פרס. בלתי נלאה עד הסוף המר

מה שיפה אצל שמעון פרס הוא שהאיש לעולם לא מאכזב. אבל בנאומו היום בכנס הרצליה הוא באמת הצטיין. כמה מובאות אנקדוטליות, ברשותכם.

פרס: "אני אסיר תודה לאחמדי-נג'אד שעושה עבודה נהדרת. בלעדיו העולם לא היה מתאחד למדיניות אנטי פרסית".

נשמע מאד אקטואלי. אולי כדאי להזכיר שב-13 השנים מאז הסכם אוסלו פרס חזר והסביר, לכל מי שהסכים להאזין, שחייבים להגיע לשלום עם הפלסטינים כדי שאפשר יהיה להקים קואליציה נגד איראן. אני מבטיח לכם חגיגית: גם בעוד 40 שנה, כשאיראן תהיה הדמוקרטיה המפוארת ביותר של המפרץ הפרסי, פרס יהיה שם כדי להסביר מה צריך לעשות כדי לגבש נגדה קואליציה בינלאומית.

זהו עוד דבר שיפה אצל פרס: כשהוא נדבק למשהו הוא לא עוזב אותו. זה שהוא גילה בשנים האחרונות את הננו-טכנולוגיה לא אומר שהוא ויתר על המזרחתיכוןחדש: "אנחנו יכולים לצאת למסע גדול ומזהיר, לחזור ולהיות מה שישראל צריכה להיות – מדינה לדוגמא ולמופת לגבי תושביה, שכניה והאיזור".

גדול ומזהיר, לא פחות.

ואיפה מתחילים? ללא ספק במלחמה בשחיתות: "ישראל איננה ארץ מושחתת. אני אומר שבסוף יתגלה ש-65 אחוזים מההאשמות יתגלו כהאשמות שווא" (זהו מקום טוב להזכיר שחלק מהאשמות השווא נקשרו בפרס עצמו. כמו זו למשל).

ואני אומר – למה צריך בכלל מזרח תיכון חדש כשזה שיש לנו כל-כך נפלא.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דני   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 2:08

    אני הולך ולא חוזר.
    אני יודע שתשמח. אין צורך לכתוב.

  • דנה   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 6:31

    דני, למקרה שבכל זאת חזרת.
    מה שתמיד מקסים אצל שוקי הוא שלבו הטוב ניכר בכל פוסט ובכל משפט.
    אצלך, לעומת זאת, ניכר הרוע והכיעור.

  • גלעד   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 7:22

    אין מברכים טרולים, לא בשלום ובטח שלא בלהתראות.

    הטרול תמיד חוזר למקום הפשע, ולכן אין זה 'מקרה'.

    והכי חשוב – אין להאכיל את הטרול.

  • עמיר פרץ   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 8:11

    אולי מה שתמיד(?) מקסים אצל שוקי הוא לבו הטוב
    למרבה הצער אי אפשר להגיד את זה גם על שכלו

  • איריס   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 9:05

    אפילו שוקי שאינו חשוד באנטי ממסדיות, צריך להכיר את הגבולות. עם פרס לא מתעסקים ולכן הוא בלתי נלאה עד הסוף המר (שלנו)
    תמשיך קצת לגרד את השכבה החיצונית שלו, זה דוקא מעניין סופסוף, אולי תצליח להוציא את הזוחלים מן המאורה

  • שוקי   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 11:29

    לא הבנתי אם התכוונת לזוחלים של פרס או שלי

  • איריס   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 16:12

    נו שהיה, שניהם

  • שוקי   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 16:26

    אני והלטאות שלי מודים לך. ובעניין גירוד השכבה החיצונית – אם אפשר מתחת לשכמה שמאל, מאד יעזור.

  • איריס   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 22:25

    את הסיפור על קסוטו ובסוף החוט זה יתפוצץ לפרס בפרצוף. עזוב אותי מגירודים, יש לי כינים אתה לא רוצה

  • שוקי   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 23:00

    זה סיפור שצריך להיבדק על ידי גורם שיש לו משאבים, נגיד מוטי גילת שעומדים לרשותו ארבעה תחקירנים במשרה מלאה. ואל תגידי לי שגם הוא בקומבינה, כי הוא נבנה בדיוק מהסיפורים האלה ולהפיל פוליטיקאי בכיר זה החלום הרטוב שלו.
    בניגוד לך ולי, אותו לא יעצרו בגלל זה וגם לא יגישו תביעת דיבה, ואם יגישו אז משרד עו"ד מוזר ושות' או איך שקוראים לו יעשה מזה מטעמים.

