יום עילג בחייו של ישראלי

1 זילות החידוש המילולי.
היום בצהריים קיבלתי אימייל מסלקום "לעדכונך, החשבונית שלך לחודש ינואר זמינה כעת לצפייה באתר האינטרנט של סלקום…".

לעדכונך… מילא לידיעתך, לטיפולך, מצ"ב ורצ"ב – לעילגות המסורתית של צה"ל ומשרדי הממשלה אני כבר רגיל משנים – אבל לז'רגון התאגידי הקלוקל הזה אני בחיים לא אתרגל. מה זה לעזאזל לעדכונך?

2 הקלות הבלתי של ההטיה.
זה מזכיר לי איך התקשרה אליי באחד הימים (לפני כמה שנים, כשמילאתי איזה תפקיד) עובדת תמיכה של חברה כלשהי, נקרא לה "החברה בע"מ". לחברה בה עבדתי היה איתה איזה שת"פ (שיתוף פעולה, למי שלא זכה להכיר). היא תקפה אותי במטח של שאלות מטומטמות בעניין שבו לא הייתה צריכה להתעסק בכלל. עניתי לה בחוסר סבלנות מודגש, שתשלח את הבוס שלה לדבר עם מקבילו אצלנו. היא הפטירה מזועזעת, אמירה אינטליגנטית ומלאת טאקט: "עכשיו אני רואה שזה נכון מה שאמרו לי… באמת שאין אצלכם שירותיות…".

3 הנוכחות הבלתי נראית של האינטליגנציה.
אלו תמיד רפי השכל, עלובי הנפש, הנאדות הנפוחים, ה"צעירים", התככנים, אנשי המכירות ובעלי המטאטא-תקוע-בתחת (סליחה על הצרפתית), שאת החלל האישיותי שלהם קל למלא בתרבות העסקית וב"קוד החברה".

ואולו בדיוק האנשים שמבלבלים לי את המוח בשיחות טלפון מיותרות כאלה. בדיוק האנשים שלא בא לי לדבר איתם. בדיוק האנשים שמעליבים ממילא את האינטליגנציה שלי בעצם זה שהם מתקשרים אליי מלכתחילה (ואני אפילו לא אומר את זה בגלל שמנת המשכל שלי כל-כך גבוהה – יכולתי להיות עם אינטליגנציה כמו של חבר-כנסת ממוצע, וזה עדיין היה נכון).

4 הפאשיזם הלשוני של העולם התאגידי.
באירוע של חברת-התאגיד ההיא, "החברה בע"מ", היה טכס. ראיתי עובדים עוברים בסך על הבמה, מניפים דגלים, קוראים סיסמא, שרים. הם עשו את זה כשהם במדי ייצוג. משהו בצבעי הלוגו של החברה, עם חולצה לבנה ועניבה תואמת. חשבתי על היוגנד.

והפאשיזם הזה הוא גם טוטאליטרי. אם ילדה בת 20 וקצת אומרת לי ברצינות תהומית ש"יש לי בעיה עם שרותיות", אז זה אומר משהו על איכות עולם המושגים שמקנה לה מקום העבודה שלה. צדק מקלוהן: המדיום הוא לפעמים גם קצת המסר; השפה משקפת את המחשבה וגם משליכה עליה. השימוש במילה הזוועתית הזו משקף תודעה מוגבלת. תודעה שהגבילו אותה. זה אולי לא התחיל ב"חברה בע"מ", אבל זה ללא ספק נמשך שם.

ועזבו אותי עכשיו משאלות כמו האם יש כאן כוונת מכוון או שזו "קונספירציה ללא קונספירטורים". זה לא באמת מעניין. מה שמעניין הוא שהמגזר העסקי בישראל מייצר פקידים מתוכנתים, בעלי אידיאולוגיה כלכלית וחברתית ימנית.

אנשים שיום אחד יקודמו, ואז הם יהיו מאלה שהורסים את רכב הליסינג שקיבלו מ"החברה בע"מ" בטראקים בשבת, ויקטרו על זה שהחרדים מנצלים את המדינה ויגידו שצריך לקצץ בקיצבאות. או יישארו בבית עם ה-Home theatre. מה הפלא שאנשים שזו שאיפתם בחיים אומרים מילים כמו "שירותיות".

