מה גורם לאלימות בישראל

קטטה במועדון הובילה אמש למותו של אדם.

המחשבה הראשונה היא "איפה הייתה המשטרה". במחשבה השנייה היא "משהו בטח דפוק בחינוך". אבל המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום בכל זמן והאנשים ה"לא מחונכים" לא היו בני תשחורת – היורה היה בן 40 והירוי בן 28. עבר הרבה זמן מאז יצאו את שערי מערכת החינוך. 

אז מה גורם לכל האלימות הזאת? אפשר לטמון את הראש בחול ולומר שהיא הייתה כאן כל הזמן ורק עכשיו התקשורת התחילה לדווח – ולמעשה, זה אפילו לא לגמרי לא-נכון, פשוט הסבר חלקי מדי לתופעה. בסופו של דבר ברור לכולנו: החברה הישראלית הופכת יותר ויותר אלימה, בעיקר כלפי עצמה. אז מה גורם לזה?

אני חושב שיש הסבר פשוט שנמצא ממש מתחת לאף. פעילים חברתיים ואנשים עם מודעות פוליטית, שואלים מדי פעם מדוע אנשים לא יוצאים לרחובות, למה הם לא מתנגדים, מדוע הם לא "עולים על הבסטיליה", מתקוממים. איך ייתכן שהישראלי ששונא להיות פראייר, נותן שידרכו עליו.

ואני אומר: זה כבר קורה. אנשים יוצאים לרחובות, מתנגדים, מתקוממים. הם פורקים את הזעם שלהם – פשוט לא על הגורמים הנכונים. התגובה של רוב האנשים כאן לחרא שמאכילה אותם המדינה, הוא לפרוק את התסכול זה כנגד זה. האופן שבו זה נעשה הוא מפחיד, אבל כשלעצמה מדובר בתגובה כמעט "בריאה". מי שחולה זו המדינה. אדם דוקר אדם במועדון זהו הקמצא והבר-קמצא של ישראל 2007.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איריס חפץ   ביום 13 בינואר 2007 בשעה 17:52

    יש משהו במה שאתה מוצא, אבל זמינות הנשק גם תורמת לאלימות הזו. מדינה שבה יש כל כך הרבה נשק חופשי, מזמינה תגובות כאלו. במדינה בלי האפשרות הזו, אפשר לדבר גם על יציאה לרחוב…
    למה הכוונה בביטוי "בני תשחורת"? תמהתני…

  • שוקיג   ביום 13 בינואר 2007 בשעה 19:00

    בארה"ב ובקנדה מספר כלי הנשק ביחס לאוכלוסייה זהה. בארה"ב מספר הרציחות פי 1000 בערך (ותודה למייקל מור).
    "בני תשחורת" אלו אנשים שלא זרקה שיבה בשיערם כלל, כלומר בני נוער.

  • ריקי   ביום 13 בינואר 2007 בשעה 19:31

    והנה עוד מקרה של חוואי שירה למוות בפורץ בנגב, ומה שמטריד, כל הטוקבקיסטים שרים לו שירי הלל. אמנם זו הייתה הגנה עצמית, אבל השבח להריגה הזו מלמד עד כמה אנחנו אומה מעוותת שהאלימות מנחה אותה.

  • ניר   ביום 13 בינואר 2007 בשעה 21:21

    זה בטח הכיבוש שמשחית…

    שוקי- תודה על ההסבר למקור הביטוי "בני תשחורת"
    ידעתי את משמעו אך לא את מקורו.

  • legal alien   ביום 13 בינואר 2007 בשעה 21:35

    אתה כותב שלכולם ברור שהחברה הישראלית יותר יותר אלימה. האם יש איזה נתון כלשהו שתומך בכך? לא שאני חושב שזה מופרך, למעשה – גם אני מרגיש ככה. אבל אני גם זוכר שגם לפני חמש שנים אמרו את זה, ובטח גם לפני עשר, אז אני לא בוטח
    בתחושה הזו כל כך. הייתי שמח לראות איזה תימוכין מעבר לתחושות בטן.
    כך או כך, אני מסכים לחלוטין עם הטענה שאנשים פורקים זעם על הגורמים הלא נכונים. מה שהכי עצוב, שמאז ומעולם המנגנון הזה היה אחד מאלה שסייעו למשטרים מושחתים ומדכאים לשמור על כוחם.

