גיהנום צרכני 1: להתקע עם האוטו

1
ביום שישי נתקעתי סופסוף עם האוטו. "סופסוף", כי זה היה צפוי כבר במשך חודשים. מדי פעם הבהבה נורית הטעינה, ואני בסך-הכל חיכיתי שההבהוב יהפוך קבוע כדי שאדע שהאלטרנטור מת סופית (ככה לימדו אותי. שננו לעצמכם: גם הבהוב אקראי עשוי לבשר שסופו של האלטרנטור שלכם קרוב מאד, ואתם עלולים להיתקע).

בסך-הכל יצא לי מעולה. נתקעתי במרחק של חמש דקות נסיעה מהבית, בדרך חזרה מאבו אלעבד. בדרך פלא, הבנאדם הראשון שנתקלתי בו היה מכונאי רכב, עם כבלים ורצון טוב, שאישר את הפרוגנוזה (האלטרנטור הלך). ועזר לי להניע. זה מזכיר לי סיפור של חבר, שאבא שלו קיבל התקף לב בדיוק כשהגיע לבדיקה אצל הקרדיולוג שלו (טפו טפו). היום הכנסתי את האוטו למוסך.

2
אבל לא על ענייני מכונאות באתי לדבר כאן אלא על עניינים כלכליים – או צרכניים, אם לדייק. החלפה לאלטרנטור משופץ עולה כמדומני 700 ש"ח, כולל עבודה. לא תענוג אבל גם לא אסון כלכלי. וזה קורה, במוקדם או במאוחר. בכל אופן, כבר עשיתי את התיקון הזה לפני שנה וחצי וזה מרגיז לחזור עליו.

את התיקון הזה אני עושה במוסך שאני סומך עליו (ליטל, האחים מסלאוויטה בתל-אביב. מורשה סיטרואן ופיג'ו). בינתיים, ברוך השם, היה לי איתם ניסיון טוב. את התיקון הקודם עשיתי אצל חשמלאי שקיבלתי עליו המלצות. זה היה מייד אחרי שתיקנתו אצלי את המזגן, ובינתיים גם הוא התקלקל. מה תגידו על זה?

3
ההבדל בין מוסך טוב למוסך רע בישראל: במוסך רע מרמים אותך בכסף ועושים תיקון מחורבן. במוסך טוב מרמים אותך בכסף אבל לפחות עושים את העבודה כמו שצריך. וככה זה עם רוב אנשי המקצוע והשירותים שאנחנו מקבלים.

כמובן שאני מגזים קצת. כלומר, אני בטוח שיש פה ושם בעלי מקצוע טובים שהם גם הגונים. אבל בינינו, כמה יוצא להתקל בהם? אנחנו חיים בגיהנום צרכני, אי אפשר לכנות את זה אחרת.

4
יצאתי מהמוסך והתחלתי ללכת הביתה. בדרך, לא התאפקתי ונכנסתי לחומוס סעיד ת"א. לראות אם הפעם הוא יהיה טוב יותר מהפעם האחרונה שהייתי בו. האמת היא שהיה קצת יותר טוב, אבל לא ממש מזכיר את החומוס שאכלתי שם כשהמקום נפתח. פשוט לא דומה. יוסוף עסכר, הבן-דוד מהצפון שהכין את החומוס בהתחלה, כבר לא נמצא שם. מעניין עם סעיד מעכו בא לטעום את החומוס שנושא את השם שלו.

5
הלכתי עוד קצת ואז, ליד עזריאלי, נכנעתי ולקחתי מונית. אמרתי לנהג שאני רוצה להגיע לגימנסיה הרצליה והוא, בלי למצמץ, אמר לי "23 שקל".
עניתי לו "תפעיל מונה".
"אז 20 שקל".
אמרתי לו שלא צריך, אני אתפוס מונית אחרת, אז הוא אמר "18 שקל".
"זה לא נסיעה של 18 שקלים" אמרתי לו. "בטח לא של 20 וממש ממש לא 23".
"בסדר" הוא אמר, "נפעיל מונה. אבל אם יצא 18 שקל אתה משלם לי 20?"
"סגור", עניתי לו. יצא 16.

6
אנשים אוהבים לדבר על "הישראלי המכוער", אבל אותי לימדו שהדג מסריח מהראש. מי שמכוער זה לא הישראלי הכללי, הסטטיסטי, אלא קבוצה מאד ספציפית של ישראלים שנמצאים בעמדות המפתח במדינה הזו. הסיבה לזה שאנשים אוכלים פה אחד את השני הוא שהרגילו אותם שזו הדרך היחידה לגמור את החודש. וזה לא מפתיע, כי הרי אם לא יזיינו אותנו במס הכנסה ומע"מ ובט"ל ובט"ש ובכל"ם, אז איך יצ'פרו (לכאורה) את החברים של ג'קי מצא ושות'. פשוט, התנוחה הזו שבה אנחנו עומדים כפופים עם המכנסיים מופשלים, גם מעייפת מאד את הגב.