5 גוויעתה של העיתונות
אתמול, מעריב, עמוד 3: "חזיזים הושלחו על מטה המועמד". שפשפתי עיניים, ושוב, וזה עדיין היה שם.

אני מודה שגם לי היו פליטת קולמוס אחת או שתיים בחיי. פעם אחת, עגומה, אפילו בשער של מגזין. היא עברה את כל ההגהות, והיו הגהות – אז אני מניח שזה יכול לקרות לכולם. אבל ראבק – מי שעובד בעיתונות יודע שזה לא מקרה ראשון ולא אחרון. מי שעוקב אחרי וולווט, יודע שכל יום יש טעויות מביכות בכל כלי התקשורת. שהכתיבה מזעזעת, העריכה חסרת ניסיון, הניהול מושחת ואיכות העיתונות בקאנטים.

מעבר לזה: השכר מביש, הניצול מחפיר, ולכן אין זה פלא שאם הזמן קצר והמלאכה מרובה, מתברר שגם הפועלים עצלים. רוב בעלי התפקידים בעיתונות הישראלית היום – כמו בכל המערכות בישראל – הם אנשים שעונים לכללי הפירמידה הפיטרית: קודמו יתר על המידה, ולא צפויים לקידום בעתיד הקרוב. ולכן גם כל הפוליטיקה, ההתלכלכויות האישיות, וכל שאר הג'יפה. כי אלו אנשים שלרובם אין את היכולת, או המוטיבציה, או שתיהן, לעשות עבודה עיתונאית טובה או לכתוב טוב. יש יוצאי דופן אך הם מעטים.  

וכך העיתונות, שהייתה לפנים גם מפלטה האחרון של הכתיבה הטובה – מחוץ לאקדמיה ולכתיבה האמנותית, זאת אומרת – היא היום חממה לשפה רדודה, שגיאות כתיב, וסגנון דיס-אינפורמטיבי בעליל. וזה לא במגמת שיפור.

6 יום עילג בחייו של ישראלי
יש ביטוי כזה בעברית, "שפת שוק". אבל בישראל 2007 לא צריך להגיע לשוק. מספיק לקרוא קצת אינטרנט, לדבר בטלפון, לקרוא קצת עיתון ולראות קצת טלוויזיה ישראלית, כדי לגמור את היום כשאתה לא מסוגל להגיד משפט בן יותר מ-5 מילים. או להתחיל לדבר במשפטים של 50 מילה.

שפת שוק? דווקא בשוק, אם בכלל, אפשר לשמוע לפעמים שפה יותר אינטליגנטית. עשירה, מתובלת, חיננית – אולי לא תקינה לגמרי, אבל בוודאי לא עברית קלוקלת כמו זו שמנחיל לנו עולם העסקים.

7 מילה בגנותי.
כמה קל לכתוב בהכללות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתי   ביום 16 בינואר 2007 בשעה 23:15

    מן המאמרים המוצדקים שנכתבו לאחרונה.השפה הנבובה של התאגידים והתקשורת, והדעיכה השקטה של החברה הישראלית – הן היינו הך.

  • יוחאי עילם   ביום 16 בינואר 2007 בשעה 23:40

    העיתונות בהחלט הידרדרה, בין היתר בגלל משכורות נמוכות.
    איך זה שהמשכורות נהיו כל כך נמוכות? גדלו בעשור האחרון כל כך הרבה עיתונאים? ואז עקב ההיצע ירדו המשכורות והרמה יחד איתם?
    או שכמו בכל דבר במדינה, נוצר פער בין הטופ לתחתית. הטאלנטים הגדולים עושים הון עתק בעוד השאר רואים רק פירורים…

  • דבורית   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 0:12

    בין היתר הירידה הדרמטית בקריאת עיתונים וכללי המשחק החדשים: עיתונאים צעירים וטירונים שירוויחו מעט ויתלמדו תוך כדי תנועה

  • זלמן   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 0:15

    העיקרי לכך שאני קורא כמה בלוגרים שדווקא כן יודעים להתבטא כמו שצריך.

  • שוקיג   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 0:17

    יותר פשוט: המו"לים נעשו גרידיים. חוסכים איפה שלא צריך לחסוך במקום לחתור למצויינות. ההתייעלות העיקרית שהם עושים זה לפטר ולפגוע בתנאים, שזה ההפך הגמור מהעיתונות של פעם שמשכה כשרונות אמיתיים ותגמלה אותם בהתאם.

