יופי, שיתפקדו

מספר המתפקדים במפלגת העבודה הוכפל. מספר המנדטים ירד ל-9. מעניין אם זה קשור לכך ש-11 מתוך 19 המנדטים של המפלגה בבחירות 2006 היו של אנשים שהצביעו למפלגה הזו בפעם הראשונה. מעניין אם זה קשור לעובדה שלמפלגה היה מצע חדש ושהיא הציגה הבטחות ברורות ומפורשות לבוחר, ושכחה אותן יום אחרי הבחירות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוחאי עילם   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 0:39

    האנשים המתפקדים (בינהם אני) רוצים ליישר את המפלגה ולהחזיר אותה למצע שלה. זה אולי קצת נאיבי, אבל אני לא חושב שיש לך משהו יותר טוב להציע.

  • שוקי   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 13:23

    אתחיל מהסוף – זו לא התקוטטות אלא "קנאת סופרים" שכידוע, מרבה חכמה.
    אני מסכים עם רוב מה שאתה אומר ובכלל אנחנו מסכימים בהרבה דברים. נקודת המחלקות הגדולה בינינו קשורה לסיכוי להשפיע על מפלגת העבודה – מבחוץ או מבפנים. סביב פרשת ליברמן התברר לדעתי עומק פשיטת הרגל של המפלגה הזו, לא רק אידיאולוגית אלא גם בירוקרטית. לדעתי, לא רק שמוסדות המפלגה מושחתים, אלא הם גם חסרי כוח אמיתי ומשמשים חותמת גומי להחלטות של בעלי הכוח במפלגה.
    אני לא יודע אילו מהדרכים האחרות עדיפה, אבל בניית כוח מפלגתי חדש לא נראית לי משימה קשה יותר משיקום של מפלגת העבודה. זו בעצם הנקודה החשובה ביותר שבגללה השקעה במפלגת העבודה הפכה מבחינתי לבזבוז זמן.

  • שושי   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 13:58

    כדאי למפלגת העבודה לחזק את ביילין, כי הוא מצמצם סחף של מצביעים מהעבודה למרצ.

  • יהושע בן משה   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 14:45

    להגיד שלמפלגת העבודה …היה מצע חדש….הציגה הבטחות ברורות לבוחר….ושכחה אותן יום לאחר הבחירות, זה לא נכון ולא רציני.
    גם לא נכון …שפרץ היה התקווה האחרונה והוא העדיף לזרוק את זה לפח….
    גם לא צריך להתרשם עד כדי כך מכל סקר טלפוני מזדמן.
    כמי שכבר עבר בחייו את כל שלבי הייאוש במפלגה וגם מחוצה לה, נירא לי שהמאמצים של איתי ,יוחאי ואחרים הם הדרך הנכונה . צריך רק נשימה ארוכה וכוח התמדה.
    גם מרץ לא נקייה מצרות,וצריך לקוות שבעתיד הלא רחוק תחבור למפלגת העבודה מחוזקת ומלוכדת יותר בראשות עמיר פרץ.
    כך אני רואה את הדרך ליצירה של כוח ס"ד.

  • יהושע בן משה   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 17:59

    איתי אני ממשיך….

    אינני ממליץ על פתרון קסם ואינני מנסה להמליץ על דרך פעולה לקבוצת העבודה השחורה , אותה אני מכיר בדרך וירטואלית בילוד. אני קובע מה לדעתי חייבים לעשות אנשים הרוצים בקיום כוח ס"ד במפלגה, אשר יוכל להשפיע על מדיניות הממשלה בבוא הזמן.
    קודם כל צריך לנצח במאבק על ראשות המפלגה.לאחר מכן נטפל ב"הכזבה" בציבור הרחב.
    אני גם מציע לך לא לנסות כל פעם להסביר לי: "מה הוא האתגר האמיתי של אנשים כמוני". יש אתגרים רבים לפני ויכולתי מוגבלת.
    אינני יודע על הדיבורים לחבירה לברק, ובמידה שתהיה לי השפעה כל שהיא (מה שאין לי), אמליץ להתרחק ממנו.
    לכן היום אני רואה צורך "למכור" את עמיר פרץ לציבור חברי המפלגה, מבלי להיכנע לרחשי ליבם של גורמי תקשורת או אחרים המנסים לחסום אותו.
    חברי מפלגה חדשים וותיקים אינם יודעים על מה אנו מדברים כשאומרים מדיניות סוציאל-דמוקרטית ואת זה צריך לנסות ולהסביר.
    הירושה של שמעון פרס היא די מכבידה , ואותה צריך לעקור.
    אינני חסיד של פואד, שמחון או הרצוג , אבל הם מייצגים חלקים במפלגה, והמאבק איתם צריך ללבוש צורה אחרת.
    וכמובן צריך להצטרף לחוג של שלי ולעזור לה בכל מאבקיה.

  • יהושע בן משה   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 18:38

    איתי
    יש לך עצות טובות לעמיר פרץ. ?למה שלא תשגר אותם אליו בעצמך
    הכתובת : [email protected]

  • ליאת   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 22:07

    אין כבר פעילים אין כבר סניפים זו לא מפלגה סוציאליסטית ולא דמוקרטית. ישנה אליטה ניאוליברלית חזקה מאוד ומרופדת מאוד שנותנת את הטון במפלגה ולנו הקטנים למטה אין סיכוי אנחנו רק היינו אמורים להביא להם את הקולות לא יותר מזה.
    עצם הישארתנו בתוך המפלגה טובה לאליטה הזו, כך אנחנו בעצם מנוטרלים מכל עשייה אמיתית כלשהיא ובעיקר מדיינים לגבי הדרך המטרה האידיאולוגיה והשיטה בעוד הם כבר קובעים עובדות בשטח וממליכים מלכים משלהם וסוגרים קומבינות. מעולם מפלגת העבודה לא היתה מפולגת יותר. ואולי היום הזה בו מפלגת העבודה מכרה את הסניף שלה בבירה ירושליים הוא יום סימבולי עבורנו היום שבו ייפול לנו האסימון. אין מפלגה דמוקרטית ללא סניפים ופעילים המרחק בין מפלגה העבודה לקדימה מתכווץ בקצב מסחרר.

