מחר (ג'): דופקים את הבנקים

מחר, יום שלישי ה-12 לדצמבר, הוא יום ללא בנקים.

מה זה אומר מבחינתכם? ובכן, יכול להיות שזה לא אומר לכם כלום, אבל אם גם אתם חשים שהבנק שלכם דופק אתכם על הימין ועל השמאל, זהו יום מצויין להעביר את המסר הזה לבנק שלכם. הדרך הפשוטה לעשות את זה היא לא לעשות מחר עסקים עם הבנק. לא ללכת לבנק, לא להתקשר אליו, לא להיכנס לאתר הבנק, לא להוציא כסף.

המהדרין, ירימו במהלך הערב טלפון לכמה חברים טובים ויסבירו להם מה העניין. המהדרין שבמהדרין, יכולים לכתוב פוסט בנושא, כמו שאני עושה עכשיו. לקרוא לקוראים שלהם לעשות כמותם – בסך-הכל יום אחד בלי הבנק. הם צריכים אותנו יותר מאשר אנחנו צריכים אותם.

אולי זה נראה לכם טיפשי. אולי אתם לא מבינים מדוע הבנקים הם האוייב של כולנו, שמכביד את עולו על הלקוחות הפרטיים כדי לצ'פר את העסקים הגדולים. שמפנה מביתם אנשים שאין להם כסף לתשלום המשכנתא, ומשסה בבעלי חוב של כמה מאות שקלים עורכי דין שגובים מהם אלפים – דמי טרחה כמובן.  

אולי אתם חושבים שמחאה חד פעמית כזו, של יום אחד בלבד, לא תעשה שום שינוי. ואתם צודקים לגמרי – כשלעצמו, יום המחאה היחיד הזה לא יחולל שום שינוי. זהו צעד אחד קטן במסע ארוך מאד שצריך להיעשות.

ועוד משהו קטן
אימצתי לעצמי הרגל מגונה אך מענג. בכל פעם שאני נכנס לסניף בנק, לומר בקול את המילים "עושק", "קרטל" ו"נמאס". כמו "פסח, מצה ומרור" בליל הסדר, אני חוזר ומזכיר לעצמי שלא יצאתי לידי חובה בלי שאמרתי את הדברים האלה. לפעמים בשקט לפקיד שמטפל בי, לפעמים בקול כך שכל הסניף מפנה מבט לראות מי המשוגע הזה. נסו ותהנו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 16:28

    לא נראה לי ששביתה של יום אחד תועיל. גם לא זריקת מילים לפקידים. אולי מעבר המוני לבנק הדואר.

  • אריה   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 17:51

    עברתי בנק (ולשרי עדיין שלום), אני משלם פחות עמלות. וכן יש מה לעשות מלבד לבכות. נסה לעבור בנק ותראה איך הבנק שלך מתחמד אליך פתאום ובנק נוסף בגלל שאתה לקוח חדש מתחמד אף יותר.

    ולאחר שאני רואה את משפחה בהפרעה ושומע על יותר ויותר אנשים שחיים מעל הפופיק שלהם ולא מודעים לכך בכלל אני מתחיל לתהות האם הבעיה בבנקים (ויש גם שם בעיה) או שיש בעיית חינוך, איזו בעייה מנטלית בעם הסלולארי ששוכן לחוף הים התיכון.

    השאלה כמה צריך לעלות השירות של חריגה ממסגרת אשראי, כמה עולה מסגרת אשראי למה יש כל כך הרבה סוגי עמלות ולמה אנשים קונים דירה ב100,000$ כשאין להם רבע מושג איך ישיגו את הסכום עד סוף האלף.

    ולהרים טלפונים זה יותר קשה ולוקח יותר זמן מאשר לשחרר פוסט אל האויר, לא? 🙂

  • שוקי   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 18:42

    דווקא מכיוון שאתה נשמע לי כמו בנאדם אינטליגנטי, אז תרשה לי להיות בוטה ולומר לך שמה שכתבת הוא בעיני גיבוב של שטויות.

    א. לעבור בנק או סניף זה לא אמצעי יעיל במיוחד לשיפור תנאים. ישנו קרטל של בנקים בישראל, שכאשר נגיד בנק ישראל מעז להעביר עליו ביקורת זהירה מכנים אותו "בולשביק".