  • שוקיג   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 0:43

    תודה.

  • טוביה החולב   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 1:05

    גם הכתיבה שלך לא חפה משגיאות דקדוקיות, תחביר עקמומי, לעזים מיותרים, תרגומים ישירים מאמריקאית ושפת שוק חסרת מעוף. יש לציין שגם המגיבים לכתבה חוטאים באותה היוהרה.
    במקום לבקר אחרים מדוע אינך משפר את סגנונך שלך? כל עוד אתה עצמך כותב בלשון הסתרים של החברה התאגידית אתה משרת את מטרותיה ולא להיפך
    אגב, נסה לתרגם את מאמרך לאנגלית וראה איך כל השגיאות נעלמות.

  • תא   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 1:35

    מה אתה רוצה מהמילה שירותיות? זאת מילה חדשה, מסוג המילים שנוצרו עבור עולם העסקים והמכירות.

    היא חדשה, לכן היא נשמעת לך עילגת ו'מוטה לא יפה'. בסה"כ השפה חיה ויוצרת מילים חדשות, מתרגלים אליהן ושלום על ישראל. זה שיש פלצנים שמשתמשים במילה הזאת סתם כדי לתקוף אותך בביקורת לא מוצדקת – את זה הם יכולים לעשות בעזרת כל מילה אחרת בעברית, תקנית לחלוטין.

    2. יש גם אמת בבדברי הביקורת של טוביה החולב שמעלי, גם אם טוביה השתמש בשפה בוטה-משהו. אני מוצאת, למשל, משפט כמו "שתשלח את הבוס שלה לדבר עם מקבילו אצלנו" – כמשפט עילג-משהו, וה"מקבילו אצלנו" נשמע כמו הטיה מאולצת, ובקיצור, משהו שבא בדיוק מאותו ז'רגון של עולם העסקים שאתה מוקיע כל-כך.

    3. סעיפים 3, 4 ו-6 הם סתם קיטור שאתה לא מבסס על שום דוגמאות מיוחדות (כן, כולם נאדים עילגים. את זה כבר אמרת).

    סעיף 5 – צודק לגמרי, יש יותר מדי שגיאות כתיב ודפוס בעיתונות.

  • אירי   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 4:20

    שכתבת שדיברת אל הבחורה בחוסר סבלנות, ועוד מודגש. אני מתארת לעצמי שהיית יכול להשיג את אותה המטרה בצורה יותר נעימה. לפעמים הנימה יותר חשובה מהניסוח ומהשגיאות.

  • יואב   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 8:51

    בלי להתנשא ובלי ללגלג (גם אם יהיה מי שינסה להציג את זה כך), זה נדמה לי שאני חושב שאתה מתחיל לראות את המציאות כפי שהיא?

    אני רק חושב שהמונח פאשיזם בכלל לא מתאים לכאן. ההגדרה המתאימה יותר תהיה ניאו-פיאודליזם. כמי שעוקב אחרי מה שאתה כותב מאותם ימים של נימוקי התמיכה הנלהבת במערכת המוכללת הזאת (לפעמים אין שום רע בהכללה) ומהטענה כי צריך להמשיך ולתזק את הקיים בגלל שאין אלטרנטיבה, האם רק נדמה לי שבדברים שלך עולה נימה חדשה של הכרה?

    מציאות בה העיתונות משמשת רק כפלטפורמה לבעלי ההון המחזיקים בה לקידום עיסקיהם הפרטיים. מציאות בה הברונים והדוכסים הניאו-פיאודליים מצליחים לעוות את ההתנהלות של אנשים רבים, כמו שכתבת. בסך הכל אנשים שרוצים לשמור על מקום עבודתם בתנאי אי הבטחון הכלכלי שקיים היום וקשה מאד להאשים אותם בכך. תוסיף לזה את העובדה שמערכת המשפט והחוק שלנו תומכת במסירות רבה בשיטה הניאו-פיאודלית הזו ושלמעשה, למי שלא שייך לאצולה, אין שום זכויות אזרח אמיתיות בשעת מבחן ושום דרך למחות על עוולות.