    אז דווקא היום ביום סימבולי זה אני חושבת שהגיע הזמן לעשות את המהלכים הדרושים להקמת מפלגה חדשה . לדעתי הקמת אתר והחתמה על עצומה לא תשנה יותר מדי זה חייב להיעשות במקביל לעולם האמיתי וזה צריך להיות כוח שנבנה מהשטח מהעובדים, מהשכונות וכבר הגיע הזמן.
    בשלב ראשון הייתי מציע שנגבש צוות הקמה ונתחיל להיפגש עם פעילים חברתיים בולטים, נציגי שכונות, יש אנשים רבים בתוך מפלגת העבודה שיש להם קשר רציף עם ועדי שכונות, מורים, מתנדבים, פעילים חברתיים מה שחסר הוא לאחד את כולם להבין שצבא הפעילים הם הכוח של המפלגה החדשה שתקום הרבה אנשים מחכים לזה

    הגיע הזמן להיכנס אל בימת ההיסטוריה ולהתחיל לנתב את האנרגיות המדהימות של כולנו את הידע והכוח הצעיר לכוח שישנה את החברה
    יש לנו עו"ד, גאוני מחשבים, אידאליסטים, פילוסופים, רופאים ,אינטלקטואלים זה בדיוק התערובת הנכונה שתשנה פה משהו מהיסוד

    יונית יקרה שלי, אני פונה אלייך מהתרשמותי העמוקה ממך, בואי נפעל בואו נפעל כולנו
    אני כבר יכולה לארגן פגישות עם פעילים ופעילי שכונות מורים וראשי ועדים בחברות קבלן
    הגיע הזמן

  • יהושע בן משה   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 9:16

    יונית
    המאמרים על הגזענות והצביעות הם לא שלי, רק הבאתי אותם לידיעת החברים,מבלי לחתום על כל מילה בהם.
    צר לי שאת מוכנה לקנות את הגרסה שעמיר "הצליח לדפוק את זה בצורה כל כך קולוסאלית".זה פשוט לא אמת.
    ומוזר שזה גם כואב לך וגם המפלגה מעניינת כשלג דאשתקד.
    ברצון מוכן לקבל את ההסברים שלך, במידה שיש לך זמן ל"זקן מיליטנטי".

    ליאת
    נכון מצב המפלגה לא טוב, אבל עדיין חיה וקיימת.מכירת הסניף בירושלים התרחשה עוד לפני 6 שנים (הייתי שם עז). התקופה הארוכה בה שמעון פרס שלט במפלגה גרמה לנזק גדול ולגרעון גדול.
    התגובה של החברים בבחירתו של עמיר הייתה ראשית השינוי.
    כל הכבוד על המרץ והרצון להקים משהוא חדש. רק שעד שזה יצבור כוח
    ויגבש דרכי פעולה , את תגיעי לגילי,
    והחלומות שלנו עדיין ב"ממתינה".
    זה לא לבזבז זמן ??

  • אודי מנור   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 9:28

    מתפלא עליך שוקי. איש חכם כמוך. נראה לך הגיוני 100 אלף מתפקדים ו9 מנדטים? כמה פעמים עוד צריך להגיד שסקרים מציגים תמונה שהיא בערך נכונה לשניה בה הוכנו, וזאת מבלי לקחת בחשבון את האפשרות שהסקר הוזמן, עוות והוצג בצורה כזו או אחרת. כך או אחרת, 100 אלף מתפקדים זו זירה מצויינת לפעולה של עבודה שחורה ובכלל. כל מה שצריך לשיר לרקוד ולומר עכשיו זה סוציאלדמוקרטיה, מדינת רווחה, מדיניות מרחיבה, העלאת שכר, תוכניות פנסיה, מיסוי הון, רפורמה פרוגרסיבית במס, תיקון המעמ ושאר צעדים תומכי כלכלה וחברה. על מועמד נתחבט במאי. עד אז לבלבל את המוח במסרים סוציאלדמוקרטיים ללא הרף וללא די כפי שאני עושה כרגע. מי שלא יודע מה לעשות עם הסקרים, שיתן לי כתובת רגילה ואשלח לו קופסה קטנה עם וזלין.

  • שוקיג   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 11:56

    אני לא יודע מיהם אותם מתפקדים. אני יודע שערב הבחירות, כשהתקשרתי לאנשים לשכנע אותם להצביע למפלגת העבודה, אמרו לי שאלו "מתפקדים" ורובם לא ידעו מה אני רוצה מהם.

  • אלעד הן   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 14:03

    דעתי בנושא לא השתנתה כהוא זה.
    מי שרוצה לכלות את זמנו בהקמת מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה, שיבושם לו. מי שרוצה להתייאש מסקרים כשאין שום בחירות באופק, לבריאות. אני מתכנן להמשיך במאבק בתוך המפלגה, ונראה לי, למרות שאני נוטה לתמוך בפרץ, שהטקטיקה שיש לנקוט כרגע היא הטקטיקה שמציע אודי: להזכיר חזור והזכר ובכל דרך שאנחנו יכולים על מה המאבק ומה אנחנו רוצים להשיג: מדינת רווחה, הקץ להפרטה, תקציב מרחיב, זכויות לעובדים.
    אפשר לכתוב מזה שיר.
    יום טוב.

  • יונית   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 15:12

    אני אשמח מאוד להקדיש לך את הזמן הזה. אני רק מקווה שלא תצטער שביקשת, כי יש לי הרבה מאוד מה לומר. וכשאני אומרת הרבה מאוד, אני מתכוונת לזה.

    לי צר שאתה מוכן לקנות את הגרסה שעמיר צדיק זך וטהור וכל העולם נגדו. בן אדם שנמצא איפה שהוא נמצא, מאבד את הפריבילגיה לטעון את הטיעון הזה. ממש מוזר לי איך הציבור בכלל ואתה בפרט מוכן לקבל כמובנת מאליה את המגמה שהולכת וגוברת בשנים האחרונות לנתק בין התפקיד וההטבות לבין האחריות שאמורה להיכלל במסגרת התפקיד הזה.

    לגופו של עניין, אף אחד לא כפה עליו לקחת את משרד הביטחון. להיפך, הוא דחף לכך, וזה ברור כשמש. אחרי הבחירות נוצרה סיטואציה פוליטית מאוד נוחה למפלגת העבודה להפעיל לחצים משמעותיים על מפלגת השלטון, משני טעמים מרכזיים: א. היא המפלגה השניה בגודלה בכנסת, עם 19 מנדטים. ב. תמיכתה חיונית למימוש התוכניות עליהן הצהיר אולמרט לפני הבחירות, מאחר והיא המפלגה הגדולה היחידה שתמכה בהן (בניגוד לליכוד, לישראל ביתנו ולמפד"ל-האיחוד הלאומי, שהתנגדו). להזכירך – אנחנו מדברים כאן על מה שאירע בערך שבוע אחרי הבחירות, ז"א, על תוכנית ההתכנסות או איך שאולמרט לא קרא לשטויות שלו.

    ונניח שאולמרט היה באמת בלתי לחיץ בכל הנוגע להעברת משרד האוצר למקורבו הירשזון. במקרה כזה, עמיר פרץ היה יכול לעשות שני דברים שהיו נותנים לו נקודות זכות רבות בעיני מצביעיו. הראשון – לשבת באופוזיציה. בניגוד לעמדה שמקדם פרס כבר שנים רבות במפלגת העבודה, ישיבה באופוזיציה היא דבר מכובד ביותר, חיוני והכרחי לתפקוד תקין של מדינה דמוקרטית (דבר שאמור להיות חשוב לעמיר פרץ, לפי כל דבריו שלפני הבחירות), ובעל פוטנציאל לגריפת הון פוליטי עצום כאלטרנטיבה כאשר הקואליציה עושה פאשלה אחר פאשלה. תאר לעצמך מה היה אומר הסקר של ynet היום אם פרץ היה יושב באופוזיציה במהלך המלחמה. האופציה השניה שעמדה בפניו היתה לומר – הבטחתי לבוחרים שלי סוציאל דמוקרטיה, לא נותנים לי את האוצר בשום אופן, אז אני לוקח תיק חברתי, נניח תיק הרווחה, ומבקש להרחיב אותו. נכון, לא תיק עם פרסטיג'ה, אבל בתקופה כל כך גרועה עם כזה משבר אמון, בן אדם שפשוט עומד בהבטחותיו היה מקבל תמיכה מקצה לקצה.