    ב. מה קשורים האנשים שחיים מעבר ליכולתם? ולמה הגישה הזו של להאשים אנשים במה שקורה להם? אני מדבר איתך על זה שכאשר דיברתי עם מנהלת המחלקה בבנק שלי, ואמרתי לה שמרגיז אותי שהם שוחקים את הכסף שלי במקום לאפשר גם לי להרוויח (זה בתקופה שהייתה כאן עוד קצת אינפלציה), היא בכלל לא הבינה על מה אני מדבר. זה נראה להם לגיטימי לגמרי שאם הפקדתי אצלם כסף בתחילת השנה, אז בסוף השנה הוא יהיה שווה פחות.

    ג. הבנקים מועלים באמון ובכסף, עוברים על החוק, מתעללים בלקוחות קטנים (אני לא מדבר עליי אלא על אנשים שנמצאים במצוקה ממשית) נוהגים בצורה לא מוסרית כדי להעשיר קבוצה קטנה של אנשים. אז אתה מדבר איתי על בעיות החינוך של ישראל? תראה מי נותן כאן לאנשים דוגמא.

    ד. ומי אמר לך שאני מסתפק בכתיבת פוסט? הכי קל לכתוב תגובה, אפילו יותר מאשר לכתוב פוסט.

  • וואלה   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 19:24

    "ולמה הגישה הזו של להאשים אנשים במה שקורה להם?"
    מעניין באמת למה.

  • nobody   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 19:31

    לי אישית אין מה לחפש מחר בבנק, כך שאני מצטרף בשמחה למחאה.
    אממה, אני לא יודע איך הבנק שלי יבין שאני לא מבצע אף פעולה בגלל שאני מוחה ולא בגלל שאני לא מבצע פעולות כמעט אף פעם.
    זת'ומרת חוץ מלהכניס משכורת, למשוך ולהוציא תשלומים.
    מי יגיד לבנק ששוקי ואני מחרימים אותו?
    ולמה למרות כל הרצון הטוב שיש לי אני באמת מרגיש שזו מלחמה אבודה?

  • שוקי   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 19:42

    nobody – גם אם לא תיכנס למכולת או לחנות הירקות איש לא יחוש בחסרונך. אבל אם כולם ינהגו כמוך, לא יהיו שם לקוחות ולא ייכנס כסף. חרם צרכנים הוא כלי אפקטיבי מאד שכבר שינה את ההיסטוריה – מחרם המלח של גנדי, דרך מאבק השחורים בארה"ב בשנות החמישים ועד לחרם על וולמארט.

    וואלה – אני רואה שצריך להסביר לאט. לטעמי, כאדם הוא נכה, קשיש או עני זו לא "אשמתו". וכל עוד לא הוכח אחרת, כל אדם נקי מחשד שמרצונו הוא בחר לסבול מחובות, אבטלה, פשיטת רגל. ואם הוא לא זכאי אז ילדיו בוודאי שכן.

  • איתי   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 19:47

    אז תתחיל להתנהג כמו לקוח חכם ותתחיל להתמקח אתם ולהביא הצעות מבנקים אחרים במקום להצטרף למחאות שממילא לא יעזרו במאום (אתה אמרת). ניסיתי את זה, והורידו לי כמעט את כל העמלות! לחילופין – אתה יכול לעבור לבנק איגוד, שלא העלה עמלות.

  • nobody   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 19:49

    אין ויכוח על כך שחרם צרכני יכול לעבוד
    אני רק תוהה מי בצבא שלך.
    שמעת על איזשהו חרם צרכני שעבד בארץ.
    אולי נגד חברה שהרעילה לקוחות? (תנובה, טיב טעם)
    אולי הרעלת תינוקות זה סיבה מספיק טובה? (רמדיה, כמובן)

  • nobody   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 19:51

    אולי נעשה חרם על רשימות עד שיפתחו מנגנון preview לתגובות?