    אל תשאל אותי מה הפתרון כי אני לא יודע. אני רק יודע שבמצב הנוכחי אנחנו חיים בפועל תחת מערכת של כללים פיאודליים בעוד שלהלכה נדמה לנו ואנחנו גם חושבים שאנחנו חיים במערכת חוקתית – פרלמנטרית – דמוקרטית.

    הקונפליקט בין המציאות לתיאוריה יוצר תסכול עמוק. אבל לפחות עד שלא נכיר במציאות כמו שהיא לא ניתן יהיה גם לשנות כלום.

  • אורן   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 9:53

    (מיועד לגברים ונשים כאחד)

  • קלמן   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 13:13

    אתה שואל מה גורם לאלימות בחברה, והינה בפוסט הזה אתה נותן את התשובה הקלסית, חוסר סבלנות וסובלנות. לא הנשק והחוקים, כל אלה לא יעזרו כאשר מסתובבים בחברה טיפוסים יהירים כמוך שעושים חשק לתת להם איזה צ'אפחה קטנה בראש.

  • שרון   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 13:21

    בסעיף 5 הזכרת את העיקרון הפיטרי. רציתי להוסיף שבמסגרת התיאוריה של פיטר והאל, ממציאי העיקרון האמור, לתיאור שתיארת הומצא מושג: "דרגת חוסר הכישרון". מושג מצוין לדעתי המבהיר כהלכה את העניין.
    דרך אגב, אין כמעט מלחץ יותר מלאסות שגיאוט קטיו בפוסת קזא.

  • עומר   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 14:04

    רפי השכל, עלובי הנפש, הנאדות הנפוחים, ה"צעירים", התככנים, אנשי המכירות ובעלי המטאטא-תקוע-בתחת (סלחו גם לי על הצרפתית), שאת החלל האישיותי שלהם קל למלא בקשקוש הנ"ל אודות שפה.
    מעניין מה היו אומרים "משכילים" אנגלים בני המאה ה-15 לו היו שומעים את המילה
    amazement
    או את המילה
    auspicious.
    הם בוודאי היו מעקמים את חוטמם בזילזול כנגד אותו כסיל נחות דרג שהעז להשמיע את הקשקוש הנ"ל. איזה מזל שמאה שנים לאחר מכן קם איזה שייקספיר והשתמש במילים אלה ממש, אחרת עוד היו אותם כסילים מתמידים בעקמומיותם הקימית גם היום…

    שפה היא אמצעי תקשורת. היא לא אמצעי התקשורת היחיד בנמצא (גם טפיחות קצובות על החזה הן אמצעי שכזה) אך היא בהחלט האמצעי המשוכלל והיעיל ביותר שיש בידינו. יצירת מילים חדשות היא תהליך טבעי, ובהחלט ניתן להעלות על הדעת שבעולם העסקי בו מתן שירות הוא חשוב תמצא הטיה של המילה שרות שמשמעותה היא היחס אל מתן השירות ואיכותו. היכולת להמציא מילים היא יכולת שקיימת אצל כמעט כל אדם, למעט אותם אלה שהמטאטא בעכוזם כבר העמיק חדור עד למרכז השפה ע"ש ברוקה. בחלק מהמקרים נפגע גם איזור ורניקה, ואז מתקבל המצב המקובל באתר זה….

  • שוקי   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 16:36

    אתה פלספן.

  • שוקי   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 16:47

    כמה מטובי חבריי וגם אני עצמי היינו "סטודנטים מסכנים וכו'". אני לא מדבר על אנשים שעושים את העבודה שלהם כמיטב יכולתם ו/או כפי שנדרש מהם, כי בזה תלויה פרנסתם.
    נתתי במכוון דוגמא של מישהי שלא ביצעה את עבודתה כמו שצריך ובעקיפין הזיקה למקום העבודה שלה בגלל משהו שהיה לכאורה הגדלת ראש אבל בעצם היה חריגה מגבולות הסמכות המוגדרת שלה.
    כשמישהי כזו מטיפה למישהו אחר, שהוא גם מבוגר ממנה וגם בכיר ממנה, ומשתמשת לשם כך במונח שהוא פרי ביאושים של שפה קלוקלת, זה לא בגלל שהיא סטודנטית מסכנה אלא בגלל שהיא אהבלה.
    אם מעסיקיה היו מקשיבים לה הם היו מפטרים אותה.
    מה שפיתחו אצלה לא היה תודעת שירות אלא שחצנות בלתי מבוססת שנבעה מיכולת היתר שלה להפנים ערכים שתואמים מדיניות עסקית ולא איזה מוסר אוניברסלי או אפילו אתיקה מקצועית. ואני אומר שאנשים כאלה הם הלחם והחמאה של הפאשיזם.

