5 נקודות על יהדות ועל השביתה

1
אני בעד השביתה. אני יודע שזה מאד לא נוח, ואני בהחלט לא שולל את האפשרות שמעורבים בארגון השביתה הזו שיקולים פוליטיים ואישיים. מצד שני, אני אומר: טוב שמישהו מצליח להזיז כאן משהו. טוב שישנו סוג כלשהו של מחאה (או מה שנראה כמחאה) כנגד השלטון המושחת וחסר הלב שלנו.

2
הסיבה לשביתה, או העילה – לא חשוב – היא הלנת שכרם של עובדים ברשויות המקומיות. "הלנה" מלשון "לא תלין פעלת שכיר אתך עד בוקר" (ויקרא י"ט י"ג).
ובדברים כד,טו נאמר: "ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש, כי עני הוא ואליו הוא נושא נפשו".

3
על החטא של הלנת שכר, מדברת התורה בשני המקומות האלה בנשימה אחת עם עבירות חמורות כמו אונס, שיבוש משפט, פגיעה במיעוטים (מצוות הגר), פגיעה בחפים מפשע. ולצד מצוות הסעד: לקט, שכחה ופאה (ויקרא), עומר, פארה ועוללות (דברים). לצד מצוות יישוב הארץ והציווי שלא לעסוק בעבודת אלילים.  

4
מה אפשר ללמוד מזה? קודם כל שהלנת שכר – דבר שעושה המדינה ובך משמשת דוגמא למעסיקים במגזר הפרטי – היא בעיני ההלכה "עבירה פלילית חמורה". כמו אונס, שיבוש הליכי משפט, Hate Crime.

5
דבר שני שאפשר ללמוד: שאהבת הגר ויישוב הארץ חד הם. שהסעד לאחיך והיחס ל"אוייבך" אינם רחוקים זה מזה אלא כרוכים זה בזה. שגם מי שעוסק בתורה ומקיים מצוות כופר בעיקר אם הוא עושה עוול.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אורי   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 0:00

    נדמה לי שגם הקפיטליסטים נגד הלנת שכרם של עובדים, באשר הם עובדים. ונקודת המחלוקת היא מה נעשה עם הכסף שהולן? כיצד הושקע והיכן התמסמס לו? ולמה?

  • יואב   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 11:19

    הוא אולי הכי חשוב.

    משום שכאשר השלטון מרשה לעצמו הלנת שכר מתמשכת על פני זמן רב כל כך, וכאשר בית הדין לעבודה מתיר את זה פעם אחר פעם, איך יעמוד העובד הבודד מול מעסיק בבית הדין הנ"ל?

    צדק הוא לא אמת המידה במערכת החוק שלנו, אלא חוק ותקדימים. ברגע שניתן להראות תקדים ענק כמו השערוריה הזו, נסגרה עוד דלת במאבק על זכויות העובד מול המעסיק.

    הווה אומר: עוד יציקה בבניין הכלכלה הניאו-פיאודלית שמאפשר לברונים הגדולים לעשות את מה שרק חשקה נפשם.

  • אחת   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 15:43

    אף שהבוקר נאלצתי, מחמת שביתת הרכבות, לנסוע בעמידה באוטובוס צפוף מת"א לחיפה, השביתה הזו מאוד משמחת אותי. כולנו צריכים להתאזר בסבלנות ולתמוך באופן פעיל בשובתים.

  • אריה   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 22:09

    אבל נגד הטימטום.
    הרי העובדים ממשיכים להגיע לעבודה, כי הם יודעים שביום מן הימים הם יקבלו את המשכורת תמורת הכלום שרובם עושים.
    אם המעסיק לא משלם, למה לא לעזוב את העבודה, למצוא עבודה אחרת ולתבוע את המעסיק הקודם? אה, זו המדינה. זה לא מעסיק. זו משרה עם קביעות, עם המון ימי חופש ומעט עבודה.
    הכללות, הכללות וכו' – אבל כמה עובדי רשויות מקומיות עזבו ועברו לארגון אחר?

  • אריה   ביום 30 בנובמבר 2006 בשעה 0:29

    כתושב פריפרייה אני מודע לבעייתיות שבעניין.
    אני כבר התקדמתי למישור החוף, ההתקדמות הבאה תהיה למרכז. אבל חלק מהפיתרון מדבר על פיטורי חלק נכבד מהעובדים. אין צורך בכמות העובדים וכמות העיריות שיש היום. והפריפרייה בבעיה בלי כל קשר למועצות המקומיות, וגם מתרחבת מיום ליום.

    כל מה שמופסד בעת התפטרות הוא הפיצויים, זכויות פנסייה למיטב ידיעתי יכולות להמשיך להיצבר.
    אם כבר מתכוונים לתבוע מעסיק: האם אי תשלום שכר הוא לא סוג של: הרעה מוחשית בתנאי עבודה? ובמצב כזה התפטרות דינה כפיטורים.
    מה שמפתיע בכל הסיפור שאף אחד לא תובע – כולם ממתינים, האם אי אפשר לתבוע את המדינה בבית דין לעבודה?