  • אריה   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 23:19

    האם כשאתה מבצע קניות והמחירים נראים לך יקרים אתה מתלונן אצל הסוחר או בודק את המחירים בסופר אחר (או מתמקח עם הסוחר לחלופין). הצץ בבנקרייט ותראה מה אחרים מציעים. רק לאחר שהוצאתי כמעט את כל חסכונותיי לחברת השקעות פרטית גיליתי שיש מישהו בבנק אחרי שבע, פשוט הרימו לי טלפון כדי להבין מה עשיתי. בנק אגוד, יהב, מזרחי, אוצר החייל – הבנקים הבינוניים מתחרים על לקוחות וכמובן בנק הדואר.

    וכן, אני מאשים את רוב האנשים בגורלם. לא כל נכה וקשיש. אני מקווה שכולנו נזכה להגיע למעמד של קשיש ולחיות את חיינו בכבוד מינמלי (אגב, מהו כבוד מינימלי?) אבל כשאני שומע זוגות שמחזיקים שני חשבונות בנק כדי שיוכלו לצבור שני גרעונות אני חושב שהם אשמים. כשאחד מהעבודה שלי אומר שהוא רוצה לחסוך אבל מוציא בין 10 ל – 15 שקלים ביום על כריך במקום להכין לעצמו אחד בבית, אז הוא אשם. כשאנשים לא רוצים לצאת לעבודה בשכר מינימום כי לא שווה לעבוד בשכר הזה (בפריפרייה!), אז אני מאשים אותם. יש לי קרוב שעובד בשלוש משרות משביב לשעון כדי לחיות מעבר לפופיק עם שלושה ילדים. אנשים שחיים מעבר ליכולתם הם בדרך כלל אלו שנכנסים לחובות וגרעונות דימיוניים. לא כולם יכולים להיות מיליונרים. אני לא מאשים אדם שנפל למשכב, או קשיש חסר הכנסה ופנסייה. אבל האם כולם קשישים ונכים?
    ההורים שלי חינכו אותי לחסוך לעתיד, שלחו אותי עם סנדוויץ ופירות לבית ספר וכסף לגיבוי למקרה ועדיין אהיה רעב. מצד שני לקח לי זמן רב להסביר להורים שלי שבמקום להתיישר על קצה מסגרת האשראי אפשר להתיישר על האפס.

    ברור שעדיף להיות עשיר ובריא. הבנקים לא אשמים – הם מנצלים את המצב כמו כל גוף כלכלי. כמו חברות הסלולאר, הכבלים ויס והמשכירים בת"א. הם מנסים להרוויח כמה שיותר. אולי להאשים את הממונה על הבנקים, המחוקקים (מה?! לא כולם תמר גוזנסקי?! יש שם מישהו בכלל?). הרי אם מישהו פתאום יציע לך עגבנייה בחמישים שקלים אתה תלך לקנות במקום אחר, למה לא לעשות זאת בבנק? אם פתאום מסה של לקוחות תעבור לבנק אחר זה לא יורגש?
    אני משער שזה יורגש יותר מאשר יום ללא בנקים. אולי הפגנה או לחץ על ח"כים בשביל חקיקה בנושא.

    אני הסתפקתי בלעבור בנק ולהעביר את כל ההורדות האפשריות לכרטיס האשראי ואני לא ממש זוכר מתי היתה פעם אחרונה שהייתי בבנק.

    וצודק נובאדי, לא זכור לי חרם צרכנים אפקטיבי במדינה ישראל.

  • נמרוד ברנע   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 23:52

    יחד עם זאת אני מסכים שלקראת השנה הבאה צריך להתארגן כמו שצריך, מה שלא יהיה קשה מדי לדעתי.

  • בשם קורינה   ביום 13 בדצמבר 2006 בשעה 8:19

    אפילו עד כתבה ביומן הבוקר של גלצ זה הגיע
    עדיף על בלטות

  • יונית   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 17:34

    מאחר והפעם האחרונה שהייתי בסניף הבנק שלי היתה לפני שנה, אבל זו שביתה מגוחכת, מאחר ולא עומדת מאחוריה שום התארגנות רצינית עם יעדים ומטרות מוגדרים וריאליים.

