחות את נרסרי קריים שנשמע קצת צלוכלך וישן ועייף…..
    ואני לא אוהב שיל קולינס שר (למרות שהוא שר סבבה בפירט אופ פיפט)…

  • אבנר   ביום 25 בנובמבר 2006 בשעה 8:40

    שבני נוער מחוטטים עדיין דנים בג'נסיס. די מדהים, למעשה.
    לעצם העניין, ג'נסיס בלי גבריאל אכן שונה,
    אבל ניפקה שני אלבומים לא רעים לעניות דעתי
    (trick of the tail, wind & wuthering)
    אבל בעיקר מזכיר לי כל הסיפור את הסאגה של גבי תקליטים, בעל חנות תקליטים בחיפה שהצליח למכור לי כל תקליט בעל זיקה, עקיפה ככל שתהיה, לג'נסיס – למישהו יש את אלבום הסולו של סטיב האקט? – עד שזה הגיע למריליון, ואז הסתבך בהפקת הופעת ענק שנכשלה ונעלם מהנוף. אני עדיין תוהה מה קרה לו. מישהו יודע?

  • Jtm   ביום 28 בנובמבר 2006 בשעה 0:49

    במיוחד Time Table. נראה לי שדיברנו על זה פעם…

טרקבאקים

  • מאת site ביום 11 בנובמבר 2007 בשעה 21:40

    will read it later

השאר תגובה