    עכשיו, נניח שלא בוכים על חלב שנשפך, ומקבלים את העובדה שהכבוד חשוב יותר מהבוחרים. כשפרץ רצה את תיק הביטחון, הוא downplayed את חוסר הניסיון שלו. כשדורשים ממנו לקחת אחריות על אחד הכשלונות המביכים ביותר בהיסטוריה הצבאית של ישראל, פתאום הוא היה רק חודשיים בתפקיד? זה מכובד? הוא הצביע בעד היציאה למלחמה, ולפי החשיפות, דחף לה, למרות שלכל בר דעת היה ברור כשמש שהיא תסתיים כפי שתסתיים. יש לו את כל האחריות, וכמו שעשה דן חלוץ, גם הוא צריך לעשות. אחד הדברים הכי חסרי כבוד ואינטגריטי בעולם זה לקחת את ההטבות אבל להתנער מאחריות, בעיקר כשמדובר באחריות על מותם המיותר של 150 איש במבצע צבאי שלא השיג אפילו אחת מהמטרות שלשמן נועד, לפי הצהרותיהם של החברים בממשלה ובצבא, אלא רק את ההיפך הגמור שלהן.

    אבל בוא נחזור לכמה דברים שיש לדבר עליהם שקרו עוד לפני המלחמה. עמיר פרץ קיבל לידיו את תיק הביטחון. כשרץ לבחירות, הוא סיפר לנו על כך שרק באמצעות התייעלות אפשר למצוא במשרד הזה 2 מיליארד שקל מיותרים בשנה, ושהשקעה מוגזמת בביטחון זה משהו שבא על חשבון כלכלה וחברה. זה היה כתוב שחור על גבי לבן במצע שלו. שניה אחרי שהוא נכנס למשרד, פתאום הוא רוצה להפיל את התקציב בגלל קיצוץ של 500 מיליון שקל. אם אתה לא רואה את השקר הגלוי והבוטה לבוחרים כאן, אתה כנראה חי על הירח. וזאת אחרי שהוא מציג בפני את ההישגים המדהימים שלו בהסכם הקואליציוני – העלאת שכר מינימום בשלבים שאפילו לא מדביקים את האינפלציה, תוספות מגוחכות לקשישים שלא מכסות עלות של חצי תרופה, שאפילו לא נכנסות לתקציב ואחר כך הירשזון נותן להם איזה מכתב מגוחך שהן כן ייכנסו, ואלו רק שתי דוגמאות. לא על זה הוא רץ, לא את הדברים האלו הוא הבטיח, והצגת הדברים האלו כהצלחות זה שקר בוטה וגס, השתנה על ראש הבוחרים. הפרת אמונים וגניבת קולות. זה השם היחיד שאפשר לתת להתנהלות הזאת. חבל שמצעים של מפלגות הם לא מסמכים משפטים מחייבים, ושהם מספיק עמומים כדי שתמיד תימצא הדרך לצאת מהם, כי אחרת נשבעת לך שהייתי מגישה תביעה ייצוגית.

    אבל בוא נמשיך הלאה, לסיפור ליברמן, שמבחינתי היה הקו האדום. אני מחזיקה באמונות וערכים מסוימים, שסוברים שגזענות היא מחלה קשה, ושצריך לעשות הכל כדי למנוע הישנות של דברים כמו התפוררות רפובליקת ויימאר, לעשות הכל כדי למנוע את התחזקותם של גורמים פאשיסטים שמאיימים באופן ישיר ובוטה על הדמוקרטיה. לתומי חשבתי, על סמך התבטאויותיו לפני הבחירות, שגם עמיר פרץ מחזיק באמונות ובערכים הללו, ושיש לו דבר כזה שנקרא "קו אדום", בניגוד למשל לפרס. סוציאל דמוקרטיה זה טוב ויפה, אבל יש דברים בסיסיים מזה, ולא הייתי יכולה למשל לתת את קולי למשל למפלגה נאציונל סוציאליסטית בהגדרתה העצמית. לחרדתי גיליתי שגם כאן, הכל היה פאסדה. שקר. העמדת פנים למטרות גניבת קולי.

    לזכותו של אביגדור ליברמן יש לומר שהוא מעולם לא הסתיר את גזענותו, כוונותיו הפאשיסטיות (לחיזוק "היציבות" כמובן, אותו תירוץ בכל תקופה), הזלזול העמוק שלו בדמוקרטיה ושאיפותיו הפוליטיות הכוחניות. ומאותו רגע שהכניסו אותו לקואליציה, הוא חותר למימוש של הדברים האלו, באמצעות הצעות חוק, באמצעות התבטאויות בתקשורת בארץ ובעולם, בכל דרך שעומדת לרשותו. ועכשיו עומדים לרשותו גם כ-20 ומשהו מיליון שקלים. תודות לעמיר פרץ, שלא הפעיל שום לחצים. במקרה שעמיר פרץ היה מפעיל לחצים, אבל אולמרט היה מתעקש להכניס את ליברמן לקואליציה, לא היה שום דבר אחר לעשות מאשר ללכת לאופוזיציה. נקודה סוף פסוק. ברגע שעמיר פרץ התעקש להידבק לכיסא על חשבון כל ערך וכל הבטחה לבוחריו, הוא איבד את בוחריו. ואם הוא היה הולך לאופוזיציה, רק אולמרט היה מדמם קולות עכשיו, אז גם השיקול הפוליטי הוא מגוחך, ומפלגת העבודה היא הראשונה שצריכה לדעת את זה – כל פעם שהיא עושה מנוברות על גבי מנוברות ופשרות על גבי פשרות כדי להישאר בקואליציה, היא מתכווצת עוד קצת. אז אם לא מתוך אידיאולוגיה, לפחות מתוך הפרקטיקה.

    עכשיו אני צריכה רק להסביר לך את העניין הזה של "כואב לי" אבל "המפלגה מעניינת אותי כשלג דאשתקד". ובכן, מעולם לא הצבעתי למפלגת העבודה לפני הבחירות האחרונות. בעיני, מפלגה היא שום דבר חוץ ממכשיר פוליטי למימוש של תפיסה, עקרונות, סדרי עדיפויות וכדומה. משום כך, אין לי שום נאמנות או סנטימנט למפלגה כזו או אחרת. בכל מערכת בחירות אני מנסה לשקול את המצב הקיים ולהצביע למפלגה שנדמה לי שמייצגת בצורה הטובה ביותר הקיימת את התפיסה, העקרונות, סדרי העדיפויות וכו' שלי. זו לעולם לא תהיה מפלגת ימין, מטבע הדברים, אבל טרם הצבעתי פעמיים לאותה מפלגה.

