עבודה שחורה לדרך חדשה

אתם מוזמנים להיכנס לאתר החדש של קבוצת עבודה שחורה.

כזכור, כשהקבוצה והבלוג המקורי קמו באוקטובר האחרון, המטרה הייתה להשפיע על סדר היום הפוליטי באמצעות פנייה פומבית לנבחרים שלנו (כלומר – בעיקר לחברי-הכנסת והשרים של מפלגת העבודה, עבורה הצביעו רוב חברי הקבוצה). זה נעשה באמצעות מכתבים, שנשלחו לחברי-הכנסת והשרים ופורסמו במקביל בבלוג, עם תשובותיהם.

ההתנהלות המבישה של המפלגה טרפה את הקלפים שלנו. התמיכה בתקציב האנטי-חברתי, שיתוף הפעולה עם צירוף ישראל ביתנו לממשלה, ואירועים אחרים בהם הנבחרים שלנו בגדו בבוחרים ונתנו יד – במעשה או במחדל – למדיניות הסהרורית והמושחתת של אולמרט ומפלגת קדימה, הפכו עבורי את הפעילות במסגרת עבודה שחורה לבלתי אפשרית.

בחודשיים האחרונים, אחרי דיון פנימי ממושך, הגדירה עבודה שחורה מחדש את יעדיה ואת דרכי פעולתה.

מפלגת העבודה – אאוט.
פעילות פוליטית ברשת – אין.

הרעיון הפוליטי היחיד שמשותף לכולנו הוא זה שהיה משותף לרוב המצביעים בבחירות 2006: השאיפה למדיניות כלכלית אנושית יותר, שלא תילחם בחלשים ומעוטי היכולת אלא תעזור להם (אנחנו קוראים לזה "סוציאל דמוקרטיה". ולא, זה לא סוציאליזם). לאכיפה של חוקי העבודה, למתן אפשרות לחיים בכבוד לקשישים, נכים, מובטלים. לשוויון זכויות אמיתי. לפוליטיקאים שישרתו אותנו – ולא להפך. 

האתר החדש של עבודה שחורה מסמל את השלב החדש בפעילות הקבוצה, שכוללת כרגע 35 בלוגרים, כולל עבדכם הנאמן. אנחנו שואפים למדינה דמוקרטית יותר, לפוליטיקה נקייה יותר, ולקשר ישיר בין הבוחרים לנבחרים – מעל ראשיהם של קבלני הקולות, יועצי התדמית, מחוללי הספינים והעיתונות המשוחדת. הרשת תהיה הכלי המרכזי בפעילות הזו.

אתם מוזמנים להשתתף, אתם מוזמנים לקרוא, את מוזמנים לתת לינקים.
ובתור התחלה: אתם מוזמנים להיכנס

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ניר   ביום 29 במרץ 2007 בשעה 14:11

    קצת תמיכה במפלגה ופרץ אוטוטו שר אוצר

  • עוברת אורח   ביום 29 במרץ 2007 בשעה 15:46

    מעודד לדעת שיש כאן כמה אנשים שלא מתייאשים וממשיכים להיאבק למען חברה צודקת יותר, שפויה וראויה.

    בהצלחה!!!

  • מוסיף   ביום 29 במרץ 2007 בשעה 17:50

    רק שיורידו גם מהלוגו את הפונטים של המפלגה, ואני מצטרף.

  • יהושע בן משה   ביום 29 במרץ 2007 בשעה 19:07

    המאבק על דמותה של מפלגת העבודה הוא חלק מהמאבק על דמותה של המדינה והפוליטיקה הישראלית,

    אך הוא לא יהיה בהכרח החלק המרכזי והעיקרי באתר, בניגוד למה שהיה עד עכשיו.

    הנפח היחסי שתתפוס מפלגת העבודה באתר תלוי בעיקר במפלגת העבודה ובגולשים.

    זה שונה מאוד ממה שהינך כותב
    מפלגת העבודה – אאוט.
    פעילות פוליטית ברשת – אין.
    איתכן שזו דעתך אבל לא כולם שותפים לה !!

  • שושי   ביום 29 במרץ 2007 בשעה 20:00

    שכנעת אותי: כדאי ליצור רושם ראשון כבר עם פונטים של Web 2.0. הם ישדרו שהבסיס לקשר בין האזרחים לפוליטיקאים הוא שיחה. למי שיהיה מוכן לקלוט.

  • אזרח.   ביום 29 במרץ 2007 בשעה 21:27

    מלמטה.

  • תומר   ביום 9 באפריל 2007 בשעה 14:03

    למה סוציאל-דמוקרטיה היא לא סוציאליזם?

