להציל את השכבות החלשות

כדאי לכם לקרוא את הפוסט של דניאל בלוך על משרד הרווחה.

תמצאו שם סקירה היסטורית קצרה אך משכילה של תולדות המשרד החשוב הזה. בלוך גם מביע, אם קראתי נכון, אופטימיות זהירה לגבי עתיד המשרד תחת ידיו של בוז'י הרצוג.
כזכור, אני לא שותף לדעתו האוהדת-קמעה כלפי הרצוג. אני מטיל ספק בסיכוי שתצמח ממנו תועלת כלשהי, מכיוון שמעשיו עד היום משקפים לדעתי צביעות ואטימות.

אני לא חולק על בלוך בשאלה האם להרצוג יש את היכולת – ייתכן שיש לו. פשוט, לא בטוח שיש לו את הרצון. התנהלותו והתבטאויותיו עד כה לא הוכיחו שיש לו עניין אמיתי בשיפור מצבן של השכבות החלשות. בעשרת החודשים האחרונים היו לו אינספור הזדמנויות לעשות או לומר משהו למען החלשים. איפה הוא היה האיש הזה, שמעיד על עצמו ש"חלום חייו היה להיות שר הרווחה"?

כמובן שעכשיו הוא ידבר הרבה דיבורים "נכונים". ינסה להצטייר כמי שעוזר לחלשים, כדי לצבור הון פוליטי בציבור ולהתחזק במפלגה. ואם אתם שואלים אותי – אל תאמינו לדיבורים, רק למעשים.  

יהיה מעניין לראות, למשל, איך יפעל עכשיו שר הרווחה בוז'י הרצוג, בנושא תוכנית ויסקונסין. מצד אחד, בתור שר הרווחה הוא יהיה חייב לתקוף את הפרוייקט הזה, שהוא היום האויב הגדול ביותר של השכבות החלשות. מצד שני, הוא תמיד יכול לטעון שזה לא בסמכותו כי הפרוייקט שייך לתמ"ת, וכך לא יצטרך לריב עם אולמרט או עם הלוביסטים של ספספרי הבשר שיש להם מניות בפרוייקט.

יהיה מעניין לראות, גם, מה יעשה בעניין המוסד לביטוח לאומי, שגם בלוך מזכיר. הגוף הזה, שנועד לעזור לאזרחי המדינה בשעת צרה, הפך בעשורים האחרונים לזרוע אכיפה טיפשה ואכזרית של משרד האוצר. אני עצמי, ולא מעט אנשים שאני מכיר, זכינו להיקלע למצבים בהם חשנו יותר כקורבנות של המוסד הארור הזה. הביטוח הלאומי תמיד נמצא שם כדי לדרוש ממך כסף וכמעט לעולם לא נותן לך גרוש. הוא לא פחות גרוע מהבנקים.

מעניין האם הרצוג יעמוד על רגליו האחוריות בנושא הרפורמה בשכר הלימוד, אליו התייחס ברשימה חשובה ומצויינת שכני יוסי לוי (בכלל, תקפידו לנסות ולקרוא כל מה שהוא כותב. לא תצטערו). 

משרד האוצר שואף להגדיל את שכר הלימוד ב-50%, מה שיגרום לכך שפחות צעירים מהעשירונים התחתונים בישראל יוכלו ללמוד, לקבל תואר אקדמי, ולהתקדם בחיים. כמה כסף תחסוך הרפורמה הזו למדינה? 500-800 מיליון שקלים, תלוי מה יוחלט בסופו של דבר. האם צריך את הכסף הזה? ממש לא – יש עודף מצטבר, הולך וגדל בתקציב המדינה.

אשתקד, נשארה המדינה עם עודף של 2 מיליארד ש"ח. בכסף הזה היה אפשר לממן לימודים לרבבות סטודנטים. אם המדינה הייתה עושה את ההשקעה הזו, היא הייתה מקבלת אותה חזרה בריבית דריבית, בדור הזה ובדור הבא. אבל האם מעניין את בוז'י הרצוג עתיד המדינה או עתידו האישי? אולי במקרה זה הוא יעדיף לגלגל את הכדור לחברתו למפלגה, השרה יולי תמיר? תמיר, יש לומר, עוד לא הוכיחה שהיא שונה ממנו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דרומי   ביום 24 בפברואר 2007 בשעה 17:12

    מסכים עם האבחנה הכללית לגבי בוז'י – המוחלשים מעניינים אותו הרבה פחות מאשר בר רפאלי.