    עמיר פרץ האיש הציג את התפיסה שהוא יכול להשתלט על מנגנונים קיימים של מפלגה קיימת, אבל קיימת כחלל ריק חסר אידיאולוגיה, ושכבר מזמן איבדה את הקשר שלה לסוציאליזם או אפילו סוציאל-דמוקרטיה (תשאל את פרס. תשאל את ברק), ולהפיח בה רוח חיים חדשה ותכנים חדשים. הוא אמר את זה בעצמו, במו פיו. כאן לא יכול להיות למי שעיניים בראשו שמץ של ספק שאו שהוא לא התכוון לזה, או שהוא נכשל כשלון קולוסלי. המנגנון נשאר אותו מנגנון רקוב, העסקנות אותה עסקנות, והשכחה המדהימה שחוזרת פעם אחר פעם, שמי שיקבע האם תהיה מפלגה או לא וכמה מפלגה תהיה הם המצביעים, לא המתפקדים ולא העסקנים, גם היא עדיין איתנו. כל התסמינים שגורמים למפלגת העבודה להתכווץ עוד קצת ועוד קצת בכל מערכת בחירות, עדיין כאן. וזה מה שכואב. החלום ושברו המהיר מאוד, התקווה וקריסתה המיידית, השקרים, הכזבים, העמדות הפנים והזלזול הנוראי הזה. וזה כואב במיוחד, לנוכח המחיר הנוראי כל כך, הרס שרק הולך וגובר של המדינה ומוסדותיה.

    ולא ברור לי למה אלעד טוען שלהקים מפלגה חדשה זה משהו שבהכרח לא יעבור את אחוז החסימה. קח את האנשים הנכונים, תביא את הפרסומאים הנכונים, ותקבל 29 מנדטים. או 7. גם כן כוח. בישראל של היום, הכל פתוח. (זה שקדימה והגמלאים לא יודעים מה לעשות עם הכוח הזה, ולכן הולכים להתכווץ משמעותית, זה עניין אחר).

  • שושי   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 18:42

    בינתיים בפנים.

  • יהושע בן משה   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 18:52

    יונית
    תודה על המאמץ שהקדשת לנושא.ברור לי שאין לנו מכנה משותף. אני מנסה לדבר אל חברי המפלגה ואת מביתה על הכול מבחוץ. יפה שהפעם הצבעת למפלגת העבודה, אבל לא הצלחנו לקבל כוח מספיק להרכיב ממשלה ולקבוע מדיניות, כך שלתביעה הייצוגית שלך אין סיכוי.
    ובכל זאות, השתתפותך בעבודה שחורה, ועבודת הדוקטורט שהקדשת לי מראים שאיכפת לך.
    לא מזמן עו"ד כספי, הידוע כמגן על הקשר בין הון לשלטון, סיפר ברעיון שבשום פנים לא ההיו מוכנים למסור את האוצר למפלגת העבודה.והוא מי שייצג את קדימה במשא ומתן.
    המפלגה לא הייתה מוכנה ללכת לאופוזיציה, והתפקיד הבחיר נמסר באופן טבעי לראש המפלגה.
    הזכות ב"לשבת על הירח" מקנה לי אפשרות לראות דברים בפרופורציה . בדיוק כפי שאני רואה אדם שממשיך להלחם על האני מאמין שלו, אני רוצה להזכיר שלא רק כל הממשלה, אלה כל הציבור תמך ביציעה למבצע הצבאי. על התוצאות והכישלונות עוד נדבר בהמשך לדוח הועדה אשר בודקת את זה.
    אבל להגיד "לקחת ההטבות אבל להתנער מאחראיות??","לכל בר דעת היה ברור שהיא תסתיים כפי שהיא שתסתיים", זה באמת חוסר כבוד ואינטגריטי. לחזור ולדקלם שורות של פרשנים שאין אליהם משפט אובייקטיבי,ועל מה שהושג לא ניתן כל כך בקלות דעת לזלזל. עוד נחזור על כך בעתיד.

    מאחר שאין לי את יכולת הכתיבה שלך (ושל רוב חברי הקבוצה) אני נאלץ לחלק את דברי לכמה פרקים.ובאמת שלא מצטער שביקשתי מפני שאת משקפת דרכי מחשבה של ציבור שרצוי
    להתייחס אליו.

  • ליאת   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 20:06

    אני פורשת מהקבוצה חברים היה נחמד להכיר. אני לא מתכוונת לבזבז את זמני ומרצי על מפלגה שמתה. היו לי תקוות אני וכל משפחתי בחרנו במפלגה שחרתה על דגלה שינוי והבטיחה הבטחות.
    תודה אבל לא תודה . מתחילות הרבה התארגנויות של עובדי קבלן, בעלי ביניהם מאבטחים, עובדי כ"א ואנשים טובים, כנראה שמעולם לא ניתן היה לסמוך על האינטיליגנציה כי הדבר לא בוער בעצמותיהם יש אוכל על השולחן ברוך השם, משכורת יפה, כסף לשלוח את הילדים לחוגים ולשלם חשבונות.
    אז שלום לכם נהנתי להכיר תודה רבה על האיתגור האינטלקטואלי אבל לצערי לא מכם תבוא הישועה היא תבוא רק מהעובדים. וכנראה שזו הדרך הטבעית ביותר
    תהנו לכם בבבועה הוירטואלית ביי

  • יהושע בן משה   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 21:07

    יונית

    מי יושב היום ליד גבולנו הצפוני?
    חיזבאלה ? או צבא לבנון וכוח בינלאומי.
    נכון המבצע התגלגל למלחמה,ולמלחמה יש מחיר, ועמיר פרץ אשם בכל.
    עז אולי הוא גם "אשם" בהרחקת הסכנה מהגבול?

    הערת אגב , הניצחון של פרץ על פרס לא שינה את הרכב הוועידה או המרכז . הבחירות למוסדות כנירה רק לאחר הבחירות ליו"ר , וזה בגלל פחדי ה"מורדים" . לכן השליטה של היו"ר היא מוגבלת. נכון את לא חברה אבל כדי לדעת.

  • יהושע בן משה   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 10:29

    יונית

    חזרתי ועברתי על דבריך, ואני מוצא את עצמי די מזדהה אם חלק גדול מהסעיף האחרון בהם:" עמיר פרץ הציג את התפיסה שהוא יכול להשתלט…………..". בולט בהם שאין לך מושג מה באמת מתרחש במפלגה, למרות שאת אומרת " וזה כואב במיוחד".
    גם לי באמת כואבים דברים רבים, לכן חזרתי למפלגה, לאחר שעזבתי בעקבות שבירתו של מצנע, ולמרות שהיום אין לי כל תפקיד בה, כמו בעבר, חזרתי כדי לעזור לתקן את הנחוץ, ולחבור לפעילים החדשים אשר הגיעו בעקבות עמיר.
    להגיד מנגנון רקוב ,על כמה יחידים המעטים העובדים בשכר במפלגה, מפגין חוסר ידע .
    נכון חלק מהפעילים הם עדיין אותם הפעילים, פסילה גורפת היא עלבון לאינטליגנציה, חידוש מצבת הפעילים יכולה לצמוח רק מאנשים חדשים שבמקום לדבר יקפצו לזירה. (וכל כך אני מבין פה את ליאת, וגם היא מוזמנת).
    בינתיים המפלגה לא מתכווצת אלה גדלה, ועד לבחירות עוד נדבר.
    לשבת בחוץ ולצפות לתוצאות אינסטנט , או להסתפק בכתיבה בבלוגים לא יקדמו שום סדר יום חדש.