  • שוקיג   ביום 13 בינואר 2007 בשעה 23:10

    אני לא מאמין שאפשר לבסס את זה מדעית, אבל אני חושב שזה אחד מהדברים שאנחנו יודעים שהם נכונים ולא צריכים שיוכיחו לנו אותם. הרי גם אם תהיה לנו סטטיסטיקה של מקרי רצח, זה לא אומר לנו כלום על היחס האלים של אנשים זה לזה ביומיום.

    ב-2002, שהייתה השנה הכי קשה באינתיפאדת אל אקצא, אני באופן אישי הרגשתי את האלימות על הכביש. אנשים ממש השתוללו. ומה שמצחיק הוא שגם באותה שנה נהרגו פי 5 יותר אנשים על הכביש מאשר בפיגועים.

  • עופר לנדא   ביום 14 בינואר 2007 בשעה 7:27

    וכל כך נכון…

  • שרון   ביום 14 בינואר 2007 בשעה 14:05

    ראשית, למשטרה יש כמה סטטיסטיקות, לא רק על מקרי רצח אלא גם על אלימות על סוגיה השונים (קטטות, אלימות במשפחה, פריצות, אונס וכדומה). אלו אומנם לא תמיד משקפים את המציאות האלימה עוד יותר (כלומר, את המקרים שלא דווחו למשטרה משלל סיבות שונות ומגוונות), אולם היא יכולה להוות אינדיקציה לתחושה שהאלימות גואה (יתכן וחלק מהמידע ניתן למצוא באתר משטרה ישראל?).
    שנית, מכבס ותולה, הייתי מעוניינת להפנות את תשומת ליבך לכך שאותם גנבים אמש היו פלסטינים תושבי השטחים הכבושים. חוקית והלכה למעשה הם אינם נחשבים לתושבי המדינה, דהינו, חוקית ומבחינות רבות אחרות אינם נחשבים לחלק מהחברה בישראל. כנראה שצריך לחזור על האמת הידועה הזו, כי רוב הפלסטינים חיים בתת-תנאים שקשה לנו לדמיין. לרוב היחס הוא שהמדינה מנצלת את חולשתם ומותירה אותם ללא זכויות בסיסיות וכמעט ללא אפשרויות קיום [שלא לדבר על קיום בכבוד]. כך שלומר עליהם שהם מנצלים את המדינה זה לכל הפחות בדיחה גרועה.

  • שוקי   ביום 14 בינואר 2007 בשעה 14:09

    לא התכוונתי לומר שהפושעים הם פעילים חברתיים אלא שהגידול בפשיעה הוא תוצאה של התפוררות חברתית שהיא תוצאה ישירה של מדיניות.
    כלומר, המדינה מקטינה את הסעד לאחד ודופקת את האחר במיסים ומעלימה עין כשהבנקים שודדים את השלישי. שלושת אלא שודדים ודוקרים זה את זה, או סתם מתחרעים אחד על השני על הכביש. קאפיש?