7
בצבא לימדו אותי "להצמיח". כלומר, כשמישהו גונב ממני, הדרך שלי לא להישאר שבת היא לגנוב ממישהו אחר. הצלחתי להימנע מזה במשך לא מעט זמן, עד שפעם אחת נשברתי ואחרי זה ייסרתי את עצמי הרבה. אבל זה סיפור שלא שייך לכאן. מה ששייך הוא השיטה, והשיטה לא חדשה. כדאי שנכיר בזה.

אחד מצמיח מהשני, השני מהשלישי, ואז מגיעה מלחמה ומגלים שהמחסנים ריקים והחיילים של צה"ל משתמשים ברוק במקום בדבק. ולמה כל זה קורה לדעתכם עם תקציב ביטחון של 40 ומשהו מיליארד שקל? כי גם במערכת הביטחון יש ג'קי מצאים וחבריהם, וגם בבזק ובכבלים ובמוסך שלכם. שרשרת מזון של אנשים מושחתים שמתחילה בראש המסריח של הדג. זה לא המגזר הפרטי כמו שביבי טוען – זה בכל מקום. והשורה התחתונה של זה היא כשאתה מנסה לתקן את האוטו שלך, או להגיע לאיזה מקום במונית, או סתם להתנתק מהכבלים (או מהלוויין – אותו חרא), ומגלה שאתה חי בגיהנום צרכני.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)   ביום 11 במרץ 2007 בשעה 23:38

    כל אלה סימפטומים לחברה רקובה לגמרי. לא שכל אחד מאיתנו כאן מושחת, קרוב לוודאי שהמושחתים הם מיעוט, אלא שמיעוט זה הוא שנותן את הטון. כיצד זה שמחברה חלוצית ואידאליסטית כמו זו שהקימה את המדינה יצאה חברה מושחתת שאינה ראויה לקיום אדם, זו שאלה מרתקת.

  • שוקי   ביום 12 במרץ 2007 בשעה 0:25

    זה קורה וקרה בכל מקום. האיך הוא לא סוד גדול וגם הלמה. השאלה היותר מעניינת היא מה עושים עם זה. איך מנקים את האורוות ומעיפים את כל המושחתים לעזאזל.

  • יוחאי   ביום 12 במרץ 2007 בשעה 9:36

    אם זה מנחם אותך, נסעתי לעשות טסט לפני כמה חודשים. לצורך כך הייתי צריך בדיקת בלמים. במוסך אמרו לי שיש עוד כל מיני דברים לתקן, ושאני אשאיר את האוטו כדי שהם יעבירו לי טסט.
    אחרי ששילמתי 1800 ש"ח לא כולל הטסט, הייתי מבסוט שחסכתי את ההתרוצציות. שמח וטוב לב נסעתי והאוט פשוט רעד כולו. נסיעה ב 80 קמ"ש הרגישה כמו ספינת הפיראטים בלונה פארק. חזרתי אליהם, הצלחתי לצעוק והענין סודר.
    לקח: צריך דוד מוסכניק.

  • אלון   ביום 12 במרץ 2007 בשעה 13:38

    שוקיג, ממך ציפיתי ליותר. תסמונת "כולם מושחתים" נפוצה מאוד, אבל לא עומדת במבחן אמפירי.
    בוא נראה – דופקים אותנו בענק. אין שאלה. היתרון הכלכלי לרמאי (עלות נמוכה יותר בגלל חלפים דפוקים, הכנסה גבוהה יותר בגלל ניפוח מחירים, יו ניים איט) ברור וגדול. בגלל ש*כולם* מרמים, המכפלות עצומות ו"שווי" צריך להגיע לעשרות מיליארדים. עד כאן אנחנו מסכימים? יופי, נמשיך.

    אם בשחיתות עסקינן, צריך לצפות שעשרות המיליארדים האלה יגעו לכיסים כלשהם (אתה רומז לג'קי מצא וחבורתו, לכאורה כמובן, אבל לא חשוב מי). עכשיו, ההון העצום הנ"ל אמור להיות מרוכז במספר מצומצם של ידיים, נכון? אם כך, איפה הם? אתה באמת רואה אנשים בארץ שעושים מיליארדים משחיתות (כלומר, שעצם השחיתות מגדילה את הכנסותיהם מעסקים לגיטימיים בסך זה)? אני לא חושב.

    סע לארגנטינה בשביל לראות ארצות בהם באמת נהיים מיליונרים כבדים משחיתות נטו. שם תראה פוליטיקאי שמעולם לא עבד מחוץ למגזר הציבורי, שנולד למשפחה ענייה ולמרבית הפליאה מצהיר בריש גלי על הון עצמי של מאות מיליוני דולרים, לאחר קדנציה אחת בתפקיד (ברמת מושל פרובינציה, שר וכו'). *זו* שחיתות.