  • ד.ט   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 13:15

    ובכל מקרה בשביל לשלוח מכתב לשר מהעבודה לא צריך
    להיות חבר במפלגה או לתמוך בה.

    אני מבין בהחלט את אלה שמאסו במפלגה.

    אפשר לעבוד יחד מבפנים ובמחוץ.

  • יהושע בן משה   ביום 3 בפברואר 2007 בשעה 12:46

    יונית
    הבנתי. יש לך יקום שאני לא מאורה בו OK(לדבריך)
    בבקשה תסבירי לכולנו מה כן מעניין את קצה הת…. שלך.
    טיפה אחת קטנה של אינטגריטי דרושה גם מכל אחד מאיתנו כדי להבין מי ולמה משתתפים בכל "הדיונים חסרי התוחלת האלו " .

  • שוקיג   ביום 3 בפברואר 2007 בשעה 13:07

    ברשותכם, אני רוצה לתת לכם כיוון מחשבה קצת מאתגר אבל מאד חשוב לדעתי.

    נדמה לי שאין מחלוקת על כך שהקדנציה הנוכחית של מפלגת העבודה היא כישלון מוחץ. אפשר להתווכח ארוכות מדוע, ואפילו לומר כמה דברים להגנתם של חלק מהאנשים, אבל השורה התחתונה מבחינתי היא ברורה: הנהגת המפלגה, או לפחות חלק ממנה, ויתרה על היעדים הרשמיים של המפלגה לפני הבחירות.

    מפלגה שחותרת להיות מפלגת שלטון לא יכולה לעשות דבר כזה, בעיקר אחרי שחתמה על "הסכם" עם הבוחרים לפני הבחירות. בצמתים המשמעותיים, כשהייתה אפשרות להטיל וטו על מהלכי ממשלה שעמדו בניגוד מוחלט להבטחות לבוחר, העדיפו במפלגה להביט הצידה, ליישר קו, ולאכזב את הבוחרים.

    אם בבחירות הבאות מפלגת העבודה תשמור על כוחה או תתחזק, יהיה בזה מסר רע מאד לבוחרים ולפוליטיקאים כאחד. הדבר הכי טוב שיכול לקרות למפלגת העבודה ולפוליטיקה בישראל, הוא שבבחירות הבאות היא תחטוף מכה קשה – כמו הליכוד ויותר. רק דבר כזה יכול לחולל בה שינוי עמוק. וחשוב מזה: להעביר את המסר שמפלגה לא יכולה לשכוח את הבטחותיה לבוחר יום אחרי הבחירות.

    לכן, אם אכפת לכם מ*הערכים* של מפלגת העבודה, הדבר הכי טוב שאתם יכולים הוא לפעול נגדה. לא לפעול בעדה ובטח לא בתוכה, אלא להפנות לה גב כפי שהפנתה גב אלינו.

    כל סוג אחר של פעילות שקשורה למפלגת העבודה יהפוך את המעורבים בו, ישירות או בעקיפין, למשת"פים של מושחתי המפלגה הזו.

  • יונית   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 1:14

    זה לא נאיבי, זה לדפוק את הראש בקיר, לעצום עיניים ולקרוא לשתן גשם. אין שום ערך למפלגה כמו מפלגת העבודה, ואי אפשר לשקם כזה הרס אמון. להעיף את המפלגה הזאת ממפת הפוליטיקה הישראלית, זה מספיק טוב ועדיף בהרבה על המחשבה שאפשר לשנות אותה מבפנים. נוסה כבר פעמים רבות. פרץ היה התקווה האחרונה. הוא העדיף לזרוק את זה לפח, ועכשיו צריך להמשיך הלאה. בכל זאת, 24 מנדטים צפים זה הרבה אופציות אחרות לפעולה, שמתפספסות בעקבות דוגמטיות. ואני חייבת לומר שאותי באופן אישי הדוגמטיות הזאת מאוד מפתיעה.

  • איתי   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 9:16

    מי שחושב שמפלגת העבודה קרובה היום להיות מפלגה ס"ד אמיתית או להיות מפלגה נקייה יחסית משחיתות בהשוואה לימי פרס-ברק הוא באמת נאיבי ועיוור. המצב חרא, ולא ברור אם ניתן בכלל לשנות משהו (ראו עקיבא אלדר בהארץ על דמוגרפיה של המפקד). בכך אני מסכים עם שוקי ויונית.

    השאלה היא מה עושים הלאה.

    דרך אחת היא לנסות ולבנות כוח ס"ד בתוך מפלגת העבודה. כוח שיוכל להוות משקל נגד לכוחות אחרים שמובילים היום את מנהיגיה. כוחות שבגללם העבודה יושבת בממשלה עם ליברמן, לא נלחמת על מדינת רווחה ולא עושה כלום לקידום תהליך מדיני. יוחאי ואני מנסים לתרום קצת לבניית המחנה הזה, אבל המקום שבו אנחנו לא דוגמטיים (לדעתי) הוא שאין לנו שום כוונה להמשיך בכך לנצח וללא תנאי. הדרך בה בחרנו (ממש לא מזמן) לא עמדה עדיין למבחן אפילו פעם אחת. המבחן הוא לא אם כמה מכתבים לחכים מצליחים להוציא אותה לאופוזיציה. זה באמת לא ריאלי. בעיני המבחן יהיה הבחירות למוסדות המפלגה (מרכז וועידה). אם אחריהן אבין שמכל סערת הפוקדים והמפקדים נשארתי עם מפלגה שדמותה כדמות הפואד – לא יהיה לי מה לחפש שם. אם אבין שאני חלק ממחנה שצובר כוח ומשפיע (למרות שבשלב זה סביר שעדיין יהיה מיעוט) – אשאר שם בכדי לחזקו.

    באותה מידה אני ממליץ לאנשים שהתייאשו ממפלגת העבודה להתפקד למרצ בכדי להעיף משם את ביילין וחבריו לימין הכלכלי ולקדם את רן כהן, אילן גילאון ועוד.

    דרך שניה היא הקמת מפלגה חדשה מאפס. כאשר יונית מדברת על 24 מנדטים צפים ועל להמשיך הלאה אני מבין שהיא מדברת בעקיפין על בניית מפלגה חדשה שתהווה בית למאוכזבי מפלגת העבודה (ומפלגות השלטון בכלל). הדיבור על 24 המנדטים הצפים הוא חשוב וראוי להרחיב אותו מעבר לעיסוק במפלגת העבודה. אני מחכה ומייחל ליום שמפלגה כזו תקום.

    אבל – מכיוון שאין ביכולתי להקים מפלגה חדשה ולא לבנות בעצמי מחנה עם רשת התפקדות בתוך מפלגת העבודה, אני רק מצטרף למהלכים של אחרים. ביום שבו ירים מישהו (אולי מהארגונים החברתיים, אולי כמה בלוגרים שזמנם בידם) את דגל המפלגה החדשה, ייתכן מאוד שאצטרף אליו.

