הידד לגזענות

1
אני לא יודע איזה סוג של טמטום אחז באורן הוברמן כשהחליט לתת במה לבלוג של זרובבלה במעריב אונליין. אני גם לא מבין את עידו קינן, עורך ערוץ הרשת של NRGשהעלה את האייטם הזה (כאן).

רק כדי לסבר את האוזן: אורן הוא בחור שאני מעריך וגם מאד אוהב. העורך הכי צעיר והכי מוכשר שהיה לי, ואחד האנשים האחרונים שאני חושד בהם בגזענות.

עידוק, הוא בעיני עוד דוגמא לבחור סופר מוכשר, שמתבזבז על עיתונות בכלל ועל מעריב בפרט, וגם בו אני לא מאמין שיש שמץ של רוע. ובכל זאת, שניהם נכשלו בעניין הזה. כי לבלוג של זרובבלה אפשר להתייחס באחת משתי דרכים בעקבות הפוסט האלמותי שלה, בו הסבירה מדוע היא שונאת ערבים: לגנות או להתעלם.

2
אני שואל את עצמי, אם ייתכן שדווקא בקרב אותם בודדים בתקשורת שיש להם גם אינטליגנציה וגם את כל מכלול הרגשות האנושיים (די נדיר, אגב), ישנו חשש גדול יותר מפגיעה בחופש הדיבור מאשר ממתן גושפנקא עקיפה לגזענות. אולי כי הדבר היחיד שמפחיד אותם יותר מלהיות משעממים, הוא להיחשב צדקנים, או חלילה – תקינים פוליטית. כולם בתקשורת יודעים שצנזורה היא מילה גסה. לא בטוח שכולם יודעים את הסיבות.

3
חופש הדיבור הוא בדיוק מה שמקנה לאנשים, בין השאר, גם את הזכות להיות חשוכים, מרושעים, או סתם בעלי דעה שונה משלנו. לפעמים, החוק מגדיר את המעשה שלהם כבלתי חוקי, אם לא במישור הפלילי אז במסגרת המשפט האזרחי.

בעקיפיין, חופש הדיבור מאפשר לאנשים גם להוציא דיבה. על זה, אפשר לתבוע אותם (למרות שרוב האנשים לא תובעים לעולם. הם מוליכים את חרפתם אל חדרי חדרים, מתבוססים בכאבם), כי החוק מכיר בכך שאת חופש הדיבור ניתן לנצל לרעה.

4
איפה קובעים את הגבול? בישראל החליטו שראש-ממשלה במדי נאצי זה פלילי ("הסתה"). בבריטניה כתב מוריסי על מרגרט תאצ'ר:
"לאנשים הטובים היה חלום /
מרגרט על הגיליוטינה /
ואתם, אנשים טובים, אל תחלמו /
הפכו את החלום למציאות".
אף אחד לא ניסה בגלל זה לרצוח את מרגרט תאצ'ר. מצד שני, אנחנו לא חיים באנגליה.

5
גם בגיאורגיה (גרוזיה לשעבר), הפיצו תמונות של ראש-הממשלה (שווארנדזה) במדי נאצי. אותו לא הצליחו לרצוח, אבל ניסו – פעמיים. אז כנראה שאנחנו יותר גרוזינים מאנגלוסכסים. אולי אצלנו חוק נגד הסתה הוא כן חשוב.

6
בכלל – כנראה שלחברות שונות מתאים חוק שונה. בכל אופן, כשחוק שמבטא ערכים ליברליים נפגש עם חברה אנטי-הומניסטית, מה שמתקבל היא תרבות אלימה כמו זו שאנחנו מכירים בישראל. יש חופש דיבור, אז מדוע שלא אומר שאני שונא – דוסים, הומואים, ערבים, אוהדי בית"ר. אני, אגב, שונא את אהוד אולמרט ואת כל מי שיושב סביב שולחן הממשלה שלו. אבל זה לא בגלל שהם משתייכים לגזע מסויים – זה בגלל המעשים והמחדלים שלהם.

7
גזענות היא אחד הסוגים היותר ירודים לסובלימציה של רגש השנאה. וכמו כל סובלימציה, היא יכולה להיות מאד מאד מאד מעודנת. לשנוא אדם מגזע מסויים או בעל לאום מסויים, ולנמק את זה בשפה רהוטה (לא התכוונתי לזרובבלה. דווקא חשבתי על טומי לפיד) ו/או בטיעונים רציונליים (ע"ע ליברמן), זה הבון טון של חבורה דפוקה בשכל.

כן, זה הרבה יותר אסתטי מאשר להרוג אנשים בתאי גזים, אין ספק. אפשר לתהות מדוע זה כך במדינה כמו ישראל, שקמה מתוך האפר של אושוויץ, אבל זה נושא לדיון אחר.