  • עומר   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 16:50

    לא העליבו אותי ככה מאז הגנון….
    אתה חושב שאתה חכם גדול ומבין בהכל, אבל כל מה שאתה עושה כאן זו התנשאות מהסוג העלוב ביותר. אתה מציג את עצמך כמי ש"מבין" ומלגלג על כל אותם "צעירים" וגו' שהם כסילים ו"לא מבינים".
    גם הטורים האחרים שלך לא התעלו מעל הרדידות המוצגת כאן. אז אתה יכול לקרוא למי שבא לך בשמות ובאיזה שמות שתרצה. זה לא מעליב.
    האתר שלך, לעומת זאת, דווקא כן…

  • שוקי   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 19:00

    תגיד, מישהו הכריח אותך לבוא? ולהגיב? ולחזור לפה שוב?
    If you can't stand the heat get out of the kitchen
    חבר.
    ואם אתה כבר מגיב תגובה מתנשאת וגסת רוח, למה בדיוק אתה חושב שאני אשיב לך בצורה יפה יותר?

  • עומר   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 20:29

    לקרוא למישהו פלספן זה לא נקרא להעליב. לכתוב אתר כמו שלך (כפי שכבר ציינתי) – זה נקרא להעליב. ככה זה כשאתה מנסה להיות שנון ומוצלח
    כשאתה בעצם לא (ועוד מעז ללעוג ל"צעירים" וגו')…

  • שוקי   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 20:31

    את מחמיצה את הנקודה. אני לא מזלזל באף אחד בגלל שהוא חסר השכלה או חסר אינטליגנציה ובטח לא בגלל שהוא עובד זוטר בחברה. אדרבא – בכבודם של עובדים זוטרים אני נזהר יותר, כי להם אין יכולת להחזיר כשפוגעים בהם.

    אני לא מזלזל בבורות באשר היא. לפעמים לא הבור אשם בבורות שלו אלא הסביבה שעיצבה אותו. אני כן מזלזל באנשים אותוריטריים, שמאבדים את אישיותם בתוך מערכת, וכשהם מייצגים אותה הם מרשים לעצמם להתנשא על אחרים. הז'רגון התאגידי שלהם הוא נזם זהב באף חזיר. הוא אות קלון שהם חושבים אותו לכבוד גדול. ובאופן טבעי הוא ממשיך להתנוסס שם גם כשהם הופכים לעובדים בכירים, שבעים, מושחתים ונצלנים. אני בטוח שפגשת בכמה כאלה.

  • שוקי   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 20:39

    מה, אני לא שנון ומוצלח? איזו אכזבה…

  • רות.   ביום 18 בינואר 2007 בשעה 3:04

    ואני מצטרפת לזו ש במחאתה נגד הקביעה הנחרצת בגנות מוקדנית השרות. אני כלל לא מייחסת כרגע חשיבות לשכרה או להיותה סטודנטית. בכנות, אני לא יודעת באיזה עולם אתה חי, אבל אני חיה בעולם שהשפה בו דינמית ומושפעת רבות מהרחוב. יש שפע דוגמאות לאימוץ מלים של האקדמיה ללשון העברית שמקורן בשפות זרות או"שפת רחוב" נפוצה שהשתרשה לשפה העברית.

    בעולם בו אני חיה ומהנסיון שלי כמנהלת כמה וכמה מוקדי שרות לקוחות, דע שעושים הכל כדי להכשיר את האנשים המתאימים ביותר. בדרך-כלל, במוקדים הללו, מועסקים אנשים צעירים שלרוב זו המשרה הראשונה בה הם מחזיקים. זה לא מושלם אמנם, אבל הם הרע במיעוטו. ותאמין לי, אתה לא הראשון שלועג לאינטלגנציה שלהם ודורש מנהל. אתה גם לא תהיה האחרון, לצערי. וחבל.