  • איריס   ביום 23 בינואר 2007 בשעה 23:35

    כך שאין לי בכלל עמדה לגביו. אני יודעת שהוא נחשב מעולה, כך שאולי זה רעיון. הבעיה זה לא עיתונאי פלוני או אלמוני אלא הבעלים של העיתון, אני יודעת שאתה מתפרנס ממנו גם, כך שאין לי טענות, קודם כל צריך לאכול. הקומבינות מתחילות משם, ומעמדכם, למרבה הצער, אינו מזהיר בימים אלה מבחינת היכולת לעמוד מול הבעל בית. והדברים נדושו וידועים.
    זו הבעיה עם פימון, יש לו חברים טובים בכל קצווי הקשת כי הוא גם חתן פרס נובל לשלוםמזרחתיכוןחדש, וגם מחזיק בצבא פרטי של אנשי בטחון פשיסטים מהימין, וגם חבר של האינטרנציונאל, וגם של שליטים ערביים ומנהיגים פלשתינאים, וגם רבנים, בקיצור, האיש מסודר טוב, כך שבטח נצפה בו נכנס לבית הנשיא בקרוב.
    הקומבינות הגדולות נעשות בשיתוף בין קצב אברגיל ליכוד-לאודר-פרס-מוזס-פורום החווה ועם מזוזה כשרה משלושה רבנים, ועוד חמסה מהשטחים.
    אתה יודע את זה, והרי דוד ליבאי ייצג את קצב, ממה נפשך.

  • שוקיג   ביום 24 בינואר 2007 בשעה 0:29

    מוטי גילת מוכר למשפחת מוזס מספיק עיתונים כדי שיוכל לכתוב על מה שהוא רוצה. כשהיה "ברוגז" במשך שבועיים והטור שלו לא התפרסם, המרכזייה של ידיעות מנויים התפוצצה. סיפור אמיתי.
    לא כל פרסום שלו מוביל לחיסול פוליטי של נשוא הכתבה, אבל כבר היו מקרים.
    הבעיה איתו היא לא שהוא לא מתמודד עם הגדולים אלא להפך – שכדי שיכתוב על מישהו זה צריך להיות אדם מוכר או כזה שקשור לגוף מוכר.

  • כדור הרגעה   ביום 24 בינואר 2007 בשעה 9:12

    מוטי גילת הוא לא התרופה כנגד דמיון מתעתע (שלא לומר הפרעה נפשית) שכל דבר נראה לו כקונספירציה.
    מי שעשוי לעזור הוא פסיכיאטר טוב.

  • איריס   ביום 24 בינואר 2007 בשעה 11:59

    כבר חסך לי את התגובה.
    להלן הרמה של הנשיא הבא ושלוחיו עלי אדמות

  • שוקי   ביום 24 בינואר 2007 בשעה 12:12

    זה נעים לחשוב שמדובר בתיאוריות קונספירציה מטורפות, אבל המציאות בישראל עולה על כל דמיון.
    למשל, מי היה מאמין שחברי אנונימוס צודקים והשב"כ רודף אחריהם, כשהם טענו את זה בתחילת שנות ה-90?
    בדיעבד התברר ש"אבישי המשוגע", שהיה מחכה להם אחרי פגישות המוטיבציה שלהם כדי לזרוק עליהם אבנים, היה לא אחר מאשר אבישי רביב, שבתפקיד הבא שלו הסתנן לשורות הימין הקיצוני.
    מישהו בשב"כ היה משוכנע שאנונימוס הוא גוף פוליטי מסוכן שהוקם על-ידי פעילי שמאל קיצוניים. וזה מאד הגיוני אם זוכרים שאז הליכוד היה בשלטון. וכשהעבודה עלתה לשלטון, אז אנשים כמו רביב עסקו בהפצת תמונות של רבין במדי נאצי ובהזמנת עיתונאים לצילום אימונים של מחתרות ימניות מסוכנות שלא היו קיימות מעולם.

    בקיצור: זה שמישהו פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריו באמת. בעיקר בישראל שבה מחלות נפש לא הפריעו לאף אחד להיות בעל תפקיד בשירותי הביטחון.

כתיבת תגובה