להעליב את אהוד ברק

העלבת עובד ציבור היא עבירה פלילית. זה אומר, למשל, שלו אהוד ברק היה עכשיו חבר-כנסת, שר, או ראש-הממשלה חס וחלילה, אסור היה לי לומר עליו, נגיד, שהוא אוויל משריש. אידיוט מזן נדיר.

אני יכול להזכיר את פרשיות "אהוד ברח" הלא-סגורות. את הכרזותיו היהירות עד טימטום, שנקבו את הזמנים המדוייקים בהם יפתור את בעיות המזרח-התיכון בזו אחר זו – משהו שאפילו שמעון-מזה"ת-חדש-פרס לא היה טיפש מספיק כדי לעשות. או את האופן המביש שבו הוציא את צה"ל מלבנון, מפקיר את חיילי צד"ל והופך אותנו ל"מצורעים של המזרח-התיכון" (נדמה לי שהקרדיט על האמירה הוא של גנראל לאחד).

אבל האמת היא שאת דעותיי המוצקות על האיש גיבשתי כבר בזמן שירותי הצבאי, כשהתמנה לרמטכ"ל.

להרוס את צה"ל
קודם שנכנס לתפקיד, פשטה שמועה שהוא הולך "להחזיר את הכומתה" – לאלץ את חיילי צה"ל לשוב ולחבוש כומתות כל הזמן, כמו בתקופת רפול (אני ניצלתי את השמועה הזו למתיחה שגרמה לכמה מאות חיילים להסתובב עם כומתות במשך כמה שעות, אבל נשאיר את הסיפור הזה לפעם אחרת).

כניסתו לתפקיד לוותה בפרשייה מביכה בטיפשותה. טעות הגהה בנאום שכתבו לו ביחידת דובר צה"ל, גרמה לכך שישתמע לכאורה שהוא מטיל דופי בקודמיו – זו לפחות הייתה הגירסה הרשמית. מהר מאד יצאה הודעה לפיה החיילים האשמים יישפטו.

מאוחר יותר, החל ברק לקיים את הבטחתו להפוך את צה"ל ל"צבא קטן וחכם". לשם כך הוא תכנן סדרה של קיצוצים תמוהים ביחידות שונות. מכיוון שאלופי הפיקודים והאגפים התנגדו לקיצוצים שלו, הוא העביר את הכדור אליהם והם גלגלו אותו מטה בשרשרת הפיקוד.

בסופו של דבר, הוטל על שורה ארוכה של יחידות לקצץ בתקני הקבע שלהם. הפתרון שנבחר ברובן הוא לאפשר לעתודאים לפרוש עם סיום שירות החובה, ו"לחסוך" את שירות הקבע – הסיבה שבגללה הומצאה מסגרת השירות שלהם מלכתחילה. התוצאה: האנשים הטובים עזבו וצה"ל נשאר עם כוח האדם הירוד.

ובסופו של דבר, האם צה"ל הפך לצבא חסכוני ויעיל? ממש לא. לא קטן ובטח לא חכם. כי אהוד ברק הוא פטפטן גדול. טוב בדיבורים – וגם בזה הוא לא משהו. תמיד מגיע בטררם גדול והולך אחרי שגרם נזק עצום. זה האיש.

לחסל את המדינה
על תפקודו של אהוד כראש-ממשלה לא צריך להרחיב. האיש הזה, שבכל מהלכיו – כולל פרישתו ושובו לפוליטיקה – נתגלה כחקיין של ביבי נתניהו (גם כן כבוד גדול), הבטיח לגייס את תלמידי הישיבות, לצאת מלבנון ו/או לעשות שלום עם סוריה, וכמובן – להשלים את תהליך השלום עם הפלסטינים.

הוא הצליח רק בנסיגה מלבנון – המהלך היחיד שלא דרש שיתוף פעולה עם "צד שני" כלשהו. ואנחנו הרי יודעים כמה טוב עשה את זה.

אבל החד-צדדיות של אהוד ברק משקפת משהו עמוק יותר אצלו. איזו נטייה אנטי-סוציאלית שגורמת לו לנקוט בשיטות של הפרד ומשול עם כולם. כולל, כך מסתבר, בחיי הזוגיות שלו. לא בוטח באיש ולא סומך על אף אחד, משוכנע שהוא מבין טוב יותר ולעולם לא לוקח אחריות על כשלונותיו.

אין פלא שהוא בחרלמנות את כל שרי ממשלתו לתפקידים הכי לא מתאימים להם – כשבראש כמובן שלמה בן עמי. בימים של תחילת אינתיפאדת אל-אקצא ושל אירועי אוקטובר, הוא הגדיל לעשות והציב אולטימטום כפול – לערביי ישראל ולפלסטינים. כשלא עמד בו, הוא הוכיח גם שהמילה שלו לא שווה כלום.