8
השאלה היא לא האם נותנים לגזענים לדבר או לא, אלא איך להתייחס אליהם לאחר מכן. אני חושב שיש שתי דרכים: לגנות או להתעלם.

אביעד מ-Grapes בחר לגנות ויש מי שבחר להתעלם. שכל אחד יעשה מה שהוא מאמין. אבל מי שנותן במה לדברים גזעניים הוא לא יותר טוב מגזען. באיזה אופן הוא אפילו גרוע ממנו, כי הוא מסייע להפצת הגזענות – תפיסת עולם מוגבלת, מזיקה, שהוא אפילו לא מאמין בה – מתוך ציניות או אדישות. חבל.

9
כדי שתהיה זכות קיום לערכים ליברליים – או אנרכיסטיים, להבדיל – החברה צריכה להיות בוגרת מספיק כדי לנהל את עצמה בצורה אנושית. במצב אידיאלי, לא היה צריך שכר מינימום ולא מזונות, לא קצבת זקנה ולא מיסים, כי כולם היו ערבים זה לזה. באמת.

אנחנו לא חיים בעולם כזה, לפחות בינתיים, ולכן החוק חייב להתערב בחיים שלנו. לצערנו, זה בדרך-כלל קורה בצורה שאינה מידתית ואינה חכמה, אבל זה לא בגלל שעצם ההתערבות מיותרת – אם המדינה לא הייתה מתערבת אנשים פה היו רוצחים זה את זה. אתם יודעים מה – כנראה שזה כבר המצב.

10
מדינת ישראל לעיתים קרובות מתערבת בחיים שלנו יותר מדי, אבל מדי פעם גם פחות מדי. מי שצריך לפצות על כך הם אנחנו – בזה שנפעיל שיקול דעת וננסה לנהוג בצורה מוסרית.

בדרך-כלל אני נגד צנזורה מסוג כלשהו, כשהצנזורה הזו היא בידיה של המדינה. אבל כולנו יכולים "לצנזר", ואנשים שכותבים בעיתונות ובבלוגים צריכים במיוחד לדעת לצנזר. כשיש תופעה פסולה צריך להתעלם ממנה או לגנות אותה. לא לתת לה במה. לא לאהוד אותה אבל גם לא להיות ניטרלי לגביה. גם שוויץ הייתה ניטרלית, כזכור.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אמירה הס   ביום 20 בפברואר 2007 בשעה 21:41

    פשוט דברים מאלפים ומדהימים
    סעיפים 9 ו-10 כל כך חכמים תבוניים ונאורים
    זו אוטופיה להגיע למצב שאנשים ינהלו עצמם בתבונה שכזאת

  • יוחאי עילם   ביום 20 בפברואר 2007 בשעה 22:07

    התיאור שלה משועשע עד מחמיא. אין טיפת גינוי.

  • אורן הוברמן   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 0:39

    ממש גררת אותי להגיב, הא?

    הפוסט שלך כתוב היטב ולעניין.

    יש לי כמה שאלות, אבל.

    חופש הביטוי עובד רק כשיש לך משהו חכם להגיד? או אולי, כשהדברים שלך נקיים מדעות חשוכות, גזענות, או כוונות רעות?

    זרובבלה היא בחורה עם בלוג. היא יכולה לכתוב בו כל מה שבא לה, ומי שרוצה יכול להגיב, להתעלם, ללנקק או לבטל את המנוי.

    הבלוג שלה הוא אחד הבלוגים המצליחים בישראל, בכל קנה מידה. יש לו קהל קוראים עצום והמוני מגיבים. ככזה, יש לו השפעה על לא מעט אנשים. שים לב לתגובות שהפוסט עורר, בבלוג שלה ומחוצה לו. הדיון הזה, שקפץ משום מקום, עשה יותר רעש ממאה מאמרים בהארץ. מאמרים שלא יתפרסמו לעולם, כי הם לא מעניינים אף אחד כבר שנים.

    לא המלצתי עליה כבלוג נבחר, ולא החמאתי לה על הטקסטים השנונים. אמרתי – הנה הבלוגים הכי חמים עכשיו בישראבלוג, והמדד הוא מספר הכניסות בלבד. מי אני שאסיר אותה מהרשימה, כי לדעתי היא גזענית? מי שם אותי צנזור וועדת משמעת?

    גם אני, כמוך, לא מסכים עם אף אחת מהדיעות של זרובבלה. אין לנו שום נקודות מגע, מלבד זה שהיא מצחיקה אותי לפעמים.

    מה שאין לי ספק לגביו, הוא שאף אחד לא צריך להגיד לה מה לפרסם. כולם יכולים לצקצק עד מחר, חופש הביטוי זה לא רק כשנוח, אלה בעיקר כשלא.

