כמה מילים על מינוי ראלב מג'אדלה

ברור שהמינוי הזה לא נעשה מהסיבות הנכונות. לא שזה שונה משאר המינויים. כמה מהשרים בממשלת אולמרט-פרץ-ליברמן מונו מסיבות "נכונות"?

אבל זה לא משנה את העובדה שמג'אדלה הוא השר הערבי הראשון בישראל. זהו ציון דרך חשוב, בלי קשר לשום דבר אחר. ז'בוטינסקי, למי שמכיר, היה רואה זאת בעין יפה (מי שזוכר את הציטוט המדוייק מוזמן לצטט). אולי מתוך שלא לשמו, יזמן המינוי הזה מינויים נוספים של אנשים שבאים מקבוצות שלא זוכות לייצוג מספיק בפוליטיקה הישראלית. במקרה הספציפי הזה, יש צדק פואטי בעובדה שליברמן ישב בממשלה אחת עם ערבי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוחאי   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 22:31

    זה לא משנה מי יושב בה, אם יש לה אג'נדה או לא (לא), מה היא עושה ומה היא לא עושה. העיקר היציבות.

  • שוקי   ביום 18 בינואר 2007 בשעה 10:13

    אני לא חושב שהוא אמר שלא משנה מי יושב בה. אבל כן, העיקר היציבות ובזה כידוע הוא הגיע להישגים חסרי תקדים.

  • ד.ט   ביום 18 בינואר 2007 בשעה 16:20

    כי מוטב היה למנות את נדיה חילו, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית וניסיון בעבודה בארגונים חברתיים, לשרת הרווחה, ולוותר על תיק המדע והתרבות.
    (אולי פרץ חשש שהיא תסרב?).

  • שוקי   ביום 19 בינואר 2007 בשעה 2:19

    לא יודע אם הייתה מסרבת או מסכימה, אבל מהמפגש הבודד שלי איתה התרשמתי שמדובר באשה חכמה, רצינית, אינטליגנטית ורגישה. הלוואי והיא הייתה שרה.

  • איתיש   ביום 17 בינואר 2007 בשעה 22:07

    יש בזה יופי פואטי שערבי יושב עם ליברמן.

  • דרומי   ביום 18 בינואר 2007 בשעה 21:31

    בכל פעם שנשאלה, גם לפני וגם אחרי המינוי, חילו אמרה שלא תסכים לשבת עם ליברמן באותה ממשלה.

    מועמדת ראויה מאוד לטעמי, ומקור גאווה למפלגת העבודה – לא רק שהיא האישה הערביה היחידה בכנסת ישראל, היא גם לא נבחרה על משבצת של 'ערבי' (רצה ברשימה הארצית ונכנסה על שריון של אשה)

כתיבת תגובה