אין מה להגיד: אין מקום מתאים יותר לאיש הזה מאשר בראשות מפלגת העבודה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נאוה   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 0:52

    אם צריך לבחור מי האידיוט מבין שני מועמדים:
    הראשון אהוד ברק
    והשני אחד שחודשים הציג את עמיר פרץ בתור גאון הדור והתקווה הגדולה של ישראל

    אז הבחירה די ברורה, לא?

  • מזרחן   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 7:35

    הוא יגרום לנו להתגעגע למטומטם השני – עמיר פרץ

  • יוחאי עילם   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 8:00

    ולהצביע נגדו.

    ובעד מי? שאלה טובה.

  • יואב לוין   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 8:01

    יש גם משהו טוב בבחירה של הדגנרל הזה לראשות העבודה. המפלגה הזאת צריכה למות(פוליטית כמובן). אין לי ספק שהוא יתרום תרומה מכרעת לכך. כמה שהמפלגה הזאת תעבור מהר יותר מן העולם, כך תתאפשר צמיחה מהירה יותר של אלטרנטיבה סוציאליסטית וסוציאל דמוקרטי. אם לפנטז בראש חתרני, צריך אולי לעזור לו להיבחר כדי להרוס את המפלגה המקוללת הזאת יותר מהר. הבעיה שהאיש והמפלגה כל כך מסריחים שלא נראה לי שמשהו יוכל להתגבר על המכשול הזה. אני בטח שלא.

  • עמיר   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 8:16

    אם אהוד ברק הוא חבר כנסת אז הוא נבחר ציבור ולא עובד ציבור, מה שאומר שאתה יכול להעליב אותו חופשי.

  • מיכל   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 8:22

    מקיר אל קיר נגדו.

    אז מי כן?
    אני רואה כבחירה טובה, לפחות הימור טוב, את עמי אילון.
    לא ברח, לא פישל, מבין בצבא ועשה כמה דברים חיוביים בשירותו הצבאי והאזרחי.

  • חיים   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 10:36

    יש סיבות טובות לא לתת לברק את השלטון עוד פעם (ואני מתנגד לבחירתו), אבל אין צורך להרחיק לכת עד הקביעה שחיי הזוגיות שלו הם מדד להיותו איש ציבור גרוע. חיי הזוגיות של ביל קלינטון הם לא משהו טוב יותר אבל אין ספק שהוא היה נשיא מצוין.

    אני גם לא חושב שברק אדם לא מוכשר. אין ויכוח שמדובר באדם אינטליגנטי. אבל הוא דורש ניתוח רציני יותר מהקביעה שמילה שלו לא שווה כלום. אחד שקצת מכיר את ברק כתב על כך כבר לפני יותר משנה. http://www.aplaton.co.il/story_153

  • שוקי   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 10:43

    אני דווקא חושב שאפשר ללמוד הרבה מחיי הזוגיות של אדם על אמינותו, נאמנותו ויכולתו ליצור קשרים עם אנשים – תכונות חיוניות למנהיג ולמנהל ולכל איש ציבור.

    זה לא הפרמטר היחיד אבל זה בהחלט דבר שאפשר ללמוד ממנו עם מי יש לך עסק. נכון שישנם יוצאי דופן ונכון שקלינטון היה טוב יותר מנשיאים אחרים, אבל אם מה שפורסם נכון אז להילארי קלינטון לא היה בעיה עם ההתנהגות המינית שלו אלא רק עם זה שהיא פורסמה ברבים.

    לגבי ברק – הדבר היחיד שהוכח בקשר אליו הוא שהוא חייל טוב. אתה יודע מה – "החייל מספר 1". אבל בתור ראש ממשלה הוא היה כישלון מוחץ והשאיר אחריו הרבה טעם רע. עצם העובדה שהוא מועמד היום למשהו רק מראה כמה מחליפיו היו גרועים ומעידה כמה מצבנו הכללי מחורבן.

