היחצ"נים מזילי דמעות התנין

כבר כמה פעמים שיצא לי להגיע לביט תקשורת, בלוג של זוג יח"צנים. בכל פעם שהגעתי לשם מצאתי מה שנראה לי כמתקפה ממורמרת על קבוצה אחרת. בפעם הקודמת אלו היו הבלוגרים המאוננים והפעם העיתונאים הבכיינים:

"אחת התופעות המקוממות בעבודת יחסי הציבור הוא היחס המתנשא והמבטל של קומץ עיתונאים. ישנם עיתונאים שאוהבים לגלגל עיניים ולהתייחס ליחצ“ים כמטרד. אני ער לעובד שישנם יחצ“נים נודניקים שלא יודעים גבולות אבל זה חלק מהעבודה. אני רוצה לראות איך העיתונאים היו מסתדרים אם היו סוגרים מחר את משרדי יחסי הציבור ומחלקות הדוברות. ניחוש שלי שהם לא היו יודעים מה לעשות 80 אחוז מהעיתון היה פשוט ריק…לא נדיר שעיתונאי מתקשר ומבקש 300 מילה על זה ועל זה… הייתי עד לתופעות לא כשרות מצד התקשורת. ראיתי עיתונאים כותבים סיפור בעבור חופן דולרים. ראיתי איך קונים שתיקה תמורת מודעות. ראיתי עיתונאי שהמליץ לחברה מסויימת לשכור את שירותי היעוץ התקשורתי של בן משפחתו.".

רק כדי לסבר את האוזן, אחד האנשים הכי קרובים אליי בעולם היא אשת יחסי ציבור. יש עוד כמה יח"צנים שהם חברים שלי, ולפחות פעם אחת הייתי גם מאוהב ביח"צנית. תמיד היה בי בוז לעיתונאים שמתעמרים ביח"צנים – הרי אין דבר קל מזה.

ובכל זאת, כדאי להכניס את הדברים לקונטקסט הנכון, סיפור קצר: לפני כשנה פרסמתי בידיעות אחרונות כתבה בנושא שאני מצוי בו היטב. בבוקר בו פורסמה הכתבה, קיבלתי אימייל מיחצ"ן זועם ששאל מדוע לא פניתי אליו לפני שכתבתי כדי לקבל חומר על חברה שהוא מייצג. הוא טרח לשגר עותק גם לעורך שלי בידיעות. 

אגב, לא רק אליו לא פניתי – כתבתי את הכתבה בלי לדבר עם אף יחצ"ן, משהו שקורה לי לעיתים קרובות. אמנם זה מנהג מגונה שיש לי, לכתוב את 300 המילים שלי בעצמי. בכל אופן, אצל היחצ"ן הזה זו הייתה מעידה חד פעמית. אצל אחרים זו שיטה.

לעיתים קרובות אני דווקא כן פונה ליחצ"נים, כדי שיקצרו עבורי את הדרך לפריט מידע כלשהו או לאדם כלשהו. בתעשיית יחסי הציבור ישנם אנשים רבים שאני מעריך ומכבד. מצד שני, כבר קרה לי שיחצ"נים שיקרו לי, איימו עליי, ניסו לשחד אותי, הציעו לי הצעות מגונות, או בזבזו את זמני באלף ואחת דרכים אחרות. למעשה, רוב הדברים האלה קורים כמעט מדי שבוע. מעשי החוצפה של כמה יח"צנים מצליחים להדהים בכל פעם מחדש.

לא צריך להסביר לי שישנם עיתונאים מטונפים, מושחתים ומנוולים, שמנצלים יח"צנים ומתנהגים אליהם בצורה מכוערת. למעשה, כשאני אומר על עצמי שאני עיתונאי, זה נעשה יותר כהודאה באשמה מאשר מתוך גאווה מקצועית. אבל תעשיית היח"צ, כמו מקצועות המכירות והפרסום, מושכת אליה הרבה אנשים חסרי עכבות ואופורטוניסטים, שממש צריך להיזהר מהם.

או אנשים כמו כותב הפוסט הזה, שיודעים לספר על מעשי שחיתות חמורים של עיתונאים, מעשים על גבול הפלילים, אבל כנראה לא חשבו לרגע לדווח עליהם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מוסיף   ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 14:54

    למה שמישהו ירצה לשכור את שירותי היח"צ של מי שבקושי מצליחים לבטא את עצמם?

  • אנאלפביט   ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 14:58

    הוא דוגמא מצויינת לאימרה "סייג לחוכמה שתיקה". אחרי פוסט קולוסאלי כזה (
    http://www.btikshoret.com/?p=95)

    מעניין אם הלקוחות שלו יודעים שהם מיוצגים בידי ילד בן 16 עם אגו של דן חלוץ וטקט של עוזי כהן.

  • עידן   ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 18:53

    לפי הרזומה באתר שלהם.
    אגב אחד משניהם, אבינועם שמו, השאיר לפני כמה זמן תגובה באנקדוטות, ברמה לא הרבה יותר גבוהה מהפוסט שעליו שוקי כותב כאן.
    http://www.anecdotot.net/?p=654#comment-181660

  • שוקי   ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 22:01

    בתגובה שלך לתגובה סיכמת את העניין יותר טוב ממני.

  • אבינועם   ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 18:06

    לזה קוראים תוכן שיווקי.
    מה ששוקי מתאר זה צידו השני של אותו מטבע. ולמי בדיוק אני אמור לדווח על התופעות הנ"ל למשטרה ? או אולי לאגודת העיתונאים? אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים

  • שוקי   ביום 17 בפברואר 2007 בשעה 23:14

    בתור התחלה, אתה אמור לדווח לעורך של אותו כתב. אם הוא עיתונאי הגון, או אדם עם קצת שכל בקדקוד, הוא יעיף את הכתב הזה לכל הרוחות. לשתף פעולה עם מעשי שחיתות חמורים ואחרי זה לקטר על זה בבלוג זה לא ממש מקדם אותך לפתרון הבעיה.

  • דורה ק.   ביום 19 בפברואר 2007 בשעה 14:38

    נו. את מה ש"ביט תקשורת" לומדים עכשיו על איך להביא לבלוג שלך עוד היטים (התקפות נחרצות על החברה שאתה מנסה נואשות להיכנס אליה, מילים "גסות" בכותרות), 24 מיליון תיכוניסטיות בישראבלוג שכחו עוד כשהיו בחטיבה.

    אותי מעניין הסאבטקסט של העיצוב שם למעלה בתפריט: במרכז עומד הגבר החסון ומלא הבטחון, משלב ידיים, "הצלחות". משני צידיו – כוסיות רזות בתנוחות דוגמנות. מאצ'ואיזם זה מצחיק.

  • בן קלינגר   ביום 28 בפברואר 2007 בשעה 18:09

    הן סתם קונפות. למה את חושבת ששמו צללית שלהן?

  • שרית   ביום 16 בפברואר 2007 בשעה 22:22

    לרגע חשבתי שאני היחידה שמוטרדת מהבהמיות שבה הם כותבים.

טרקבאקים

  • מאת idneotim ביום 25 במאי 2007 בשעה 4:52

    idneotim

השאר תגובה