הטחינה של רושדי

ביום שני האחרון נפל דבר. מצאתי את עצמי לראשונה באירוע לעיתונאים, לא כעיתונאי אלא כבלוגר (אתייחס לזה שוב בסוף הפוסט).

זה לא כבוד גדול ובדרך-כלל גם לא תענוג גדול להשתתף במסיבות עיתונאים ובאירועי השקה, לפחות לא כאלה שקשורים להייטק. יש יותר מדי מהם ואחרי כמה שנים במקצוע זו הופכת שגרה מעייפת ומשמימה למדי. אבל אירוע ההשקה אליו הוזמנתי – לחלוטין בגלל הבלוג הזה – לא היה קשור להייטק אלא לטחינה. ועם כל הכבוד לכך שאני מוקף במחשבים עוד מילדותי, טחינה היא משהו שגדלתי איתו מגיל אפס, אז אני אומר לכם – פי אלף יותר מעניין.

מותג הטחינה החדש בארכה, שייך לרושדי תעשיות מזון, חברה משפחתית מאום אל-פאחם שאחראית לאחד ממוצרי הטחינה הגולמית החביבים עליי, טחינה אל הילאל (תוכלו לקרוא עליה, ועל כמה מוצרים מוצלחים אחרים, במגדיר הטחינה).

במהלך השנים, ייצרו ברושדי גם את הטחינה של תלמה, שאני מודה ומתוודה שטעמתי ממנה אולי פעם או פעמיים בחיי. אני לא זוכר שהותירה בי רושם עז, אבל יכול לומר במידה רבה של וודאות שהמוצר לא היה זהה לאל הילאל, הנדירה יותר.

בכל אופן, ממה שהספקתי לטעום (כשקיבתי תתפנה לעניין יהיו ביקורות רציניות יותר), מוצרי הטחינה החדשים של רושדי בסך-הכל טעימים למדי. מלבד הטחינה הרגילה והגירסה המלאה, יש גם שני מוצרים "מתובלים": טחינה עם זעתר וטחינה עם פטרוזיליה. מסוג המוצרים שמעולם לא הצלחתי להבין, אבל כנראה שיש להם שוק.

זוג מוצרים נוסף (בצד שמאל של התמונה) הם רטבי הטחינה, בעצם טחינה ברמת עיבוד קצת יותר גבוהה שמעניקה לה מרקם נוזלי יותר. באירוע ההשקה גם האכילו אותנו במבחר מוצרי חלבה חדשים של רושדי, כולל חלבה "שערות" במיוצרת "בידע מיוחד מסעודיה" (שלא כולל כנראה את פריט הטריוויה החיוני: איך לעזאזל מפסיקים…) וחלבה עם פולי קקאו שהייתה טעימה להפתיע.

המנכ"ל של רושדי שדיבר באירוע (ברח לי השם שלו), תיאר ארוכות את התפתחות המפעל בעשרים שנות קיומו וציין שיש להם ISO 9000 וכו', או במילים אחרות: הם מאד משתדלים וכנראה גם מצליחים לעמוד בתקני איכות מאד גבוהים.

לא כל-כך התחברו לי הסיפור הזה והקמפיין המהוקצע עם שלל הטיות המילה "אותנטי" שנדחפו לכל מקום ונזרקו לחלל האוויר בכל הזדמנות. גם התמחור (14-16 שקלים ל-500 גרם) נראה לי לא כל-כך ריאלי, בעיקר כשאפשר למצוא לפעמים את טחינה היונה, הנסיך, טחינה ירושלים ואחרות (כאמור, הכל במגדיר הטחינה) במחיר של 11 ש"ח ולפעמים אפילו 9 שקלים בלבד.

מצד שני, הטחינה של בארכה מגיעה עם הכשר בד"צ, עם עיצוב עדכני ו(כנראה) עם מערך הפצה משומן למדי, כך שסביר להניח שהיא תקנה הרבה לבבות ותעשה הרבה נפשות לטחינה באשר היא. חוצמזה שהחבר מנכ"ל היה מאד חמוד, אז אני מפרגן.

בלוגר באירוע לעיתונאים
אני לא יודע אם זה המקרה הראשון שבו בלוגר מקבל הזמנה לאירוע שמיועד לעיתונאים, אבל זו הפעם הראשונה שלי ומבחינתי זה היה ניצחון גדול. הסיבה הפשוטה להזמנה הזו: כשהחבר'ה במשרד יחסי הציבור למדו את הנושא, הם חיפשו "טחינה" בגוגל ומצאו את פרוייקט הטחינה הגדול בראש הדף התוצאות.