  • נתאי   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 10:56

    סחה על הפועל החדש שוקי,
    פשוט נפלא, האקדמיה מאמצת.
    חוצמזה
    מי שתומך באיילון הם אלו שעוד שנה יגידו הוא מזגזג הוא מאכזב וכו'
    היחיד עם חזון סוציאל דמוקרטי ברור הוא פרץ.
    ולא תצליחו לשכנע אותי שהוא פחות טוב מברק,
    שגם שחט את מפלגת העבודה בנוסף לצבא וכל אירגון שהוא עמד בראשו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 11:45

    הסיבה שאהוד ברק לא הצליח בקדנציה שניתנה לו, היא ששבועיים, ממש שבועיים, אחרי שנבחר, כבר התחילה התקשורת "להתאכזב" ממנו, וכל השמאל נהה אחריה.
    לא נתנו לו אפילו רגע של חסד, לא נתנו לו לעבוד דקה בשקט, איך שהוא נבחר כבר כולם היו מאוכזבים – מהימין זה ברור, אבל השמאל, השמאל הוריד אותו, כמו שהוא מוריד את עצמו ואת כולנו ביגון שאולה פעם אחרי פעם.

    אני מבינה שאת גם זוכר לו לרעה את היציאה מלבנון, ונדמה לי שזה אומר הכל את עליך ועל כושר השיפוט שלך. או שאתה סתם צעיר מדי.

  • ד.ט   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 12:17

    היתה יוזמה של ברק עצמו, לשלח אותם לשירות כקצינים קרביים. על הנייר זה היה אמור להעלות את רמת הקצונה, בפועל קיבלנו קצינים עלובים שרק חיפשו איך לבטל את הקבע.

  • ד.ט   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 12:19

    האולטימטום היה למעשה משולש – גם לחיזבאללה, שבתחילת אירועי אוקטובר חטפו את שלושת החיילים בהר-דב.

  • קרל מרקס   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 12:25

    נשמע מוכר כל הדיבורים האלה. הימין אומר שהשמאל אשם, השמאל אומר שהימין אשם, כולם אומרים שזה בגלל התרשורת, התקשורת אומרת שזה בגלל שנטפלים אליה. כ ו ל ם אשמים רק לא מי שאשם באמת. וחוץ מזה מה זה משנה מה התקשורת אומרת, הוא הרי ראש ממשלה שעוה את הדברים בפועל לא. ואם הוא כל כך מושפע מהתקשורת שמפריע לו אז עוד יותר גרוע. חוץ מזה יש דברים שאפשר לעשות והבין גם ללא התקשורת. כדי לבדוק תוצאות לא צריך תקשורת. האיש לא עשה כלום ואת זה רואים בשטח ללא התקשור. זה שהתקשורת דפוקה וניאו ליברלית זה נכון, במקרה הזה אין לכך שום קשרץ הבעיה זה לא שהתקשורת הפריע, אלא שברק הוא משת"פ של התקשורת ושל בעלי ההון הממנים אותה ואותו.

  • ד.ט   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 12:35

    http://www.e-mago.co.il/Editor/actual-41.htm

  • שרון   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 13:42

    [לדעתי, כן?] לפעמים צריך לדעת לוותר.
    במקרה דנן הוויתור שעל הפרק הוא על אהוד [ברק], עמיר [פרץ] ו[מפלגת]העבודה.
    לצערינו ושמחתנו המערכת הפוליטית בישראל יזמית דיה ויש כמה חלופות ראויות יותר אם מפנים את המבט קצת שמאלה.
    אין טעם להתפקד ולהשפיע כי הדרך אבדה שם כבר ואין אף נציג ראוי שיוכל לעצב דרך חדשה. בכל אופן לא בתוך הרפש הנוכחי.

  • קובי   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 14:15

    שוקי, אתה עושה לעצמך חיים קלים. נכון שברק היה ראש ממשלה מחורבן ושאולי בגלל זה לא מגיע לא לחזור לג'וב הזה. מצד שני, מה פתאום לקשר לזה את היחסים שלו עם נאוה או נילי? אני מכיר ראשי ממשלה מצוינים עם הרבה סיפורים מהצד, כולל אחד שעדיין במערכת הפוליטית. נו, אז מה? במה בדיוק השפיע הרומן הצדדי שלהם על ההחלטה לצאת למלחמה, לאשר תוכנית כלכלית חדשה או להוריד מסים?

  • דוליטל   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 15:10

    http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=elections

  • קובי   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 16:49

    המסקנה הסופית של הכותב שאליו הפנית היא שמיליונר לא יכול להילחם לתיקון עוולות חברתיות. זו שטות דמגוגית ופופוליסטית שסוציאל-דמוקרטים בהכרתם אוהבים לנפנף בה. ככזה, אני מתנער ממנה. מספיק להיזכר בג'ון קנדי, מיליונר כבד לפי כל קנה מידה, שנושאי רווחה וזכויות אדם קודמו תחת שלטונו באופן כמעט חסר תקדים באמריקה של המאה העשרים. הרבה יותר מאשר אצל יריבו במאבק על הנשיאות, ריצ'רד ניקסון, שהיה הרבה דברים בחיים אבל בוודאי לא עשיר כמו קנדי.