    לדעתי אנחנו צריכים לחשוב כמו מיליונר שמשקיע בכמה אפיקים (או תורם לכמה מועמדים בפריימריס) בכדי להבטיח תשואה. אין זה משנה באמת אם מה שנעשה יהיה לפעול בתוך מסגרת קיימת (העבודה, מרצ) או הקמה של מסגרת חדשה. העיקר זה שנעשה במקום לברוח מהעשייה, ושנתמוך אחד בשני במקום להתקוטט.

  • האביר שלא היה   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 13:09

    החשש שלי הוא שאנחנו קרובים לדיקטטורה. אנו חוזים בקץ המפלגות. אחרי שנכווינו ממפלגות חדשות וממפלגות ישנות, ממנהיגים חדשים וישנים, מה האופציה שנותרה לנו?

    אדם מספיק עשיר, באופן תיאורטי, עשוי לקנות את הבחירות הקרובות ואז מה?

  • איתי   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 14:37

    1. There are some people in our group who think that building an SD block within LP is the ONLY way, and some who think that this is a complete waste of time (as you know, I'm somewhere in the middle). So, can we still function as 1 group, or do you suggest splitting?

    Trying to convince ALL the others with YOUR opinion is surely a waste of time, that is why you stopped doing so.

    2. Suppose there is a group (based on some/most BL members & others, e.g. Foyer) that wants to start a new SD party, that is to be born in the blogosphere and grow into the real world.

    What would you suggest to do as first steps? For example, you can build a website & collect emails and names of supporters.
    I have seen several experminents like this but they were not very serious. What else do you want to do? how do you suggest to finance the activity? how do you want to advertise it outside the small community of blog readers/writers?

  • איתי   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 16:41

    לשכנע את כל חברי הקבוצה שעמיר פרץ הוא המושיע הגדול זה חסר סיכוי בדיוק כמו לשכנע את כל חברי הקבוצה שמפלגה חדשה היא פתרון הקסם. אני לא חושב שיש פתרון קסם, ובכל דרך בה נלך כקבוצה או כפרטים צפויה עוד המון המון עבודה שחורה. אני לא יודע מהי הדרך הנכונה ונמאס לי להתווכח על מהי הדרך הנכונה כשבינתיים המצב רק נהיה מחורבן פה מיום ליום.

    העבודה הגדולה ביותר של מי שמאמין בעמיר פרץ היא לא לנסות בכל מחיר למכור אותו כמות שהוא לציבור המאוכזב (והאכזבה בציבור הרחב מפרץ היא עובדה קיימת, לא משנה כמה גולגלות הוא פקד) כי זה לא יעבוד. עמיר פרץ יוכל ע"י מפקד מאורגן אולי לזכות בראשות העבודה אך אם לא ישנה דרכיו הוא לעולם לא יהיה ראש ממשלה, ומפלגת העבודה לא תיראה יותר טוב. במקום שהיא תהיה מפלגה גוססת בראשות פרס היא תהיה מפלגה גוססת בראשות פרץ. ובמקום לדבר יפה על תהליך שלום ולעשות מלחמה, הוא ידבר יפה על מדינת רווחה ויתן את ידו יום יום להריסתה.

    האתגר האמיתי של אנשים כמוך הוא להשפיע על פרץ ועל הצוות שלו לראות מול העיניים את כל הבעיות שגורמות לאנשים מהרחוב *לא לרצות להצביע פרץ* ולהפסיק לבחור בכל צומת החלטה את הבחירה שמוציאה אותו כל כך רע רע רע בעיני הציבור.
    למשל כרגע על הכוונת – הדיבורים על חבירה לאהוד ברק, כתחליף לברית המטופשת הקודמת עם פואד שמחון והרצוג, ברית שקנתה לו בקושי מאה ימי שקט. יש הרבה דברים יפים שפרץ יכול לעשות עד הבחירות בכדי להוכיח שהוא ראוי לעמוד בראש מחנה ס"ד, אבל מפקד יעיל ומאורגן ובריתות מפוקפקות שנחתמות על הקרח אינן בכלל זה. להאשים את הסקרים או את התקשורת של בעלי ההון וקדימה זו כבר לא אופציה.

  • יונית   ביום 31 בינואר 2007 בשעה 21:01

    ראיתי את הדברים המיליטנטים שכתבת בעד עמיר פרץ בפורום, כולל האשמת אלו שכבר לא תומכים בו בגזענות ובצביעות. נו, בחייך. זה כל כך "הטיעון לא משכנע, להרים את הקול" שזה כואב. עמיר פרץ היה התקווה הגדולה בעיני, בוודאי ששלי באופן אישי. מפלגת העבודה מעניינת אותי כשלג דאשתקד. הסיבה היחידה שאני וכל משפחתי הלכנו להצביע למפלגת העבודה ב-28 במרץ 2006 היא עמיר פרץ. הוא הצליח לדפוק את זה בצורה כל כך קולוסלית, שזה פשוט כואב. ממש כואב. מהרגע הראשון. ואתה ממש לא יכול למכור לי את הקטע של "לא היתה לו ברירה". אני לא קונה את זה בשיט, ואני מוכנה להסביר לך בפרוטרוט למה.

    ולאיתי – המפלגה הזאת כל כך מושחתת וכל כך רקובה, וכל האנשים, כולל עמיר פרץ וכולל עמי איילון ובוודאי שאהוד ברק, שנמצאים בה הם כל כך מושחתים, וכפי שראינו, אין להם שום כוונות שקשורות בכהוא זה לסוציאל דמוקרטיה (בטח שלא לעמי איילון, שחבר שלנו ברוורמן צמוד לו עכשיו לתחת). מהמדמנה הזאת לא יצא שום כוח, לא סוציאל דמוקרטי ולא אחר. מבחינתי, הרע במיעוטו הוא רע מדי, והדרך היחידה לעשות משהו באמת, אם בכלל יש טעם לכך, היא לעשות משהו בתחום החברה האזרחית, באמצעות הפעלת לחצים ומניפולציות על המערכת מבחוץ. ז"א, שכל זמן שהכיוון שלכם הוא מפלגת העבודה, אני בחוץ.

  • יונית   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 9:02

    אני לגמרי בעד, אבל אני לא דון קישוט ולא סנשו פנשה. אם אנחנו לא מצליחות אפילו לשכנע את הקבוצה הקטנה והאינטליגנטית הזאת לזוז לכיוון שיש בו יותר סיכוי של השפעה (אבל כמובן שדורש קצת יותר "יציאה מהקופסא" ומאמץ), אני חושבת שאני מעדיפה להתרכז בעבודת הדוקטורט שלי.

  • איתי   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 9:42

    יונית וליאת: מהו המספר המינימלי של אנשים שאיתו תתחילו לרוץ? זו הרי לא חייבת להיות החלטת רוב בקבוצה. זה יכול להיות פיצול, ואולי זה הדבר הנכון לעשות לאור פערי העמדות.
    חוצמזה אני מניח שיתווספו אליכן אנשים שהיום לא מתאים להם להצטרף לקבוצה.