הקרדיט על זה, אגב, מגיע בעיקר ליוצרי "רשימות", שהשכילו לבנות מערכת ניהול תוכן שמנועי החיפוש אוהבים. בניגוד לפרוייקט החומוס, שקיבל קידום (SEO) יסודי מאד, פרוייקט הטחינה זכה לקידום "אורגני" לגמרי. כלומר, בלי שטיקים והתחכמויות שנועדו לאותת למנועי החיפוש על חשיבותו, הם הגיעו לבד למסקנה שצריך להציב אותו במקום הראשון, וזה באמת רק בגלל העבודה הטכנית והקונספטואלית המצויינת שמאחורי רשימות.

בכל אופן, וכאמור, זהו ניצחון גדול בשבילי – לא בגלל שמכירים בחשיבותו האלמותית של פרוייקט הטחינה, שזה כמובן קצת מחמיא, אלא בגלל ההכרה בחשיבות של בלוגים בפנייה לקהלי נישה או בכיסוי עומק של נושאים שהעיתונות המסורתית מזניחה (במיוחד נושאים חשובים כמו טחינה). ואני יכול לומר לכם: הרבה יותר כיף להגיע לאירוע כבלוגר טחינה מאשר כעיתונאי טכנולוגיה.

נשאר רק לקוות שיהיו עוד ועוד מקרים כאלה, וכדי להבטיח שזה יקרה – קדמו את הבלוגים שלכם. התחילו בזה שתחפשו בגוגל "קידום בלוג".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ניר   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 12:36

    קיבלתי חצי קילו חלווה שערות בתחילת השבוע ומאז אני מפחד לפתוח את המקרר. 🙂

  • אני   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 15:19

    נהנית מהפוסטים שלך על חומוס וטחינה
    נפלא, אתה עושה לי את השבת!
    תודה.

  • עופר   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 15:45

    בשוק מחנה יהודה.
    ראיתי לפי הטוקבקים למשגיר הטחינה, שהמחיר לא עלה כבר יותר משנתיים!

  • עופר   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 15:46

    .

  • יוחאי עילם   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 17:34

    אבל אתה לא חושב שהם ידעו שאתה עיתונאי?

  • אזרח.   ביום 3 בפברואר 2007 בשעה 8:56

    עם ציור התרנגול.משכם.

  • שוקיג   ביום 3 בפברואר 2007 בשעה 12:05

    יפה ששאלת כי בדיוק קניתי כזו השבוע. נחמדה, ארומת שומשום מורגשת. היא קצת כמו גירסה מעודנת של אל ג'מאל.

  • אביתר   ביום 4 בפברואר 2007 בשעה 19:08

    זה נראה רציני למכור רוטב טחינה ב – 13 ש"ח?
    פלצנות לשמה

  • ניר   ביום 5 בפברואר 2007 בשעה 10:51

    רק לאחרונה הכרתי את טחינת אלארז , אין מילים אחלה טחינה

  • עמיר   ביום 10 בפברואר 2007 בשעה 2:16

    לא קצת מלוחה הטחינה אלארז?
    אני מעדיף טחינה בטעם טבעי

  • hn   ביום 13 בפברואר 2007 בשעה 9:02

    טעמתי ולא נפלתי מהכסא, עדיין לא מחליף את "סמל היונה".
    בספייסס (שהיא חנות יקרה לכל הדעות) מוכרים את סמל היונה ב 21 שקלים לקילו, שזה יותר זול מהמחיר של הטחינה החדשה בסופר. אני בטוח שבחיפוש קצת יותר יעיל אפשר למצוא אותה אפילו ביותר זול.

  • איתן   ביום 7 במאי 2008 בשעה 21:25

    בהודו 40 רופי לק'ג זרעי שומשום ישר מהאיכר (בראג'אסטן) אבל ההודים לא יודעים מהיא טחינה. הם יוצרים שמן, תבשילים ובעיקר חטיפים מתוקים משומשום.
    הדבר הקרוב ביותר לטחינה שראיתי במהלך שנה בהודו הכפרית והנשכחת היתה ה"פסולת" שנשארת לאחר תהליך לחיצת השומשום להקזת השמן מתוכו. אלה "סוליות" חמות המתקשות לאחר כשעה והן משמשות כתוסף מזון לפרות. אני לעסתי אחת אצל בית הבד וכולם היו פעורי פה. זה היה בבחינת המנה שמכור לטחינה צריך .

  • רינה   ביום 23 באוקטובר 2008 בשעה 10:27

    באחת הסיבובים שלי בשוק בטבריה נתקלתי בטחינת אלואדי,קניתי לנסיון ולא התאכזבתי,פשוט טחינה מעולה וקלה להכנה

  • בדראן מוחמד   ביום 3 במרץ 2009 בשעה 19:45

    אדון רושדי תמסור דש לאבא אבו רושדי תשמור על העסקים המןצלחים מתנה מאביך ותמשיך להתקדם

  • יונית   ביום 2 בפברואר 2007 בשעה 20:11

    אסור לקנות את זה, ואם נותנים – אסור לקחת את זה.

השאר תגובה