    אבל רוב הדברים שציינת לא רלוונטיים למינוי הזה. להילחם נגד וויסקונסין ובעד הפחתות שכר לימוד הוא יכול, באותה מידה, כשר תיירות – הדברים האלה לא נמצאים בתחום פעולתו, ולכן אין לו מעמד מיוחד לגביהם יחסית לשרים אחרים. כמו שהם לא עניינו אותו כשר תיירות, הם ימשיכו לא לעניין אותו כשר רווחה.

    מה שהוא כן יוכל לעשות זה רפורמה בביטוח הלאומי. או לפחות, ליזום אחת כזאת ואז להילחם בשיניים מול פקידוני האוצר שלא יתנו לו ליישם אותה, במידה רבה כמו שעושה יולי תמיר בכמה תחומים. אבל אסתכן בניבוי פוליטי קטן – זה לא יקרה.

  • שוקי   ביום 24 בפברואר 2007 בשעה 18:00

    סליחה, למה פרוייקט ויסקונסין לא תחת אחריותו? האם הזיהום של מפעל תעשייה הוא תחת האחריות של משרד התמ"ת או תחת זו של המשרד להגנת הסביבה? והאם משרד האוצר לא "לוקח אחריות" על הגרעונות של הרשויות המקומיות, שהן – רשמית לפחות – תחת אחריותו של משרד הפנים?
    אם הוא שר הרווחה אז הוא אחראי על הרווחה – מול האזרח שזקוק לרווחה. המינויים האדמיניסטרטיים שהוא מקבל הם אמצעים, לא המטרות.

  • אזרח.   ביום 24 בפברואר 2007 בשעה 19:14

    חלום חייו היה להיות שר הרווחה?
    Ne feceris ut rideam.
    בוזי הצבוע מכיר את שאמר דה-גול.
    In order to become the master, the politician poses as the servant.

    General Charles De Gaulle .

  • דרומי   ביום 24 בפברואר 2007 בשעה 22:44

    וויסקונסין לא של בוז'י לא בגלל שבאופן עקרוני, תוכנית וויסקונסין לא קשורה לרווחה אלא בגלל שבאופן פרקטי התוכנית נמצאת במשרד התמ"ת. הוא יוכל להתערב בה כמו שמשרד האוצר מתערב בשאר משרדי הממשלה ביום שתהיה גם לו יד על השאלטר של התקציבים. עד אז, הוא יכול להכריז בראש חוצות שוויסקונסין זה תחת אחריותו – את ההוראה לבטל אותה יוכלו לתת שר התמ"ת, שהפעלתה בסמכותו, או שר האוצר ,שתקציביה בסמכותו.

  • יורם   ביום 24 בפברואר 2007 בשעה 22:56

    צ'מע. גאון כלכלי אני לא. בכלל- אני לא מבין כלום בכלכלה. עם זאת, אני מרגיש שיש סוג של רמיה באמרות כמו "נשארו 2 מילארד בקופת המדינה – למה לא לממן איתם לימודים אקדמאים לכולם"
    למה לא להוציא אותם על חינוך לילדים? או לחינוך מיוחד? או למימון השיקום של מפוני גוש קטיף? או להקמה של בתי חולים? או לניקוי חופים? יש בעצם אין סוף מטרות "ראויות" להוציא את הכסף.
    אני בתור סטודנט, אמנם לא מגיע ממצוקה, אבל גם לא מעושר גדול, לא מרגיש ששכר הלימוד הוא אסטרונומי. בתור אזרח אמריקאי שקלתי ללמוד שם, שנת לימוד אחת עולה בערך כמו דירת 2 וחצי חדרים בת"א. בסופו של דבר גם אוניברסיטאות הם גופים כלכלים, בעלי משק סגור, שאין להם הכנסות אלא מסובסידות של המדינה ושכר לימוד. אולי במקום להטיל מס גלובלי על כל תושבי המדינה, צריך לגבות את התשלום ישירות מהצרכנים של השירות האוניברסיטאי (לימוד לתארים כמובן)? זה נראה גם יותר הוגן וגם יותר יעיל.