  • שוקי   ביום 10 באפריל 2007 בשעה 2:52

    הסוציאליסטים מאמינים בחלוקה שוויונית של ההון, גם במחיר של פגיעה בחופש הקניין. סוציאל-ליברליזם לא שולל את הקניין הפרטי או את הקיום של שוק חופשי, אלא מנסה לאזן את התמונה באמצעות סעד והתערבות עדינה של המדינה בשוק.

    מי שאומר ששוק חופשי אינו כולל התערבות מצד המדינה משקר לך. בכל כלכלה ליברלית ישנם היום רשות להגבלים עסקיים, פיקוח על הבנקים, סעד, מיסים וכו'. השאלה היא כמה מתערבים ובמה. בסוציאל ליברליזם מאמינים שההתערבות דרושה כשהיא מגנה על החלש, ובמדינה כמו שלנו זה בדיוק מה שלא קיים היום.

  • רוית   ביום 12 באפריל 2007 בשעה 0:36

    הסוציאל דמוקרטים הם סוציאליסטים שמאמינים שאפשר להגיע לסוציאליזם דרך הדמוקרטיה. כלומר לא צריך לעלות על בריקדות ולצאת למלחמה אלא להשתמש בעובדת החיים הפשוטה שמעמד העובדים מהווה את רוב האוכלוסייה ודמוקרטיה היא שלטון הרוב וכך דרך הדמוקרטיה הרוב ישלוט והרוב הוא מעמד העובדים.

    חברה סוציאליסטית שיוויונית לא בהכרח אומר ויתור על הקניין הפרטי, ממש לא.

    זו פשוט חברה שבה אמצעי הייצור הם בבעלות העובדים ואזרחי המדינה ומנוצלים בצורה שמספקת את האוכלוסייה ולא מעשירה פרטים אחדים על חשבון אחרים.

    לא לפחד מסוציאליזם, זה לא מילה גסה

    כל המינים עפ"נ כדה"א כמעט הם סוציאליסטים אחרת לא היו שורדים דקה.
    מין שמאפשר למספר זניח של פרטים באוכלוסייה לשמור לעצמם את מרבית המשאבים שמלכתחילה מוגבלים הוא מין שלא ישרוד בכלל .
    ובאמת העולם שלנו ממש לא נראה טוב ואפשר להגיד שם המצב לא ישתנה במהרה ויחסי הכוחות בחברה האנושית לא ישתנו המצב של נכדינו יהיה כבר ממש לא טוב. אז אפשר להגיד בפה מלא ובפנים גלויות אנחנו רוצים סוציאליזם עכשיו!!!!!

  • שוקי   ביום 12 באפריל 2007 בשעה 10:32

    "סוציאליסטים שמאמינים שאפשר להגיע לסוציאליזם דרך הדמוקרטיה" זו הגדרה שמתאימה לכל הסוציאליסטים ב-150 השנים האחרונות.

    ולא אמרתי "ויתור על זכות הקניין" אלא "גם במחיר פגיעה בזכות הקניין".

    סוציאל דמוקרטיה היא לא סוציאליזם, נקודה.

    סוציאל דמוקרטיה אני רוצה. סוציאליזם לא.

    ואת הניתוח הדרוויניסטי בואי נעזוב, כי אנחנו לא בהמות ולא חרקים.

  • רוית   ביום 14 באפריל 2007 בשעה 0:34

    אותן אתה מסגל לעצמך.

    קרא בלינק הבא מה אדוארד ברנשטיין (מייסד הסוציאל דמוקרטיה ) התכוון ולא מה שוקי התכוון.

    http://cepa.newschool.edu/het/profiles/bernstein.htm

    ובעיקר את הדברים האלה:

    Bernstein denied the inevitability of "class conflict", the theory of increasing concentration of capital and sudden collapse of capitalism. As a result, he argued that Marxian socialists should pursue a more practical, piecemeal movement towards a socialist state within a parliamentary democratic context.

    בקיצור להגיע לאידאל של מדינה סוציאליסטית בצורה לא אלימה (כמו שקורה בסקנדינביה) דרך השיטה הפרלמנטרית ולא לחכות שכל העושר יתרכז בידי הקפיטליסטים בעלי אמצעי הייצור ואז תתחיל המהפיכה האלימה של העובדים.

    מדינת רווחה משמעה איגודים מקצועיים חזקים. אין מדינת רווחה בלי איגודים גדולים המכילים כמעט 100% מהעובדים (ע"ע שבדיה)
    כך בדרך הטבע קורה המצב שכל ההון במדינה מרוכז בקרנות הפנסיה של העובדים ובידיים של העובדים וההון שבידי בעלי ההון הוא מועט עד להיעלמותם הטוטאלית בשל המלחמה מול העובדים המאוגדים וניצחונם הברור מאליו בשל מספרם והעובדה שהם אלו שמייצרים את העושר

  • שוקי   ביום 14 באפריל 2007 בשעה 2:54

    אני אתעלם, ברשותך, מההערה העוקצנית בכותרת שלך.