  • עומר   ביום 18 בינואר 2007 בשעה 9:05

    לא אתה לא. אתה גם די מוגבל באופן כללי. ומה זו השטות הזו של "איש מחשבים"? אלן טיורינג היה איש מחשבים. ביל גייטס הוא איש מחשבים. אתה לא!
    לא כל מי שפתר אי פעם משוואה הוא מתמטיקאי. לא כל מי שכתב סונטה הוא משורר. לא כל מי שכתב אי פעם פרוצדורה הוא איש מחשבים. ובטח ובטח לא מי שרוב עיסוקו הוא בכתיבת כתבות מליגה ג' על תוכנות מחשב!

  • שוקי   ביום 18 בינואר 2007 בשעה 10:11

    מוגבל זה אני,זהו, אמרת את זה.

  • עומר   ביום 18 בינואר 2007 בשעה 16:56

    זה באמת תחילתו של תיקון.
    ועכשיו רק נותר לך לפרסם התנצלות רשמית מעל דפי האתר שלך בפני כל אלו שאת שמם אתה מנאץ ברוב מוגבלותך! (נ.ב. – ותתחיל ללמוד איך להעליב. אם אתה מעוניין אני מוכן להעביר לך קורס מזורז).

  • עומר   ביום 18 בינואר 2007 בשעה 16:58

    וכדאי לך גם להתייחס ברצינות לנושא "איש המחשבים". באמת שוקי, זה ממש מביך…

  • לא להאכיל טרולים   ביום 19 בינואר 2007 בשעה 16:10

    http://www.notes.co.il/shooky/15003.asp

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 21 בינואר 2007 בשעה 12:38

    פשוט יש לי עוד מה לעשות לפעמים חוץ מאשר להנות מזיו שכינתך.
    אני אענה לך כאן, כי אתה מפרסם את העניין באתר (היית גם יכול לבקש מייל ולשוחח. הייתי שולח לך בשמחה).
    אני אנסה לתאר לך את הבעיה שלי באופן כללי; הבעיה שלי אינה שייכת לאף אחת מהנושאים שהעלית (למרות שאני מעריך את הנסיון המוגבל שלך ליצור פרופיל פסיכולוגי). יש לי בעיה אחרת לגמרי והיא – אנשים כמוך שוקי. אנשים שרוצים שיחשבו שהם הכי הכי: הכי מוסריים, הכי נחמדים, הכי חכמים, הכי מתחשבים וכו', בעוד שהם ממש לא קרובים להיות אף אחד מכל אלה. במחשבה שניה, אילו היית מסוג האנשים האלה עדיין לא היתה לי בעיה איתך. הבעיה שלי מתחילה בנקודה שבה אתה חושב שאתה גם יכול ללכת ו"ללכלך" על כל אותם "נפוחים צעירים וכו'" כפי שאמרת. מי שמך? מי אתה בכלל? בסך הכל עיתונאי מליגה ג' שעוד מעז לקרוא לעצמו איש מחשבים. אז כדאי שתרד מהאולימפוס שאתה חי בו שוקי ותסתכל טוב טוב במראה שהצבתי לך. לך תדע, אולי עוד תמצא שאתה צריך איזה תיקון (ואני באמת חושב שאתה צריך לפרסם התנצלות על הפרסום העלוב הזה).

    נ.ב. – ותפסיק עם הצביעות הזו של "מנסה לאהוב אותך". אולי זה עושה לך תחושה נעימה בפי הטבעת, אבל זה רק מסגיר את הצביעות העלובה שלך

  • דרור פויר   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 9:20

    מילים בסלע, שוקי, מילים בסלע

  • ימימה   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 9:49

    אבל באמת, שוקי, כשאתה כותב משפט כזה:

    "אלו תמיד רפי השכל, עלובי הנפש, הנאדות הנפוחים, ה"צעירים", התככנים, אנשי המכירות ובעלי המטאטא-תקוע-בתחת (סליחה על הצרפתית), שאת החלל האישיותי שלהם קל למלא בתרבות העסקית וב"קוד החברה".

    בטקסט נגד עילגות, אני קצת לוקחת בעירבון מוגבל את דבריך.

    אבהיר את דברי: המשפט לעיל, על פי כללי העברית, נחשב למשפט חסר. יש בו נושא – "רפי השכל וכו' ויש בו לוואי: "שאת החלל האישיותי שלהם…" אבל אין בו באמת נשוא.