    אם כך, מה *כן* יש אצלנו? זה אח"כ.

  • שוקי   ביום 12 במרץ 2007 בשעה 14:00

    אדרבא, אתה משחק לידיי. הצץ בנתוני חלוקת ההכנסה הלאומית והגידול בפערים בין העשירונים
    http://www.knesset.gov.il/committees/heb/docs/gap15-4.htm#4
    ותגיד בעצמך האם זה לא בדיוק מה שתיארת.

    ואגב, בנושא "הפוליטיקאי שמעולם לא עבד מחוץ למגזר הציבורי" וכו'. מה דעתך על אולמרט?

  • אלון   ביום 12 במרץ 2007 בשעה 14:48

    הגדלת הפער אינה מוכיחה דווקא שמקורה (של ההגדלה) בשחיתות. אם נתייחס לעשירון העליון (המתרחק במהירות משאר אחיו) – אני לא חושב שמדובר בעשרות אלפי בתי אב החולבים את שאר העובדים במשק במעשי מרמה. הבעיה (שבהחלט קיימת) אחרת ואינה קשורה לדעתי לעניינינו. גם אם נצמצם דיוננו לאלפיון העליון, אינני חושב שדנקנר, פישמן, אריסון וחבריהם מתעשרים ממעשי שחיתות. בהחלט חלק מעשיהם אינם ראויים (הפיטורין בבנק הפועלים וכו') אבל לא מדובר בשחיתות. גם אם פה ושם זו קיימת, אני חוזר לעניין הגודל – לפי התזה שלך אנחנו "נחלבים" בעשרות מיליארדים , איפה הם מתרכזים?
    לגבי אולמרט וארגנטינה – אני מודה שחשבתי עליו כשכתבתי. למגינת ליבנו המשותפת יש לו אליבי בדמות משרד עוה"ד בו היה שותף. גם אם אני טועה, צריך יותר מ2-3 דירות והון של כמה מיליוני דולרים כדי לבסס טענת שחיתות ממוסדת וחליבת הנדכאים.

  • ד.ט   ביום 12 במרץ 2007 בשעה 15:18

    האם באמת נהג המונית לא יגמור את החודש אם לא ירמה אותך?

    ואם כן, האם הסיבה היא שחיתות?

  • מוסיף   ביום 13 במרץ 2007 בשעה 18:41

    1. הבהוב נורית הטעינה לא בהכרח מעיד על בעיה באלטרנטור. זו יכולה להיות בעיה במגעים של המצבר, בהצתה, בקרבורטור, או סתם קצר. בכל מקרה, הבהוב הנורית יכול להסתכם גם בנזק של חמישים עד מאתיים שקלים, ולאו דווקא בהחלפה של אלטרנטור. צריך לשים לב לזה. עוד דבר – אף פעם לא לגרור בעיה באוטו, כי כל בעיה קטנה עלולה או להתדרדר או לגרור אחריה בעיות אחרות.

    2. אם יש בעיית חשמל – הולכים לחשמלאי רכב, ולא למוסך (!). אם אתה צריך הפנייה לחשמלאי רכב טוב, יש לי אחד (ראה סעיף 3).

    3. יש שיגידו שבעלי מקצוע ישראלים חייבים לרמות בשביל לשרוד. זה לא נכון. הרבה בעלי מקצוע ונותני שירותים בישראל מרמים בגלל שהם יכולים, ובגלל שזה מה שהופך אותם ליותר רווחיים. לעומתם ישנם הרבה מאד בעלי מקצוע אחרים שהם אנשים ישרי דרך באמת. אני אוסף לעצמי רשימה כזאת של אנשי מקצוע ומטפח אותה (כלומר ממליץ עליהם לחברים, ומקפיד להשתמש רק בשירותים שלהם).

    אולי צריך לקחת את חנן כהן וליזום איזה אתר שירכז רשימות כאלה כמו שלי, למען הכלל.

    4. הייתי נמנע מלקשור את ה"קומבינטוריות" הישראלית הנפוצה לשחיתות האמיתית שמאיימת עלינו. מדובר בכללי משחק שונים, עם שחקנים שונים, ונזק הרבה יותר חמור. "השוק" יכול (נגיד) לטפל במוסכניק "קומבינטור", אבל בשביל להילחם בשחיתות האמיתית, צריך הרבה מעבר לזה.

  • אסי   ביום 12 במרץ 2007 בשעה 8:40

    טוב כתבת.
    הקשק בין הפרטי ללאומי, בין האישי לקולקטיבי מאוד מעניין אצלך.
    תודה.
    אולי נקודה אחת – פער המידע הוא הכשל בקשר בין לקוחות למוסכניקים. אנחנו מוכרחים לסמוך עליו בגלל שאנחנו לא מבינים במכונאות. הוא יכול להחליף איזה חלק שהוא רוצה ואנחנו נשלם. נשלם אבל נחשוד.
    אותו הדבר עם רופאים.
    אסי

השאר תגובה