    סניף קריית יובל: התנדבתי שם ביום הבחירות וותיקי המקום היו כל כך פסיביים וחסרי אמונה שזה היה ממש מעצבן. כשאני ועוד סטודנטים עשינו מבצע טלפונים הם שתו קפה וצפו במשחק של הפועל ירושלים. כל פניותי בנושא לרפאל בן שושן שריכז את הפעילות לא עזרו ובסוף יצאתי משם בתחושה שהסניף הזה הוא נטל ולא נכס. זה היה מבלי לדעת כלום על המכירה.

    סניפים באופן כללי: לא יודע אם קראתם את הכתבה בידיעות על הסניפים המפוארים והשוממים של קדימה. אני חושב שבימינו צריך להגדיר מחדש את המושג "שטח" כי העולם השתנה והסניפים של העבודה והליכוד נתקעו איפשהוא בשנות השבעים.
    סניפים ופעילי שטח פועלים במתכונת של היררכיה שמייצרת שרשרת מתווכים ועסקנים בין האזרח ובין הפוליטיקאי. במקרים רבים זהו מתכון לשחיתות, ולא רק במרכז הליכוד. יכול להיות גם שסניף חזק באינטרנט שווה הרבה יותר מסניף פיסי בשכונה. הוא בטוח זול יותר. הפעלה נכונה של שטח יש כיום רק בש"ס ובישראל ביתנו, בטח לא בסניף העבודה בקריית יובל.

  • איתי   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 9:46

    100 אלף מתפקדים – כמה מהם הצביעו למפלגת העבודה?
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=819318&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0

    לא ברור לי איפה למקם את דעתך בין 3 החלופות:
    מאבק בתוך מפלגת העבודה, מאבק בתוך המפלגה עם דדליין, או לצאת החוצה לתנועה/מפלגה חדשה.

  • דרומי   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 16:03

    דעותי ידועות, ופורסמו כבר. אבל כמה הערות ליונית:
    א. אל תאשימי בשחיתות אם את לא יכולה לגבות את הטענות שלך בחקירת משטרה מתנהלת לפחות. בלונים שמופרחים בעיתונות לא מעידים על שחיתות.

    ב. יש לך הנחה נאיבית – שהכח של יו"ר מפלגה הוא בלתי מוגבל. מפלגת העבודה מתגאה בזה שהיא מפלגה דמוקרטית – לדמוקרטיה יש מחיר. לכל דבר שעמיר עושה הוא צריך לקבל גיבוי מהמרכז.בהתחשב בעובדה שאנחנו יודעים מי שולט במרכז, זה משפיע על מה שאפשר להשיג.

    ד. מפלגה חדשה יכולה להשיג 29 מנדטים – בשני תנאים. א. יש לה בסיס פוליטי איתן וב. התקשורת תומכת בה. אני לא צריך לספר לך שלמפלגה ס"ד לא תהיה אף אחת משתי האופציות. סביר יותר שתגמרי כמו דע"מ – בתור הנחמדה ההיא, שהתכוונה לעשות דברים נורא יפים אבל לא היה לה סיכוי. במקרה המוצלח ביותר תגמרי כמו עם אחד (סיכוי קלוש, בהתחשב בעובדה שלך אין את הבסיס הארגוני של ההסתדרות)- תקבלי 3 מנדטים, אף אחד לא ירצה לשבת איתך בקואליציה , וכשתצליחי להעביר את חוק חברות כוח האדם – יקפיאו אותו בחוק ההסדרים הבא.
    מהנסיון של מי שהיה גם שם – ההרגשה הרבה יותר טובה ונקייה, ההשפעה מזערית.

  • יונית   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 20:18

    מאחר ואני מדברת על שחיתות מוסרית, ריקבון וניוון, ולא על מושג משפטי כזה או אחר. לדברים האלו, מבחינתי כל ההוכחות נמצאות במקום. וזה ש"כולם עושים את זה" זו לא סיבה מספיק טובה.

    ממש אין לי הנחה נאיבית שיו"ר מפלגה מסוגל ל"הכל". יש לי לעומת זאת כמה הנחות, שהן לא ממש הנחות אלא דרישות – קודם כל, אל תמכור לי דברים שאין לך שום כוונה לעמוד מאחוריהם. דבר נוסף – יש לך תפקיד, יש לך יכולות מסוימות, יש לך חוסר יכולות מסוימות, ויש לך אחריות – תעשה ככל שביכולתך, תעשה את זה שקוף, ואל תברח מאחריות. ואגב, מי שולט במרכז? למיטב ידיעתי, פרץ פקד כמו משוגע לפני הבחירות לראשות העבודה, וניצח את פרס.

    איפה ג'?

    למפלגה סוציאל דמוקרטית יש בסיס פוליטי איתן. כל "הנבחרת החדשה" של מפלגת העבודה, ואנשים בולטים נוספים. מאיפה באה קדימה? לא מהבסיס הפוליטי של הליכוד? אם כל החברים שרצו לבחירות על בסיס של סוציאל דמוקרטיה יפרשו ויקימו מפלגה חדשה, ויצרפו אליה כמה כלכלנים, כמה אנשי רוח, כמה אנשי עסקים (ראינו אותם פעם, לפני פחות משנה), הם יהיו כמו דע"מ? איפשהו, לא נראה לי.

    וחוץ מזה, הסקר ששוקי הביא הוא חשוב. ברור שהוא משקף את הלך הרוח של העם ברגע שבו הוא נעשה, אבל הוא משקף משהו מאוד חשוב – 24 מנדטים רק מחכים שתציע להם משהו חדש. זה בסיס די גדול להתחיל ממנו. המצב הפוליטי בישראל הוא כל כך שונה מימי ה"תשים חמור בראש הליכוד והם ימשיכו להצביע". חבל שאנשים שיכולים לתעל אותו למקומות טובים רק עסוקים בלספר למה אי אפשר, ובינתיים אנשים כמו ליברמן מתעלים אותו לטובתם.

    הבעיה העיקרית שאני נתקלתי בה בניסיונות התאגדות פוליטיים חדשים הוא צרות מוחין מדהימה ואליטיזם שמאלני. יש כאן הזדמנות שאינה חוזרת ללכד מספר גדול של בני אדם סביב נושאים חברתיים, של שחיתות, של מיאוס, של חוסר אמון, ושל אלטרנטיבות שעובדות. ואם צריך לוותר על סיסמאות מפוצצות ושמות יפים כמו סוציאל דמוקרטיה (או פוסט ציונות או קולוניאליזם וכו') כדי לא להרחיק אוטומטית קבוצות עצומות של מצביעים פוטנציאליים, אז זה בדיוק מה שצריך לעשות. אין שום בעיה למכור את הסוציאל דמוקרטיה בצורה מאוד משכנעת בלי להזכיר את השם הזה וגם בלי להזכיר את שבדיה.

    וליהושע:

    לא, אין לנו מכנה משותף, בגלל שאני סוברת שבהחלט הצלחנו להשיג מספיק כוח לקבל מעמד מוביל בממשלה, בייחוד לנוכח העובדה שקדימה הכריזה והתגאתה בוואקום האידיאולוגי שלה, עד לרמה של הרכבת ממשלה וקביעת מדיניות. הסברתי את הסיבות למעלה. תביעה ייצוגית לא תהיה, כי מצעים של מפלגות זה נייר טואלט במדינה הזאת.