    במחשבה שנייה, אם אני הייתי בעבודה עם קביעות שלא צריכים לעשות בה הרבה. כלומר מלבד להמתין לפנסיה או לארבע כדי ללכת הביתה. קרוב לוודאי שגם אני הייתי שותה תה וממתין.

    שלא יובן חלילה שאני בעד הלנת סחר מכל סוג. אבל עם כל עודף העובדים והסגנים בעיירות ואיך שעיירות הקיפוח נראות והשירות שהתושב מקבל (במידה והוא לא מקורב וכו'), יכול להיות שפשוט צריכים להכריז על פשיטת רגל של העיירות.
    וכמובן הפריפרייה, הגיע הזמן שכולם יתחילו לגדל צימרים, רק חבל שאי אפשר לעשות את זה בשיכונים של עמיגור.
    אני משער שעל כל שלושה שעובדים, יש אחד שבא לעבודה. היי, גם אני הייתי רוצה סתם לבוא לעבודה.

    וחייש, אני לא אציע דברים דימיונים כמו למכור דירה בעפולה, נראה אותך מצליח במחיר סביר. יותר מזה נראה אותך קונה במחיר דירת ארבעה חדרים בעפולה דירת שני חדרים בהרצליה.

    כולכם מדברים על תשלום המשכורות. נניח וארים טלפון לגאידמאק כדי שישלם את כל המשכורות החסרות. מה קורה ביום שאחרי? בחודש שאחרי? ממשיכים לשתות תה? כמה סוכר בשבילכם?
    לבקש מדוד ארקדי לשלוח צ'יק כל תחילת שנה כדי לכסות גרעונות? החיים הם לא קיבוץ, אפילו הקיבוצים למדו את זה בצורה הקשה על בשרם.

  • שוקי   ביום 30 בנובמבר 2006 בשעה 0:51

    מה שהטיעונים שלך באים להצדיק זה שימוש בעובדי הרשויות כבני ערובה. המדינה הרי יכלה לשלם להם ישירות, לעקוף את הרשויות, לא להעביר כסף לסגנים וליועצים, וכך היו הורגים שתי ציפורים במכה אחת. אבל הם רוצים ללחוץ באמצעות העובדים על ראשי הרשויות המושחתים. זה פשע, ואני מקווה שיום אחד יעמידו לדין את כל מי שהיה שותף לו.

  • ימימה   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 7:47

    נדמה לי שבלבלת בין הגר לאויב. בשום מקום בתורה הגרים אינם נחשבים לאויבים, אלא כתושבים שאינם שייכים לעם אבל מגיעות להן הזכויות הבסיסיות המגיעות לכל אדם.

  • חייש   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 8:38

    אני לא חושב שיכול לקום מישהו ולטעון אחרת. שמונים רשויות מקומיות קמות כל בוקר לעבודה מבלי לקבל תשלום ושום אדמה לא רועדת.

  • איתי אשר   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 10:44

    טליק במלים פשוטות וברורות שחודרות ללב

    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=6671&blogcode=5351443

  • יהונתן   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 21:21

    האם הלנת השכר היא מוצדקת? לא.
    הבעיה היא שעובדי הרשויות בכלל ממשיכים לעבוד כשלא משלמים להם כי אין להם ברירה אלא להכנע לסחטנות של המדינה עצמה שמלינה את שכרם, אותה מדינה שלכאורה אמורה להגן על זכויותיהם היא העבריין.

    אגב, הלנת שכר היא עבירה פלילית ולמיטב ידיעתי ניתן להגיש כתבי אישום.

  • דרומי   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 22:24

    נסה למצוא עבודה אחרת ביסוד המעלה, ואז תבין למה להגיע לעבודה.
    זה לא תל אביב – אין עבודה אחרת.
    בטח שלא לבני 40-50, שיש להם ילדים שהם צריכים לפרנס.
    יתפטרו – יפסידו גם את העבודה בעתיד.

  • חייש   ביום 29 בנובמבר 2006 בשעה 23:00

    המדינה חייבת לאנשים האלה סכומים די רציניים של כסף אם היא מפטרת אותם, אבל אם הם מתפטרים הם מפסידים פיצויים, זכויות פנסיה וכו'. מאות אלפי שקלים. ואז, כפי שצוין מעלי, הם נשארים מובטלים ונטולי סיכוי טוב למצוא עבודה בגיל 45. עכשיו תגיד "למה הם לא מוכרים את הדירה שלהם בעפולה וקונים דירה בתל אביב".

  • יוסי לוי   ביום 30 בנובמבר 2006 בשעה 4:19

    למרות שנתקעתי בגללה בניו-יורק

השאר תגובה