  • שוקי   ביום 25 בפברואר 2007 בשעה 1:09

    ברור שאין לו סמכות לבטל את התוכנית, אבל יש לו את היכולת להתראיין לכלי התקשורת ולומר: התוכנית הזו פסולה. זו גם חובתו המוסרית. הייתה כזו גם קודם ובוודאי עכשיו כשהוא שר הרווחה.

  • שוקי   ביום 25 בפברואר 2007 בשעה 1:13

    כבר כתבתי כאן בכל מיני הזדמנויות על מה שאפשר לעשות עם העודף התקציבי וזו הפעם הראשונה שהצעתי להשתמש בו כדי לממן לימודים.
    פשוט אני מציג את האבסורד, שלא זו בלבד שלא חסר כסף ולא צריך להגדיל את שכר הלימוד אלא שיש הרבה כסף שיכול היה לבטל לגמרי את שכר הלימוד. וזה לא שישתמשו בו לתשלומי העברה אחרים. היופי שבעניין, הוא שאין בכלל ויכוח לגבי התועלת הכלכלית שבסובסידיה לשכר לימוד.

    מה שאתה הצעת בעניין שכר הלימוד זו הצעה שגרועה למדינה. לישראל עדיף שילכו ללמוד אנשים מוכשרים גם אם אין להם כסף. כאשר היא יוצרת משוכה כלכלית גבוהה, היא מבזבזת הון אנושי ומנציחה את הפערים הכלכליים בין המגזרים השונים. אם יגדילו את שכר הלימוד זה יחמיר את המצב.

  • אבשלום   ביום 25 בפברואר 2007 בשעה 1:39

    אז עדיף שישלם אותו לדוגמא בחוב הענקי שיש לישראל
    הנקודה היא אפילו לא מה לעשות עם אותם 2 אלא ההבנה שגם אם זמנית נוצר עודף צריך לשקול מה עושים לא על בסיס שיקולים של רווחה בלבד

  • מוטי סגרון   ביום 25 בפברואר 2007 בשעה 21:12

    אתמול שודרה בערוץ 2 כתבה של איתי אנגל על המאפיה הסיצליאנית. אנחנו בדרך ממש שם.רווחה? של מי? של העשירים בוודאי.שר רווחה לעניים בטוח שאתם צוחקים.

  • יהל זמיר   ביום 25 בפברואר 2007 בשעה 1:39

    הרשה לי לחלוק עליך. האוניברסיטאות *אינן* גופים כלכליים, ובוודאי שהן גם *לא* משק סגור. האוניברסיטאות אמורות להיות מקום שבו המדינה משקיעה כדי לגדל אזרחים משכילים (שגם מפיקים ערך כלכלי), וכדי לפתח ידע מדעי חדש (שגם לו יש ערך כלכלי רב, למשל כאשר מיישמים אותו בהייטק וברפואה).

    ההצגה של אוניברסיטאות כאילו היו חנויות מכולת שאותן מנהלים הפרופסורים להנאתם היא טעות גדולה ומסוכנת.

  • איתי   ביום 25 בפברואר 2007 בשעה 5:59

    זה לא לעניין לצפות משר רווחה שיבצע מהפכה במצבן של השכבות החלשות בתחום של משרד התמת, החינוך, הבריאות וכו'. שם הוא יכול רק לדבר,
    אך את זה הוא יכול לעשות גם כח"כ מן השורה.

    כשר רווחה יש מספר לא קטן של תחומים עליהם הוא אחראי ויש לו סמכות. לדוגמה, התקנים ותנאי העבודה של עובדים בלשכות הרווחה, לדוגמה תהליך ההפרטה של שירותי רווחה (כתבות רותי סיני).

    דרך אגב האוצר *מאוד* מעוניין ברפורמה בבט"ל
    (ראה בבלוג לחץ חברתי) אבל כרגיל בכזו מאוד שונה ממה שאתה רוצה.

כתיבת תגובה