פתח-חמאס, עבודה-קדימה

הנה, התגשם חלומנו מני קדם. החלום שניסחו ה"שמאלנים" של פעם: "שנצא משם והם יהרגו אחד את השני במקום אותנו".

בכוונה אמרתי "שמאלנים" כי האנשים שאמרו את הדברים האלה לא השתייכו לזרם אמיתי של שמאל אידיאולוגי. חלק מהם אמרו את המשפטים האלה בשקט ודיברו בקול רם על "שלום". רובם, אני חושב, הצביעו לברק ב-1999.

צריך לחשוב על מה שקורה ברצועת עזה במושגים של אקולוגיה, לא של אידיאולוגיה. כשהשכן שגר מתחתיך שורף צמיג מול החלון שלו, העשן מגיע גם אליך. כשלשכן בקומה הראשונה יש סתימה בביוב, המים מתחילים לעלות למעלה, לשאר הקומות.

בקיצור, האם זה טוב לנו שהחמאס והפתח אוכלים זה את זה? בטווח הקצר מאד אולי כן, אבל בטווח הבינוני והארוך כנראה שלא. כמו במשפט הידוע מהסרט "שתי אצבעות מצידון" – פתח שונאים את חמאס, העם הפלשתיני שונא גם את החמאס וגם את הפתח, וכולם ביחד שונאים אותנו.

כמו בישראל, גם בשטחי הרשות, את המרמור והיאוש קל מאד להפנות אל האוייב המשותף. ככה עלתה לשלטון מפלגת קדימה, שהבטיחה לתת בראש לכל מי שאפשר – ערבים, מתנחלים, למשפחות מרובות הילדים (כלומר, בעיקר חרדים וערבים). כל מי שלא נראה באופק האלקטורלי של המפלגה הזו. מה שמצער, כמובן, הוא שהתגלה שתמורת אתנן מתאים, מפלגת העבודה מוכנה ליישר קו.

בסופו של דבר, יש לנו קצת יותר מפלגות ומצבנו האובייקטיבי טוב בהרבה משל הפלסטינים, אבל יש משהו עמוק ומהותי שמשותף לשני העמים, והוא שמוסיף לקיים את העימות הישראלי-פלסטיני. יאושם הוא יאושנו, מנהיגינו הם מנהיגיהם, הם יירו אלינו קסאמים ואנחנו נירה פגזים וטילי אוויר-קרקע.

אשליית ההנתקות היא אשליית הגדר היא אשליית "השלום" שסחפה פעם את רוב הישראלים. אלו הישראלים שלא רוצים לפתור את הבעיה של שכנם, אלא רק להסתיר אותו מעיניהם. בין אם הוא עני, נכה, רוסי, קשיש, חרדי, הומו, ערבי, מזרחי או פלסטיני. ולכן, בפעם האלף, אני חושב שהכל מתחיל באופן שבו אנחנו נוהגים זה בזה, ובמידה בה אנחנו מצפים שהמדינה תתייחס לאזרחיה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קורינה   ביום 22 בדצמבר 2006 בשעה 14:16

    אך כשלוקחים צעד אחד לאחור כדי לתפוס את מלוא התמונה, רואים עד כמה הדפוס זהה – נלחמים נגד אויב מקומי במקום להלחם על ובעד ההצלה של כלל כדור הארץ.
    אבל זה כבר נושא לרשימה ולספרים הרבה ובעיקר – למעשים.
    אם יש תובנות שרכשתי לאחר חמש שנים של עבודה על הספר החדש שלי – אלו הן.
    מלחמה זה דבר רע.
    הנה, סוף סוף יש מטרה שמשותפת לכל המין האנושי, הצלת כדור הארץ מן הכלייה שאנחנו מביאים עליו, או מאפשרים בשתיקה ובשיתוף פעולה.

השאר תגובה