  • איריס חפץ   ביום 14 בינואר 2007 בשעה 16:27

    הנתונים הללו מוכרים לי, ומייקל מור מתאר גם בסרט שלו אינטראקציה בין תרבות אלימה וקפיטליסטית לאלימות בחברה. יש משטרים קפיטליסטיים אחרים, לא בארה"ב, ששם יש גם רמות פשיעה גבוהות בעקבות ההתפרקות החברתית,אבל לא כל פעולה אלימה מובילה למוות מהיר כמו כשיש נשק.
    סטטיסטיקה אחרת, היא למשל זו שמראה שיש רמת התאבדויות גבוהה יותר בצבא.כשלאנשים יש דחף רגעי להתאבד ונשק זמין זה הולך יותר מהר ו"בהצלחה" מאשר אם הם היו הולכים לחפש חבל ומקום לתלות אותו וכו…
    מה שאני מנסה לומר הוא שיש כאן אינטראקציה קטלנית בין מדינה עם תרבות אלימה (שהקפיטליזם הוא צורה אחת שלו, והכיבוש היא צורה נוספת, למשל) לבין הזמינות של כלי נשק.
    למשטרה ולארגוני נשים יש דווקא נתונים שמראים על קורלציה (חיובית למרבה הצער) לבין העליה במספר כלי הנשק עם פרוץ האינתיפדה השניה וגל המאבטחים שבא איתה, לבין רצח של נשים עם הנשק הזה.
    והאלימות הזו יוצאת במקומות שבהם זה "מותר" לפי הנורמות החברתיות: על פלסטינים, "ערבים" למיניהם, נשים. שם הענישה פחות כבדה והנה יש כבר חבר כנסת שרוצה לעשות את הרצח הזה למותר וחוקי.

  • איריס חפץ   ביום 14 בינואר 2007 בשעה 17:06

    מייקל מור מתאר כמובן אינטראקציה בין תרבות אלימה לנוכחות כלי נשק (כמו בארה"ב) ולהבדיל היא אינה קיימת בקנדה שבה התרבות הפוליטית היא שונה, ולכן נוכחות הנשק עצמה אינה מספקת כמובן.

  • אתה מתמם   ביום 14 בינואר 2007 בשעה 19:55

    באמת… בתור באר שבעי אני נדהם כמה שאתה לא מכיר את המציאות

    המלצה שלי תרים טלפון למישהו מהדרום ותשאל אותו מה קורה כאן…

    אסור לאדם לחיות? הוא צריך לשחק עם הפורץ? אוי תפסתי אותך עכשיו פויה ולך ומחר ננסה שוב

    טוב מאוד שירה בו! שלא יגנוב החלאה מה לעשות אין ביטוח חיים בגנבה.הוא לא גנב בשביל להאכיל את המשפחה הוא גנב כי זה קל כי זה פשוט כי זה נותן לו אופציה לנקום ביהודים ככה פשוט

  • דרומי   ביום 13 בינואר 2007 בשעה 20:34

    הם ברחו והוא ירה עליהם.
    גם לטענתו, הם לא ניסו לפגוע בו.

    אבל פה לטעמי יש מחדל אדיר של המשטרה. עניין הגנבות החקלאיות פרוץ לגמרי – כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה. בלי להצדיק ולו לרגע את מה שהאיש הזה עשה, אירועים כאלה זה תולדה טבעית.

  • מכבס ותולה   ביום 14 בינואר 2007 בשעה 9:23

    החבר'ה האלה אינם סוג של פנתרים שחורים. היעדר אכיפת החוק, הבושה האישית, והתחושה הבסיסית של כיבוד ושמירת החוק בחברתנו מאפשרים לכל אדם להתפרע מבלי להיענש, חוקית או חברתית.

    כך שהאנשים האלה אינם מפגינים זעם, אלא פשוט מנצלים את חולשת החברה.

  • חייש   ביום 14 בינואר 2007 בשעה 12:14

    מצביעים על קשר די ברור בין רמת פשיעה לסולידריות חברתית. כשהחברה מתפרקת מכל ערכיה, כשכל אחד מתעניין רק בטובתו שלו ושיזדיין העולם, המתוסכלים פורקים את זעמם חזרה על החברה.

  • יונית   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 9:03

    בין לשחק עם הפורץ לבין לרצוח אותו. אם אתה מצדיק את הרוצח שלקח את החוק לידיים ובכך הפך אותו לחסר משמעות, אתה גם מצדיק את הפורץ.

טרקבאקים

  • מאת כותבים ביום 20 בינואר 2007 בשעה 0:07

    שמענו לא מעט על אנשים ידועים שקנו תארים במקום ללמוד. בתור סטודנט זה תמיד קומם אותי. מדוע אני צריך לעבוד קשה, ללמוד כמו חמור ולהשקיע שעות בשב…

השאר תגובה