פרשת אלי ציפורי

בתור אדם שלא כל-כך אוהב את עולם העיתונות, אבל עדיין עושה חלק מפרנסתו מכתיבה בשביל הפריץ (אחד מהם, זאת אומרת), אני לא נוהג לעסוק כאן בפרשיות פנים-ברנז'איות.

במיוחד לא כשמדובר בברנז'ה שאינה שלי – אני כותב על טכנולוגיה ומכיר בעיקר אנשים שעוסקים בתחום הזה (וגם אותם לא מי יודע מה, אם להודות על האמת) והפרשה המדוברת קשורה לאיש מקצוע מהעיתונות הכלכלית.

בכל אופן, יש כאן סיפור מעניין שאני חושב שראוי לתשומת לב – גם אם אינכם עיתונאים. הוא מצייר תמונת עגומה של מצב העיתונות בישראל. אותה עיתונות שאמורה להיות כלב השמירה של… נו, איך קוראים לזה?

על הפרשה: מיהו אלי ציפורי
אלי ציפורי הוא סגן העורך של העיתון הכלכלי המוביל גלובס. עיתונאי וותיק ומוערך, שמפרסם בעיתון – בין השאר – טור דעה.

איני מכיר את האיש, ולכן אינני יכול לתת עליו עדות אופי כזו או אחרת. מה שאני יכול לומר, וגם זה מפי השמועה, הם שני דברים:
א. אנשים שאני מחשיב את דעתם רואים בו איש מקצוע רציני.
ב. מדובר באדם טמפרמנטי, שקנה קנה לו במשך השנים כמה אוייבים.

התגלגלות הפרשה: החשיפה
לפני שלושה ימים פרסם יובל דרור בגלוב את הפוסט השראה או פלגיאט. הוא מציג בו קטעים סרוקים שנשלחו אליו, בהם מופיעים קטעים מאחד מטוריו של אלי ציפורי שהועתקו – לכאורה או כביכול – מהעיתון הכלכלי פיננשל טיימס.

דרור, עוד אחד עם טמפרמנט (וגם חבר שלי), נהג בהגינות והקפיד לציין שהוא אינו יכול להעיד על אמיתות ה"ראיות". ייתכן שמדובר בזיוף. ברור גם שמישהו "מחפש" את אלי ציפורי – כי הקטעים הסרוקים נשלחו ליובל מתיבת Hotmail כלשהי, מבלי שהשולח הזדהה.

בקיצור: זה סיפור תמוה, בעייתי, ועדיין כזה שדורש תגובה פומבית מצד גלובס – אך תגובה כזו לא נתקבלה אצל דרור. 

גבעת הבלוגים אינה עונה
בינתיים, התעורר דיון סוער בתגובות בגלוב (זה קורה שם הרבה), אבל הדיון הזה א) לא התפשט לבלוגים נוספים. ב) לא זכה לפולואפ מצד העיתונות המסחרית, כולל מדורי הברנז'ה השונים שעוסקים בעניינים כאלה בדיוק.

יובל זרק את הכפפה ואף אחד מהגורמים שהיו אמורים להרים אותה לא טרח לעשות זאת.

וולווט הזכירה את הפרשה בשורה, ואז בשמונה שורות ואז בשש שורות נוספות (חפשו את המילה "ציפור" בהומפייג' של הבלוג שלה). צביקה אלברגר התייחס לפרשה אתמול בבלוג שלו ב-Cafe TheMarker (אולי היו עוד – אם כן, האירו את עיני).

כמה אירוני ששני אלו כותבים בבלוגים של דהמרקר (ששייך לדה-מרקר ששייך להארץ-שוקן) המתחרה של גלובס. הא לך סיבה טובה למרקר, לא לגעת באופן רשמי בסיפור הזה – הרי מה שלא היו אומרים היה גורם להם להיראות רע בעצמם.

אין ספק, סיכם דרור היום, בפוסט נוסף: מדובר בתפוח אדמה לוהט שאין אינו רוצה להרים (זה – והטמבלים שלא מבינים במה מדובר). הפרשה נקברה.

מה אני חושב על הסיפור
מבחינה עיתונאית, יש בסיפור הזה שתי שאלות חשובות:
א. האם זה באמת קרה? – עוד לא ראיתי שמישהו ענה על זה.
ב. ואם קרה, האם מדובר בטעות אנוש או במעשה זדון?

ייתכן שמדובר במעשה העתקה. ייתכן שמדובר בניסיון להפליל את ציפורי. ויכול להיות שזו טעות של גרפיקאית ששיבצה את הטקסט הלא נכון ב-Template של ה-InDesign או ה-Quark, או מה שלא תהיה המערכת שבה מעמדים בגלובס.

הספקולציה שלי, אגב: טעות של הגרפיקאית. אין מצב שעיתונאי שהגיע לתפקיד שלו, שהיה מוציא תחתיו תרגום כל-כך גרוע. 

ישנה פה, אגב, שאלה נוספת – שממנה אפשר להרים יופי של סיפור צבע. נגיד: "מי מחפש את ראשו של ציפורי".
 
מבחינת אתיקה עיתונאית, הביקורת שהעלה דרור מטרידה (למרות שאיני מסכים עם כולה). העיתונות הישראלית באמת מצטיירת מהסיפור הזה כאסופה של פחדנים, אינטרסנטים, מעתיקנים ומושחתים, לכאורה (כאילו, דאה!?).  