    ואם משהו כבר מטריד אותי – זה חוסר הביטחון המטורף הזה, של הקונצנזוס הישראלי. ממה אנחנו מפחדים כל כך, בכל פעם שמישהו אומר משהו שאנחנו לא רוצים לשמוע? אז מישהי מישראבלוג לא אוהבת ערבים – מה קרה? אז זמר קיקיוני אחד רוצה להקיא על רמי קליינשטיין? צריך לתלות או להחרים אותו? מה זו הקפיצה חסרת הרסן הזו על הרגליים האחוריות, כל פעם שמישהו מקבל במה, ומנצל אותה להגיד מה שהוא באמת חושב?

  • בכל זאת   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 1:11

    "אז מישהי מישראבלוג לא אוהבת ערבים – מה קרה?"
    ללא ספק עורך צעיר ומוכשר. מעריב מתאים לך ואתה לו מר הוברמן. הייתי מצפה מנמרודי למהר ולמנות אותך לעיתונאי מערכת בכיר. נימוקיך צלולים וחדים, מילותיך משחזת בבשרנו. קולך הוא קול ההיגיון והמידתיות. "מה זאת הקפיצה חסרת הרסן הזו" אתה שואל ושאלותיך מהדהדות באוויר הלילה הצלול ללא מענה, רק קולן של המשאיות מהדהד ברקע.

  • שוקי   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 2:19

    היא מציעה בפוסט הזה לסרס ערבים כדי שלא יתרבו. אתה יכול לדמיין לעצמך מה יחוש ערבי שיקרא את הפוסט הזה?

    ואם כבר מתייחסים אליה, אז צריך לומר: הבחורה גזענית. שום דבר לא מעניין מעבר לזה.

    אני לא אגיד לה מה לומר אבל אני כן אגיד לכל מי שמוכן לשמוע מה אני חושב על זה: ברגע שאדם מתבטא ככה לא מעניינים שאר הדברים שיש לו להגיד.

  • לו זר   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 7:58

    בקיצור – לסרס את החברה הישראלית, באופן כללי.

  • גלעד   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 8:47

    נראה לי שהמודעות לנזק של הגזענות בחברה רק עולה, דבר טוב לכשעצמו. אני שמח לראות ולהשתתף בדיון שכזה על תופעת הגזענות בחברה הישראלית.

    מלבד זאת טוב שזרובבלה חשפה את פניה בשלב כה מוקדם של הקריירה שהייתה יכולה להיות לה.

    הנה שתי דברים חיוביים שיצאו מהפוסט שלה.

  • מוחמד אבו חומוס   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 9:24

    אני נורא אוהב לקרוא את זרובבלה. אתה יכול להסביר לי למה? אני לא ישן בלילה בגלל זה

    אה, לא צריך. הבנתי למה
    ראשית, גם אני, כמו רוב האנשים בארץ, לא אוהב ערבים. ובצדק
    ושנית היא מוכשרת בטרוף ולכן המון קוראים אצלה
    (כמה קוראים אצלך אגב?)

  • מחטיאל, קרוב של השטן   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 12:33

    תיפסק הגזענות הסמויה בחברה הישראלית, כלפי ערבים וכלפי כל האחרים (נכים למשל)?
    אם הפרחולה מזרובבל לא תכתוב מה בראש שלה (כלומר את ה א מ ת, שלה ושל רבים ממה שהיית רוצה לדעת מ200,000 קוראיה) אלא רק מה שתקין ומניח ריחות דיאודורנטים ניחוחיים בעולם הפוליטיקלי הקורקט אנין הדעת של שוקי וחבריו באתר שלא מקבל כל אחד מהרחוב, אז כל האחרים האלה לא ידעו ששונאים אותם?
    הם ידעו את זה וסמוך על החברה הישראלית שהיא תדע ליידע אותם היטב בדרכים אחרות.
    עדיף ככה, שנדבר על זה ונדע בדיוק על איזה בור חרא אנחנו יושבים.
    והמגיב שמעלי (איתי) צודק – המסוכנים האמיתיים הם אלה שיודעים להתבטא יפה ולא ירגיזו לעולם את הבועה האליטיסטית במגדליה ובמקור ברוכין צפונה.

  • רגוע   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 14:23

    מילים לעולם אינן מסוכנות, מעשים הם מסוכנים.
    לכן לדעתי, ההפרדה בין גזענות שאתה יודע להתמודד איתה לגזענות שאתה מסוגל להתמודד איתה ("מדעית" ו"מחקרית" כהגדרתך, כנראה אזכור לתורת הגזע הנאצית) היא אישית שלך.

    אגב,למיטב ידיעתי ליברמן לא הביע מעולם דעות גזעניות, אלא לאומניות. יש כאלה שיגידו שאין הבדל בין הדברים, אבל כל עוד אנחנו מכתירים את הגזענות כפשע הנורא ביותר שאדם יכול לבצע, לדעתי חשוב לדייק.