    אני מאמינה שהתכוונת ש"שאת החלל האישיותי שלהם…" יהיה הנשוא, אבל כפי שזה כתוב – אנגלוז מושלם – המשמעות של זה היא בדיוק מה שאמרתי לעיל.

    למרבה הצער, אפשר למצוא משפטים כאלה למכביר בעיתונות ואף בספרות.

    ואיך מתקנים? קלי קלות:

    רפי השכל, עלובי הנפש, הנאדות הנפוחים, ה"צעירים", התככנים, אנשי המכירות ובעלי המטאטא-תקוע-בתחת (סליחה על הצרפתית) הם אלה שאת החלל האישיותי שלהם קל למלא בתרבות העסקית וב"קוד החברה".

    בב"ח לתו"ע.

  • ימימה   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 10:17

    לדברי לעיל:

    המשפט 'אלו תמיד רפי השכל, עלובי הנפש, הנאדות הנפוחים, ה"צעירים", התככנים, אנשי המכירות ובעלי המטאטא-תקוע-בתחת (סליחה על הצרפתית), שאת החלל האישיותי שלהם קל למלא בתרבות העסקית וב"קוד החברה".' אינו חסר.

    אלו – נושא
    רפי השכל וכו' – נשוא
    שאת החלל… – לוואי.

    בכל מקרה, אני מאמינה שהתכוונת ש"שאת החלל… וגו'" יהיה הנשוא, ולא הלוואי. ועל כן התיקון כפי שנכתב בהודעתי הקודמת.

  • זו ש   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 11:15

    בכל הנוגע לסעיף 7.

    לגבי סעיף 3 – לעתים אלה סתם סטודנטים מסכנים שנתקעו בעבודה בתאגיד מגעיל, פשוט כי הם צריכים את הכסף. הם לא "הטמיעו את קוד החברה", והם גם לא רפי שכל. הם פשוט מחויבים לדבר בדרך מסויימת, כחלק מעבודתם.

    והם יודעים שמעסיקיהם מאזינים לשיחות שלהם ושהתגמול החודשי תלוי ב"מכירתיות" שלהם.

    רפה השכל, בעיני, הוא מי שלא מבין את זה.

  • זו ש   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 19:57

    אהבלה שעובדת קשה לפרנסתה (מן הסתם, תמורת שכר קרוב להפליא לשכר מינימום), בעבודה כפויית טובה שבה היא צריכה לבוא יום יום במגע עם אנשים שנדמה להם שהם טובים ממנה, רק משום שהם עובדים בעבודה יותר נוחה ומפני שהעברית שלהם עשירה יותר.

  • הופמן   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 22:00

    אחד הפוסטים המצויינים מצויינים שקראתי בזמן האחרון ברשת.
    הייתי פעם בכנס סיום שנה של עיתון מסויים שכתבתי בו. הוא עמד שם על הפודיום, אחד המו"לים, והודה לכל העובדים על ההצלחה האדירה והצמיחה הכלכלית ש"התרחשה רק הודות לכם!". באותה שנה פוטרו לא מעט עיתונאים במערכת ובוצעו קיצוצים בשכר. הם ישבו שם כולם (וסליחה על התתנשאות) ומחאו כפיים. מחאו כפיים על רווח שעשה המו"ל שלהם על הגב שלהם. זאת הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את הפשיזם של התאגיד. שמונה חודשים מאוחר יותר החלטתי לא להתפרנס מעיתונות

  • איתיש   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 22:32

    הם היו שמחים לכתוב לך "אנו שמחים לעדכנך כי", אבל נגמרו להם התווים בהודעה.

  • איתי   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 23:18

    "בין היתר הירידה הדרמטית בקריאת עיתונים וכללי המשחק החדשים: עיתונאים צעירים וטירונים שירוויחו מעט ויתלמדו תוך כדי תנועה"

    לכן מרג לראות בבלוג של ולווט ש:
    דרוש/ה מנהל/ת לפורום התקשורת של הקפה. לא מדובר בעבודה בתשלום אלא בעיסוק שבצדו יוקרה ועניין.

    למה לשלם אם אפשר למצוא עיתונאי צעיר וטירון שיתלהב וישלם במכולת עם יוקרה ועניין…

    (כן, כן, אני מניח שהיא לא קובעת את תנאי ההעסקה)

השאר תגובה