    ברנשטיין חי במציאות שונה משלנו. כשהצטרף ל-SPD בשנת 1872 (אז בכלל לא קראו להם SPD אלא SDAP) הם היו עדיין מהפכנים. ב-1878 הוציאו אותם מחוץ לחוק, ואז הם קיבלו כיוונים חדשים.

    ברנשטיין נחשב אז ריאקציונר כי האמין בפעילות במסגרת הדמוקרטיה בשאיפה לכינון סדר סוציאליסטי. אבל זה – למען השם – היה לפני 120 ומשהו שנים. מאד עברו הרבה מים ויש הרבה זרמים סוציאל דמוקרטיים שמאד רחוקים מהחזון של ברנשטיין.

    לפחות מאז אסכולת פרנקפורט – שפעלה כחמישים שנים אחרי שברנשטיין הצטרף ל-SPD – הולך ופוחת מספר המרקסיסטים/סוציאליסטים שמאמינים בהתרוששות הפרולטריון, וגם במספר הברנשטיינים שחותרים לסוציאליזם.

    בעידן שלנו, השאיפה היא לערוך רפורמה עמוקה בעולם הקפיטליסטי, מתוך רצון לשוויון הזדמנויות – לא לשוויון סוציאליסטי אוטופי.

    ואגב – איך הגעת למסקנה שברנשטיין הוא ממציא הסוציאל דמוקרטיה? לא מצאתי לזה סימוכין.

    The Social Demokrat, התחיל לצאת לאור ב-1864, כשברנשטיין היה בן 14. ספק אם נתן לו את שמו.
    http://www.marxists.org/glossary/periodicals/s/o.htm#social-demokrat

  • רוית   ביום 14 באפריל 2007 בשעה 3:17

    מצטערת על ההערה העוקצנית.

    נשמה, אל תמהר להספיד את המרקסיזם, הייתי ממליצה לך על ביקור באמריקה הלטינית בזמן הקרוב, אתה תחשוב שצ'ה גווארה חזר לחיים ומעשן שוב סיגרים בבאר מקומי. דווקא הגלובליציה מחייה את המרקסיזם בצורה מאוד חזקה על רקע פערי המעמדות המטורפים בין אוכלוסיות שונות בחלקים שונים בעולם וההתעקשות של האוליגרכיה האמריקנית לשלוט על כל חלקה טובה בעולם.
    ואם אתה אומר שהפרוליטוריון לא מתרושש אני ממליצה לך בדרכך חזרה מאמריקה הלטינית (בעיקר בדרומה) לקפוץ למרכז וצפון אפריקה, לדלג על ישראל ולהמשיך לכיוון סוריה, תימן, ירדן ומדינות ערב שבסביבה ואז נדבר שוב על התרוששות הפרולטריון. סבבה?
    זה לא חוכמה להסתכל על העולם בעיניים מערביות

    בכל מקרה, הסוציאל דמוקרטיה אכן הייתה לפני שברנשטיין הגיע לאוניברסיטה אבל הוא נחשב לאדם שיצק לתוכה את הרעיונות המרכזיים שפותחו גם בשלב מאוחר יותר ומזוהה הכי הרבה עם התורה הזו. וזה נכון מאוד הוא היה ריאקציונר.

  • הצועד האוריגינלי   ביום 29 במרץ 2007 בשעה 11:13

    ההתנהלות של מפלגת העבודה לא הפתיעה את מי שעקב אחרי התנהלותה בשנים הקודמות.
    כרוניקה של סרט שהוא כתוב מראש, למרות הציפיות שהיו (והיו, גם אם מוגבלות) מפרץ.

    בהצלחה לאתר וחג שמח.

  • סתם אחד   ביום 29 במרץ 2007 בשעה 15:02

    עד שמפלגת העבודה לא תשב קדנציה אחת לפחות באופוזיציה היא לא ראוייה יותר מבחינתי. לטעמי היותם שותפים לכל ממשלות האחדות היא הגורם המרכזי לרעות החולות של מדינתנו. הם הכשירו את שרץ הימין ומעולם לא הציבו חלופה. באופן אבסורדי, מפלגת העבודה היא האשמה העיקרית בכישלון תהליך השלום והמדיניות החברתית לאורך השנים.

    והנה מכתב ששלחתי לפני מספר חודשים לעמיר פרץ. קשור ולא קשור לחברתיות.

    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=99533&blogcode=5533452

כתיבת תגובה