  • יונית   ביום 11 בדצמבר 2006 בשעה 18:22

    כשזה האינטרס שלהם שתהיה באובר, מאחר והם לוקחים עליו ריבית רצחנית, והמדינה משתפת איתם פעולה בזה, אז זו לא ממש "בעיה של חינוך". ראינו מה קרה עם הרפורמה המדהימה של מסגרת האשראי – בקרוב היסטוריה. ולא בגלל הלקוחות. וכשהם מרוויחים מעמלות של לקוחות פרטיים, אבל מוחקים חובות למיליארדרים, גם זו לא ממש "בעיה של חינוך". זוכה פרס נובל לשלום מוחמד יונוס, כלכלן ובנקאי, אגב, מרחיק לכת וטוען שהבנקים אחראים ליצירה של אפרטהייד (גם כשהם לא עושקים את המעמדות הנמוכים ומאפשרים לבעלי הון לשחק משחקים נטולי סיכון שאם מתפקששים אז בכל מקרה אני ואתה נשלם עליהם, כמו כאן).

  • דרור פויר   ביום 12 בדצמבר 2006 בשעה 0:32

    שוקי, אני איתך. גם אם זה מעט, זה משהו ומשהו זה יותר טוב מכלום.
    אבל האמת שיש לי רק בעיה קטנה: אני חייב להוציא כסף מהכספומט, אבל חייב. לא בקטע של בזבוזים או משהו, חייב באמת. משהו קריטי. נראה לי שאשבור שביתה, אבל בקטנה.

  • שפי   ביום 12 בדצמבר 2006 בשעה 2:23

    זקני הולנד מספרים שכאשר הם היו צעירים ויפים, ביציאה מהשרותים היתה להם שיטה לחסוך במים: במקום ליטול ידיים הם היו תוקעים את האצבעות שלהם בסכר הקש הסמוך למקום מגוריהם. אמנם פה ושם הם חטפו נקע, אבל מצד שני לפעמים הם תפסו שתי ציפורים במכה הזאת: גם נקיון מושלם וגם שחיקה של הציפורניים, שחיקה שהיתה מסיבית עד כדי כך שהם היו פטורים מגזיזה.

  • יונית   ביום 12 בדצמבר 2006 בשעה 23:14

    תחפשו אצל הדוסים. הקהילה שם עדיין לא התפרקה ברמה כזו שמקשה מאוד על פעולה קולקטיבית בעלת אפקט. בחברה החילונית היום יש גישה תבוסתנית, אבל אין שום מניעה שהמצב ישתנה. רמדיה, אגב, זו בהחלט דוגמא טובה, מאחר והצרכנים חיסלו את החברה, למרות הבעלים החדשים (אידיוט גמור, כנראה), ולמרות הניסיון שלהם לטעון שהגרמנים הרעילו תינוקות יהודים בכוונה (הזכיר לי קצת טקסטים אחרים…). בכל זאת, שאחד מהבעלים אומר משהו כמו "אתם איבדתם ילד אבל אני איבדתי מפעל חיים", זה כנראה בכל זאת מהווה קו אדום לצרכן הישראלי. אז יש קו אדום כזה. עכשיו צריך לחשוב איך להנמיך אותו קצת, ולגרום לאנשים כאן לא להניח מראש ולקבל מראש את זה שדופקים אותם כמובן מאליו, ולהיות מופתעים לטובה כשלא, אלא לדעת מה מגיע להם ולדרוש את זה בכל האמצעים שעומדים לרשותם, ויש לא מעטים.

    חרם צרכנים אמיתי על הבנקים זה לא לעבור בנק – אין לצעד כזה שום ערך בתנאים של קרטל – אלא לשים מתחת לבלטות. אותו דבר תקף לגבי חברות הסלולר, אגב. מאחר ואי אפשר לעשות את זה בתקופה ובמקום שבו אנחנו חיים, הפתרון הוא "צרכנות נבונה" וקמפיינים של הגברת המודעות והידע לגבי הצרכנות הנבונה הזאת.

  • יונית   ביום 13 בדצמבר 2006 בשעה 12:25

    מספיק טוב. אולי בעתיד, ואז, כשיהיה בו מספיק כסף, בכל מקרה יפריטו אותו ויהפכו אותו לעוד חבר בקרטל, במסגרת רפורמה מרחיקת לכת, כמו ביפן למשל. הפתרון חייב להיות ברמת החוק ואכיפתו.

כתיבת תגובה