  • רגוע   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 14:24

    1 זה שמעלי = מחטיאל
    2. לא מסוגל, בשורה השניה

  • מחטיאל, קרוב של השטן   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 14:54

    אבל גזענות באיצטלה מהוגנת היא תמיד הרבה יותר מסוכנת, לא בגלל המלים שנאמרות כמו בגלל המלים שלא נאמרות.

  • הופמן   ביום 20 בפברואר 2007 בשעה 23:57

    אני בצד של המתעלמים. חשבתי עד היום שהרבה יותר מדי נכתב על הזרבובית, נופח ולא שירת את המטרה. אבל המילים שלך מצויינות, מעוררות למחשבה שניה. היידה אקטיביזם!

  • אביעד ק   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 9:30

    לא היה יותר פשוט לתת קישור לדף הבית של ישראבלוג כדי למצוא את הבלוגים הכי "חמים"?
    כאילו, זו הייתה הפואנטה של האייטם?

    ולגבי העמידה חסרת הרסן על הרגליים האחוריות – רבאק אנשים, הפוסט שלה עומד בניגוד לתקנון ישראבלוג וכל משפטן מתחיל זב חוטם יבהיר לכם שיש בו הסתה. זה שאף אחד לא החליט לעשות עם זה משהו אי שם בישרא, לא אומר שזה לא בסדר.

    אני ממש לא מבין איך שאלת חופש הביטוי נכנסת כאן למשוואה. מצטער, לא מבין.

    כבר אמרתי את זה בעבר ואגיד את זה שוב עד שזה ייכנס – כשכליאת ערבים במכלאות וחיסולם בכמויות תהיה חוקית, אולי יהיה מקום לפוסט כזה. כרגע זה לא חוקי ואני לא רואה אף טיעון שיצליח לשכנע אותי שמגיע לתת לדבר הזה במה.

  • איתי   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 11:38

    העילג האימבציל שאומר כי הוא שותה רק קוקה-קולה, מקדם את מכירות המשקה או פוגע בהן?

    דווקא נראה לי שאנשים כמו (היי) ליברמן, שבאיצטלה של קומון-סנס וטיעונים "מדעיים" או "מחקריים" הופכים את הגזענות לעניין בר-קימא, הם המסוכנים. מטומטמים למיניהם, שאף מעידים על עצמם שאינם יותר מפרובוקטורים חסרי דעת, שצווחים "מוות לערבים" (נניח אוהדי בית"ר או בני יהודה), דווקא הם אלו שממצבים את הגזענות במקום הראוי לה, יחד עם האמונות הטפלות, יחד עם התרנגול המתרוצץ על המגרש והיריקות על חתולים שחורים.

    זו הסיבה, שבעיניי דווקא התמונה של רבין במדי קצין SS לא היתה מסוכנת כמו דבריהם של רבנים (שעוד ממשיכים לדבר בשם אלוהים כנגד תומכי ההתנתקות למשל), שהפכו את רצח רבין למצווה והופכים יום-יום את הגזענות לעובדה טרנסצדנטלית, שהרי אלוהים בחר בנו מכל העמים, כך שכל הגויים עלובים ונחותים מאיתנו… לא כל הרבנים אומרים זאת כמובן, אבל יותר ויותר אנשים בציבור סבורים שיש משהו מובחר ונבחר ביהודים ומכאן מתחילה הצרה שממשיכה אל ליברמן, רופ' אלדד ואחרים.

    על כן, אין סיכון או הסתה בכך שארץ נהדרת אומרים היי ליברמן ואין הסתה בכך שזורבבלה מבטאת בכיסלות את שנאת החינם שלה כלפי ערבים (תראה לי את האדיוט שזורבללה תצליח להסית ואראה לך אדם שאינו מסוגל לקשור את שרוכי נעליו ובטח שלא מסוגל להשתמש באקדח).

  • שפי   ביום 21 בפברואר 2007 בשעה 14:10

    גזענות היא כלי לחיות בשלום עם בעיה פנימית של זהות והגדרה: מי אני? אני לא הוא. גזען הוא מי שמעביר את חייו בלברוח מהצל של עצמו.
    התשוקה להפריד אוכלוסיות היא במקרה שלנו לא רק גזענית אלא פשוט שיקרית, כי הזהות היהודית-ישראלית עדיין לא עוצבה, ואף ההפך, דומה שהיא בתהליך התפוררות. המשותף בין היהודים-הישראליים השונים אינו רב על המשותף עם הערבים (אלא אם מגדירים את הפרֶחיוּת כיסוד אישיותי. אנחנו בהחלט יותר פרחים מהם).

השאר תגובה