    עבודת דוקטורט? הגזמת. התזה שלי היתה ארוכה פי 100. וכן, בהחלט אכפת לי.

    התייחסתי באופן ישיר למצב שבו האוצר הוא לא אופציה. לגבי "המפלגה לא היתה מוכנה לאופוזיציה", גם לזה התייחסתי. הציבור תמך במבצע הצבאי? לא ברורה לי הטענה הזאת שלך, מאחר ואף אחד לא התייעץ בציבור לפני במהלך או בתום המבצע הצבאי או שאל את הציבור אם לצאת או לא לצאת אליו, ובתחילת המלחמה קרתה התגובה הפסיכולוגית הספונטנית הרגילה של ההמון, שהיתה בדיוק הסיבה שבגללה יצא אולמרט למלחמה האומללה הזאת (אגב, "מבצע צבאי?" 150 הרוגים, הרס הצפון שטרם שוקם בגלל מס רכוש בזמן שהחיזבאללה כבר בנה כפרים שלמים, הרג של יותר מ-1000 אזרחים לבנונים, יצירה של חצי מיליון פליטים, רובם ילדים, והרס תשתיות בצורה חסרת אבחנה ואכזרית בהחלט ראוי לשם "מלחמה"). הדבר המדהים היה כמה מהר התמיכה הגורפת הזאת התפוגגה.

    ולא דיקלמתי שום שורה של "פרשן". מה ש"דיקלמתי" היו העובדות הידועות, ודעותיי ואמונותיי האישיות. לפי איך שאני מבינה את מושג האחריות ואת ענייני ההטבות הכרוכים במילוי משרה בכירה כמו שר האוצר, מה שפרץ עשה היה אך ורק לקחת את כל ההטבות ולהתנער מאחריות.

  • יונית   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 20:20

    wishful thinking

  • דרומי   ביום 1 בפברואר 2007 בשעה 23:03

    בגלל שאני מכבד אותך, כאדם חושב ורציני, מאוד הופתעתי לרעה מהשורה 'ואגב, מי שולט במרכז? למיטב ידיעתי, פרץ פקד כמו משוגע לפני הבחירות לראשות העבודה, וניצח את פרס'. חוסר הבנה כזה של הדינמיקה הפנימית של מפלגת העבודה לא מאפשר להבין את מהלכיו של עמיר.

    מרכז מפלגת העבודה הנוכחי נבחר כשעמיר עוד היה בעם אחד, ולכן הכוח שלו במרכז מוגבל ביותר. המרכז הוא גוף בעל כוח אדיר – רק להזכירכם, בממשלת האחדות הקודמת המרכז הצביע בנפרד עבור כל שר, וליו"ר לא היתה דריסת רגל במינוי השרים. כמעט כל המהלכים של עמיר מאז הבחירות – מבחירת התיקים ועד ההתנהלות בנושא ליברמן – נעשו מתוך פזילה למרכז, בידיעה שזה יכול לפסול כל מהלך שלו – מה שיוביל לאובדן מנהיגות טוטאלי.

  • יונית   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 20:39

    מדבריך ברור שאתה לא ממש מעורה במה שקורה ביקום שמחוץ לבועה שלך. חיזבאללה קודם. היום הוא לא בדרום לבנון. שם יושבים יוניפיל, צבא עם שיניים אימתניות, אין ספק (שאגב לא ממש שמח להיות שם. בגללנו, כמובן). היום חיזבאללה בביירות, משתק שם את המדינה, ובכל הכפרים, בונה אותם מחדש. המלחמה הזאת תרמה לחיזוק חיזבאללה כמו ששום דבר לא תרם לו בשנים האחרונות, גם לא איראן. ואם כבר מזכירים את איראן, כמה שאנחנו תרמנו לה עם המלחמה הזאת, מיליארדים של דולרים. ביום שפרצה המלחמה, הנפט עלה ל-78.40 דולר לחבית, ואחמדיניג'אד שר שירי הלל לישראל בחדרו הפרטי. אז, כן, עמיר פרץ בהחלט אשם על זריקת המרץ לחיזבאללה, הצדקת המשך קיום הארגון כארגון לוחם, וריסוק כוח ההרתעה הישראלי בעיני כל היקום.

    עוד דבר – לגבי המפלגה, צר לי, באמת, אבל זה לא מעניין את קצה הת.. שלי מה קורה במפלגה. מי שקובע אם יש מפלגה או לא הם הבוחרים, לא חברי המרכז ולא ה"פעילים" או איך שלא קוראים לעסקנים המפלגתיים. הייתי שם כנוער לפני כך וכך שנים, ותסלח לי, אבל גם אז זה הגעיל אותי. גם במציאות המכוערת, וגם עם "ללכלך את הידיים", יש הרבה מה לעשות, ואפשר לעשות דברים אחרת. ואני מקווה שלא צריך להזכיר לך מה קרה ב-1992 בגלל שחיתות וניתוק מוחלט של מפלגה מהעם. או ב-1977. וצר לי עוד יותר, אבל נדמה לי שמה שעולה מכל דבריך על המנגנון הרקוב וכו' זה בעיקר הכחשה.

    בקיצור, כמו שאמרת, אין לנו בסיס משותף, וככל הנראה גם לא יהיה. אני באופן אישי לא מעוניינת בשום קשר עם המפלגה הזאת, ולא בגלל שאי פעם רציתי פתרונות אינסטנט, אלא רק טיפה אחת קטנה של אינטגריטי.

    ורק עוד מילה קטנה לנדב – הופתעת לרעה, יופי לך. במהלך כל התקופה מאז ליברמן ועד היום אני לא מפסיקה להיות מופתעת לרעה, איך קבוצה קטנה של אנשים צעירים ובעלי מרץ שקעו כל כך מהר למדמנת העסקנות הקטנה, ואיבדו את כל המומנטום. אתה כנראה לא מבין – לא מזיז לי את הקצה הקטן של האומביליקוס מי שולט או לא שולט במרכז. המרכז לא מעניין אותי, וגם לא הדינמיקה הפנימית של מפלגת העבודה. הייתי יכולה להתעניין בדברים האלו, אם העומד בראשה לא היה, ותסלח לי, אני יודעת שיש לך נגיעה אישית לעניין, אבל אין לי ברירה אלא לומר את זה – שקרן וגנב קולות. וגם עכשיו, זה כל כך פאתטי, הדיון הזה. מרכז, לא מרכז. אני חשבתי שהוא לא מקיים את הבטחותיו כי אולמרט לא נותן לו, אז עכשיו גם המרכז לא נותן לו? לא הצבעתי בשביל תינוק בגנון. הצבעתי בשביל בן אדם, ורק בשבילו, שאמר לי שכל העניינים האלו נמצאים תחת שליטה. וצר לי לומר לך את זה, ההתנהלות שלו בחודשים מאז הבחירות הביאה אותו למקום שבו הוא נמצא היום. לא שום מרכז ושום גורם אחר. הדברים שלי מאכזבים אותך? דמיין לעצמך את האכזבה שלי מכל הדיונים חסרי התוחלת האלו.

כתיבת תגובה