  • דוליטל   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 17:39

    או סוציאל דמוקרט זו פשוט צביעות אדירה!!
    העושר מיוצר ע"י עבודה של בני אדם. ולא חשוב כרגע אם זהו עושר ספקולנטי שנוצר ממניות אוויר בורסאיות. עדיין בסופו של יום העושר שהונפק מקורו בעבודת בני אדם.
    בעל מניות, בעל חברה או אדם שבאיזשהיא דרך מתעשר מעבודת כפיים של בני אדם אחרים, בעולם הקפיטליסטי של היום בכדי לעמוד ב"תחרות" ולא ל"היעלם" הוא צריך לשכלל כל פעם את שיטותיו כיצד לתת לעובדים פחות כך שה"חברה" תרוויח יותר אחרת אין לו זכות קיום בעולם החברות.
    כשמדובר פעמים רבות על ייעוץ ניהולי או ייעוץ אסטרטגי מדובר באדם שמייעץ להנהלת חברה מסויימת כיצד "להתייעל", ע"י צמצומים ופיטורים נרחבים וגרימת המצב שעובד אחד יעשה עבודה של שלושה עובדים ולא יתלונן לרווחת החברה.
    כמובן שמקביל אותו יועץ ואותו מנהל שמיישם את אותו ייעוץ זוכים לבונוסים אדירים על התייעלותם אבל נעזוב את זה.
    ז"א שבעל חברה, יועץ ניהול או יועץ אסטרטגי מתוקף הגדרתם לעולם לעולם לא יוכלו להכלל בהגדרה של סוציאליסט
    גם אם הם יחזרו על השקר הזה 30 פעמים ביום זה עדיין לא יהפוך אותם לסוציאליסטים

  • דוליטל   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 18:38

    זה לא ממש מה שרוב האנשים רוצים אם תסלח לי. מה שרוצים הוא להפסיק את העוולות ולא להסתפק ב'לתקן' אותם פה ושם

  • דוליטל   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 23:31

    האין זאת?

  • דניאל-עודד קדם   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 23:45

    אף אדם, עם אייקיו מעל לשלוש, אינו מסוגל אף לחלום, על תמיכה בברח!! כל אחד – ואני מתכוון כל אחד, כל יצור על כוכב-הלכת הזה, עדיף עליו!! אבסולוטית. אישית, אבחר אפילו בעוזי כהן כפול שלמה בניזרי, עם צחי הנגבי כמע"מ – רק לא הברח!!

    כי הכל, אבסולוטית, פשוט – הכל עדיף עליו.

    יודע מה – אולי (זה חולני, אני יודע) – אולי – אפילו אולמ – לא, זה באמת כבר חולני מדי.

  • איתמר שאלתיאל   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 7:45

    הבחירה היא לא בין שני מועמדים. זו רק הבחירה בתוך מפלגת העבודה. יש גם, תודה לאל, מפלגות אחרות.

  • איתי אשר   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 9:30

    מלבד התפקדות. עם כל הקושי והבחילה הכרוכים בדבר.

  • אורן   ביום 9 בינואר 2007 בשעה 23:33

    זה מה שקורה כשמקלידים תוך כדי דיבור….

  • אביב   ביום 19 בינואר 2007 בשעה 21:35

    בהתבוננותם רבת השנים של האינדיאנים על הפרפר
    הם ראו שבמערך חיים אחד …היצור הזה (דרך אגב ממשפחת החרקים) עובר 4
    שלבים השונים זה מזה (ביצה, זחל, גולם ופרפר בוגר).
    לכן הוא מסמל שינויי אמיתי …האם ברק עשה שינוי מהותי ?
    נעזרתי בקלפים האינדיאנים לצורך התשובה …ולא תאמינו !!! שלפתי בלי לראות את קלף הפרפר מתוך חבילה של 52 חיות מבלי לראות
    אבל…אבל…אבל הקלף יצא הפוך !!! באמת!!!
    וזה אומר: שאין שינויי אמיתי בהרגלים …אולי משהו קוסמטי
    ועכשיו הכול לשיקוליכם
    דרך אגב בחרתי בו בבחירות, אבל איני יודע אם הוא המנהיג שלי (הבעיה שאינני מצליח למצוא לי מנהיג שייצג אותי ואת המדינה בכבוד ).
    האם גם אתם בסירה הזו?
    אם תרצו עוד מידע על הקלפים האינדיאנים או לכתוב לי כנסו לאתר הבית שלי
    http://aviv-y.fav.co
    יום טוב ושנשתנה כבר…
    אביב

השאר תגובה