אני חושב שיובל קצת ממהר להתייאש. לפרשת הירשזון נדרשו, על פי טענה מסויימת, חודשים רבים עד שהפכה לכתבות בעמוד הראשון. אז פרשת אלי ציפורי נולדה, מתה ונקברה בשלושה ימים, יובל? לא צריך להגזים.

צביקה אלברגר, בתגובות בגלוב, העיר שלו הבלוגספירה הייתה עוסקת בפרשה, אז בסופו של דבר גם העיתונות הממוסדת הייתה נאלצת להתייחס אליה. אני, בלי קשר, חושב שזו פרשה שכדאי שישטוף אותה אור שמש

(וגם הייתי רוצה לדעת מה אנשים כמו גדי שמשון, דרור פויר חושבים על הנושא, או מה יש לצביקה בשור להגיד, ואנשים אחרים אני לא מזכיר רק כי אני לא בטוח אם הם רוצים שאעשה את זה). 

אני חושב שפרשת אלי ציפורי היא כבר הצלחה גדולה – גם אם לא נדע אף פעם מה באמת קרה במסדרונות האפלים של גלובס. וזה בגלל הדיון שהתקיים בבלוג של יובל, ובגלל העובדה שהיו בו כמה אנשים אינטליגנטיים שהצליחו לא לאכול זה את זה במהלך שיחה על נושא כה רגיש.

ולבסוף:
א. לדעתי גלובס חייבים להגיב, ואני נוטה להאמין שהם גם יגיבו. הייתי נותן להם יותר משלושה ימים לבדוק מה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עזי   ביום 14 באפריל 2007 בשעה 7:50

    מבלי להתייחס כאן לפרשת אלי ציפורי (הבעתי את דעתי/ניחושי בתגובה ליובל בגלוב), אני תמה על הפליאה שלך על העדר התגובה, או השתיקה הרועמת של גלובס ואנשיו ו"הבראנז'ה" בכלל.

    אתה לא מכיר ומודע לעניינים בינאישיים כל-כך רגילים של תן וקח, הדדיות, חובות, הבטחות, חששות וכד'? האם זה לא טבעי ומצופה במקרה רגיש ומביך שכזה, במיוחד כשבמוקד איש ידוע, מוערך, בעל כוח, השפעה ויוקרה?

    אתה מעיד על עצמך כאחד "שלא כל-כך אוהב את עולם העיתונות". אני מניח שהסיבות לזה קשורות לבינוניות, הפוליטיזציה, הכוחניות, ושאר גורמים שמכירים רבים אשר מניעים חלק נכבד מהמערכת הזאת. אז על מה הפליאה?

  • מישהו   ביום 14 באפריל 2007 בשעה 16:09

    ברור שזו העתקה וברור שזה היה באמת
    וזו פרשה חמורה מאין כמוה

  • דודי   ביום 14 באפריל 2007 בשעה 21:07

    אלי ציפורי אינו בדיוק עיתונאי מוערך. אפשר להסכים ל"ותיק,, אבל בדרך למוערך יש עוד הרבה זמן.

    אלי ציפורי כותב הרבה שנים, אבל אחת הביקורות הקבועות עליו היא שהוא קודם כל כותב ורק אחר כך בודק, אם בכלל. כך שבמשך השנים היו לו לא מעט נפילות. הוא במופגן לא כותב על אנשים מסוימים כשהוא לא מעריך אותם, גם אם לדעתו הם עושים משהו נכון. על אחרים הוא כותב בגלל שהוא מעריך אותם, אבל נותן מייחס להם דברים שלא היו ולא נבראו. ואין לי חשק להיכנס לדוגמאות.

    אלי ציפורי נחשב בעיני רבים למגלומן. כמו המלך האחרון של סקוטלנד, שהיה בטוח שמארמונו באוגנדה הוא ינהל את העולם, כל אלי ציפורי מאמין באמת ובתמים שמהמקלדת שלו הוא יכול לשנות את כל הכלכלה הישראלית, ללא קשר לשאלה מה הוא כותב. השאלה בעיניו היא רק כמה חשיבות נותן לזה העיתון. בגלל זה, לאחר שהצליח להתמנות לעורך חדשות, החרים לעצמו את עמוד שלוש, שבאופן מסורתי אירח שלושה-ארבעה כותבי דיעה מדי יום, וניכס את כולו לעצמו. בגלובס המעשה הזה עורר זעם שלא ניתן לתארו במלים.

    והכי גרעוע הוא שאלי ציפורי רואה עצמו כאביר המוסר וכמטיף בשער לכל פוליטיקאי, עיתונאי ואיש ציבור באשר הוא. אבל כשהוא מעתיק מילה במילה את הפייננשל טיימס וחותם על הטור בשמו כאילו הוא כתב אותו – לא נשמעת ממנו אף מילה. ושוקי, גם לא תשמע אף מילה גם בעתיד. כי זה ציפורי. הוא חכם תמיד רק בקיטור על המוסר הדפוק של אחרים. הוא עצמו מעל לכל זה.

    המשך כהונתו של אלי ציפורי כעורך החדשות וכסגן העורך הראשי של גלובס הוא בדיחה עצובה. זה בערך כמו שימנו את ג'ייסון בלייר לעורך הניו יורק טיימס. אין שום הבדל ביניהם.

השאר תגובה